(למערך המותאם לתלמידי תיכון לחצו כאן)

מטרות השיעור

• התלמידים יכירו מבעד לעדשת השואה את מהות האנטישמיות, רדיפה של יהודים רק בשל יהדותם
• התלמידים יכירו את הסיפור ההסטורי באופן רך, במבט של ילד.
• התלמידים יחברו בין העבר להווה:
  גאווה בזהות שלנו כיום היא המשכיות וניצחון

מצגת

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

פתיחה למורה

המערך מלווה בסרטון של יד ושם, סרטון מצויר וידידותי, המפגיש את התלמידים עם סיפורה של הנקה (חנה) דה בוק — ילדה יהודייה שנרדפה בזמן השואה ללא כל סיבה, רק בשל יהדותה, ועם סיפור של חברות, וגבורה תחת סכנה.

הסרטון מאפשר מעבר מהבנה היסטורית בסיסית אל עיבוד ערכי:

• מלחמת העולם השנייה, הנאצים אנשים רעים במלחמה במדינות רבות בעולם
• אנטישמיות- רדיפה רק בגלל יהדות (ההשוואה בין שתי הבנות ומשפחתן מדגישה זאת)
• כיצד הזיכרון בונה בי זהות והמשכיות

שלב א' – פתיחה: סיבה ותוצאה ואנטישמיות (כ־8 דקות)

המטרה: לבסס אצל התלמידים את ההנחה הבסיסית של “לכל דבר יש סיבה”, לנסות להבין את פשר השואה. היכרות יסודית עם אנטישמיות.

דיון בכיתה: שאלו את התלמידים:

• למה תלמיד מקבל עונש?
• למה מקבלים פרס?
• למה יורד גשם?
• למה משפחה עוברת דירה?

כתבו על הלוח:
"לכל דבר יש סיבה”

• למה רדפו יהודים בשואה?

אפשרו להעלות תשובות — ואז דייקו:

“לא הייתה סיבה. רדפו אותם לא בגלל מה שעשו — אלא רק בגלל שהם יהודים.”

דגש פדגוגי: זו ההזדמנות להסביר את המילה אנטישמיות. מילה שהתלמידים שומעים סביבם בהקשרים שונים גם כיום במרחב של שיח של ההורים על מדינות מסויימות בעולם, נאמר ובחדשות וכד'.

רקע אודות הסרטון (לעיבוד מקדים)- אורך הסרטון 12 דקות.

מותאם לילדים.

הנקה (חנה) דה בוק נולדה בשנת 1939 בעיר אמסטרדם וזכתה לחיים טובים עם משפחתה.

חוותה רדיפה ופחד בשל עליית הנאצים. עם התגברות סכנת הגירוש בשנת 1942, הוריה נאלצו להסתיר אותה. בעזרת חברת המשפחה מארי סימונס, הועברה למסתור בבית משפחת פרימוויס.

בני הזוג פרימוויס הסתירו אותה עד סוף המלחמה, למרות מחסור חמור במזון וסיכון אישי גבוה.
בין הנקה לבין פיט, בתם בת ה־6, נוצר קשר חברות עמוק שנמשך שנים רבות לאחר המלחמה.

בני הזוג פרימוויס ומארי סימונס הוכרו כחסידי אומות העולם על ידי יד ושם.

שלב ב' – צפייה בסרטון – משך הסרטון 12 דקות

הקרינו את הסרטון (יד ושם).

חברות במסתור- חנה כהן אהרונוב
הנחיה: בקשו מהתלמידים לשים לב לשני דברים:

• למה הילדה נמצאת בסכנה? מה ההבדל בין שתי הילדות?
• מדוע ההורים שלה נאלצים להפרד ממנה?
• מה עוזר לה בתוך המצב? (מחשבות וזכרונות טובים)

לעיבוד משותף והעמקה מצורף קישור לדף הדפסה לתלמידים, בו נדרשים למספר את סדר האירועים, ולכתוב מתחת לכל תמונה.

שלב ג' –– חיבור עבר–הווה: זהות כהמשכיות

 אם רדפו את הילדה הנקה רק בגלל שהיא יהודייה — מה זה אומר עלינו היום?

“רצו שלא יהיו יהודים, והיום אנחנו כאן, כיהודים, במדינת ישראל מדינת היהודים"

“לא נתנו לה לחיות בשמחה כמו כל הילדים רק בגלל שהיא יהודיה“

 “הניצחון שלנו הוא שאנחנו ממשיכים לחיות כיהודים בגאווה.”

“כולנו יכולים להיות יחד במדינת ישראל, להיות מי שאנחנו , מוגנים ובלי פחד“

חיבור חזרה לסיפור:
הנקה הייתה צריכה להתחבא רק בגלל שהיא יהודיה — ואנחנו יכולים להיות יהודים בגאווה,
השואה אינה רק סיפור של עבר — אלא זיכרון חשוב עבורנו
רדפו אותנו בגלל מי שאנחנו — והגבורה שלנו היום היא להמשיך להיות מי שאנחנו, בגאווה.

פעילות סיום: “שרשרת התקווה – אני ממשיך את הסיפור”

זהות, וחיבור

חלקו לכל תלמיד דגלון ישראל מנייר (רצוי בגודל קטן, שאפשר לחבר לשרשרת)

בקשו מהתלמידים להשלים על גבי הדגל: "אני גאה להיות יהודי/יהודייה, כי… "

הנחיה למורה:
עודדו תשובות לא כלליות … לחבר לשיח בכיתה או לתחושות שצפות להם.

• כי רדפו אותנו בגלל שאנחנו יהודים
• כי לא נתנו ליהודים לחיות כמו יהודים
• כי ככה סבא וסבתא שלי
• כי אני אוהב להיות יהודי
• כי אני אוהב את ארץ ישראל

יוצרים יחד שרשרת דגלים כיתתית, כל ילד מוזמן להדק על חוט, ולתלות בכיתה.

הפוסט מערך שיעור ליסודי – יום השואה והגבורה (כיתות ג-ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

חלק א-זוכרים

ניתן לבקש מהתלמידים לתמצת ב3-4 משפטים את ארועי השואה ולהשוות בין הנושאים המרכזיים שהועלו על ידם בפדלט או בלוח

לתזכורת והכרות מהירה על אירועי השואה ישנו סרטון טוב של יד ושם:

חלק ב-לומדים את הלקח

לדיון בכיתה מהו הלקח העולמי והיהודי שניתן ללמוד מארועי השואה

(הקטעים הם ברמות שונות וניתן להתאימם לכיתה הרלוונטית)

זכרון בסלון

מנשר הניצולים

הערך לעולם לא עוד בויקיפדיה

יוסי אחימאיר

הרב ליאור אנגלמן:

בין הלקחים שיכולים לעלות בכיתה: חובת המאבק ברשע עוד בהיותו קטן, הצורך במדינה יהודית חזקה, שיבת היהודים לארץ ישראל, מאבק בגזענות ובאנטישמיות ועוד. כמובן מדובר בלקחים שכולם נכונים ושאלת התעדוף והמינון שלהם שנויה במחלוקת ציבורית.

חלק ג-מה אמרו הנספים?

מכתבו האחרון של מרדכי אנילביץ

שיר הפרטיזנים

מה המסר העולה מקטעים אלו?

חלק ד

בשבועות האחרונים יצאה ישראל למבצע שאגת הארי כהמשך למבצע עם כלביא.

האם וכיצד לדעתכם יושמו במבצע זה לקחי השואה?

הפוסט יום השואה תשפ"ו – לעולם לא עוד הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

חלק א' – השחרור

ב27 לינואר 1945 השתלטו כוחות הצבא האדום על מחנה אושוויץ בירקנאו, שבדרום פולין, ושחררו את אלפי האסירים שנותרו בו. השחרור הגיע מאוחר מדי למיליון ומאתיים אלף הקורבנות, כתשעים אחוז מהם יהודים, שנרצחו ונספו במחנה במשך חמש שנות קיומו.

• צפו בסרטון המצורף על מחנה אושוויץ

ז'נובי טולקצ'אב, ששירת כצייר רשמי בצבא האדום הנציח בציוריו את רשמיו משחרור המחנה. ניתן לבקש מהתלמידים לבחור אחד או כמה מציוריו ולנסות להבין מה המסר אותו ביקש להעביר באמצעות ציורים אלה.

חלק ב' – יום הזיכרון הבינלאומי

בשנת 2005 החליטה העצרת הכללית של האו"ם להכריז על יום שחרור אושוויץ כיום הזיכרון הבינלאומי לשואה. ההחלטה שקודמה ביוזמת מדינת ישראל נועדה  להנכיח ברחבי העולם את זיכרון השואה באמצעות קביעת יום ייחודי ותאריך קבוע. במדינת ישראל עצמה מצוין זיכרון השואה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ביום כ"ז בניסן, וביום הקדיש הכללי לנספים בשואה בעשרה בטבת.

• שאלה לדיון: מדוע לדעתכם היה למדינת ישראל עניין לקבוע יום זיכרון בינלאומי לשואה ולא להסתפק בימי הזיכרון המצוינים בישראל?
• עיינו בהחלטת האו"ם – לתרגום בעברית

מה המסרים המרכזיים של יום הזיכרון לפי החלטת האו"ם? האם לדעתכם ישנם מסרים אחרים שהיה רצוי להדגיש או מסרים שראוי להסיר מהחלטה זו?

• צפו בסרטון המצורף בנאומו של מזכ"ל האו"ם לציון יום השואה הבינלאומי משנת 2021 (על רקע ימי מגפת הקורונה).

מה המסרים אותם הוא ביקש להעביר? האם אתם מסכימים איתו? האם, לדעתכם, יש מסרים נוספים חשובים שהוא לא ציין?

• צפו בכתבה של רשת שידור גרמנית על אירועי יום הזיכרון הבינלאומי בשנת 2024 – (יש להפעיל כתוביות, כדאי לבדוק התאמה לכיתות רלוונטיות).

מהם הדגשים המרכזיים העולים מהכתבה? עם מה המרואיינת בכתבה לא נוטה להסכים ומדוע? מה דעתכם על כך?

חלק ג' – האבסורד

לקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה 2025 התפרסמו בתקשורת ידיעות ולפיהם קיים חשש שבמידה וראש הממשלה ישתתף בטקס הזיכרון שיערך במחנה אושוויץ הוא ייעצר על רקע צו המעצר הבינלאומי שהוצא כנגדו בטענה לאשמת "פשעי מלחמה" אותם כביכול ביצע צה"ל ברצועת עזה.

על החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג צפו בסרטון המצורף.

• מה תחושותיכם לנוכח ידיעה זו?

בסופו של דבר פולין הודיעה כי אין בכוונתה לעצור את ראש הממשלה אולם עצם העלאת האפשרות לעצור את ראש ממשלת ישראל המגיע לטקס זיכרון לשואה באשמת פשעי מלחמה בשל מלחמת מגן של העם היהודי שפרצה בשל מעשי טבח נוראיים ביהודים שלא אירעו כמותם מאז השואה היא מדהימה.

• מה לדעתכם גרם להעלאת האפשרות האבסורדית הזו על סדר היום?
• לדעתכם – כיצד מדינת ישראל / העם היהודי בעולם צריכים להגיב על כך?
• לדעתכם – כיצד ניתן להתמודד עם האשמות מופרכות מסוג זה ברמת המדינה / העם / הפרטים?

חלק ד' – שני לקחים לשואה

דומה שמלבד אנטישמיות לשמה, ואינטרסים פוליטיים אל מול העולם המוסלמי, החלטת בית הדין והאירועים האבסורדיים שאירעו בעקבותיה ובכללם האשמת ישראל כביכול בפשעים נאצים נובעת ממחלוקת נוקבת על הלקח אותו יש ללמוד מהשואה.

יש הטוענים כי הלקח המרכזי מהשואה הוא למנוע מעצמנו להפוך לנאצים – כלומר זהירות והימנעות מכל תפיסה אידיאולוגית או פעילות צבאית שבמסגרתה עלולים להיפגע זכויות אדם או עלולות להופיע פעולות ואמירות פוגעניות על רקע גזעני. ישנה חשיבות רבה מאוד כמובן למסר זה והוא בא לידי ביטוי בנאומים, אמירות ומערכים חינוכיים לאין ספור בארץ ובעולם.

במקביל יש הטוענים כי הלקח המרכזי מהשואה הוא לדאוג לכך שנאצים או ממשיכי דרכם לא יוכלו להזיק לעם היהודי (ולכל בני האדם באשר הם) בהווה ובעתיד. על פי לקח זה יש להילחם מלחמת חורמה במנהיגים, עמים או תרבויות המבקשות לפגוע ללא שום הצדקה בעמים אחרים בכלל ובעם היהודי בפרט. פעילות זו דורשת מטבעה גם פעולות אסרטיביות (כולל שימוש בכוח צבאי) שנועדו למנוע מאותם גורמים לממש את זממם. כמובן שפעולות אלו נעשות בהתאם לכללי המלחמה הסבירים ותוך הימנעות ככל הניתן מפגיעה בחפים מפשע.

יש הטוענים כי בשנים האחרונות ,מופנים כל המסרים הקשורים ללקחי השואה  דווקא כנגד הקורבנות או כנגד אלו המבקשים להילחם בממשיכיהם האידיאולוגיים של הנאצים, והם נדרשים בשל "זיכרון השואה" להגביל את מעשיהם ובכך להימנע מפעילות אפקטיבית כנגד הרוצחים וממשיכי דרכם. הודות לגישה זו הגענו לאבסורד שבו מואשמת דווקא ישראל בכך שהיא ממשיכה את דרכם של הנאצים..

• מה דעתכם על עמדה זו? כיצד ניתן לאזן בין שני הלקחים?

לפעילויות נוספות בנושא יום השואה הבינלאומי

• מערכים של יד ושם
• משרד החינוך

הפוסט יום הזיכרון הבינלאומי לשואה – הלקח של אושוויץ – שמונים שנה אחרי הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

צפו בסרטון וענו על השאלות הבאות:

״זו היתה שואה – חד וחלק״

רבים חשו כי האירועים האיומים שהתחוללו במשך שעות ארוכות מאוד ב-7.10, אירועים שבמהלכם רצחו והתעללו רוצחים אכזריים במאות רבות של יהודים חסרי מגן, הזכירו להם את השואה.

ראו בין השאר את ההשוואה לימי השואה בראיונות עם ניצולים מיישובי עוטף עזה מנתיב העשרה, מניר עוז ומאופקים. כך תואר הטבח גם בעיתוני העולם.

פרופסור שטייד לבני מנתה שבע סיבות לכך שלדעתה אירועי ה-7.10 זהים לאירועי השואה.

משימת כתיבה:

• סכמו את שבע הסיבות שכתבה שטייד, מה דעתכם על נימוקיה?
• כתבו מה עמדתכם על רקע הראיונות והטקסטים כאן.

״ממש לא היה שואה״!

על אף מה שראינו עד כה רבים מנגד יצאו נגד השוואה זו:

לפניכם בקישור מכתב של ניצול שואה ללוחמי צה״ל

משימת כתיבה:

• מה הסיבה המרכזית לדברי הכותב להבדל בין השואה לאירועי ה-7.10?
• מה דעתכם על דבריו אלו?
• נסו לכתוב תשובה בשם חיילי צה״ל למכתב זה.

לטענות מחקריות וערכיות נוספות נגד ההשוואה לשואה כדאי לעיין במאמר של ד״ר שוקי שריר ובמאמרה של טובה הרצל.

כח קלמזון

דברים דומים אמר גם הרב בני קלמנזון, נשיא ישיבת ההסדר בעתניאל שבנו ואחיינו נפלו בקרבות בשעה שחילצו בגבורה עשרות מחברי קיבוץ בארי תחת אש (על כח קלמנזון בבארי כדאי לראות את הסרטון) לדברי קלמנזון, בעצמו חוקר שואה מזה עשרות שנים, ראו ציטוט מתוך דבריו (לקטע במלואו):

״אנחנו ראינו לפנינו משהו שממש לא היה שואה. הוא לא היה שואה כי העם היהודי כבר לא חסר אונים, ואנשים, לא רק הילדים והנכד שלי, גם כיתות הכוננות והלוחמים, באו ומסרו את נפשם – והיה להם נשק והיה להם עם מה להילחם, גם אם הכוחות לא היו שווים. שואה זו לא הייתה, אבל נאצים היו שם. כהיסטוריון שפעל באקדמיה ופעל ביד ושם, אני חושב שהדיון הזה כבר הוכרע. מדובר בנאצים וולגריים שעובדים לא רק מהשכל אלא גם מהלב. זו אחת ממלחמות האין-ברירה הכי גדולות שהיו לנו, ומה לעשות? נשלם את המחיר, וננסה לאסוף את השברים".

משימת כתיבה:

• הציגו מספר דוגמאות והבדלים בין מאורעות השואה ואירועי 7.10. מה ההבדל שמדגיש הכותב?
• מה תחושתכם ביחס לאמור? מזדהים? לא מזדהים? נמקו את התשובה.

לסיכום אירועי ה7.10

אירועי ה7.10 היו ככל כנראה האירועים המחרידים ביותר שפקדו את העם היהודי מאז תום השואה. לראשונה מאז ניגפו הנאצים, נרצחו ביום אחד למעלה מאלף יהודים, ובמשך שעות ארוכות פעלו רוצחים שהיו נחושים בכל כוחם לרצוח כמה שיותר יהודים, כדי לפגוע, להרוג ולהתעלל בצורה אכזרית ביותר ביהודים רק בשל היותם יהודים. מבחינה זו דומה שאין ספק שהמפלצת הנאצית שבה והגיחה.

חשוב להדגיש שגם אם ישנם הבדלים אידיאולוגים משמעותיים בין הנאצים לבין המרצחים המוסלמים בני זמננו, הרי העוצמה של שנאת ישראל והנכונות לבצע פשעים אכזריים מאין כמותם, תוך איבוד צלם אנוש, משותפת גם משותפת לשתי הקבוצות

אולם בניגוד לשואה, בה היו היהודים חסרי אונים במשך שנים ארוכות אל מול העוצמה הנאצית, הרי כאן תוך שעות ספורות התארגנה מדינת ישראל מחדש כשהיא מפליאה מכותיה בנאצים החדשים ומכה בהם עד חרמה, תוך הבהרה שלעם ישראל אין שום כוונה לתת ליכולות הנאציות לשוב ולהתחדש.

שאלות לדיון בכיתה:

• מה לקח זה של ההשוואה בין אירועי השואה ל-7.10 מחייב אותנו כבני נוער?
• כיצד לדעתכם עשויה ההשוואה בין אנשי החמאס לנאצים להשפיע על דרכי המלחמה בחמאס, ועל היחס למרצחים הנתפסים בידי כוחות צה״ל? מומלץ לסכם חלק זה בסרטון הבא:

כאמור, בניגוד לשואה, בה היו היהודים חסרי אונים במשך שנים ארוכות אל מול העוצמה הנאצית, הרי כאן תוך שעות ספורות התארגנה מדינת ישראל מחדש כשהיא מפליאה מכותיה בנאצים החדשים ומכה בהם עד חרמה, תוך הבהרה שלעם ישראל אין שום כוונה לתת ליכולות הנאציות לשוב ולהתחדש.

לפני שמונים שנה לחמו יהודים בכוחותיהם הדלים במפלצת הנאצית. חיילי צה"ל הגיבורים נוקמים את נקמתם. ראו בסרטון המצורף שהפיק צה"ל – לעולם לא עוד!

"אלא שבכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותנו"

ישנה נקודת השוואה נוספת בין ארועי השואה לארועי 7.10

"אלא שבכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותנו" (מתוך הגדה של פסח)

בכל דור ודור ובחודש האחרון אנו חשים זאת ביתר שאת, דואגים להזכיר לנו שיש מי שעומד עלינו "לכלותנו". ישנה כמיהה להאמין שהנה זה עבר מן העולם, שבעידן מתקדם ונאור כבר אין סתם שנאה ליהודים רק בשל היותם יהודים. לצערנו טבח שמחת תורה והאנטישמיות הגואה בעולם מוכיחים ששנאת ישראל לא עבר מן העולם.

גם בימים שקדמו לשואה יהודים גרמנים רצו להאמין שאם הם נאמנים לגרמניה, ואזרחים טובים, הם לא ייפגעו. הם התקשו להאמין שרק בשל יהדותם הם יישלחו למוות. עם התקדמות המלחמה, החלו הנאצים בהרג שיטתי של אלפי יהודים. כשהגיעו השמועות על כך ליהודים ברחבי אירופה, רובם העדיפו להאמין שלא תיתכן זוועה אנושית כזו, להרוג אנשים רק בשל היותם יהודים.

טעות זו הייתה של יהודים רבים באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, לא האמינו כי דבריו.

בימים אלו מערכת החינוך הפלשתינאית מחנכת את תלמידיה לשנאת ישראל, צפו בסרט המצורף.

שאלות לדיון בכיתה:

• לאור לקחי השואה, ולאור לקחי ה7.10, כיצד על ישראל להתייחס למציאות זו לדעתכם?

העם היהודי למוד סבל ורדיפות, וחשוב כי כחלק מלקחי השואה, להיות ערים לסכנה האורבת לפתחנו. ולא להתעלם מאמירות מפורשות וברורות של מנהיגים בני דורנו, השואה מלמדת אותנו, כמו גם ארועי ה7.10, כי הרשע בעולם קיים וחובה על עם החפץ חיים להיות נכון תמיד כדי להגן על עצמו ולהלחם עד חרמה במבקשים לפגוע בו.

• האם למדנו את הלקח?

עם המבט לעתיד

האתגרים העומדים בפני העולם היהודי ומדינת ישראל לא החלו אתמול וכנראה גם לא יסתיימו מחר. עיינו במילות השיר, ניתן להשיב ולצפות בשיר "להיות יהודי" של יהורם טהר לב.

להיות יהודי

מילים: יורם טהרלב

להתחיל מארם נהריים

לעבור בכבשן האש

ולצאת למסע הנצח

עם מים ולחם יבש.

לעקוד את הבן, את הילד,

כמו לגדוע תקווה אחרונה

ולשלוח אליו מאכלת

שנה אחרי שנה.

ולשמוע מגבוה

את הקול ההולך:

לך לך, לך!

לך לך, לך!

אתה האחר,

אתה היחידי

לך לך

"לך לך" פירושו להיות יהודי.

לרדת מפה למצרים

ולצאת ממצרים לפה

בלי לדעת אם בירושלים

יבוא המסע אל סופו.

להיות גם נגיד וגם מלך

ושר בחצרות ספרד

אך תמיד להרגיש מאכלת

מונחת עלי צווארך.

תמיד לחכות שיגיע

הקול שיקרא גם לך

לדעת כי בית אביך

לעד לא יהיה ביתך.

ולנוע מארץ לארץ

אך לשאת כחותם ושבועה

את זכר אותה הארץ

אשר עמודיה שבעה.

משימת כתיבה:

• מהי משמעותו של השיר לגביכם בהקשר לשאלת היחס לזכרון השואה ולקשר בין ארועי השואה לארועי שמחת תורה?

• האם המסר של השיר הוא אופטימי או פסימי?
• איזה שורות הייתם מוסיפים לשיר לרגל ארועי החודשים האחרונים?

״עם ישראל חי״

במהלך מלחמת חרבות ברזל הקפידו חיילים רבים לסיים את דבריהם במילים "עם ישראל חי"

משימת כתיבה:

• מדוע לדעתכם, במלחמה זו יותר מתמיד השתמשו רבים באמרה זו? כיצד היא קשורה לקשר בין עשרה בטבת לארועי שמחת תורה?

על לימודי השואה וטראומה

לאחרונה עלתה יוזמה לא ללמד את לימודי השואה בשל העובדה שזה עלול ליצור טראומות לתלמידים שחוו השנה את ארועי ה7.10. מורים וחוקרים רבים התנגדו להחלטה זו.

• קראו את המאמר הבא והסבירו במה אתם מסכימים עם הדובר ועל מה לא.

למה אנחנו מקטינים את משמעות השואה?

ה-7 לאוקטובר לא היה שואה. ומה הסכנה כשיש כאלה שטוענים שכן?

אנחנו מקדשים את זיכרון השואה ונלחמים בהכחשה שלה, לא ממניעים של דיוק היסטורי. עדויות, תיעוד בסרטים וספרים- כולם חשובים מאד כמובן, אבל הזיכרון החשוב ביותר, גם לדורנו וגם לדורות הבאים הוא זה של משמעות השואה.

כך גם לגבי הכחשת השואה! זו איננה רק הכחשה של עובדה כזו או אחרת – מספרים או אירועים. חלק גדול מתעשיית ההכחשה לא עוסק בהכחשת מאורעות, אלא בהכחשת המשמעות שלה. אלו הטוענים שלא היתה כוונת השמדה, אלא שכל העניין היה "רק חלק" ממלחמת העולם. או שזה עוד ג'נוסייד מבין רבים שהתרחשו. למעשה כל מי שמזהה המון "שואות" לאורך ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, וגם בימינו מתייג כל מיני אסונות נוראיים כשואות, במובן מסוים הוא חלק מתעשיית ההכחשה, כי הוא למעשה מכחיש, אולי מבורות ואפילו מכוונות טובות, את משמעות השואה ואת חד-פעמיותה.

מה מייחד את השואה והופך אותה לתהום העמוקה ביותר אליה האנושות הגיעה?

לאורך כל ההיסטוריה העקובה מדם, עמים  וצבאות כבשו, טבחו ואף השמידו קבוצות ועמים אחרים. בשואה מדובר היה בשלטון של העם הכי מתקדם והכי "נאור" בעולם באותה תקופה, שהגיע לפסגות המדעיות והאומנותיות הגבוהות ביותר. ומעבר לכוונתו לכבוש את כל אירופה ולהשליט את שלטון הרייך השלישי עם כל העולם, החליט שהעם הכי חלש, הכי מפוזר והכי פחות מאיים צבאית, חייב להיות מושמד לחלוטין. לא לשלוט בו, לא להעביד אותו, אפילו לא לקחת את נשותיו וילדיו לשפחות ועבדים, רק השמדה טוטאלית.

ההבדל בין השואה לכל אירוע היסטורי אחר, נוראי ככל שיהיה, הוא בשילוב הבלתי נתפס, עד היום, של רתימת ההישגים המדעיים והארגוניים המתקדמים ביותר, בקור רוח ובתכנון מדוקדק, לקידום מטרות שהן לחלוטין לא רציונליות. הנאצים ראו ביהודים אויב רעיוני ומוסרי, לא אויב צבאי. האויב האמיתי של תורת הגזע ושל הצדקת האלימות השיטתית של השלטון הנאצי הוא ההומניזם היהודי, של קדושת החיים, של כל אדם נברא בצלם אלהים, שלפיה האדם חופשי לבחור בין טוב לרע והוא נקרא לסייע בקידום של עולם בו "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". היהודי לא איים צבאית על רעיון הרייך השלישי, הוא איים עליו מוסרית, הוא עלול היה להיות המצפון המעצבן הזה שמזכיר כל הזמן כמה נורא הפרויקט המגלומני והזוועתי הזה, ולכן חובה היה להשמידו.

במקום לשאול רק מה קרה בשנים האיומות האלה ולהזדעזע מהמאורעות, חשוב לשאול איך קרה שחלק מהאנושות הגיע למדרגת רוע כזו, איך זה קרה דווקא לעם הכי מודרני ומפותח מבחינה תרבותית, ולמה בתוך כל הרוע הזה, שאמנם גרם להרס ואבדן בשיעורים שלא יאומנו, דווקא העם היהודי סומן למטרת השמדה?!!!

לא מספיק לחשוף את עצמנו לזוועות ולהזדעזע, להפך – הכי קל לנו להפעיל את הרגש, אבל הרגש הוא חסר הבחנה וחסר יכולת ניתוח, הוא פשוט מופעל, מציף אותנו ואז דועך. במובן הזה, דווקא המרחק שאנחנו צוברים מהשואה מאפשר לנו להתחיל להביט אליה נכוחה להתגבר מעט על הטראומה הקולקטיבית, ולנתח בצורה עמוקה יותר מה בעצם קרה שם.

הלקח של "לא עוד" הוא בוודאי חשוב, בטח בשנה בה אויב אכזר פגע בנו כל כך קשה, אבל גם האסלאם הקיצוני שסובב אותנו הוא לא אויב נאצי, אלא עוד אויב פרימיטיבי שמנסה, ולמרבה האימה, גם הצליח לטבוח בנו. אבל לא היכולות ולא המניעים הם אלה שהתקיימו במשטר הנאצי. רבים הרגישו בשנה החולפת צורך לברר את המשמעות של היותינו יהודים, דווקא על רקע התהום המוסרית שנפערה מולנו. יום השואה הוא יום שבו מלבד לזכור מה קרה בו, ראוי להיזכר מה היה בנו אז שגרם לרשע העולמי הכי עמוק לראות בנו את התשליל שלו.

״השביעי באוקטובר הוא לא יום השואה!״

שמעו את דבריו של הרב חגי לונדין. האם אתם מסכימים איתו? מה המשמעות לכך שאנו מבינים שאין זהות בין יום השואה ל7.10

הפוסט יום השואה בישראל שאחרי ה7.10 הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.