מערך שיעור יסודי- עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי (למערך לתלמידי העל יסודי לחצו כאן)

שכבת גיל: ה–ו
משך: 60 דקות
תחום: היסטוריה / תרבות ישראל

מטרות השיעור

1. היכרות עם האירוע ההיסטורי שחל בי’ בטבת – המצור על ירושלים ואיך הוא הוביל לחורבן בית המקדש הראשון.
2. משמעות של ציון יום בו החל תהליך – ללמוד מבעוד מועד.
3. להבין את משמעות יום הקדיש הכללי.
4. לנתח את עקרון הזיכרון הלאומי באמצעות עבודה בקבוצות והצגה.

ציוד דרוש

• מחשב או טלוויזיה/מסך להקרנת סרטון
• דפי עבודה מודפסים לכל קבוצה (נספחים א–ד)
• לוח / מרקר

מצגת

עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי

מהלך השיעור

פתיחה והקרנת סרטון של סיוון רהב מאיר (8 דקות)

הוראות:

1. לצפות יחד בסרטון
2. במהלך הצפייה, התלמידים מתבקשים לשים לב ל־3 נקודות:
   • מהו הרקע ההיסטורי שבגללו מציינים את עשרה בטבת?
   • איפה זה קרה? מי נגד מי? (בבל עושה מצור על ירושלים)
   • מה מיוחד ציון הצום הזה בשונה מתשעה באב?
   • מה המסקנה של סיוון רהב מאיר בהשוואה לימינו? ביחס ל7 לאוקטובר?

👉

סיכום המידע ההיסטורי:

עשרה בטבת הוא יום שהיווה את תחילתה של שרשרת אירועים קשה וכואבת לעם היהודי, והסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות.

זהו יום שנקבע כתענית ציבור, אחת מארבע תעניות קבועות מדי שנה לזכר חורבן בית המקדש. ביום זה, בשנת 588 לפני הספירה, הטילנבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים. תקופת המצור מתוארת במקורות כזמן של סבל אכזרי וחסר תקדים עבור החברה היהודית. בסופו נפרצו החומות, ולאחר הרס והרג רב בכל ירושלים וחורבן הבית הוגלו לבבל.

משימת כתיבה- משמעות מודרנית – יום הקדיש הכללי (10 דקות)

ראו את האמור בלקסיקון הכנסת לגבי יום הקדיש הכללי

עם קום מדינת ישראל וברוח הצורך הלאומי לזכור את ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה ומהם רבים שאין להם תאריך פטירה ידוע, נקבע בי’ בטבת גם יום הקדיש הכללי. ביום זה נהוג לומר קדיש וכל מי שרוצה יכול לזכור את מי שאין תאריך אזכרתם.

כתבו במחברות שלכם:

• מדוע נבחר יום זה בשנת 1949 ליום הקדיש הכללי? (עיינו בסוף דברי ההסבר בלקסיקון אתר הכנסת)
• למה לדעתך חשוב שיהיה יום קבוע כזה בלוח השנה?
• האם שמעת על מישהו שלא ידוע מקום או מועד פטירתו? 

פעילות קבוצתית – למידה פעילה (20 דקות)

חלוקת הכיתה ל־4 קבוצות.
לכל קבוצה דף משימות שונה (ראו נספחים א–ד).

כל קבוצה עובדת לפי הנחיות הנספח שלה.

כל קבוצה מציגה בקצרה (2–3 משפטים) את עיקרי המסקנות שלה.

המורה מסכמת, מוסיפה נקודות ידע במידת הצורך, ומקשרת חזרה לנקודות המרכזיות של השיעור.

נספחים: דפי עבודה לקבוצות

 

נספח א – קבוצה 1: המצור על ירושלים

בעשרה בטבת מציינים את היום שבו החל אחד האירועים הקשים בתולדות עם ישראל: המצור שהטיל נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, בשנת 588 לפני הספירה. המצור היה מהלך צבאי מתוכנן שנועד להכניע את העיר באמצעות ניתוקה ממקורות מזון, מים ועזרה חיצונית. תושבי ירושלים חיו תקופה ארוכה של רעב, פחד וחוסר ודאות, והמצב בעיר הלך והחמיר ככל שחלף הזמן.

המצור לא היה אירוע בודד, אלא תחילתו של תהליך ממושך שהסתיים בחורבן בית המקדש הראשון ובגלות בבל. לאחר חודשים ארוכים נפרצו חומות העיר, ירושלים נחרבה, והמרכז הדתי והרוחני של העם היהודי נפגע קשות. רבים מתושבי יהודה הוגלו מארצם, והחיים היהודיים בארץ ישראל השתנו לחלוטין.

ייחודו של יום עשרה בטבת הוא בכך שהוא אינו מציין את רגע החורבן עצמו, אלא את תחילתו של התהליך שהוביל אליו. היום הזה מלמד כי אסונות לאומיים אינם מתרחשים בבת אחת, אלא מתפתחים לאורך זמן. לעיתים יש סימני אזהרה מוקדמים, רגעים שבהם ניתן היה לפעול אחרת, ואחריות שמוטלת על מנהיגים ועל החברה כולה. לכן, זיכרון עשרה בטבת מזמין לא רק ללמוד על העבר, אלא גם לחשוב על ההווה ועל העתיד.

משימות:

1. כתבו שלוש עובדות על המצור (מי, איפה, מתי).
2. הסבירו במשפט אחד: מדוע י’ בטבת נחשב לנקודת ציון חשוב בהיסטוריה?
3. השלימו:

י’ בטבת מסמל את התחלת תהליך שהוביל ל__________.

נספח ב – קבוצה 2: משמעות יום הקדיש הכללי

לאחר השואה נותרו מיליוני יהודים ללא קבר ידוע וללא תאריך פטירה מדויק. במסורת היהודית מקובל לציין את יום הפטירה של אדם באזכרה שנתית ולומר קדיש לזכרו, אך עבור משפחות רבות שאיבדו את יקיריהן בשואה לא הייתה אפשרות לעשות זאת. מצב זה יצר קושי רגשי ולאומי עמוק, שכן הזיכרון נותר ללא מסגרת קבועה בלוח השנה.

כדי לתת מענה לקושי זה, נקבע עשרה בטבת גם כיום הקדיש הכללי. ביום זה כל אדם יכול לומר קדיש, להדליק נר זיכרון ולהתייחד עם זכרם של הנספים שאין ידוע מועד מותם. הבחירה ביום זה מחברת בין חורבן קדום בתולדות העם לבין האסון הגדול של המאה העשרים, ומדגישה את הרצף ההיסטורי של זיכרון, אובדן והתחדשות.

יום הקדיש הכללי מבטא אחריות משותפת של החברה לזכור גם את מי שאין להם קרובי משפחה שיציינו את זכרם. הוא מדגיש כי הזיכרון אינו רק עניין פרטי, אלא משימה לאומית וערכית. באמצעות קביעת יום קבוע בלוח השנה, נוצר מקום משותף של זיכרון, כבוד והזדהות עם העבר.

משימות:

1. מה הייתה הבעיה לאחר השואה בקביעת ימים לזיכרון?
2. מהו הפתרון שניתן?
3. כתבו במשפט אחד: למה יום זה מתאים לכך?

נספח ג – קבוצה 3: לוח השנה והנצחה

רקע קצר: ימים בלוח השנה משקפים אירועים חשובים בחיי עם.

לוח השנה היהודי הוא הרבה יותר מאוסף של תאריכים. הוא משקף את הסיפור ההיסטורי, התרבותי והערכי של העם. חגים מציינים רגעים של שמחה וגאולה, ואילו ימי צום וזיכרון מציינים תקופות של קושי, אובדן והתמודדות. יחד הם יוצרים רצף שמחבר בין עבר, הווה ועתיד.

ימי זיכרון מאפשרים לחברה לעצור את שגרת החיים ולהקדיש זמן למחשבה משותפת על אירועים שעיצבו את זהותה. הם מסייעים להעביר ידע היסטורי מדור לדור, לחזק תחושת שייכות, ולעורר דיון ערכי על אחריות, סולידריות ומשמעות הזיכרון.

באמצעות לוח השנה, הזיכרון הופך לחלק מהחיים היומיומיים ולא נשאר רק בספרי ההיסטוריה. הוא מעצב תרבות, משפיע על זהות לאומית ומעודד שיח בין דורות.

משימות:

1. ציינו שתי סיבות שבגללן לחברה חשוב לקבוע ימי זיכרון.
2. השלימו בטבלה:

תחום	תפקידו בלוח השנה
היסטוריה
תרבות
זהות לאומית

1. כתבו משפט מסכם:

לוח השנה הוא כלי חשוב עבורנו כ-

 

נספח ד – קבוצה 4: זיכרון והנצחה בזמננו

רקע קצר: גם היום קובעים דרכי הנצחה לאירועים משמעותיים בחברה.

גם בזמננו, הזיכרון וההנצחה תופסים מקום מרכזי בחברה. מעבר לימי זיכרון בלוח השנה, קיימות דרכים רבות לשמר את זכרם של אנשים ואירועים: אנדרטאות, טקסים ממלכתיים, שמות רחובות, ימי לימוד מיוחדים וסיפורים אישיים העוברים במשפחות.

ההנצחה מאפשרת להפוך את הזיכרון למשהו חי ונוכח. היא מסייעת ללמוד מן העבר, להבין את משמעות האירועים ולהעביר לדורות הבאים ערכים של אחריות, כבוד האדם וחשיבות הזיכרון. כאשר זוכרים יחד, נוצר חיבור בין אנשים שונים בחברה ותחושת שותפות בגורל משותף.

הזיכרון אינו עוסק רק במה שהיה, אלא גם בשאלה כיצד אנו בוחרים לפעול בעתיד. באמצעות דרכי הנצחה מגוונות, החברה מבטאת את הערכים החשובים לה ואת המחויבות לשמור על הסיפור המשותף.

משימות:

1. כתבו שלוש דרכי הנצחה שונות שאתם מכירים.
2. מדוע חשובה ההנצחה בדוגמאות שהצגתם?