מערך שיעור – הקשבה ככוח לצמיחה: ננס על כתפי ענק
כיתות: ה–ו (למערך מותאם לתלמידי חטיבה לחצו כאן)
משך השיעור: 45 דקות
מטרות השיעור
- לפתח אצל התלמידים הבנה שהקשבה היא כלי מרכזי ללמידה ולהתקדמות.
- לעורר מוטיבציה פנימית להקשבה למורה ולבעלי ניסיון.
- להמחיש כיצד הקשבה חוסכת טעויות ומאפשרת “לראות רחוק יותר”.
- להכיר לתלמידים את הדימוי “ננס על גבי ענק” כמודל לחשיבה לומדת.
הקשבה ככוח לצמיחה: ננס על כתפי ענק
פתיחה – למה בכלל להקשיב? (5 דקות)
המורה פונה לתלמידים בשאלה פתוחה:
“אם אתם רוצים להשתפר במשהו – ספורט, משחק מחשב, ציור, נגינה או לימודים – מה הדרך הכי מהירה להתקדם?”
לאחר מספר תשובות, המורה שואל:
“האם עדיף לנסות הכול לבד, או להקשיב למישהו שכבר עבר את הדרך לפניכם?”
המורה מסכם בקצרה:
יש דברים שאפשר לגלות לבד, אבל הרבה דברים אפשר ללמוד מהר יותר כשמקשיבים לניסיון של אחרים.
הדימוי- “ננס על כתפי ענק” (7 דקות)
המורה מציג את הביטוי ואת האיור של:
“ננס על כתפי ענק”
הסבר למורה:
“ננס הוא קטן. ענק הוא גבוה וחזק. ננס שעומד לבד רואה למרחק קצר.
אבל אם הוא עומד על הכתפיים של ענק – הוא רואה רחוק יותר מהענק עצמו.
לא כי הוא גדול יותר, אלא כי הוא נעזר בגובה של אדם אחר.”
הענק = אדם עם ניסיון וידע.
הננס = מי שנמצא בתחילת הדרך.
ההקשבה = הדרך לעלות על הכתפיים.
קריאה בסיפור – ללמוד מניסיון (10 דקות)
מצורף בנספחים משל עם הודי עתיק מתוך "סיפורי פנצ'טנטרה"- אודות להקת אווזים, הממחיש את תוצאות חוסר הקשבה, ותוצאות של למידה מנסיונם של וותיקים ומנוסים.
ניתן להקריא או לחלק את הסיפור “עצת האווז הזקן”.
דיון בעקבות הסיפור (10 דקות)
שאלות מנחות:
- מדוע האוזים לא הקשיבו לאווז הזקן?
- מה היה קורה אילו הקשיבו לאווז הזקן בזמן?
- כיצד הניסיון שלו הציל את כולם בסופו של דבר?
המורה מדגיש:
האווז הזקן לא היה חזק יותר – הוא היה מנוסה יותר.
כשהקשיבו לו, הם “עלו על הכתפיים” של הניסיון שלו.
דיון לסיכום- הקשבה ככלי לצמיחה (8 דקות)
“כיצד הסיפור של האווזים, או של הננס על גבי הענק קשור אל הכיתה שלנו?”
“כשאתם מקשיבים בשיעור, אתם לא רק מקשיבים למילים. אתם משתמשים בניסיון של מישהו שכבר למד את החומר, טעה, הבין, ויודע להזהיר מראש.”
שאלות לתלמידים:
- באילו מצבים הקשבה למורה יכולה לחסוך טעויות?
- באיזה תחום בחיים שלכם הייתם רוצים להיות ‘ננס על גבי ענק’?
נקודות להדגשה:
- מי שמקשיב חוסך לעצמו טעויות שכבר נעשו.
- מי שמקשיב מרוויח ניסיון שלא צבר בעצמו.
- מי שמקשיב , רואה רחוק יותר, מתקדם מהר יותר.
- הקשבה אינה סימן לחולשה, להפך הקשבה היא כח, כלי חזק להתקדמות.
נספח סיפור
“עצת האווז הזקן” – משל עם הודי עתיק מתוך "סיפורי פנצ'טנטרה"
עצת האווז הזקן
משל עממי הודי עתיק מתוך "סיפורי פנצ'טנטרה"
להקת אווזים התגוררה על עץ גבוה ביער ירוק, שהעניק להם בית מוגן. בין האווזים היה אווז אחד זקן וחכם. האווזים הצעירים כיבדו את הזקן, אך לעיתים לא הקשיבו לכל עצותיו.
יום אחד הבחין האווז הזקן בנצר של צמח מטפס קטן שהחל לגדול ליד שורשי העץ. הוא קרא לחבריו ואמר: "בואו נעקור את הצמח המטפס הזה כל עוד הוא קטן. אם נתעלם ממנו, הוא יגדל ויטפס על העץ. יום אחד אולי יגיע צייד, יטפס עליו ויגיע אל הקן שלנו." אך האחרים צחקו ואמרו שאין מה לדאוג – העץ נראה להם בטוח וחזק. הם התעלמו מאזהרת הזקן, והצמח המטפס המשיך לגדול לאיטו.
עם הזמן גדל הצמח המטפס והתפתל סביב גזע העץ, עד שנהיה עבה וארוך מספיק לטפס בעזרתו מהקרקע עד צמרת העץ. גם כששמו האווזים לב שהצמח התארך, אף אחד מהם לא טרח לכרות אותו. יום אחד, כשהאווזים יצאו מהעץ לחפש מזון, עבר צייד ביער. הוא הבחין באווזים שעל צמרת העץ ובצמח המטפס סביב הגזע, והחליט לנצל זאת. הצייד טיפס בקלות בעזרת הצמח המטפס עד לענפי העץ, פרש שם רשת גדולה כמלכודת, ואז ירד והסתתר בין השיחים כדי להמתין לשוב הלהקה.
בערב, כששבו האווזים אל העץ, הם לא הבחינו ברשת ונלכדו בה מיד. כנפיהם הסתבכו בחבלים, והם החלו לצווח ולפרפר בבהלה בניסיון נואש להיחלץ. רק האווז הזקן נשאר שקט ושליו במקומו. אחד הצעירים צעק אליו בחרדה: "איך אתה יכול להישאר כל כך רגוע? אנחנו בצרה צרורה!"
האווז הזקן השיב ברוך: "אמרתי לכם שיום אחד נתחרט שלא השמדנו את המטפס כשהיה קטן… אבל כעת חשוב שנתרכז במציאת מוצא." האווזים השתתקו והקשיבו לו. "עלינו להעמיד פני מתים," המשיך הזקן, "כשיגיע הצייד הוא יחשוב שמתנו ויזרוק אותנו אחד-אחד מהעץ אל הקרקע. נמתין בשקט, וכשהוא ישליך את האווז האחרון ולפני שיתחיל לרדת – כולנו נפרוש כנפיים ונברח בבת אחת."
כעבור זמן קצר טיפס הצייד אל צמרת העץ כדי לבדוק את המלכודת. הוא הופתע למצוא את כל האווזים שוכבים דומם בתוך הרשת, כאילו מתו. הצייד חשב שהאווזים אולי מתו מפחד, והחל למשוך אותם ולהשליך מטה, אחד-אחד. האווזים נפלו ארצה ונשארו לשכב ללא תנועה, בדיוק כפי שהדריך אותם האווז הזקן. כשהצייד זרק את האווז האחרון והתכונן לרדת, לפתע פרשו כל האווזים את כנפיהם ועפו לשמיים בבת אחת! הצייד נותר חסר אונים כשכל הלהקה חמקה מידיו ונעלמה.
לאחר שברחו למקום מבטחים, הודו האווזים לאווז הזקן על חוכמתו שהצילה אותם. הם הודו שטעו כשלא הקשיבו לעצתו. האווז הזקן חייך ואמר: "העיקר שלמדנו את הלקח." מאותו יום החליטו האווזים להקשיב תמיד לעצותיו של מי שמנוסה מהם, ולעבוד יחד כדי למנוע צרות בעתיד.
