שובו אחים
מבוא
לפני כעשור, ב-12 ביוני 2014 (ט״ו בסיוון התשע״ד) נחטפו ונרצחו שלושת הנערים: גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח.
הנערים עלו על רכב שהציע להם טרמפ, ובמהלך הנסיעה הם נרצחו. לאחר מכן הוטמנו גופותיהם בשטח ליד חלחול. במשך ימים ארוכים נערך בידי כוחות הבטחון ומתנדבים ישראלים מבצע ״שובו אחים״, מתוך תקווה למצוא את הנערים בחיים.
18 ימים לאחר החטיפה, נמצאו גופותיהם של הנערים והובאו לקבר ישראל. במהלך כל הימים הללו, הורגשה בישראל תחושת אחדות גדולה: עצרות הזדהות, אחדות ותפילה נערכו בכותל ובכיכר רבין, והשתתפו בהן רבבות אנשים מכל שכבות החברה הישראלית.
סרטון המסכם את פרשיית החטיפה ומבצע החיפושים, ניתן לראות כאן
מורשת האחדות
צפו בקליפ המצורף
- איזה חלק בקליפ הכי נגע בכם? נמקו.
- השיר המלווה את הקליפ, ״את אחיי אנוכי מבקש״, מתבסס על פרשיית יוסף, המחפש את אחיו – שלבסוף זורקים אותו אל הבור ומוכרים אותו מצרימה, ובתהליך ארוך שאורך שנים רבות מתאחדים לבסוף במצרים לאחר שהבינו את מהות הקשר ביניהם (פרשות וישב-ויגש בספר בראשית).
מדוע לדעתכם נבחר השיר הזה ללוות את הקליפ? מי הם אותם אחים אותם מבקשים ומחפשים? (האם אלו הנערים שנחטפו? אולי יש גם כוונה אחרת ועמוקה יותר?) – מורים לתנ״ך יכולים לפתוח עם הכיתה את הפסוקים הרלוונטיים ולהעמיק בהם.
בעקבות האחדות הרבה שהופגנה בימי החיפושים אף נקבע כי בכל שנה יצויין ״יום האחדות״:
- גם לאחר טבח ה-7 באוקטובר הורגשה בעם אחדות גדולה. מדוע לדעתכם אנחנו מתאחדים בעיקר בשעת צרה?
- כיצד לדעתכם ניתן לשמר את תחושת האחדות הזו גם בימי שגרה?
- כמו כל דבר חיובי ״השינוי מתחיל בתוכנו״ – כיצד ניתן לחזק את האחדות והחיבור בכיתתנו? הציעו רעיונות ובחרו לפחות באחד מהם אותו תממשו בשנת הלימודים הבאה.
המחיר של שחרור מחבלים
החוטפים והרוצחים של שלושת הנערים היו בני חמולת קוואסמה מחברון, המזדהה עם חמאס, ובהם גם מחמוד קוואסמה – ממשוחררי עסקת שליט. יותר ממחצית ממשוחררי עסקת שליט, חזרו לעסוק בטרור – ובהם יחיא סינוואר מנהיג חמאס בעזה, ועלי קאדי מפקד כוחות הנוחבה שביצעו את הטבח ב-7 באוקטובר 2023.
לסקירה על מחיריה של עסקת שליט, ראו בכתבה שלהלן
- לאור הנתונים, ערכו בכיתה דיבייט בשאלה האם יש לערוך עסקאות לשחרור חטופים, גם במחיר של שחרור מחבלים שקרוב-לוודאי שיחזרו לטרור? עמדו על המתח בין רגש לשכל.
כשזמן הפירעון מתאחר – הריבית עולה…
לאורך ימי המבצע, שנערך באזור חברון, שיגר חמאס מרצועת עזה טילים לעבר מדינת ישראל. ההסלמה הובילה לבסוף את ראש הממשלה בנימין נתניהו והרמטכ״ל בני גנץ להחלטה לצאת למבצע ״צוק איתן״.
המבצע, נמשך זמן רב יותר ממבצעים קודמים ברצועת עזה, ואף הוצא ״אות מערכה״ מיוחד לכל המשתתפים בו, בדומה למלחמות. כטבעם של מבצעים צבאיים, בוודאי ארוכים – למבצע היו גם מחירים שהמדינה נאלצה לשלם. יחד עם זאת, היתה הבנה כי על מנת להבטיח את שלומה של המדינה, יש להשתלט על רצועת עזה.
בנקודה זו הוצגה בפני צמרת המדינה מצגת, שפירטה מחירים קשים מאוד במקרה שתתקבל החלטה להשתלט על הרצועה.
כידוע, לבסוף הוחלט שלא להשתלט על הרצועה – כנראה מהחשש מהמחירים הכבדים – וזמן ״הפירעון״ הגיע ב-7 באוקטובר, כשהוא טומן בחובו ״ריבית דריבית״.
מכתב מהעתיד
במענה לטענות על המחיר הכבד ששילמו חיילי צה"ל במהלך המבצע כתב העתונאי יותם זמרי טור ובו תיאר מה עלול היה להתרחש בקיבוצי עוטף עזה אלמלא מבצע צוק איתן. הטור שנכתב בשנת 2014 מתאר בדיוק מצמרר את מה שאירע בפועל עשור מאוחר יותר.
- כתבו ״מכתב מהעתיד״, מכם היום – בשנת 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל – לצמרת הבטחון של מדינת ישראל בשנת 2014, והביעו את דעתכם בשאלה האם צריך להורות לצה״ל של מבצע צוק איתן בשנת 2014 להשתלט על רצועת עזה למרות המחיר הכרוך בכך?
- מה הלקח ההיסטורי הנלמד לדעתכם מארועי המבצע ומה לדעתכם ניתן לעשות כדי שלא נשלם בעתיד ב"ריבית דריבית" על המציאות הקיימת כיום?
