שכבות יעד: כיתות ב–ו (למערך מותאם לתלמידי תיכון לחצו כאן)
משך 45-90 דק' (תלוי באפשרויות הנבחרות)
אמצעים: לצלם נספח עם שאלות כדף עבודה. טושים/דפים לציור עץ, (אופציונלי) תמונה של כרם
מטרות השיעור
- הבנת משמעות ט"ו בשבט
- היכרות עם המידע שקהילות יהודיות בגולה השתמשו בפירות כדי לשמור געגוע וחיבור לארץ ישראל.
- יכירו ויבינו את הדימוי "כי האדם עץ השדה" שורשים, גדילה, פירות.
- יכירו את משל הכרם מתוך ספר הכוזרי – הקשר בין העם לארצו.
מצגת
מהלך השיעור
פתיחה: "מה זה באמת ט״ו בשבט?" (5–7 דקות)
המורה מציגה סל פירות/תמונות.
שאלות לדיון
- למה נקבע טו בשבט דווקא בתאריך זה?
- מה עושים בדרך כלל בט״ו בשבט?
- האם זה רק חג של פירות? למה אוכלים פירות?
ט״ו בשבט בגולה – חג של געגוע לארץ (15 דק)
מצורף נספח ובו טקסט שניתן לחלק ולבקש לענות על השאלות המצורפות במחברת כמשימת כתיבה.
או להקריא על ידי המורה, ולהשיב ביחד על השאלות במליאת הכיתה.
- משמעות התאריך לחישוב שנות העץ.
- יהודים שחיו בארצות רחוקות, ביקשו לזכור את ארץ ישראל ולהרגיש קרובים אליה. לכן התפתח מנהג לאכול פירות (במיוחד מפירות שנשתבחה בהם הארץ), ולעיתים פירות מיובשים כדי שיחזיקו מעמד בדרך.
חלק א: "כי האדם עץ השדה" – אנחנו כמו עץ (10–12 דקות)
מטרה: לחבר את החג לזהות אישית, גדילה ושורשים.
לוח/דף: ציור עץ גדול עם ארבעה חלקים: שורשים, גזע, ענפים, פירות.
כותבים יחד לצד איור על הלוח מה מסמל כל חלק בעץ:
- שורשים = מאיפה אני בא? משפחה, עם, מסורת
- גזע = מה מחזיק אותי? ערכים, חברים, הרגלים טובים
- ענפים = מה אני לומד ומתפתח בו? תחביבים, יכולות
- פירות = מה אני נותן לאחרים? מעשים טובים, עזרה, שמחה
יישום בהתאמה לפי גיל:
- ב–ג: כל ילד מצייר עץ וכותב 1–2 מילים המאפיינות אותו בכל חלק.
- ד–ו: כתיבה קצרה: „מה הם השורשים שלי ואיזה פרי אני רוצה להצמיח השנה?”
חלק ב': משל הכרם מתוך ספר הכוזרי – מה קורה כשאני במקום הנכון לי?
מטרה: להעמיק את רעיון הקשר לארץ באמצעות משל ברור לילדים.
- טקסט למורה (לומר בעל־פה או לקרוא), מתוך ספר הכוזרי שכתב ר' יהודה הלוי:
מלך כוזר, שואל את החכם היהודי, מדוע ארץ ישראל אינה פורחת ומוצלחת אם לפי טענתו זו ארץ מבורכת ומיוחדת, וגם עם ישראל לא נראה "העם הנבחר" אלא הוא עלוב ובזוי בגולה.
עונה החכם למלך: כרם יכול לצמוח במקומות רבים, אבל כדי שייתן את הענבים המתוקים והיפים ביותר שלו, הוא צריך להיות נטוע באדמה ובמקום שהכי מתאימים לו- מבחינת סוג האדמה, מזג האוויר וכד'. ואדמה פוריה ללא כרם מטופח גם לא תצמיח פירות. כך גם החיבור בין ארץ ישראל והעם היהודי: הוא יכול לחיות בהרבה מקומות בעולם, אבל כאשר הוא נמצא בארץ ישראל הוא יכול לפרוח באופן שלם יותר, לצמוח והתפתח ולהניב פירות משובחים. והארץ מלבלבת ופורחת יותר מאי פעם, מאז הקמת מדינת ישראל.
"כן הכרם זה, שאתם אומרים שמצליח בו הכרם, אילו לא היו נוטעים בו הגפנים ועובדים העבודה הראויה להם, לא היה עושה ענבים. והמעלה המיוחדת הראשונה, היא לעם שהוא סגולה ולב כאשר זכרתי. ויש לארץ עזר בזה עם המעשים והתורות התלויות בה, אשר הם כעבודה לכרם".
שאלות דיון קצרות:
- מה המשל והנמשל במשל הכרם שאומר החכם למלך כוזר?
- ר' יהודה הלוי חי לפני 900 שנה. מה ההבדל בין העם היהודי אז לבין היום? ומה ההבדל בין ארץ ישראל בין אז לבין היום?
שאלת סיכום: (5 דקות)
אם הייתם צריכים לקרוא לט״ו בשבט בשם נוסף – מה הייתם בוחרים?
נספח 1 – ט״ו בשבט בגולה: פירות של געגוע וחיבור לארץ
ט״ו בשבט נקרא ביהדות "ראש השנה לאילנות" – זה היום שממנו מחשבים את גיל העצים והפירות לצרכים שונים בהלכה, כמו מתי מותר לאכול מן הפרי ומתי מפרישים תרומות ומעשרות. זהו יום שמציין התחלה חדשה לעולם הצומח.
אבל במשך דורות רבים, כשיהודים חיו רחוק מארץ ישראל, ט״ו בשבט קיבל משמעות נוספת:
יום של געגוע וחיבור לארץ דרך הפירות שלה.
היהודים בחרו לציין את היום הזה דווקא באמצעות פירות ארץ ישראל – תאנים, תמרים, ענבים, רימונים וזיתים – כי הפירות האלה סימלו בעיניהם את הארץ הטובה והמיוחדת שאליה התפללו לשוב.
הבאת הפירות מארץ ישראל לארצות רחוקות לא הייתה פשוטה כלל, ולכן פעמים רבות הביאו אותם כפירות יבשים, שהחזיקו מעמד בדרך הארוכה. מכאן גם נולד המנהג לאכול בט״ו בשבט פירות יבשים.
כשהניחו את הפירות על השולחן ואכלו מהם יחד, הם לא רק חגגו חג חקלאי, אלא גם זכרו את הארץ, דיברו עליה, וחיזקו את הקשר אליה – אפילו מרחוק.
כך הפך ט״ו בשבט לחג שמחבר בין האדם, הפירות וארץ ישראל – גם בגלות וגם בארץ.
השיבו על השאלות:
- מה פירוש הביטוי „ראש השנה לאילנות”, ולמה נקבע ט״ו בשבט כיום כזה?
- מדוע קיבל ט״ו בשבט משמעות מיוחדת דווקא עבור יהודים שחיו בגלות?
- מדוע בחרו היהודים לציין את ט״ו בשבט באמצעות פירות ארץ ישראל דווקא?
- אילו פירות מוזכרים בטקסט כסמל לארץ ישראל?
- מדוע לא היה פשוט להביא פירות מארץ ישראל, ומה הפתרון שמצאו?
- לפי הטקסט, הפירות חיברו את היהודים לארץ ישראל גם כשהיו רחוקים ממנה.
איך לדעתך חפץ, טעם או מנהג יכול לעזור לאדם להרגיש שייך למקום שהוא אוהב, גם כשהוא רחוק ממנו? נא להביא דוגמה אישית.
