ונמשכת שיירה – היהודי הנצחי והמתחדש

משימת כתיבה: חלקו לתלמידים את הטקסט של טוויין ובקשו מהם להשיב:

• מה כוונתו של טווין בדבריו על כך ש"היהודים עשו מאבק מופלא…ועשו זאת כשידיהם קשורות מאחורי הגב"?

• האם אתם מוצאים קשר בין דבריו של טווין לדברים של בן גוריון אותם ראינו לעיל? מהו?

• טווין מסיים את דבריו בתמיהה מהו "סוד האלמוות" של היהודים. מהו לדעתכם הסוד של העם היהודי, שהצליח לשמור עליו בכל הדורות בחיוניותו הרוחנית והמעשית?

עתידו של העם טמון בעברו

בשנת תרצ"ד (1934) פירסם ברל כצנלסון את אחד המאמרים הידועים ביותר שלו, "חורבן ותלישות".

המניע לכתיבת המאמר, היתה ידיעה שהגיע לכצנלסון, על כך שאחת מתנועות הנוער הוציאה את חניכיה למחנה-קיץ בליל תשעה באב של אותה השנה, בהתעלם מן התאריך ההסטורי החשוב. כצנלסון יצא חוצץ נגד המעשה הזה, וכתב בין היתר את הדברים הבאים:

מה ערכּה וּמה פּריה של תנוּעת־שחרוּר שאין עמה שרשיוּת ויש עמה שכחה, אשר תחת לטפּח וּלהעמיק בּקרב נוֹשׂאיה את הרגשת המקוֹר ואת ידיעת המקוֹרוֹת, היא מטשטשת את זכרוֹן נקוּדת המוֹצא וּמקצצת בּנימין, אשר דרכּן יוֹנקת התנוּעה את לשַדָה?

כּלוּם היינוּ עוֹד מסוּגלים כּיום הזה לתנוּעת־תקוּמה לוּלא היה עם ישׂראל שוֹמר בּלבּוֹ בּקשיוּת־עוֹרף קדוֹשה את זכר החוּרבּן? לוּלא היה מיחד בּזכרוֹנוֹ וּבהרגשתוֹ וּבהליכוֹת־חייו את יוֹם החוּרבן מכּל הימים? זהוּ כּוֹחוֹ של הסמל החיוּני המגוּבּש והמַַפרה בּקוֹרוֹֹת־עם.

אילמלא ידע ישׂראל להתאַבּל בּמשך דוֹרוֹת על חוּרבנוֹ בּיוֹם־הזכּרוֹן, בּכל חריפוּת ההרגשה של מי שמתוֹ מוּנח לפניו, של מי שאך זה עתה אבדוּ לוֹ חירוּתוֹ וּמוֹלדתוֹ, לא היוּ קמים לנוּ לא הֶס ולא פּינסקר, לא הרצל ולא נוֹרדוֹי, לא סירקין ולא בּרוּכוֹב, לא א. ד. גורדון ולא י.ח. בּרנר. ויהוּדה הלוי לא היה יכוֹל ליצוֹר את “ציוׁן הלא תשאלי” וּבּיאליק לא היה יכוֹל לכתוֹב את “מגילת האש”.

משימת כתיבה: חלקו לתלמידים את הטקסט של כצנלסון ובקשו מהם להשיב:

• מהו לדעתו של כצנלסון אותו "סוד אלמוות" שתמה עליו מארק טווין בטקסט לעיל?

• מהיכן "מתחילה השיירה" לדעתו של כצנלסון?

• בראשית המאמר (בחלק שלא הובא כאן), כותב כצנלסון כי הוא בטוח שהיציאה למחנה הקיץ בליל תשעה באב לא נעשה במכוון, אלא בשגגה, מתוך חוסר שימת-לב לתאריך העברי. האם אתם מכירים את לוח השנה העברי?

• האם אתם נוהגים לציין את מועדי-ישראל השונים (השמחים והעצובים)? כיצד?

• איזה יסוד לאומי ניתן למצוא לכל אחד ממועדי ישראל, ומה ניתן ללמוד ממנו לימינו-אנו?

התחדשות כמשימה! תוך שמירה על קשר עם העבר

מכירים את המדינאי הבריטי אדמנד ברק? והוגה דעות חשוב ומפורסם.

הוא כתב ב1790 סמוך למהפכה הצרפתית שהתרחשה מעבר לתעלת למאנש, את מסקנותיו. המהפכה, שהיתה אלימה וברוטאלית, והובילה את צרפת לשנים ארוכות של טרור וחוסר סדר חברתי, היתה דבר שלילי בעיניו של ברק. הוא מציג גישה חדשנית לתקופתו, לפיה, ההתחדשות והקידמה הנן הכרח, אך יש להזהר ממהפכות שמוחקות את מה שהיה קודם. העבר הנו סוג של מצפן, וגורם מאזן ששומר עלינו כחברה.

מתוך כתביו וספריו בחרנו לכם טקסט שכתב ברק, בהם הוא משווה את המדינה ומוסדותיה לגוף ביולוגי, אשר מצד אחד כל הזמן מתחדש ומתרענן, ומאידך נשאר בצביונו הראשוני:

״בדרך-כלל רוח של חדשנו היא פרי של מזג אנוכי והשקפות מוגבלות. אנשים שמעולם אינם מביטים אחור אל אבותיהם ולעולם לא ישׂאו עיניהם אל הדור הבא.

…המשטר המדיני שלנו מושתת על הקְבּלה וסימטריה צודקת עם סדר העולם, ועם אורח הקיום המצווה לגוף קבוע המורכב חלקים בני-חלוף; וכאן, לפי תכניתה של חכמה מדהימה, המלכדת ומייצבת את המימוש המסתורי הגדול של הגזע האנושי, לעולם אין פרק-זמן אחד שבו השלם בא בימים, או בן גיל-העמידה, או צעיר, אלא צועד הוא במצב של תמידוּת בלתי-משתנה בחליפות צורות של כיליון, נפילה, התחדשות והתקדמות מתמידים.

הנה כי כן, על-ידי שמירה על דרך הטבע בניהול המדינה, לעולם אין אנו חדשנים גמורים בשיפורינו, ולעולם אין אנו עוברי-בטל גמורים במה שאנו משַמרים. בהיצמדֵנו בצורה זו ועל-פי עקרונות אלה אל אבות אבותינו מדריכה אותנו לא אמונת הבל של אוספי עתיקות אלא רוח ההיקש הפילוסופי.

…בזכות אותה תכנית של הסתגלות לטבע במוסדות המלאכותיים שלנו (=מוסדות המדינה)… הפקנו עוד כמה וכמה רווחים, לא מן המבוטלים דווקא, מהסתכלות בחֵירוּיותינו לאורה של מורשת. הואיל ופעלנו תמיד כבמעמד של אבות-מורישים שהועלו למעלת קדושים, נמצאה רוח החופש, שהיא כשלעצמה מביאה לשלטון-עושק ולפריצת גדרות, ממוזגת בכובד ראש נורא הוד. רעיון זה של מוצא ליברלי נותן בנו תחושה של הכרת-ערך מוּלדת ומורגלת, המונעת עזות-מצח של הדיוט שעלה לגדולה, זו שכמעט בהכרח נעשית תכונתם וחרפתם של אנשים שזה-מקרוב רכשו להם מעלת-כבוד כלשהי. הודות לכך חירותנו נעשית חופש נאצל. היא לובשת חזוּת עזת-רושם ורבת-יפעה. יש לה שלשלת-יוחסין ואבות-לתפארה״.

(אדמנד ברק, מחשבות על המהפכה בצרפת, הוצאת שלם, ירושלים תשנ"ט, עמ' 51-50).

שאלות לדיון בכיתה:

• אנו חיים במאה ה-21, מאה של חדשנות פורצת דרך בכל קנה מידה. אנו רגילים לחשוב במוּנחים של חידוש ו"יציאה מהקופסה". לאור דבריו של ברק, האם כל חידוש או חדשנות הם בהכרח טובים? כיצד לדעתו של ברק צריך להתנהל כאשר רוצים לקדם את העולם?

אדמנד ברק הוסיף לנדבך חשוב לדיון שלנו – עד עתה עסקנו בקשר שבין הדורות הקודמים אלינו. ברק הוסיף לנו את התובנה, כי כמו שאנו יונקים מאבותינו, כך גם אנו מהווים אבות לדורות שיבואו אחרינו. התובנה הזו, לפי ברק, אמורה לנסוך בכל אחד מאיתנו תחושה של אחריות לדורות הבאים.

• האם יצא לכם לחשוב בעבר על עצמכם כאחראים לדורות הבאים? האם הדברים של ברק פתחו לכם זווית ראייה חדשה על עצמכם? במה היא באה לידי ביטוי?