בסוף חודש יוני 1976 חטפו אנרכיסטים מרקסיסטיים גרמניים ומחבלים פלסטיניים מטוס של חברת התעופה אייר-פראנס שיצא מנתב״ג לפריז. על המטוס היו אותה העת כ-250 נוסעים ואנשי צוות. החוטפים הכריחו את הטייסים באיומים להנחית את המטוס באנטבה שבאוגנדה, ודרשו את שחרורם של כמה אנרכיסטים ו-40 מחבלים שנכלאו בישראל. האיום היה שהם יוציאו להורג את הנוסעים בכל יום שבו דרישותיהם לא ייענו.

ממשלת ישראל הכריעה שלא להכנע לדרישות החוטפים, והטילה על צה״ל את המשימה לשחרר את בני הערובה. במבצע שהוגדר על ידי מדינות בעולם כמשימה בלתי אפשרית, הצליחו חיילי צה״ל לשחרר כמעט את כל החטופים בחיים (3 מהם נהרגו במהלך המבצע, ואחת נוספת נרצחה לאחר מכן בבית החולים באוגנדה). מפקד סיירת מטכ״ל, יוני נתניהו, נהרג במהלך המבצע, ושם המבצע שונה לאחר מכן ל״מבצע יונתן״, על שמו.

במערך שיעור זה נדון בערכים ובלקחים העולים מאירוע זה, שהשנה (2026) היא שנת היובל שלו.

אל ארץ צבי

נפתח בתיאור קצר של המבצע, כפי שהובא במבוא למערך.

בשנת 1977 כתבה תלמה אליגון רוז על מבצע יונתן את השיר ״אל ארץ צבי״.

נשמיע לתלמידים את השיר בביצועו של יהורם גאון (שגם שיחק בסרט ״מבצע יונתן״).

מומלץ להדפיס לתלמידים את מילות השיר, ואף לכתוב ביאור/פירוש למילים.

• האם לדעתכם היה נכון לצאת למבצע שחרור החטופים, או שמא היה צריך להסכים לעסקה שהציעו החוטפים? נמקו.
• מדוע לדעתכם סברה המשוררת כי מבצע יונתן ״השיב את כבוד האדם״?
• כיצד ערך הרעות והערבות ההדדית בא לידי ביטוי בשורות השיר ובמעשיהם של החיילים?
• לכיתות חזקות/להרחבה: פתיחת השיר ״בחצי הלילה הם קמו״, היא רפרנס לפיוט ״ויהי בחצי הלילה״ ששרים לקראת סיומו של ליל הסדר. הפיוט מדבר על כל מיני ניסים שאירעו לישראל ״בחצי הלילה״. ניתן לפענח עם התלמידים את מילות השיר (הקשות!) ולזהות את הניסים השונים שאירעו.

האם לדעתכם יש הבדל ו/או קשר בין נס שמיימי שנעשה בחצי הלילה לבין מעשה גבורה הירואי של חיילי צה״ל שנעשה בחצי הלילה? הסבירו.

מכתבי יוני

יוני נתניהו היה עלם צעיר, אולם השאיר אחריו אסופת מכתבים שקובצה לספר ״מכתבי יוני״. ספר זה היווה השראה לדורות של ישראלים.

בשנת 1969 הוא כתב באחד המכתבים כך (למקור ברשת):

״כמדומה, שהישראלי הצעיר שייך לגזע מיוחד של אנשים. קשה להסביר זאת, אך אפשר לחוש בכך. כל אותם הטייסים הנפלאים שלנו, כל הצנחנים ואנשי הקומנדו שלנו, הם ישראלים בגילי וצעירים ממני, שגדלו וחונכו בישראל. אנשי מושב וקיבוץ ועיר, שהמאחד אותם הוא למעלה ומעבר להשקפה פוליטית.

מה שמאחד אותם גורם להרגשת אחוה, אחריות הדדית, הכרת ערך האדם וחייו, שאיפה כנה ועזה לשלום, נכונות לעמוד בכל פרץ, ועוד ועוד. בעוד שבוע אהיה בו עשרים ושלוש, ואיני מצטער על מה שעשיתי ושאני עומד לעשות. אני מכיר בצדקת מעשיי. אני מאמין בעצמי, בארצי, ובעתידי. אני גם מאמין במשפחתי. זה הרבה לגבי אדם בגילי, שהספיק להרגיש את עצמו צעיר מאוד וזקן מאוד. בקשר לתקריות האחרונות אני רואה לנחוץ לציין לטובה את העם היהודי היושב בארץ. קור הרוח, חוסר ההיסטריה, השליטה המיידית בכל מצב – ממש מפתיעים. נעדרת כאן לגמרי תכונת ההמון המתפרץ, המאפיינים רגעים קשים. זהו עם מיוחד – וטוב להשתייך לכזה״.

• איזו נקודה במכתב זה הכי ״מדברת״ אליכם? הסבירו מדוע.
• בחרו מהמכתב שורה אחת או שתיים שלדעתכם העם הישראלי צריך לשמוע בעת הזו. הסבירו את בחירתכם תוך קישור למצב הנוכחי.

בית נוסף, בתים נוספים…

במלחמת לבנון השנייה קפץ רס״ן רועי קליין על רימון שהושלך לרגלי חייליו. במעשה זה הציל אותם רועי במחיר חייו שלו. על מעשה זה קיבל את עיטור העוז.

צפו בסרטון הבא, בו מתארת תלמה אליגון רוז כי חיברה בית נוסף לשיר בעקבות מעשה הגבורה שלו.

• בסרטון אומר יהורם גאון כי ״הלוואי ולא היה נכתב הבית הזה, אבל ברגע שלרוע המזל קרה מה שקרה, אז ראוי שיהיה לא בית כזה (אלא) בתים כאלה, שירים כאלה – כי זאת ארץ ישראל האמיתית. זאת האמת. זאת הזיקה לארץ הזאת, וזאת נצחיותה של הארץ הזאת. האנשים האלה״.

האם אתם מסכימים לדבריו? האם זוהי ארץ ישראל האמיתית? נמקו.

״אָז אֶרֶץ צְבִי

אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ

אֶל מוּל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם כָּבְשָׁה

וּכְשֶׁקָּרָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל

הָרוּחַ חֶרֶשׁ אֶת שְׁמוֹ נָשָׂא״

• מדוע לדעתכם אל מול קידוש השם יש לכבוש את הדמעות? האם זה מוחק את הצער?

מדוע לדעתכם קריאת ״שמע ישראל״ היא המלווה את עם ישראל לא רק בתפילות הקבועות בכל יום, אלא גם ברגע המיתה.

(לפי אופי הכיתה, ניתן לבחור להעמיק בסיפור יציאת נשמתו של רבי עקיבא, שגם הוא מסר נפשו על קידוש השם ומת כשקרא קריאת שמע. ניתן לדבר על הקשר הבין-דורי שנמשך לאורך כל הדורות מרבי עקיבא, למבצע אנטבה לרועי קליין ועד אלינו).

• הציעו בית נוסף לשיר אל ארץ צבי, המתאר אירוע שאירע בתקופת חייכם. הסבירו מדוע בחרתם בו ומהו החוט המקשר בינו לבין השיר.
  • הצעות אפשריות: סיפורו של ענר שפירא, ארנון זמורה ומבצע ארנון.
  • ראו גם מערך על גבורת הנופלים ומשמעותה.

הפוסט ויהי בחצי הלילה (מבצע יונתן) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

מבצע מוקד

מלחמת ששת הימים נפתחה במבצע מוקד. צפו בסרטון הקצר שלפניכם המתאר את המבצע.

קראו את ״פקודת היום״ של מפקד חיל האוויר מוטי הוד לקראת ״מבצע מוקד״ שפתח את מלחמת ששת הימים.

• הוכיחו מדבריו של מוטי הוד, כי למרות שלכל מלחמה ממלחמות ישראל עד אז היו הגורמים הספציפיים שלה, יש למעשה חוט אחד המאחד את כולן – הן במטרתם של הקמים עלינו, הן ביחס של ישראל למלחמות.
• האם לדעתכם המשיך חוט מקשר זה לשזור גם את שאר מלחמות ישראל שאירוע לאחר מכן? נמקו.
• דבריו של הוד מלאים ברוח-קרב. האם לדעתכם היה מי שערער על כך בזמנו? מדוע? האם אתם חושבים שגשיתו של מוטי הוד נכונה? נמקו.

נאום הר הצופים של רבין

ביוני 1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, קיבל הרמטכ״ל יצחק רבין תואר ד״ר לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

קראו קטעים מתוך הנאום שנשא רבין באותו מעמד (כאן בקישור).

• למה מתכוון רבין באמרו כי החיילים ששחררו את ירושלים ״נגעו…הישר אל תוך לב לבה של ההיסטוריה היהודית״?
• לאור דבריו של רבין, מהי לדעתכם אותה ״ההתגלות״ שהיתה ללוחמים ״בהר הבית״, והיתה ״גדולה מהרגלי הלשון, שהרי היא הבליטה אמת עמוקה זו כברק״?
• לכיתות מתקדמות: מלחמת ששת הימים נחשבת לאחד הנצחונות המזהירים בתולדות ישראל בפרט והעמים בכלל. לאחר המלחמה יצאו לאור הרבה ״אלבומי נצחון״ המפארים את ההישג המרשים של צה״ל. זאת למרות המחיר הגבוה של המלחמה (736 בששה ימים). יחד עם זאת, גם אז נשבו כנראה רוחות של הרהור וערעור על המחיר ששולם. אתרו בדבריו של רבין את דברי הביקורת שלו על תפישות אלו, והסבירו את דבריו.
• בחרו משפט אחד מדבריו של רבין, והשתמשו בו כבסיס לפסקה קצרה אותה תכתבו, כ״מסר מרבין״ לעם היהודי בשנת 2026 למלחמת התקומה.
• מה הדומה ומה השונה בין ביצועי חיל האוויר וצה"ל במבצע מוקד לביצועיו בימי "עם כלביא" ו"שאגת הארי"?

הפוסט מדברים ששת הימים, על נאומים ופקודות יום בימי המלחמה ומשמעותם הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

"יום הניצחון" נחוג ברחבי אירופה בהתלהבות עצומה ובמדינות רבות הוא מצוין עד היום מדי שנה בשנה. בעשורים האחרונים קבעה כנסת ישראל כי יום זה הוא יום זיכרון והוקרה ממלכתי ללוחמים בנאצים ובמיוחד למאות אלפי הלוחמים היהודים שפעלו במסגרת צבאות בעלות הברית. להלן נדון בכמה נקודות בעלות משמעויות ערכיות וחינוכיות המתבססות על מורשתו של יום זה.

א. משמעות היום

(בכיתות בהם חסר ידע בסיסי על מלחמת העולם השנייה, מומלץ להתחיל בסקירה קצרה של המלחמה. ניתן להעזר בסרטון התמציתי של יד ושם)

צפו בסרטון המצורף על יום הניצחון שהופק בידי מיזם "הלו"ז העברי".

דונו בכיתה לאור הסרט בשאלות הבאות:

• מה משמעותו של יום זה במדינת ישראל?
• האם יום זה רלוונטי רק לקהילת יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר ("חבר העמים") או לכלל אזרחי ישראל?
• "יום הניצחון" הוא מעין השלמה ל-"יום הזיכרון לשואה ולגבורה" (מתוך הסרטון) – מה דעתכם על היגד זה ומה משמעותו?

מה דעתכם על הדברים של אחת הדוברות בסרט ולפיו היא אינה חוגגת את היום בשל הקורבנות הרבים אותם הכירה? התייחסו גם לדבריו של בן גוריון ביום הניצחון

ב. הלוחם היהודי

• "יום הניצחון" הוא מעין השלמה ל"יום הזכרון לשואה ולגבורה" (מתוך הסרטון) – מה דעתכם על היגד זה ומה משמעותו?

צפו במקורות הבאים (ניתן לחלק את המקורות בין התלמידים)

סיפורי וטרנים:

סיפור הלוחמים והפרטיזנים:

מאמרים על פועלם של הלוחמים היהודים בצבאות בעלות הברית. מתוך מאגרי המידע במוזיאון הלוחם היהודי בלטרון

• ספרו לכיתה על אחד הסיפורים אותם קראתם. כיצד הסיפור השפיע עליכם ביחס להבנת ההתמודדות של היהודים עם אירועי השואה?
• אילו לקחים ניתן ללמוד מפועלם של הלוחמים היהודים למדינת ישראל של היום?

ניתן להתייחס לערכים השונים שבאו לידי ביטוי בסרטון – כמו הצורך בהקרבה למען המולדת, כיבוד המבוגרים, היכולת לקום מתבוסה לניצחון. מה מזה רלוונטי למדינת ישראל של ימינו?

ג. איך משמידים את הרוע?

מבחינה צבאית לאורך כל מלחמת העולם השנייה היה הצבא הגרמני טוב יותר מצבאות בעלות הברית שעמדו מולו. איכות לוחמיו ומפקדיו וכמו גם כלי הנשק שלו, נחישותו ומנגנוני הסיוע והאספקה היו טובים לעין שיעור מאלו של בעלות הברית שתחילה התנהלו בצורה מפולגת ומהוססת.

על השאלה – כיצד בכל זאת נצחו בעלות הברית במלחמה ענו ההיסטוריונים במהלך השנים מגוון רב של תשובות. לכיתות ברמה גבוהה מומלץ לעיין במאמרו של ריצ'רד אוונס, הסוקר את ההסברים השונים שניתנו לנצחון בעלות הברית. ניתן למיין את הסיבות השונות שהוא מציע לסוגים שונים: כלכלי, מנהיגותי וכדומה ולדון בהשפעתם.

ד. היכולת לקום מתבוסה לנצחון

אחת התופעות שאפשרה את נצחון בעלות הברית הייתה היכולת לקום מתבוסה לנצחון. היכולת זו אפיינה את כל בעלות הברית: בריטניה שנותרה לבדה לאחר תבוסת צרפת, ברית המועצות לאחר הכשלון הנורא ב1941 וארצות הברית אחרי פרל הרבור. בכל אחד מהמקרים (אולי למעט המקרה הרוסי בו ביקשו הגרמנים לשעבד ולהשמיד למעשה את ברית המועצות) עמדה בפני המנהיגות האפשרות להכנע ולהפסיק את המלחמה, אך המנהיגות (בתמיכת רוב הציבור) היו נחושים לקום ולהאבק.

צפו בשחזור נאומו של צ'רצ'יל מקיץ 1940, בשעה שנדמה היה שלבריטניה אין סיכוי מול הנאצים (בסרטון המצורף יש להפעיל כתוביות בעברית). על הרקע לנאום ראו כאן.

נקודות לדיון:

• באילו נימוקים השתמש צ'רצ'יל כדי לשכנע את הבריטים להמשיך ולהילחם?
• כיצד אפשרה מנהיגותו כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרטון את הניצחון על גרמניה?
• מהם, להבנתכם, הלקחים מנאום צ'רצ'יל לימינו?

ה. שיתוף פעולה אל מול הרוע

ערב מלחמת העולם השנייה ולאחריה הייתה פעורה תהום אידיאולוגית ופוליטית בין ארצות הברית ובריטניה לבין ברית המועצות בראשות סטלין. גם בין ארצות הברית לבריטניה היו מחלוקות קשות ואינטרסים מנוגדים. ובכל זאת אל מול האויב המבקש להשמידם התאחדו המעצמות השונות ושיתפו פעולה באופן מלא עד לניצחון. (בסרטון המצורף: המפגש בין כוחות אמריקאים ורוסים על גדות נהר האלבה בליבה של גרמניה)

בכיתות מתאימות ניתן להרחיב על המשטר הטוטליטרי הקומוניסטי לעומת מדיניותם של ארה"ב ובריטניה כמו גם על המלחמה הקרה שפרצה מיד בתום המלחמה.

מה ניתן ללמוד ממציאות זו לגבי היכולת והצורך של בעלי דעות שונות להתאחד אל מול אויב משותף?

ו. על הניצחון המוחלט

במהלך השנים האחרונות של המלחמה סירבו בעלות הברית לכל משא ומתן עם גרמניה ויפן ודרשו מהם כניעה ללא תנאי, כניעה שלאחריה הועמדו לדין ולעיתים גם הוצאו להורג מנהיגי המדינות שהמיטו על העולם את האסון. לנוסח הסכם הכניעה ראו כאן.

כמו כן במהלך המלחמה נקטו בעלות הברית תכופות במבצעים של הפצצות המוניות, מניעת מזון מאוכלוסייה ופגיעה באזרחים (פגיעה שאצל הרוסים גלשה במהירות לפשעי מלחמה קשים נגד האוכלוסייה האזרחית) ראו לדוגמא את הסרטון המצורף על הפצצת המבורג:

• מה הם היתרונות והחסרונות של הדרישה ל"כניעה ללא תנאי" ביחס לאויב חסר מעצורים?
• מה ניתן ללמוד מכך לימינו?

לפני מספר שנים אמר השופט אהרן ברק כי "דמוקרטיה נלחמת שידה האחת קשורה מאחורי גבה".

• מה המשמעות של משפט זה?
• מה היה קורה לדעתכם אם בעלות הברית היו דוגלות בגישה זו במהלך המלחמה?
• מה הם הגבולות הראויים ללחימה מול אויב המאיים על הקיום ומבצע פשעים?
• מה ניתן ללמוד מכך לדעתכם ביחס למלחמות ישראל כיום?

(ניתן להרחיב גם במערך של חמל מורים על שאלת מוסר המלחמה)

ז. מתי מציינים את יום הניצחון

עיינו בערכים השונים בוויקיפדיה ביחס לציון יום הניצחון:

על יום הניצחון האירופאי

על יום הניצחון בברית המועצות

• הסבירו מדוע לדעתכם נקבע יום הניצחון בחוק הישראלי על פי התאריך בו הוא צוין דווקא בברית המועצות?
• מה דעתכם על החלטה זו?

מאז פלישת רוסיה לאוקראינה ישנם קריאות בקרב יוצאי חבר העמים לציין את יום הניצחון דווקא ב8.5.

קראו את המאמר המצורף

• מה הנימוקים אותם מעלה הכותב בדבר הצורך לציין את יום הנצחון דווקא ב8.5?
• מה דעתכם על נימוקים אלו?

הפוסט יום הניצחון על גרמניה הנאצית הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

משך השיעור 45 דקות

מטרות השיעור

• זיכרון הנופלים אינו רק זיכרון של העבר, אלא קריאה להמשך חיים בעלי משמעות.
• התלמידים יכירו את משמעות הביטוי "במותם ציווי לנו את החיים"- הנתינה של החיילים למעננו, למען המדינה, מחייבת אותנו להמשיך בשליחותם.
• "למלא את החלל" – התלמידים יבחרו פעולה אישית פשוטה שבאמצעותה יוכלו “להמשיך את הדרך”, מתוך תפיסה של הנצחה למעשה.

רעיון מרכזי למורה

המעבר החינוכי בשיעור הוא:
מזיכרון  |  למשמעות  |  לפעולה

המושג המארגן:
ציוו לנו את החיים

הדגש אינו על מה שהיה או שאבד, אלא על זיכרון עם משמעות לעתיד:
הנופלים פעלו מתוך שליחות למדינה לעם ולארץ – והמשימה שלנו היא להמשיך ערכים אלו בחיי היום־יום.

במותם ציוו לנו את החיים

מהלך השיעור

פתיחה – דיון (5 דקות)

כותבים על הלוח:

“לא לשווא נפלו בננו
לא לשווא נשפך הדם
כי במותם ציוו עלינו
להמשיך הלאה בדרכם”
(רחמים שקרוב)

מומלץ לעבור על כל המילים ולוודא התלמידים מבינים את ממשמעותם (לשווא, הלאה)

• מה המסר של השיר?
• מה פירוש “להמשיך הלאה בדרכם”?
• למה יש חשיבות שיהיה יום זיכרון? מה צריך לזכור?
• רשמו על הלוח : "במותם ציוו לנו את החיים"

שלב א’ – היכרות עם חלל והערך שלו

ניתן לבחור חלל לפי היכרות של הילדים עם בוגר בית הספר או תושב המקום- ניתן לחפש אפשרויות באתר "בחייהם ציוו" המשלב קטעי השראה של הנופלים ומידע קצר אודותם: https://fzl.org.il/lesson_plans/

בן זוסמן

 בדברים שכתב בן, אפשר לראות את הרעיון הזה של המשך הדרך והמשמעות של החיים.
נקרא קטע קצר מתוך צוואתו של בן זוסמן ז״ל, שנפל בצפון רצועת עזה:

“אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מכירים אותי, כנראה אין מאושר ממני כרגע. לא סתם הייתי ממש לקראת הגשמת החלום שלי בקרוב. אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל.

גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק.”

שיח כיתתי מונחה

• מה מהדברים בצוואה הכי נגע בכם? מדוע?
• כיצד הדברים עליהם דיברנו עד עתה באים לידי ביטוי בצוואה של בן זוסמן זכרו לברכה?
• בפסקת הפתיחה כותב בן כי “הייתי ממש לקראת הגשמת החלום שלי בקרוב”, מה החלום שלו לפי מה שכתב? (הרצון לפעול למען העם והארץ?)
• מה הערך שנוכל להמשיך לזכר בן זוסמן?

לסיכום הדיון – "לא לשווא- למען המדינה האהובה שלי"

בן כתב על איך הוא חי ובשביל מה – עם תחושת שליחות, עם אהבה לעם ולארץ שלנו, ועם רצון לתת מעצמו.

הערה למורה

לתלמידים צעירים יותר ניתן לקצר את הציטוט ולהקריא רק את המשפט:
“אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל”,
ולהתאים את עומק השאלות לרמת הכיתה.

שלב ג – היכרות עם המושגים "חלל" ו “הנצחה למעשה” (7 דקות)

החיילים שאינם עוד, השאירו לנו "חלל" חור ריק שחסר בו אותם ואת הטוב שלהם.

הנצחה למעשה היא כאשר אנחנו לא רק זוכרים, אלא עושים מעשה שממשיך את הדרך של מי שנפל.

סרטון הסבר על "הנצחה למעשה" –

• לזכור = לחשוב עליו
• להנציח למעשה = לפעול בהתאם לערכים שלו

שלב ד – פעילות אישית (10 דקות)

אם קיימת אפשרות טכנולוגית, מומלץ לתת לכל תלמיד לבחור לבד דמות להנצחה בקישור של אתר "למלא את החלל". או להציג על הלוח החכם ולבחור ביחד כמה חיילים שנפלו.

ניתן להדגים איזה ערך שהיה חשוב לנופל – וממשיכים אותו בפועל.

דוגמאות:

• עזרה לאחרים
• אחריות
• אהבת הארץ
• התמדה

ניתן לבקש כי כל תלמיד ירשום במחברת

• שם חלל:
• מה אני אעשה כדי "להנציח למעשה" את זכרו של החייל שנפל למען הארץ ולמעננו?

שלב ה – סיכום (5 דקות)

חזרה לשאלה מהפתיחה:

מה פירוש “להמשיך בדרכם”?

איסוף תשובות.

סיכום:

הנופלים לא ביקשו רק שנזכור אותם, אלא שנחיה חיים מלאי משמעות, שיש בהם ערכים של אחריות, אכפתיות ואהבת העם והארץ.

דגשים למורה

• לשמור על שפה מותאמת גיל ומכבדת
• להימנע מעיסוק בנפילת החייל עצמה, במוות.
• לאפשר שיתוף אך לא לחייב
• להוביל את השיח מרגש לפעולה

הפוסט מערך שיעור יסודי ליום הזיכרון “ציוו לנו את החיים” – הנצחה למעשה (לכיתות ג-ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

הערה: המערך שלפניכם עוסק בנושא "כבד". יש לשקול היטב אם המערך מתאים לאופי ולגיל של כיתתכם. (למערך מותאם לגילאי יסודי לחצו כאן)

טוב למות בעד ארצנו

הביטו בתמונת "האריה השואג" בתל-חי.

בתחתיתו של הפסל נטבע המשפט המיוחס ליוסף טרומפלדור (בשינויי נוסח קלים. על השאלה אם אכן טרומפלדור אמר את המשפט, ראו כאן), "טוב למות בעד ארצנו".

• מה אתם חושבים על המשפט הזה?
• האם ישנם ערכים נוספים שאתם חושבים ש"טוב" למות למענם? מהם?
• מה ניתן ללמוד עלינו (כפרטים וכאומה) מכך שישנם ערכים שלמענם אנו מוכנים למות?

לסרטון כללי על פרשת תל חי (מתאים גם לחט"ב) ראו כאן:

מיתוס תל חי הפך לאבן-דרך בציונות. מאז ועד היום מלווה אותנו גבורת לוחמי תל-חי, והקריאה "טוב למות בעד ארצנו". כל חייל וחיילת בצה"ל נשבעים בסוף הטירונות שלהם: "הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים…ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל".

עצם הנכונות של אדם להקדיש את כוחותיו ואף את חייו למען ערכים – מקדשת אותם גם כאשר אין צורך להקריב את חייו בפועל למענם. ברוח דברים אלו, אמר מרטין לותר קינג כי אדם שאין לו דבר שהוא מוכן למות למענו – במדיה מסויימת הוא אינו ראוי לחיות (קישור).

כאשר חייל "עולה על מדים" – מדים אחידים, אותם לובש גם הטירון וגם הרמטכ"ל – הוא למעשה מצהיר על נכונותו לתרום את כשרונותיו, מרצו, יכולותיו הפרטיות, כל אשר יש לו ואף את חייו למען הכלל. בכך, מעיד האדם על עצמו שהקיום שלו אינו קיום עראי, לשמונים או תשעים שנה, אלא קיום נצחי, הקשור בשלשלת הדורות של עם ישראל כולו – בעבר ובעתיד.

בן גוריון – "הנשק הסודי" שלנו

הקשר הבין-דורי הזה, קשר של חיים ומוות למען הכלל, קיבל ביטוי בדברים אותם כתב ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון:

"חזון-דורות הפך בלב חלוצים אלה תביעה מתמדת מעצמם. לאחר שזרקו מאחורי גוום ירושת עברם בגלות*, התחילו בארץ הכל מחדש, ושיקעו חייהם במפעל-בראשית, בהנחת יסודות ראשוניים, חמריים וגופניים, וגם תרבותיים ורוחניים, לחיי עם עצמאי; הכשירו אדמה והפריחו שממה; חצבו בורות וגילו מים; סללו דרכים וכבישים; בנו כפרים וערים; שמו בפי עצמם ובפי ילדיהם שפה חדשה, שפת-העולמים של עמם; חישלו כוח יהודי; ארגנו הגנה והנהלה עצמית; נלחמו עם פגעי-הטבע וכוחות-המדבר, וניטעה בלבם ההרגשה שלא מן ההפקר ולא מחסד-זרים זכו בכל אשר להם, אלא אך ורק מפרי עמלם, יצירתם ומאבקם. האדמה אשר מתחת לרגליהם, הלחם שהם אוכלים, הלשון אשר בפיהם, הבית שבו הם שוכנים, הדרך שעליו הם צועדים, הבטחון המובטח לילדיהם ולמשפחתם- כל אלה הם פרי מאמציהם ומעשה-ידיהם; וזה רק החלו לעשות, כי מאחורי מפעל-בראשית זה עומד חזון-קדומים, והוא גם חזון-עתידות, על גאולת עם ואדם, גאולה מלאה ושלמה, אשר למענה עלו, פעלו, עבדו נאבקו, ולמענה הם מוכנים למסור נפשם. זה היה היתרון האחד שהיה למגיני המדינה הצעירה של אויביהם, ובנשק סודי זה, ברוח ללא-חת של מגשימי-חזון, ניצחו המעטים את המרובים."

* הדברים הללו נובעים מהרעיון הציוני, שבן גוריון היה מנושאיו, של "שלילת הגלות". אין כאן המקום להאריך בזה, אך המעוניינים יכולים לקרוא על כך בקישור זה.

את הדברים הללו כתב דוד בן גוריון בשנת 1952 בהקדמה כרך הראשון של הספר "גווילי אש", המאגד דברים של נופלים בקרב (קישור).

משימת כתיבה:

• מדוע לדעתכם בספר זכרון לנופלים, החליט בן גוריון לשים את מסירות הנפש רק בתום רשימה ארוכה ומפורטת של מעשים חלוציים וציוניים רבים (כמו סלילת כבישים, חציבת בורות מים ועוד)?
• מהי לדעתכם החשיבות בכך ש"ניטעה בלבם ההרגשה שלא מן ההפקר ולא מחסד-זרים זכו בכל אשר להם, אלא אך ורק מפרי עמלם, יצירתם ומאבקם"? הרי לכאורה זה כיף ונעים לקבל דברים מן-המוכן?
• מהם אותם "חזון קדומים" ו"חזון עתידות" אליהם מכוון לדעתכם בן גוריון?

לסיכום: השאיפה העיקרית – לחיות חיי ערך ומשמעות

דבריו של בן גוריון מדגישים את העקרון היהודי, כי מסירות נפש בפירושה המילולי (נכונות למות) היא רק הקצה של השאיפה העיקרית – לחיות חיים שבהם האדם הפרטי רואה את עצמו לא רק כאטום-בודד המרחף בחלל הריק, אלא קשור למעגלי-קיום רחבים יותר. מעגלים אלו מתחילים בתא-המשפחתי הקרוב, ומתרחבים אל המשפחה המורחבת, החברים, בני כיתתנו, והם מתרחבים ועולים, עד שאנו מגיעים אל מעגלי הקיום של האומה, וממנה לעולם כולו.

אין כאן מחיקה וביטול של האדם הפרטי, חלילה, אלא הבנה כי הקיום שלו מקבל משמעות נוספת כאשר הוא קושר את גורלו במעגלים רחבים יותר. זאת ועוד, כפי שהדגשנו, אין ביהדות שאיפת-מוות כפי שיש בדתות אחרות, אלא שאיפה לחיות חיים של ערך ומשמעות. רק במקרה שבו המציאות כופה על האדם להגיע לבחירה בין מוות למען הערכים הנעלים ובין חיים ריקים מתוכן, אזי הבחירה במסירות-הנפש למען הערכים מדגישה ומבליטה כי כל שנות-החיים שקדמו לכך היו גם הן מלאות בערך ומשמעות.

"שיום יגיע ואהיה אחד מהם"

ב-כ' בכסלו תשפ"ד (3 בדצמבר 2023) נפל הלוחם בן זוסמן מירושלים בקרב ברצועת עזה. בן 22 היה בנופלו. לאחר מותו, גילתה משפחתו כי לפני צאתו לקרב הפקיד בן צוואה, אותה ביקש למסור למשפחתו אם ייפול בקרב. צפו בסרטון שהופק על ידי פרויקט צוללת כחולה – במותם ציוו לנו את החיים – בן זוסמן הי״ד:

הצוואה של בן זוסמן ז״ל, שנפל בצפון רצועת עזה

"אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מכירים אותי, כנראה אין מאושר ממני כרגע. לא סתם הייתי ממש לקראת הגשמת החלום שלי בקרוב. אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל.

גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק. כנראה שאשב ליד סבא ונשלים קצת פערים, כל אחד יספר על החוויות שלו ומה השתנה בין מלחמה למלחמה. אולי גם נדבר קצת פוליטיקה, נשאל אותו מה דעתו.

אם חס וחלילה אתם יושבים שבעה, תהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה וכיף. שיהיה אוכל, בשרי כמובן, בירות, שתייה מתוקה, גרעינים, תה וכמובן כמובן עוגיות של אמא. תעשו צחוקים, תשמעו סיפורים, תפגשו את כל שאר החברים שלי שעוד לא ראיתם. וואלה? מקנא בכם. הייתי רוצה לשבת שם לראות את כולם.

עוד נקודה חשובה מאוד מאוד. אם חלילה אפול בשבי, חי או מת. אני לא מוכן שחייל או אזרח אחד יפגעו בגלל איזו עסקה לשחרורי. אני לא מרשה לכם לא לנהל קמפיין או מאבק או משהו כזה. לא מוכן שישוחררו מחבלים תמורתי. בשום דרך, צורה או עסקה. אל תפרו את המילים שלי בבקשה.

אני אגיד את זה שוב, יצאתי מהבית בלי שבכלל זומנתי למילואים. אני מלא גאווה ותחושת שליחות ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם.״

שאלות לדיון:

• מה מהדברים בצוואה הכי נגע בכם? מדוע?
• כיצד הדברים עליהם דיברנו עד עתה באים לידי ביטוי בצוואה של בן זוסמן הי"ד?
• בפסקת הפתיחה כותב בן כי "הייתי ממש לקראת הגשמת החלום שלי בקרוב", ובמשפט הבא הוא כותב "אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל", כאשר הוא יודע כי הוא עלול למות בקרב. לאור הדברים עליהם דיברנו, כיצד ניתן לדעתכם לגשר על הפער בין שני המשפטים הללו, בין הפרטי לכללי?
• בן מדבר על כך שאם ייפול בקרב, הוא "יישב בשמיים" עם סבו שנפטר והם "ישלימו פערים" וידברו הן על החוויות שלהם והן על "מה שהשתנה בין מלחמה למלחמה". כיצד לדעתכם מבטאים משפטים אלו את הקשר הבין-דורי ואת הדברים עליהם דיברנו עד עתה?
• מדוע לדעתכם מבקש בן ממשפחתו שיעשו את השבעה עליו באופן כל כך חריג, של שמחה וכיף?
• מהם לדעתכם הערכים שהונחלו בבית על ידי הוריו של בן, שהביאו אותו לכתוב כזו צוואה בגיל 22? האם גם אתם רוצים שילדיכם העתידיים יהיו מסוגלים לכתוב דברים שכאלו? אם כן, אילו ערכים עליכם להנחיל להם לאורך השנים, וכיצד תעשו זאת?

לזכר הנופלים על תקומת ישראל, ניתן לצפות בסרטונים קצרים שהופקו על ידי פרויקט ״צוללת כחולה״ ובו מסר נופלים ממלחמת "חרבות ברזל", בכתב ידם. אנו מצדיעים לגבורתם ולמסירותם, זוכים להשראה מהם, ומתחייבם להמשיך את דרכם.

• במותם ציוו לנו את החיים – אלחנן קלמנזון הי״ד
• במותם ציוו לנו את החיים – אלקנה ויזל הי״ד
• במותם ציוו לנו את החיים – שחר פרידמן הי״ד
• במותם ציוו לנו את החיים – יוסף גיטריץ הי״ד
• במותם ציוו לנו את החיים – יפתח יעבץ הי״ד

הפוסט בעד ארצנו – גבורת הנופלים ומשמעותה הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

מזה מספר שנים ובמיוחד מאז ראשית מלחמת "חרבות ברזל" סופג העורף הישראלי הפגזות הגורמות לנזק רב ולנפגעים. מציאות זו הגיעה להיקפים נרחבים במהלך מבצעי "עם כלביא" ו"שאגת הארי" שבמסגרתן יצאה ישראל להלחם במשטר האיראני המבקש להשמיד את ישראל.

במערך המובא להלן נביא כמה תקדימים היסטוריים מהארץ ומהעולם על צורת ההתנהלות של עורף מופגז בימי מלחמה ועל המשמעות המכרעת של התנהלות זו לגבי גורל המערכה.

חלק א : בין חזית לעורף

צפו בסרטון המצורף המתאר את אחת מהמתקפות האיראניות על ישראל עם תחילת מבצע "שאגת הארי" (לשיקול המורה האם להמליץ על הצפייה לתלמידים)

• הסבירו – מה לדעתכם הייתה מטרת האיראנים במטחי הטילים שכוונו הישר למטרות אזרחיות?

הערה – רצוי להסביר לתלמידים כי הכוונה לא הייתה בכיבוש שטח או השמדת יכולת צבאיות אלא זריעת פחד שמטרתו למוטט את המורל הלאומי ולגרום להפסקת המלחמה ולסוג של כניעה.

דונו עם התלמידים בשאלה – כיצד ניתן לסכל מטרה זו? האמנם די רק ביכולות ההגנה הצבאיות של יירוט הטילים או השמדת בסיסי השיגור?

חלק ב : רקע לבליץ

הדוגמא הידועה ביותר בהיסטוריה למתקפה קטלנית על אוכלוסייה אזרחית במטרה למוטט את רוחה להביא לכניעה, הייתה "הבליץ", ההפצצות הגרמניות על בריטניה בקיץ 1940.

״ניצב בפנינו מבחן מהסוג הקשה ביותר. עומדים בפנינו חודשים רבים מאוד של מאבק ושל סבל. אתם שואלים, מהי מדיניותנו? אשיב לכם: היא להילחם בים, ביבשה ובאוויר, בכל כוחנו ובכל העוצמה שהאל יכול להעניק לנו; לצאת לקרב נגד עריצות מפלצתית, שלא הייתה איומה ממנה ברשימות האפלות והאיומות של פשעי האנושות. זוהי מדיניותנו. אתם שואלים, מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון; ניצחון בכל מחיר, ניצחון חרף כל האימה, ניצחון, לא משנה כמה ארוכה וקשה תהיה הדרך, שכן ללא ניצחון, אין הישרדות״.

• ניתן לשאול את התלמידים – מי לדעתם אמר את הדברים לעיל, ומתי.
• מהי הרוח העולה מהדברים?
• האם הדברים יכולים להיות רלוונטיים גם לתושבי ישראל בימים אלו ממש?

הנואם הוא ראש ממשלת בריטניה לשעבר, ווינסטון צ׳רצ׳יל, שבמאי 1940 – כאשר גרמניה הנאצית השתלטה במהירות על עוד ועוד מדינות באירופה, כולל צרפת – עמד בפני העם הבריטי, ואמר להם את האמת בפרצוף: המצב קשה, והוא עתיד להמשיך להיות קשה עוד זמן רב, אך בסוף העם הבריטי ינצח.

• האם, לדעתכם, לאמירה כי העתיד הקרוב הולך להיות קשה, אך הוא חלק מתהליך ארוך שבסופו ניצחון, היה חלק בבניית החוסן של העם הבריטי?

כפי שצ׳רצ׳יל ״הבטיח״ – אכן המצב לא הפך לטוב יותר בחודשים שלאחר הנאום: צרפת נפלה במהירות בפני גרמניה הנאצית, ומעל 300,000 חיילים שנשלחו מבריטניה לסייע לצרפת, נלכדו בעיר החוף דנקירק, והיו מטרה קלה לצבא הגרמני.

• על מבצע דינמו – מבצע החילוץ – ניתן לקרוא כאן.
• על המצב במערב אירופה, כולל מבצע דינמו, ניתן לשמוע בפרק 5 של הפודקאסט על מלחמת העולם השנייה של יובל מלחי, כאן.
• על האירועים הללו נעשה סרט בשם ״שעה אפלה״. ניתן לצפות בחלקים מהנאום כפי שעובדו לסרט.

הדרך שהוביל צ׳רצ׳יל לא היתה קלה, והוא נתקל בהתנגדויות גם מתוך קבינט המלחמה שלו, שהיו בו מי שהציעו כניעה והסכם מול הגרמנים.

צפו בקטע הזה, מתוך הסרט ״שעה אפלה״, המציג את המחלוקת המדוברת. באחד מרגעי השיא אומר צ׳רצ׳יל כי לא ניתן לנהל משא ומתן עם טיגריס, כשהראש שלך נמצא בתוך הפה שלו.

• האם, לדעתכם, האמירה הזו יכולה להתאים גם למצב שלנו, בו איראן עמדה על סף פצצה גרעינית, וארה״ב קראה לה לשולחן המו״מ?
• האם, לדעתכם, צדקה ישראל בפעולה הצבאית ופתיחת המלחמה הישירה מול איראן, בעת שהאיראנים עוד התנהלו מול האמריקנים במישור הדיפלומטי? נמקו.

הנאום הבא של צ׳רצ׳יל, המוכר בשם ״נילחם בחופים״, הגיע לאחר השלמת הפינוי מדנקירק. בנאום זה הדגיש ראש ממשלת בריטניה כי ניצחון לא-מושג בעזרת נסיגות, וכי למרות ההצלחה הכבירה של המבצע ההירואי, אין להתבשם מכך, אלא יש לחתור לנצחון מתוך הכרעת האויב.

״גם אם חלקים גדולים של אירופה והרבה מדינות ותיקות ומהוללות נפלו או תיפולנה תחת שלטון הגסטפו וכל המנגנון המשוקץ של השלטון הנאצי, אנחנו לא נירתע ולא נכזיב. אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו נילחם בצרפת, נילחם בים ובאוקיינוס, נילחם בבטחה גוברת ובכוח גובר באוויר; אנחנו נגן על האי שלנו, ויהיה המחיר אשר יהיה. נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע״.

• כפי שניתן לקרוא, צ׳רצ׳יל המשיך להציג בפני העם הבריטי את הסכנות שעוד צפויות לו, והכין אותו לגרוע ביותר. האם, לדעתכם, יש חשיבות לפירוט הזה?
• האם וכיצד עשוי להיות יתרון להתכוננות למצבים קשים? האם, לדעתכם, זה תורם לחוסן הנפשי, או שמא מחליש? נמקו.

חלק ג : הבליץ

לפניכם סרטון קצר על הבליץ

צפו בסרטון והסבירו:

• מדוע יצאו הנאצים ל"בליץ"?
• מה היו ממדי הפגיעה בבריטניה?
• האם הצליחו הנאצים במשימתם? מדוע?

ניתן לקרוא כאן להרחבה על הבליץ, ולהאזין להסכת של יובל מלחי (פרק 6, ניתן לבקש מהתלמידים לשמוע את ההסכת ולהגיע ממנו למסקנות כיצד הצליחו הבריטים לעמוד במתקפה)

קטע מתוך ספרו של וינסטון צ'רציל על מלחמת העולם השניה, כרך ב', שעתם הנאה:

מטרתם הראשונה של הגרמנים היתה להשמיד את הכוח האווירי שלנו; השניה היתה לשבור את רוחו של איש־לונדון, או לפחות להוציא את הכרך הגדול שבעולם מגדר מקום נוֹשב. במטרות החדשות האלו לא הצליח האויב. נצחונו של חיל־האוויר־המלכותי הושג על ידי העזתם של טייסינו וכושר־המעשה שלהם, על ידי טיבם המצוין של מטוסינו, ועל ידי ארגונם הנפלא. מיליוני אנשים פשוטים וצנועים, שהוכיחו לעולם מה כוחו של ציבּור שנתגדל בחופש, עתידים היו עתה לגלות סגולות אחרות מפוארות לא־פחות, הכרחיות לא־פחות לחייה של בריטניה…

ום אחד אחרי ארוחת־הצהרים בא שר־האוצר, קינגסלי ווּד, לראותני לרגל עסקיו במס. 10 והנה שמענו התפוצצות כבדה מאד מעבר לנהר בלונדון הדרומית. לקחתיו אתי לראות מה אירע. הפצצה נפלה בפקהם. היא היתה גדולה מאד – מן־הסתם מוקש־יבשה. היא החריבה או עירערה לגמרי עשרים או שלושים בתים קטנים בני שלוש קומות ופערה חלל ניכּר ברובע הזה העני עד מאד. דגלים בריטיים קטנים ומעוררי־חמלה כבר ננעצו בין החרבות. כיון שהוּכרה המכונית שלי, באו הבריות במרוצה מכל עבר ועד־מהרה נתאסף קהל של יותר מאלפיים. כל האנשים האלה היו אחוּזים התלהבות עזה. הם נתקהלו סביבנו, מריעים ומגלים את כל האותות של חיבּה נאמנה, חפצים לגעת בבגדי וללטפם. אפשר היה לחשוב שהבאתי להם איזו טובת־הנאה ממשית ונאה אשר תשביח את גורלם בחיים. מורשי־לבי נרעשו כליל, ואני בכיתי. איזמי, שהיה אתי, מספר ששמע אשה זקנה אומרת, “רואים אתם, באמת איכפת לו. הוא בוכה”. לא היו אלו דמעות עצב כי אם דמעות פליאה והתפעלות. “אבל ראה, הבט לכאן”, אמרו, ומשכוּני אל מרכז ההריסות. שם היה מכתש עצום, אולי ארבעים יארד רחבו ועשרים רגל עמקו. נטוּי בקצה המכתש ממש היה מקלט אנדרסון אחד, ובפתחו הנעוה קידמו את פנינו איש צעיר לימים, אשתו ושלושת ילדיו, בריאים ושלמים אך כפי הנראה המומי־נפץ. הם היו במקום ברגע ההתפוצצות. הם לא יכלו לספר מאומה על חוויותיהם. אבל היה היו כאן, וגאים היו על כך. השכנים ראו בהם יצורי־פלא הראויים לקנאה. כשחזרנו ונכנסנו למכונית עבר הלך־רוח נזעם יותר את ההמון הדל הזה. “תחזיר להם” קראו, ו“שיספגו גם הם”. קיבלתי עלי מיד לדאוג לכך שתתמלא משאלתם; והבטחה זו ודאי שנתקיימה. החוב הוחזר עשרת מונים. מונים, בהפצצת־השיגרה הנוראה של ערי גרמניה, שהוסיפה תעצומות ככל שהתפתח הכוח האווירי שלנו, ככל שכבדו הפּצצות וחמרי־הנפץ האדירו. אין ספק שנפרענו מן האויב כהלכה ומיצינו עמו את מידת־הדין עד תוּמה. וי לבני־אנוש העלובים!

(מתוך פרויקט בן יהודה)

• מה ניתן ללמוד מהקטע על כח העמידה של תושבי לונדון?
• מה עודד אותם לעמוד מול המתקפה?
• צפו בתיאור הססמאות שליוו את תושבי בריטניה בימי הבליץ. מה היה המסר שלהם? מה ניתן ללמוד מהם למצבנו?

במהלך ימי "הבליץ" אמר וינסטון צ'רצ'יל על תושבי בריטניה –

Let us therefore brace ourselves to our duties and so bear ourselves that if the British Empire and its Commonwealth last for a thousand years, men will still say, 'This was their finest hour.'

לכן, הבה נצא למלא את חובותינו, ונפעל כך, שאם האימפריה הבריטית וחבר העמים שלה יישארו עוד אלף שנים, עדיין יאמרו האנשים 'הייתה זו שעתם היפה ביותר'.

• הסבירו את כוונתו?
• האם לדעתכם מתאים משפט זה גם לתיאור התנהלותם של תושבי ישראל במהלך המלחמה?

(להרחבה על הנאום לחצו כאן)

הבליץ הסתיים בכישלון מבחינת הנאצים. הגרמנים לא הצליחו לשבור את כח העמידה של תושבי בריטניה וחיל האויר הבריטי גרם לגרמנים נזקים משמעותיים. ארבע שנים מאוחר יותר נצחו הבריטים ובעלי בריתם את גרמניה הנאצית.

חלק ד : תש"ח

בחודש הראשון שלאחר הקמת המדינה הפציץ חיל האויר המצרי בקביעות את תל-אביב וגרם למאות הרוגים. ישראל הצעירה נעדרה באותו שלב מטוסים שיוכלו להדוף את התקפות האויב

קראו על אירועי אותם ימים

• מה הייתה מטרת המצרים בהפצצת העיר?
• מה היה היקף הנזקים?
• כיצד התמודדו תושבי תל-אביב עם ההפצצות?

קראו כיצד הגיב בן גוריון להפצצת העיר:

על אף הקשיים והסכנות, היה בן גוריון אופטימי. בלילה הקודם, לאחר ההפצצה הראשונה של תל אביב על ידי חיל האוויר המצרי, נסע מנהיגה בן ה- 62 של ישראל, לשדה דב שנפגע. בשובו לפנות בוקר לביתו, בג'יפ פתוח, עקבו אחריו תושבי תל אביב בהשתאות. בן גוריון שאב מהם עידוד: 'מכל הבתים הציצו אנשים בפיז'אמות ובכותנות. אבל לא היה ניכר פחד למעלה מהמידה. הרגשתי – אלה יעמדו. (מתוך – מרדכי נאור, שנה ראשונה לעצמאות, יד בן צבי, תשמ"ח, עמ' 18).

• הסבירו מה גרם, לדעתכם, לבן גוריון להאמין ביכולת העמידה של תושבי העיר?

חלק ה : מבצע עם כלביא ושאגת הארי

מדינת ישראל מתמודדת בימים אלו עם התקפות טילים בסדרי גודל חסרי תקדים.

כתבו את הדומה והשונה בין מצבה של ישראל היום למצבה בשנת 1948 ולמצבם של תושבי לונדון בימי הבליץ? התייחסו להתנהלותם של רוב אזרחי ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל. ניתן להעזר גם בקליפ המצורף מראשית המלחמה

האם, לדעתכם, אזרחי ישראל מפגינים אותה יכולת עמידה כמו אזרחי בריטניה ב1940 וכמו אזרחי ישראל בתש"ח? הביאו דוגמאות לביסוס טענתכם.

הציעו הצעות מעשיות לחיזוק החוסן הלאומי והסבירו את חשיבותן? הסבירו מה, לדעתכם, תפקידו של הנוער בנושא זה בימים אלו? האם אתם יכולים ליישם באופן מיידי את ההצעה אותה הצעתם?

• צפו בסרטון זה שפורסם על ידי תנועת בני עקיבא בימי מבצע "שאגת הארי":

 

View this post on Instagram

 

A post shared by בני עקיבא בישראל (@bneiakiva_il)

• ציינו מהי המשמעות המיוחדת של המילה עורף כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרטון.
• אילו פעילויות מוצגות בסרטון כביטוי ל"עורף חזק"? באילו מהם אתם בעצמכם השתתפתם.

הפוסט עורף חזק – עם חזק הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

יום תל חי, נקבע ביום יא אדר לזכר – קרב תל חי. הקרב בו נפל טרומפלדור. זהו יום ציוני ומעורר השראה, שזקני הדור מתייחסים אליו ביראת כבוד. אצל הצעירים כמעט ונשכח.

האירוע שסימל עבור הישוב היהודי המתחדש בארץ את החיוניות והערך בהגנה, התיישבות ובטחון ומעל הכל מסירות וחלוציות. הזדמנות לדון מחדש באמירות שלו ובהקשרם האקטואלי.

קרב תל חי

בתאריך י"א אדר שנת תר"פ, התקיים קרב תל חי ההירואי.

המשפטים שנאמרו סביב אותו קרב הפכו לנכסי צאן ברזל:

"חסר גלגל-אני גלגל"

"במקום בו תעבור המחרשה שם יעבור הגבול"

"טוב למות בעד ארצנו"

י"א באדר הוא הזמן לשוב ולבחון משפטים אלו קצת יותר ממאה שנה אחרי שנאמרו בכלל והשנה על רקע המלחמה בפרט. מומלץ לדון בכיתה גם על משמעות אמרות אלו בהקשר האקטואלי בהמשך להלן.

סרטון פתיחה מוצלח כרקע להיכרות עם טרומפלדור:

"חסר גלגל אני גלגל"

הנכונות לשאת כל תפקיד בשלום ובעת חרום למען קידום המטרה המשותפת. לא רק התפקידים הנחשקים

כדאי להכיר את המאמר של קובי דנה עיונים בכתבי הציונות | השיבה למולדת: חיי יוסף טרומפלדור העוסק בהספד המלא על טרומפלדור

משימת כתיבה:

• ראו בקישור את המאמר בהקשרו – מה כוונתו של טרומפלדור באמירה "חסר גלגל אני גלגל"?
• האם אתם מזדהים עם אמירה זו?
• מה מפריע בדברים שכתב טרופלדור? וכיצד מיישב אותם המאמר?

עד התלם האחרון

"במקום בו תעבור המחרשה שם יעבור הגבול" (מיוחס לטרומפלדור על רקע החלטתו להמשיך ולהחזיק ביישובי אצבע הגליל למרות האתגר הבטחוני העצום)

ציטוט שהפך לאקטואלי בדיון בדבר ישובי עוטף עזה,

כאז כן היום נדונה שאלת ההתיישבות

מערך בנושא, של משרד החינוך

מוזמנים לצפות בסרטון של קיבוץ נחל עוז, שצולם לפני ה7 באוקטובר 2023

שאלות לדיון בכיתה:

• סיסמתו של קיבוץ נחל עוז הייתה "עד התלם האחרון". מה דעתכם על הסרטון ומשמעותו כיום?

"טוב למות בעד ארצנו"

צפו בכיתה בסרטון אודות הרקע לאמירה "טוב למות בעד ארצנו" ודונו בעקבותיו

אנו ממליצים להיכנס לעיין במערך של חמ"ל מורים בנושא גבורת הנופלים- בקישור כאן "בעד ארצנו"

הפוסט יום תל חי – י״א באדר הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

פורים הוא חג שמח וססגוני, ומגלה בין דפי המגילה נושאים מרתקים לדיון ולמידה בכיתה. 

• א) פיסת היסטוריה מרתקת של העם היהודי, הסרט החם היישר משושן.
• ב) היכרות עם אנטישמיות בשושן הבירה, מה גרם לה אז והיום? ומה עושים כנגדה?
• ג) הגורל "להיות יהודי"- האם אפשר וכדאי להיות "כמו כולם"?!, בימים ההם ובזמן הזה.

א. מגילת אסתר – הסיפור ההיסטורי הלאומי

למגילת אסתר לכאורה ישנו הקשר היסטורי מוגדר. תככים בחצר המלוכה של האימפריה הפרסית מביאים לניסיון השמדתו של העם היהודי ומסתיימים במפלת המן והצלחת מרדכי ואסתר. במהלך הדורות ניסו חוקרים ורבנים רבים לברר בדיוק מה ההקשר ההיסטורי הרחב של האירוע.

יש ששייכו אותו להתפתחויות שהיו במלחמות פרס ויוון ויש שהתייחסו למאבקים סביב הקמת בית המקדש השני בארץ ישראל. לאחת הפרשנויות העוסקת במגילה כחלק מתהליך בנין הבית השני ניתן לצפות בסרטון מושקע וחדש.

https://youtube.com/watch?v=DTod3y3PHzg

יהודי העולם החוגגים מזה אלפי שנים את פורים בדרך כלל לא התעמקו במשמעויות ההיסטוריות המדויקות של אירועי המגילה אלא במסרים העולים ממנה. נכיר את חלקם:

האנטישמיות – "ישנו עם אחד…"

המן מהמגילה הוא למעשה אב הטיפוס של האנטישמים לדורותיהם. כך נכתב במגילה:

״וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל־כׇּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֒לֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כׇּל־הַ֠יְּהוּדִ֠ים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד …"

המן, ללא שום סיבה (או לכל היותר בשל סכסוך אישי עם יהודי אחד) החליט לבצע רצח המוני ולהשמיד לחלוטין יהודים חפים מפשע.

שאלות לדיון בכיתה:

• בכל דור ודור יש "המן" או "המנים" אחרים. מכירים כאלו?
• האנטישמיות הוגדרה כ- "שנאת עולם לעם עולם". מה משמעות ביטוי זה?
• מומלץ לצפות בסרטון זה (בשלוש הדקות הראשונות) ולפרט מה היו הסיבות לאנטישמיות במשך הדורות?

הסיבות או ליותר דיוק התירוצים לשנאת ישראל במשך הדורות מתחלפים כל העת. לעיתים מדובר בשנאת זרים, לעיתים בשנאה על רקע דתי, לעיתים מדובר בקנאה כלכלית, בתפיסה גזענית או בשנאה למדינת ישראל

• אתרו ברשת מקרים של גילויי אנטישמיות ארעו בעולם בשנים האחרונים? מה היה הרקע להתרחשותם?

• כיצד נבחין בהבדל בין ביקורת לגיטימית על מדינת ישראל לבין אנטישמיות? לכיתות מתאימות כדאי לעיין בקישור כאן, בהגדרה המדויקת לאנטישמיות שאומצה בידי ממשלת ישראל

לי זה לא יקרה – אני כמו כולם!

"אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים" אומר מרדכי לאסתר המלכה. למה כוונתו?

אסתר ככל הנראה כמו רוב יהודי שושן חשבו שלהם "זה לא יקרה". יהודי שושן היו האליטה שהשתתפה במשתה אחשוורוש, והרגישו מצוין בממלכת פרס הסובלנית, הרגישו שהם "מקובלים" ומוגנים על ידי החברה שהם חלק ממנה.

אבל כאשר המן ביקש "להשמיד להרוג ולאבד"  – הוא חיפש את כל היהודים. הן אלו ששכחו שהם יהודים והן אלו שהבליטו את זהותם. את המן זה לא עניין….

תהליך דומה עבר לצערנו על יהודים רבים באירופה בדור הקודם שבקשו להימלט מיהדותם. על התנהלותם של אותם יהודים בשעה שהבינו שהבריחה מזהותם לא הועילה ניתן לקרוא בקישור כאן

שאלות לדיון בכיתה:

• האם העולם מכבד יותר מי שמבקש לשמור על זהותו או מי שנמלט ממנה?

יהי רצון שרווח והצלה יעמוד ליהודים גם השנה

פורים שמח לכולם!

הפוסט סיפור פורים במבט אקטואלי הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

שכבת גיל: ה–ו
משך: 60 דקות
תחום: היסטוריה / תרבות ישראל

מטרות השיעור

1. היכרות עם האירוע ההיסטורי שחל בי’ בטבת – המצור על ירושלים ואיך הוא הוביל לחורבן בית המקדש הראשון.
2. משמעות של ציון יום בו החל תהליך – ללמוד מבעוד מועד.
3. להבין את משמעות יום הקדיש הכללי.
4. לנתח את עקרון הזיכרון הלאומי באמצעות עבודה בקבוצות והצגה.

ציוד דרוש

• מחשב או טלוויזיה/מסך להקרנת סרטון
• דפי עבודה מודפסים לכל קבוצה (נספחים א–ד)
• לוח / מרקר

מצגת

עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי

מהלך השיעור

פתיחה והקרנת סרטון של סיוון רהב מאיר (8 דקות)

הוראות:

1. לצפות יחד בסרטון
2. במהלך הצפייה, התלמידים מתבקשים לשים לב ל־3 נקודות:
   • מהו הרקע ההיסטורי שבגללו מציינים את עשרה בטבת?
   • איפה זה קרה? מי נגד מי? (בבל עושה מצור על ירושלים)
   • מה מיוחד ציון הצום הזה בשונה מתשעה באב?
   • מה המסקנה של סיוון רהב מאיר בהשוואה לימינו? ביחס ל7 לאוקטובר?

סיכום המידע ההיסטורי:

עשרה בטבת הוא יום שהיווה את תחילתה של שרשרת אירועים קשה וכואבת לעם היהודי, והסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות.

זהו יום שנקבע כתענית ציבור, אחת מארבע תעניות קבועות מדי שנה לזכר חורבן בית המקדש. ביום זה, בשנת 588 לפני הספירה, הטילנבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים. תקופת המצור מתוארת במקורות כזמן של סבל אכזרי וחסר תקדים עבור החברה היהודית. בסופו נפרצו החומות, ולאחר הרס והרג רב בכל ירושלים וחורבן הבית הוגלו לבבל.

משימת כתיבה- משמעות מודרנית – יום הקדיש הכללי (10 דקות)

ראו את האמור בלקסיקון הכנסת לגבי יום הקדיש הכללי

עם קום מדינת ישראל וברוח הצורך הלאומי לזכור את ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה ומהם רבים שאין להם תאריך פטירה ידוע, נקבע בי’ בטבת גם יום הקדיש הכללי. ביום זה נהוג לומר קדיש וכל מי שרוצה יכול לזכור את מי שאין תאריך אזכרתם.

כתבו במחברות שלכם:

• מדוע נבחר יום זה בשנת 1949 ליום הקדיש הכללי? (עיינו בסוף דברי ההסבר בלקסיקון אתר הכנסת)
• למה לדעתך חשוב שיהיה יום קבוע כזה בלוח השנה?
• האם שמעת על מישהו שלא ידוע מקום או מועד פטירתו? 

פעילות קבוצתית – למידה פעילה (20 דקות)

חלוקת הכיתה ל־4 קבוצות.
לכל קבוצה דף משימות שונה (ראו נספחים א–ד).

כל קבוצה עובדת לפי הנחיות הנספח שלה.

כל קבוצה מציגה בקצרה (2–3 משפטים) את עיקרי המסקנות שלה.

המורה מסכמת, מוסיפה נקודות ידע במידת הצורך, ומקשרת חזרה לנקודות המרכזיות של השיעור.

נספחים: דפי עבודה לקבוצות

נספח א – קבוצה 1: המצור על ירושלים

בעשרה בטבת מציינים את היום שבו החל אחד האירועים הקשים בתולדות עם ישראל: המצור שהטיל נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, בשנת 588 לפני הספירה. המצור היה מהלך צבאי מתוכנן שנועד להכניע את העיר באמצעות ניתוקה ממקורות מזון, מים ועזרה חיצונית. תושבי ירושלים חיו תקופה ארוכה של רעב, פחד וחוסר ודאות, והמצב בעיר הלך והחמיר ככל שחלף הזמן.

המצור לא היה אירוע בודד, אלא תחילתו של תהליך ממושך שהסתיים בחורבן בית המקדש הראשון ובגלות בבל. לאחר חודשים ארוכים נפרצו חומות העיר, ירושלים נחרבה, והמרכז הדתי והרוחני של העם היהודי נפגע קשות. רבים מתושבי יהודה הוגלו מארצם, והחיים היהודיים בארץ ישראל השתנו לחלוטין.

ייחודו של יום עשרה בטבת הוא בכך שהוא אינו מציין את רגע החורבן עצמו, אלא את תחילתו של התהליך שהוביל אליו. היום הזה מלמד כי אסונות לאומיים אינם מתרחשים בבת אחת, אלא מתפתחים לאורך זמן. לעיתים יש סימני אזהרה מוקדמים, רגעים שבהם ניתן היה לפעול אחרת, ואחריות שמוטלת על מנהיגים ועל החברה כולה. לכן, זיכרון עשרה בטבת מזמין לא רק ללמוד על העבר, אלא גם לחשוב על ההווה ועל העתיד.

משימות:

1. כתבו שלוש עובדות על המצור (מי, איפה, מתי).
2. הסבירו במשפט אחד: מדוע י’ בטבת נחשב לנקודת ציון חשוב בהיסטוריה?
3. השלימו:

י’ בטבת מסמל את התחלת תהליך שהוביל ל__________.

נספח ב – קבוצה 2: משמעות יום הקדיש הכללי

לאחר השואה נותרו מיליוני יהודים ללא קבר ידוע וללא תאריך פטירה מדויק. במסורת היהודית מקובל לציין את יום הפטירה של אדם באזכרה שנתית ולומר קדיש לזכרו, אך עבור משפחות רבות שאיבדו את יקיריהן בשואה לא הייתה אפשרות לעשות זאת. מצב זה יצר קושי רגשי ולאומי עמוק, שכן הזיכרון נותר ללא מסגרת קבועה בלוח השנה.

כדי לתת מענה לקושי זה, נקבע עשרה בטבת גם כיום הקדיש הכללי. ביום זה כל אדם יכול לומר קדיש, להדליק נר זיכרון ולהתייחד עם זכרם של הנספים שאין ידוע מועד מותם. הבחירה ביום זה מחברת בין חורבן קדום בתולדות העם לבין האסון הגדול של המאה העשרים, ומדגישה את הרצף ההיסטורי של זיכרון, אובדן והתחדשות.

יום הקדיש הכללי מבטא אחריות משותפת של החברה לזכור גם את מי שאין להם קרובי משפחה שיציינו את זכרם. הוא מדגיש כי הזיכרון אינו רק עניין פרטי, אלא משימה לאומית וערכית. באמצעות קביעת יום קבוע בלוח השנה, נוצר מקום משותף של זיכרון, כבוד והזדהות עם העבר.

משימות:

1. מה הייתה הבעיה לאחר השואה בקביעת ימים לזיכרון?
2. מהו הפתרון שניתן?
3. כתבו במשפט אחד: למה יום זה מתאים לכך?

נספח ג – קבוצה 3: לוח השנה והנצחה

רקע קצר: ימים בלוח השנה משקפים אירועים חשובים בחיי עם.

לוח השנה היהודי הוא הרבה יותר מאוסף של תאריכים. הוא משקף את הסיפור ההיסטורי, התרבותי והערכי של העם. חגים מציינים רגעים של שמחה וגאולה, ואילו ימי צום וזיכרון מציינים תקופות של קושי, אובדן והתמודדות. יחד הם יוצרים רצף שמחבר בין עבר, הווה ועתיד.

ימי זיכרון מאפשרים לחברה לעצור את שגרת החיים ולהקדיש זמן למחשבה משותפת על אירועים שעיצבו את זהותה. הם מסייעים להעביר ידע היסטורי מדור לדור, לחזק תחושת שייכות, ולעורר דיון ערכי על אחריות, סולידריות ומשמעות הזיכרון.

באמצעות לוח השנה, הזיכרון הופך לחלק מהחיים היומיומיים ולא נשאר רק בספרי ההיסטוריה. הוא מעצב תרבות, משפיע על זהות לאומית ומעודד שיח בין דורות.

משימות:

1. ציינו שתי סיבות שבגללן לחברה חשוב לקבוע ימי זיכרון.
2. השלימו בטבלה:

1. כתבו משפט מסכם:

לוח השנה הוא כלי חשוב עבורנו כ-

נספח ד – קבוצה 4: זיכרון והנצחה בזמננו

רקע קצר: גם היום קובעים דרכי הנצחה לאירועים משמעותיים בחברה.

גם בזמננו, הזיכרון וההנצחה תופסים מקום מרכזי בחברה. מעבר לימי זיכרון בלוח השנה, קיימות דרכים רבות לשמר את זכרם של אנשים ואירועים: אנדרטאות, טקסים ממלכתיים, שמות רחובות, ימי לימוד מיוחדים וסיפורים אישיים העוברים במשפחות.

ההנצחה מאפשרת להפוך את הזיכרון למשהו חי ונוכח. היא מסייעת ללמוד מן העבר, להבין את משמעות האירועים ולהעביר לדורות הבאים ערכים של אחריות, כבוד האדם וחשיבות הזיכרון. כאשר זוכרים יחד, נוצר חיבור בין אנשים שונים בחברה ותחושת שותפות בגורל משותף.

הזיכרון אינו עוסק רק במה שהיה, אלא גם בשאלה כיצד אנו בוחרים לפעול בעתיד. באמצעות דרכי הנצחה מגוונות, החברה מבטאת את הערכים החשובים לה ואת המחויבות לשמור על הסיפור המשותף.

משימות:

1. כתבו שלוש דרכי הנצחה שונות שאתם מכירים.
2. מדוע חשובה ההנצחה בדוגמאות שהצגתם?

הפוסט עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי – יסודי (כיתות ה–ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

פתיח – על היסטוריה וזכרון היסטורי

לפני 80 שנה, כמה שבועות לאחר תום מלחמת העולם השנייה והשואה, אירע פוגרום קשה ביהודי לוב.

• ניתן לערוך הצבעה בכיתה: מי מכיר את הפוגרום הזה או שמע עליו משהו?
• מי שמע על פרעות קישינב?
• כמה יהודים נהרגו בכל אחד מהאירועים?

הפוגרום, שתיאוריו – כפי שניתן לקרוא בפסקאות הראשונות בכתבה זו (אזהרה: תיאורים קשים) – מזכירים את האכזריות והשנאה שחוותה ישראל בשבעה באוקטובר, כמעט נשכח מלב. פוגרום קישינב בו נרצחו 59 יהודים, מוכר הרבה יותר מאשר הפוגרום ביהודי לוב, בו נרצחו 133 יהודים (כמעט פי שלושה!)

• מדוע לדעתכם פוגרום קישינב מוכר, בעוד פוגרום טריפולי כמעט ואינו מוכר, אם בכלל?
• בהתאם לאופי הכיתה, זו הזדמנות לדבר עם התלמידים על זכרון קולקטיבי.

ניתן לצפות עם התלמידים בסרטון הקצר הזה העוסק בפרעות (כדאי לעבור עליו לפני כן, יש בו כמה תמונות העלולות להיות מעט קשות).

https://www.youtube.com/watch?v=fiwbNeE3SM8

• בעדותו של יצחק מסילתי המובאת בסרטון, הוא מתאר כיצד הפורע שפגע בו היה שכנו וחברו הערבי עאמר, שלתמיהתו של מסילתי עונה לו ״אני לא מכיר אותך, אתה יהודי – אני אהרוג אותך!״

מה ניתן לדעתכם ללמוד מעדות זו? הסבירו דבריכם.

• ניתן להזכיר גם את פרעות תרפ״ט בישוב היהודי בחברון, גם שם סמכו היהודים על ״השכנות הטובה״ שהיתה להם עם ערביי חברון, וגם שם התוצאות היו קשות ומזוויעות.

הפרהוד ביהודי עיראק (1941)

הפרהוד (=פרעות) ביהודי עיראק החל בחג השבועות של שנת 1941. במהלכו פגעו הערבים העיראקים בשכניהם היהודים ללא-רחם בצורות שונות ומשונות.

ניתן לראות עם התלמידים את הסרטון הזה, ובו עדויות של ניצולים מהפרהוד.

• בסרטון מתוארת הזיקה העמוקה והפטריוטיות שהיתה ליהודי עיראק למדינה העיראקית. האם אתם מכירים עוד אירועים בהיסטוריה בהם יהודים חשו נאמנות למולדתם, אך זו הפנתה להם עורף ופגעה בהם מתוך אנטישמיות? פרטו.
• אחד העדים בסרטון טוען כי ״אם לא היתה תעמולה גרמנית – לא היה פרהוד״. האם אתם מסכימים עם דבריו? נמקו.

היום לציון היציאה והגירוש של יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן

החל משנת 2014 מציינת מדינת ישראל באופן רשמי ב-30 בנובמבר את יום היציאה והגירוש של יהודי ארצות ערב ואיראן.

• מתודת ג׳יגסו: נחלק את הכיתה לקבוצות שונות, כל קבוצה תקבל/תבחר את אחת מהקהילות המובאות באתר הייעודי של יד יצחק בן צבי (בשיתוף עם המשרד לשוויון חברתי) ותציג בפני הכיתה את סיפורה של הקהילה המסויימת.
• לאחר מכן ניתן לערוך דיון על הדומה והשונה בין הקהילות ועל הגורמים לכך.

האמנם החיים תחת שלטון מוסלמי היו טובים יותר?

מקובלת המחשבה כי חיי היהודים תחת שלטון האסלאם היו טובים יחסית, לעומת חייהם של היהודים שחיו תחת שלטון הנצרות. במיוחד נהוג לציין את ״תור הזהב של יהדות ספרד״. אך האם באמת היהודים שחיו תחת המוסלמים חיו חיים שלווים וטובים?

יהודי העיר גרנדה שבדרומה של ספרד, חוו בעיצומו של ״תור הזהב״ פרעות קשות מאת שכניהם. הם גילו על בשרם, שהשקט ודו-הקיום יכולים להמשך רק כל עוד היהודים מושפלים ובמעמד של ד׳ימים (בני חסות) תחת מגפיו של האסלאם.

• ניתן לעיין עם התלמידים באתר זה, הסוקר מקצת מתלאותיהם של יהודי ארצות ערב ואיראן, ולאתגר את התפיסה המקובלת באמצעות עובדות ונתונים.

הפילוסוף והסופר אלבר ממי, יהודי יליד צרפת ממוצא תוניסאי שפעל למען דו-קיום יהודי-ערבי, ערך בשנת 1973 דיון בו נכח בין היתר גם שליט לוב באותה העת, הרודן מועמר קדאפי. ממי הפנה אל עבר קדאפי את הדברים הבאים:

"האם נכון הדבר שהכרזת כי היהודים תמיד חיו בשלום ובשלווה בארצות הערביות? וכי אין בלבך דבר נגד היהודים אלא רק כנגד הציונים? האם ברצינות אתה מאמין במיתוס הזה, המורעף בחביבות בכדי לשכנע את אנשי המערב, שחיי היהודים בארצות הערביות היו אידיליים?… האמת היא שחיי פחד והשפלה חיינו בארצות ערביות. לא אחזור כאן על פרשה אחרת: פרשת השחיטות שלפני הציונות; הרשימה שמורה לך עמדי. האמת היא שאותם צעירים יהודים בני הארצות הערביות היו ציונים לפני אושוויץ; מדינת ישראל איננה תוצאה של אושוויץ אלא של המצב היהודי בכללותו, לרבות המצב בארצות הערביות״.

(אלבר ממי, יהודים וערבים, ספרית פועלים, תל אביב 1975, עמ׳ 23-21).

• לאור מה שלמדנו ביחידה זו, האם אתם מסכימים עם קביעתו של ממי? נמקו.

הפוסט הפוגרום שנשכח – 80 שנה לפוגרום ביהודי לוב הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.