משך השיעור 45 דקות

מטרות השיעור

• זיכרון הנופלים אינו רק זיכרון של העבר, אלא קריאה להמשך חיים בעלי משמעות.
• התלמידים יכירו את משמעות הביטוי "במותם ציווי לנו את החיים"- הנתינה של החיילים למעננו, למען המדינה, מחייבת אותנו להמשיך בשליחותם.
• "למלא את החלל" – התלמידים יבחרו פעולה אישית פשוטה שבאמצעותה יוכלו “להמשיך את הדרך”, מתוך תפיסה של הנצחה למעשה.

רעיון מרכזי למורה

המעבר החינוכי בשיעור הוא:
מזיכרון  |  למשמעות  |  לפעולה

המושג המארגן:
ציוו לנו את החיים

הדגש אינו על מה שהיה או שאבד, אלא על זיכרון עם משמעות לעתיד:
הנופלים פעלו מתוך שליחות למדינה לעם ולארץ – והמשימה שלנו היא להמשיך ערכים אלו בחיי היום־יום.

במותם ציוו לנו את החיים

מהלך השיעור

פתיחה – דיון (5 דקות)

כותבים על הלוח:

“לא לשווא נפלו בננו
לא לשווא נשפך הדם
כי במותם ציוו עלינו
להמשיך הלאה בדרכם”
(רחמים שקרוב)

מומלץ לעבור על כל המילים ולוודא התלמידים מבינים את ממשמעותם (לשווא, הלאה)

• מה המסר של השיר?
• מה פירוש “להמשיך הלאה בדרכם”?
• למה יש חשיבות שיהיה יום זיכרון? מה צריך לזכור?
• רשמו על הלוח : "במותם ציוו לנו את החיים"

שלב א’ – היכרות עם חלל והערך שלו

ניתן לבחור חלל לפי היכרות של הילדים עם בוגר בית הספר או תושב המקום- ניתן לחפש אפשרויות באתר "בחייהם ציוו" המשלב קטעי השראה של הנופלים ומידע קצר אודותם: https://fzl.org.il/lesson_plans/

בן זוסמן

 בדברים שכתב בן, אפשר לראות את הרעיון הזה של המשך הדרך והמשמעות של החיים.
נקרא קטע קצר מתוך צוואתו של בן זוסמן ז״ל, שנפל בצפון רצועת עזה:

“אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מכירים אותי, כנראה אין מאושר ממני כרגע. לא סתם הייתי ממש לקראת הגשמת החלום שלי בקרוב. אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל.

גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק.”

שיח כיתתי מונחה

• מה מהדברים בצוואה הכי נגע בכם? מדוע?
• כיצד הדברים עליהם דיברנו עד עתה באים לידי ביטוי בצוואה של בן זוסמן זכרו לברכה?
• בפסקת הפתיחה כותב בן כי “הייתי ממש לקראת הגשמת החלום שלי בקרוב”, מה החלום שלו לפי מה שכתב? (הרצון לפעול למען העם והארץ?)
• מה הערך שנוכל להמשיך לזכר בן זוסמן?

לסיכום הדיון – "לא לשווא- למען המדינה האהובה שלי"

בן כתב על איך הוא חי ובשביל מה – עם תחושת שליחות, עם אהבה לעם ולארץ שלנו, ועם רצון לתת מעצמו.

הערה למורה

לתלמידים צעירים יותר ניתן לקצר את הציטוט ולהקריא רק את המשפט:
“אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל”,
ולהתאים את עומק השאלות לרמת הכיתה.

שלב ג – היכרות עם המושגים "חלל" ו “הנצחה למעשה” (7 דקות)

החיילים שאינם עוד, השאירו לנו "חלל" חור ריק שחסר בו אותם ואת הטוב שלהם.

הנצחה למעשה היא כאשר אנחנו לא רק זוכרים, אלא עושים מעשה שממשיך את הדרך של מי שנפל.

סרטון הסבר על "הנצחה למעשה" –

• לזכור = לחשוב עליו
• להנציח למעשה = לפעול בהתאם לערכים שלו

שלב ד – פעילות אישית (10 דקות)

אם קיימת אפשרות טכנולוגית, מומלץ לתת לכל תלמיד לבחור לבד דמות להנצחה בקישור של אתר "למלא את החלל". או להציג על הלוח החכם ולבחור ביחד כמה חיילים שנפלו.

ניתן להדגים איזה ערך שהיה חשוב לנופל – וממשיכים אותו בפועל.

דוגמאות:

• עזרה לאחרים
• אחריות
• אהבת הארץ
• התמדה

ניתן לבקש כי כל תלמיד ירשום במחברת

• שם חלל:
• מה אני אעשה כדי "להנציח למעשה" את זכרו של החייל שנפל למען הארץ ולמעננו?

שלב ה – סיכום (5 דקות)

חזרה לשאלה מהפתיחה:

מה פירוש “להמשיך בדרכם”?

איסוף תשובות.

סיכום:

הנופלים לא ביקשו רק שנזכור אותם, אלא שנחיה חיים מלאי משמעות, שיש בהם ערכים של אחריות, אכפתיות ואהבת העם והארץ.

דגשים למורה

• לשמור על שפה מותאמת גיל ומכבדת
• להימנע מעיסוק בנפילת החייל עצמה, במוות.
• לאפשר שיתוף אך לא לחייב
• להוביל את השיח מרגש לפעולה

הפוסט מערך שיעור יסודי ליום הזיכרון “ציוו לנו את החיים” – הנצחה למעשה (לכיתות ג-ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

הערה: המערך שלפניכם עוסק בנושא "כבד". יש לשקול היטב אם המערך מתאים לאופי ולגיל של כיתתכם. (למערך מותאם לגילאי יסודי לחצו כאן)

טוב למות בעד ארצנו

הביטו בתמונת "האריה השואג" בתל-חי.

בתחתיתו של הפסל נטבע המשפט המיוחס ליוסף טרומפלדור (בשינויי נוסח קלים. על השאלה אם אכן טרומפלדור אמר את המשפט, ראו כאן), "טוב למות בעד ארצנו".

• מה אתם חושבים על המשפט הזה?
• האם ישנם ערכים נוספים שאתם חושבים ש"טוב" למות למענם? מהם?
• מה ניתן ללמוד עלינו (כפרטים וכאומה) מכך שישנם ערכים שלמענם אנו מוכנים למות?

לסרטון כללי על פרשת תל חי (מתאים גם לחט"ב) ראו כאן:

מיתוס תל חי הפך לאבן-דרך בציונות. מאז ועד היום מלווה אותנו גבורת לוחמי תל-חי, והקריאה "טוב למות בעד ארצנו". כל חייל וחיילת בצה"ל נשבעים בסוף הטירונות שלהם: "הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים…ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל".

עצם הנכונות של אדם להקדיש את כוחותיו ואף את חייו למען ערכים – מקדשת אותם גם כאשר אין צורך להקריב את חייו בפועל למענם. ברוח דברים אלו, אמר מרטין לותר קינג כי אדם שאין לו דבר שהוא מוכן למות למענו – במדיה מסויימת הוא אינו ראוי לחיות (קישור).

כאשר חייל "עולה על מדים" – מדים אחידים, אותם לובש גם הטירון וגם הרמטכ"ל – הוא למעשה מצהיר על נכונותו לתרום את כשרונותיו, מרצו, יכולותיו הפרטיות, כל אשר יש לו ואף את חייו למען הכלל. בכך, מעיד האדם על עצמו שהקיום שלו אינו קיום עראי, לשמונים או תשעים שנה, אלא קיום נצחי, הקשור בשלשלת הדורות של עם ישראל כולו – בעבר ובעתיד.

בן גוריון – "הנשק הסודי" שלנו

הקשר הבין-דורי הזה, קשר של חיים ומוות למען הכלל, קיבל ביטוי בדברים אותם כתב ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון:

"חזון-דורות הפך בלב חלוצים אלה תביעה מתמדת מעצמם. לאחר שזרקו מאחורי גוום ירושת עברם בגלות*, התחילו בארץ הכל מחדש, ושיקעו חייהם במפעל-בראשית, בהנחת יסודות ראשוניים, חמריים וגופניים, וגם תרבותיים ורוחניים, לחיי עם עצמאי; הכשירו אדמה והפריחו שממה; חצבו בורות וגילו מים; סללו דרכים וכבישים; בנו כפרים וערים; שמו בפי עצמם ובפי ילדיהם שפה חדשה, שפת-העולמים של עמם; חישלו כוח יהודי; ארגנו הגנה והנהלה עצמית; נלחמו עם פגעי-הטבע וכוחות-המדבר, וניטעה בלבם ההרגשה שלא מן ההפקר ולא מחסד-זרים זכו בכל אשר להם, אלא אך ורק מפרי עמלם, יצירתם ומאבקם. האדמה אשר מתחת לרגליהם, הלחם שהם אוכלים, הלשון אשר בפיהם, הבית שבו הם שוכנים, הדרך שעליו הם צועדים, הבטחון המובטח לילדיהם ולמשפחתם- כל אלה הם פרי מאמציהם ומעשה-ידיהם; וזה רק החלו לעשות, כי מאחורי מפעל-בראשית זה עומד חזון-קדומים, והוא גם חזון-עתידות, על גאולת עם ואדם, גאולה מלאה ושלמה, אשר למענה עלו, פעלו, עבדו נאבקו, ולמענה הם מוכנים למסור נפשם. זה היה היתרון האחד שהיה למגיני המדינה הצעירה של אויביהם, ובנשק סודי זה, ברוח ללא-חת של מגשימי-חזון, ניצחו המעטים את המרובים."

* הדברים הללו נובעים מהרעיון הציוני, שבן גוריון היה מנושאיו, של "שלילת הגלות". אין כאן המקום להאריך בזה, אך המעוניינים יכולים לקרוא על כך בקישור זה.

את הדברים הללו כתב דוד בן גוריון בשנת 1952 בהקדמה כרך הראשון של הספר "גווילי אש", המאגד דברים של נופלים בקרב (קישור).

משימת כתיבה:

• מדוע לדעתכם בספר זכרון לנופלים, החליט בן גוריון לשים את מסירות הנפש רק בתום רשימה ארוכה ומפורטת של מעשים חלוציים וציוניים רבים (כמו סלילת כבישים, חציבת בורות מים ועוד)?
• מהי לדעתכם החשיבות בכך ש"ניטעה בלבם ההרגשה שלא מן ההפקר ולא מחסד-זרים זכו בכל אשר להם, אלא אך ורק מפרי עמלם, יצירתם ומאבקם"? הרי לכאורה זה כיף ונעים לקבל דברים מן-המוכן?
• מהם אותם "חזון קדומים" ו"חזון עתידות" אליהם מכוון לדעתכם בן גוריון?

לסיכום: השאיפה העיקרית – לחיות חיי ערך ומשמעות

דבריו של בן גוריון מדגישים את העקרון היהודי, כי מסירות נפש בפירושה המילולי (נכונות למות) היא רק הקצה של השאיפה העיקרית – לחיות חיים שבהם האדם הפרטי רואה את עצמו לא רק כאטום-בודד המרחף בחלל הריק, אלא קשור למעגלי-קיום רחבים יותר. מעגלים אלו מתחילים בתא-המשפחתי הקרוב, ומתרחבים אל המשפחה המורחבת, החברים, בני כיתתנו, והם מתרחבים ועולים, עד שאנו מגיעים אל מעגלי הקיום של האומה, וממנה לעולם כולו.

אין כאן מחיקה וביטול של האדם הפרטי, חלילה, אלא הבנה כי הקיום שלו מקבל משמעות נוספת כאשר הוא קושר את גורלו במעגלים רחבים יותר. זאת ועוד, כפי שהדגשנו, אין ביהדות שאיפת-מוות כפי שיש בדתות אחרות, אלא שאיפה לחיות חיים של ערך ומשמעות. רק במקרה שבו המציאות כופה על האדם להגיע לבחירה בין מוות למען הערכים הנעלים ובין חיים ריקים מתוכן, אזי הבחירה במסירות-הנפש למען הערכים מדגישה ומבליטה כי כל שנות-החיים שקדמו לכך היו גם הן מלאות בערך ומשמעות.

"שיום יגיע ואהיה אחד מהם"

ב-כ' בכסלו תשפ"ד (3 בדצמבר 2023) נפל הלוחם בן זוסמן מירושלים בקרב ברצועת עזה. בן 22 היה בנופלו. לאחר מותו, גילתה משפחתו כי לפני צאתו לקרב הפקיד בן צוואה, אותה ביקש למסור למשפחתו אם ייפול בקרב. צפו בסרטון שהופק על ידי פרויקט צוללת כחולה – במותם ציוו לנו את החיים – בן זוסמן הי״ד:

הצוואה של בן זוסמן ז״ל, שנפל בצפון רצועת עזה

"אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבסיס. אם אתם קוראים את זה כנראה שקרה לי משהו. כמו שאתם מכירים אותי, כנראה אין מאושר ממני כרגע. לא סתם הייתי ממש לקראת הגשמת החלום שלי בקרוב. אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל.

גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את החלום והייעוד שלי ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק. כנראה שאשב ליד סבא ונשלים קצת פערים, כל אחד יספר על החוויות שלו ומה השתנה בין מלחמה למלחמה. אולי גם נדבר קצת פוליטיקה, נשאל אותו מה דעתו.

אם חס וחלילה אתם יושבים שבעה, תהפכו אותה לשבוע של חברים, משפחה וכיף. שיהיה אוכל, בשרי כמובן, בירות, שתייה מתוקה, גרעינים, תה וכמובן כמובן עוגיות של אמא. תעשו צחוקים, תשמעו סיפורים, תפגשו את כל שאר החברים שלי שעוד לא ראיתם. וואלה? מקנא בכם. הייתי רוצה לשבת שם לראות את כולם.

עוד נקודה חשובה מאוד מאוד. אם חלילה אפול בשבי, חי או מת. אני לא מוכן שחייל או אזרח אחד יפגעו בגלל איזו עסקה לשחרורי. אני לא מרשה לכם לא לנהל קמפיין או מאבק או משהו כזה. לא מוכן שישוחררו מחבלים תמורתי. בשום דרך, צורה או עסקה. אל תפרו את המילים שלי בבקשה.

אני אגיד את זה שוב, יצאתי מהבית בלי שבכלל זומנתי למילואים. אני מלא גאווה ותחושת שליחות ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים, שיום יגיע ואהיה אחד מהם.״

שאלות לדיון:

• מה מהדברים בצוואה הכי נגע בכם? מדוע?
• כיצד הדברים עליהם דיברנו עד עתה באים לידי ביטוי בצוואה של בן זוסמן הי"ד?
• בפסקת הפתיחה כותב בן כי "הייתי ממש לקראת הגשמת החלום שלי בקרוב", ובמשפט הבא הוא כותב "אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל", כאשר הוא יודע כי הוא עלול למות בקרב. לאור הדברים עליהם דיברנו, כיצד ניתן לדעתכם לגשר על הפער בין שני המשפטים הללו, בין הפרטי לכללי?
• בן מדבר על כך שאם ייפול בקרב, הוא "יישב בשמיים" עם סבו שנפטר והם "ישלימו פערים" וידברו הן על החוויות שלהם והן על "מה שהשתנה בין מלחמה למלחמה". כיצד לדעתכם מבטאים משפטים אלו את הקשר הבין-דורי ואת הדברים עליהם דיברנו עד עתה?
• מדוע לדעתכם מבקש בן ממשפחתו שיעשו את השבעה עליו באופן כל כך חריג, של שמחה וכיף?
• מהם לדעתכם הערכים שהונחלו בבית על ידי הוריו של בן, שהביאו אותו לכתוב כזו צוואה בגיל 22? האם גם אתם רוצים שילדיכם העתידיים יהיו מסוגלים לכתוב דברים שכאלו? אם כן, אילו ערכים עליכם להנחיל להם לאורך השנים, וכיצד תעשו זאת?

לזכר הנופלים על תקומת ישראל, ניתן לצפות בסרטונים קצרים שהופקו על ידי פרויקט ״צוללת כחולה״ ובו מסר נופלים ממלחמת "חרבות ברזל", בכתב ידם. אנו מצדיעים לגבורתם ולמסירותם, זוכים להשראה מהם, ומתחייבם להמשיך את דרכם.

• במותם ציוו לנו את החיים – אלחנן קלמנזון הי״ד
• במותם ציוו לנו את החיים – אלקנה ויזל הי״ד
• במותם ציוו לנו את החיים – שחר פרידמן הי״ד
• במותם ציוו לנו את החיים – יוסף גיטריץ הי״ד
• במותם ציוו לנו את החיים – יפתח יעבץ הי״ד

הפוסט בעד ארצנו – גבורת הנופלים ומשמעותה הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

מזה מספר שנים ובמיוחד מאז ראשית מלחמת "חרבות ברזל" סופג העורף הישראלי הפגזות הגורמות לנזק רב ולנפגעים. מציאות זו הגיעה להיקפים נרחבים במהלך מבצעי "עם כלביא" ו"שאגת הארי" שבמסגרתן יצאה ישראל להלחם במשטר האיראני המבקש להשמיד את ישראל.

במערך המובא להלן נביא כמה תקדימים היסטוריים מהארץ ומהעולם על צורת ההתנהלות של עורף מופגז בימי מלחמה ועל המשמעות המכרעת של התנהלות זו לגבי גורל המערכה.

חלק א : בין חזית לעורף

צפו בסרטון המצורף המתאר את אחת מהמתקפות האיראניות על ישראל עם תחילת מבצע "שאגת הארי" (לשיקול המורה האם להמליץ על הצפייה לתלמידים)

• הסבירו – מה לדעתכם הייתה מטרת האיראנים במטחי הטילים שכוונו הישר למטרות אזרחיות?

הערה – רצוי להסביר לתלמידים כי הכוונה לא הייתה בכיבוש שטח או השמדת יכולת צבאיות אלא זריעת פחד שמטרתו למוטט את המורל הלאומי ולגרום להפסקת המלחמה ולסוג של כניעה.

דונו עם התלמידים בשאלה – כיצד ניתן לסכל מטרה זו? האמנם די רק ביכולות ההגנה הצבאיות של יירוט הטילים או השמדת בסיסי השיגור?

חלק ב : רקע לבליץ

הדוגמא הידועה ביותר בהיסטוריה למתקפה קטלנית על אוכלוסייה אזרחית במטרה למוטט את רוחה להביא לכניעה, הייתה "הבליץ", ההפצצות הגרמניות על בריטניה בקיץ 1940.

״ניצב בפנינו מבחן מהסוג הקשה ביותר. עומדים בפנינו חודשים רבים מאוד של מאבק ושל סבל. אתם שואלים, מהי מדיניותנו? אשיב לכם: היא להילחם בים, ביבשה ובאוויר, בכל כוחנו ובכל העוצמה שהאל יכול להעניק לנו; לצאת לקרב נגד עריצות מפלצתית, שלא הייתה איומה ממנה ברשימות האפלות והאיומות של פשעי האנושות. זוהי מדיניותנו. אתם שואלים, מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון; ניצחון בכל מחיר, ניצחון חרף כל האימה, ניצחון, לא משנה כמה ארוכה וקשה תהיה הדרך, שכן ללא ניצחון, אין הישרדות״.

• ניתן לשאול את התלמידים – מי לדעתם אמר את הדברים לעיל, ומתי.
• מהי הרוח העולה מהדברים?
• האם הדברים יכולים להיות רלוונטיים גם לתושבי ישראל בימים אלו ממש?

הנואם הוא ראש ממשלת בריטניה לשעבר, ווינסטון צ׳רצ׳יל, שבמאי 1940 – כאשר גרמניה הנאצית השתלטה במהירות על עוד ועוד מדינות באירופה, כולל צרפת – עמד בפני העם הבריטי, ואמר להם את האמת בפרצוף: המצב קשה, והוא עתיד להמשיך להיות קשה עוד זמן רב, אך בסוף העם הבריטי ינצח.

• האם, לדעתכם, לאמירה כי העתיד הקרוב הולך להיות קשה, אך הוא חלק מתהליך ארוך שבסופו ניצחון, היה חלק בבניית החוסן של העם הבריטי?

כפי שצ׳רצ׳יל ״הבטיח״ – אכן המצב לא הפך לטוב יותר בחודשים שלאחר הנאום: צרפת נפלה במהירות בפני גרמניה הנאצית, ומעל 300,000 חיילים שנשלחו מבריטניה לסייע לצרפת, נלכדו בעיר החוף דנקירק, והיו מטרה קלה לצבא הגרמני.

• על מבצע דינמו – מבצע החילוץ – ניתן לקרוא כאן.
• על המצב במערב אירופה, כולל מבצע דינמו, ניתן לשמוע בפרק 5 של הפודקאסט על מלחמת העולם השנייה של יובל מלחי, כאן.
• על האירועים הללו נעשה סרט בשם ״שעה אפלה״. ניתן לצפות בחלקים מהנאום כפי שעובדו לסרט.

הדרך שהוביל צ׳רצ׳יל לא היתה קלה, והוא נתקל בהתנגדויות גם מתוך קבינט המלחמה שלו, שהיו בו מי שהציעו כניעה והסכם מול הגרמנים.

צפו בקטע הזה, מתוך הסרט ״שעה אפלה״, המציג את המחלוקת המדוברת. באחד מרגעי השיא אומר צ׳רצ׳יל כי לא ניתן לנהל משא ומתן עם טיגריס, כשהראש שלך נמצא בתוך הפה שלו.

• האם, לדעתכם, האמירה הזו יכולה להתאים גם למצב שלנו, בו איראן עמדה על סף פצצה גרעינית, וארה״ב קראה לה לשולחן המו״מ?
• האם, לדעתכם, צדקה ישראל בפעולה הצבאית ופתיחת המלחמה הישירה מול איראן, בעת שהאיראנים עוד התנהלו מול האמריקנים במישור הדיפלומטי? נמקו.

הנאום הבא של צ׳רצ׳יל, המוכר בשם ״נילחם בחופים״, הגיע לאחר השלמת הפינוי מדנקירק. בנאום זה הדגיש ראש ממשלת בריטניה כי ניצחון לא-מושג בעזרת נסיגות, וכי למרות ההצלחה הכבירה של המבצע ההירואי, אין להתבשם מכך, אלא יש לחתור לנצחון מתוך הכרעת האויב.

״גם אם חלקים גדולים של אירופה והרבה מדינות ותיקות ומהוללות נפלו או תיפולנה תחת שלטון הגסטפו וכל המנגנון המשוקץ של השלטון הנאצי, אנחנו לא נירתע ולא נכזיב. אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו נילחם בצרפת, נילחם בים ובאוקיינוס, נילחם בבטחה גוברת ובכוח גובר באוויר; אנחנו נגן על האי שלנו, ויהיה המחיר אשר יהיה. נילחם בחופים, נילחם בנקודות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם בגבעות. לעולם לא ניכנע״.

• כפי שניתן לקרוא, צ׳רצ׳יל המשיך להציג בפני העם הבריטי את הסכנות שעוד צפויות לו, והכין אותו לגרוע ביותר. האם, לדעתכם, יש חשיבות לפירוט הזה?
• האם וכיצד עשוי להיות יתרון להתכוננות למצבים קשים? האם, לדעתכם, זה תורם לחוסן הנפשי, או שמא מחליש? נמקו.

חלק ג : הבליץ

לפניכם סרטון קצר על הבליץ

צפו בסרטון והסבירו:

• מדוע יצאו הנאצים ל"בליץ"?
• מה היו ממדי הפגיעה בבריטניה?
• האם הצליחו הנאצים במשימתם? מדוע?

ניתן לקרוא כאן להרחבה על הבליץ, ולהאזין להסכת של יובל מלחי (פרק 6, ניתן לבקש מהתלמידים לשמוע את ההסכת ולהגיע ממנו למסקנות כיצד הצליחו הבריטים לעמוד במתקפה)

קטע מתוך ספרו של וינסטון צ'רציל על מלחמת העולם השניה, כרך ב', שעתם הנאה:

מטרתם הראשונה של הגרמנים היתה להשמיד את הכוח האווירי שלנו; השניה היתה לשבור את רוחו של איש־לונדון, או לפחות להוציא את הכרך הגדול שבעולם מגדר מקום נוֹשב. במטרות החדשות האלו לא הצליח האויב. נצחונו של חיל־האוויר־המלכותי הושג על ידי העזתם של טייסינו וכושר־המעשה שלהם, על ידי טיבם המצוין של מטוסינו, ועל ידי ארגונם הנפלא. מיליוני אנשים פשוטים וצנועים, שהוכיחו לעולם מה כוחו של ציבּור שנתגדל בחופש, עתידים היו עתה לגלות סגולות אחרות מפוארות לא־פחות, הכרחיות לא־פחות לחייה של בריטניה…

ום אחד אחרי ארוחת־הצהרים בא שר־האוצר, קינגסלי ווּד, לראותני לרגל עסקיו במס. 10 והנה שמענו התפוצצות כבדה מאד מעבר לנהר בלונדון הדרומית. לקחתיו אתי לראות מה אירע. הפצצה נפלה בפקהם. היא היתה גדולה מאד – מן־הסתם מוקש־יבשה. היא החריבה או עירערה לגמרי עשרים או שלושים בתים קטנים בני שלוש קומות ופערה חלל ניכּר ברובע הזה העני עד מאד. דגלים בריטיים קטנים ומעוררי־חמלה כבר ננעצו בין החרבות. כיון שהוּכרה המכונית שלי, באו הבריות במרוצה מכל עבר ועד־מהרה נתאסף קהל של יותר מאלפיים. כל האנשים האלה היו אחוּזים התלהבות עזה. הם נתקהלו סביבנו, מריעים ומגלים את כל האותות של חיבּה נאמנה, חפצים לגעת בבגדי וללטפם. אפשר היה לחשוב שהבאתי להם איזו טובת־הנאה ממשית ונאה אשר תשביח את גורלם בחיים. מורשי־לבי נרעשו כליל, ואני בכיתי. איזמי, שהיה אתי, מספר ששמע אשה זקנה אומרת, “רואים אתם, באמת איכפת לו. הוא בוכה”. לא היו אלו דמעות עצב כי אם דמעות פליאה והתפעלות. “אבל ראה, הבט לכאן”, אמרו, ומשכוּני אל מרכז ההריסות. שם היה מכתש עצום, אולי ארבעים יארד רחבו ועשרים רגל עמקו. נטוּי בקצה המכתש ממש היה מקלט אנדרסון אחד, ובפתחו הנעוה קידמו את פנינו איש צעיר לימים, אשתו ושלושת ילדיו, בריאים ושלמים אך כפי הנראה המומי־נפץ. הם היו במקום ברגע ההתפוצצות. הם לא יכלו לספר מאומה על חוויותיהם. אבל היה היו כאן, וגאים היו על כך. השכנים ראו בהם יצורי־פלא הראויים לקנאה. כשחזרנו ונכנסנו למכונית עבר הלך־רוח נזעם יותר את ההמון הדל הזה. “תחזיר להם” קראו, ו“שיספגו גם הם”. קיבלתי עלי מיד לדאוג לכך שתתמלא משאלתם; והבטחה זו ודאי שנתקיימה. החוב הוחזר עשרת מונים. מונים, בהפצצת־השיגרה הנוראה של ערי גרמניה, שהוסיפה תעצומות ככל שהתפתח הכוח האווירי שלנו, ככל שכבדו הפּצצות וחמרי־הנפץ האדירו. אין ספק שנפרענו מן האויב כהלכה ומיצינו עמו את מידת־הדין עד תוּמה. וי לבני־אנוש העלובים!

(מתוך פרויקט בן יהודה)

• מה ניתן ללמוד מהקטע על כח העמידה של תושבי לונדון?
• מה עודד אותם לעמוד מול המתקפה?
• צפו בתיאור הססמאות שליוו את תושבי בריטניה בימי הבליץ. מה היה המסר שלהם? מה ניתן ללמוד מהם למצבנו?

במהלך ימי "הבליץ" אמר וינסטון צ'רצ'יל על תושבי בריטניה –

Let us therefore brace ourselves to our duties and so bear ourselves that if the British Empire and its Commonwealth last for a thousand years, men will still say, 'This was their finest hour.'

לכן, הבה נצא למלא את חובותינו, ונפעל כך, שאם האימפריה הבריטית וחבר העמים שלה יישארו עוד אלף שנים, עדיין יאמרו האנשים 'הייתה זו שעתם היפה ביותר'.

• הסבירו את כוונתו?
• האם לדעתכם מתאים משפט זה גם לתיאור התנהלותם של תושבי ישראל במהלך המלחמה?

(להרחבה על הנאום לחצו כאן)

הבליץ הסתיים בכישלון מבחינת הנאצים. הגרמנים לא הצליחו לשבור את כח העמידה של תושבי בריטניה וחיל האויר הבריטי גרם לגרמנים נזקים משמעותיים. ארבע שנים מאוחר יותר נצחו הבריטים ובעלי בריתם את גרמניה הנאצית.

חלק ד : תש"ח

בחודש הראשון שלאחר הקמת המדינה הפציץ חיל האויר המצרי בקביעות את תל-אביב וגרם למאות הרוגים. ישראל הצעירה נעדרה באותו שלב מטוסים שיוכלו להדוף את התקפות האויב

קראו על אירועי אותם ימים

• מה הייתה מטרת המצרים בהפצצת העיר?
• מה היה היקף הנזקים?
• כיצד התמודדו תושבי תל-אביב עם ההפצצות?

קראו כיצד הגיב בן גוריון להפצצת העיר:

על אף הקשיים והסכנות, היה בן גוריון אופטימי. בלילה הקודם, לאחר ההפצצה הראשונה של תל אביב על ידי חיל האוויר המצרי, נסע מנהיגה בן ה- 62 של ישראל, לשדה דב שנפגע. בשובו לפנות בוקר לביתו, בג'יפ פתוח, עקבו אחריו תושבי תל אביב בהשתאות. בן גוריון שאב מהם עידוד: 'מכל הבתים הציצו אנשים בפיז'אמות ובכותנות. אבל לא היה ניכר פחד למעלה מהמידה. הרגשתי – אלה יעמדו. (מתוך – מרדכי נאור, שנה ראשונה לעצמאות, יד בן צבי, תשמ"ח, עמ' 18).

• הסבירו מה גרם, לדעתכם, לבן גוריון להאמין ביכולת העמידה של תושבי העיר?

חלק ה : מבצע עם כלביא ושאגת הארי

מדינת ישראל מתמודדת בימים אלו עם התקפות טילים בסדרי גודל חסרי תקדים.

כתבו את הדומה והשונה בין מצבה של ישראל היום למצבה בשנת 1948 ולמצבם של תושבי לונדון בימי הבליץ? התייחסו להתנהלותם של רוב אזרחי ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל. ניתן להעזר גם בקליפ המצורף מראשית המלחמה

האם, לדעתכם, אזרחי ישראל מפגינים אותה יכולת עמידה כמו אזרחי בריטניה ב1940 וכמו אזרחי ישראל בתש"ח? הביאו דוגמאות לביסוס טענתכם.

הציעו הצעות מעשיות לחיזוק החוסן הלאומי והסבירו את חשיבותן? הסבירו מה, לדעתכם, תפקידו של הנוער בנושא זה בימים אלו? האם אתם יכולים ליישם באופן מיידי את ההצעה אותה הצעתם?

• צפו בסרטון זה שפורסם על ידי תנועת בני עקיבא בימי מבצע "שאגת הארי":

 

View this post on Instagram

 

A post shared by בני עקיבא בישראל (@bneiakiva_il)

• ציינו מהי המשמעות המיוחדת של המילה עורף כפי שהיא באה לידי ביטוי בסרטון.
• אילו פעילויות מוצגות בסרטון כביטוי ל"עורף חזק"? באילו מהם אתם בעצמכם השתתפתם.

הפוסט עורף חזק – עם חזק הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

יום תל חי, נקבע ביום יא אדר לזכר – קרב תל חי. הקרב בו נפל טרומפלדור. זהו יום ציוני ומעורר השראה, שזקני הדור מתייחסים אליו ביראת כבוד. אצל הצעירים כמעט ונשכח.

האירוע שסימל עבור הישוב היהודי המתחדש בארץ את החיוניות והערך בהגנה, התיישבות ובטחון ומעל הכל מסירות וחלוציות. הזדמנות לדון מחדש באמירות שלו ובהקשרם האקטואלי.

קרב תל חי

בתאריך י"א אדר שנת תר"פ, התקיים קרב תל חי ההירואי.

המשפטים שנאמרו סביב אותו קרב הפכו לנכסי צאן ברזל:

"חסר גלגל-אני גלגל"

"במקום בו תעבור המחרשה שם יעבור הגבול"

"טוב למות בעד ארצנו"

י"א באדר הוא הזמן לשוב ולבחון משפטים אלו קצת יותר ממאה שנה אחרי שנאמרו בכלל והשנה על רקע המלחמה בפרט. מומלץ לדון בכיתה גם על משמעות אמרות אלו בהקשר האקטואלי בהמשך להלן.

סרטון פתיחה מוצלח כרקע להיכרות עם טרומפלדור:

"חסר גלגל אני גלגל"

הנכונות לשאת כל תפקיד בשלום ובעת חרום למען קידום המטרה המשותפת. לא רק התפקידים הנחשקים

כדאי להכיר את המאמר של קובי דנה עיונים בכתבי הציונות | השיבה למולדת: חיי יוסף טרומפלדור העוסק בהספד המלא על טרומפלדור

משימת כתיבה:

• ראו בקישור את המאמר בהקשרו – מה כוונתו של טרומפלדור באמירה "חסר גלגל אני גלגל"?
• האם אתם מזדהים עם אמירה זו?
• מה מפריע בדברים שכתב טרופלדור? וכיצד מיישב אותם המאמר?

עד התלם האחרון

"במקום בו תעבור המחרשה שם יעבור הגבול" (מיוחס לטרומפלדור על רקע החלטתו להמשיך ולהחזיק ביישובי אצבע הגליל למרות האתגר הבטחוני העצום)

ציטוט שהפך לאקטואלי בדיון בדבר ישובי עוטף עזה,

כאז כן היום נדונה שאלת ההתיישבות

מערך בנושא, של משרד החינוך

מוזמנים לצפות בסרטון של קיבוץ נחל עוז, שצולם לפני ה7 באוקטובר 2023

שאלות לדיון בכיתה:

• סיסמתו של קיבוץ נחל עוז הייתה "עד התלם האחרון". מה דעתכם על הסרטון ומשמעותו כיום?

"טוב למות בעד ארצנו"

צפו בכיתה בסרטון אודות הרקע לאמירה "טוב למות בעד ארצנו" ודונו בעקבותיו

אנו ממליצים להיכנס לעיין במערך של חמ"ל מורים בנושא גבורת הנופלים- בקישור כאן "בעד ארצנו"

הפוסט יום תל חי – י״א באדר הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

פורים הוא חג שמח וססגוני, ומגלה בין דפי המגילה נושאים מרתקים לדיון ולמידה בכיתה. 

• א) פיסת היסטוריה מרתקת של העם היהודי, הסרט החם היישר משושן.
• ב) היכרות עם אנטישמיות בשושן הבירה, מה גרם לה אז והיום? ומה עושים כנגדה?
• ג) הגורל "להיות יהודי"- האם אפשר וכדאי להיות "כמו כולם"?!, בימים ההם ובזמן הזה.

א. מגילת אסתר – הסיפור ההיסטורי הלאומי

למגילת אסתר לכאורה ישנו הקשר היסטורי מוגדר. תככים בחצר המלוכה של האימפריה הפרסית מביאים לניסיון השמדתו של העם היהודי ומסתיימים במפלת המן והצלחת מרדכי ואסתר. במהלך הדורות ניסו חוקרים ורבנים רבים לברר בדיוק מה ההקשר ההיסטורי הרחב של האירוע.

יש ששייכו אותו להתפתחויות שהיו במלחמות פרס ויוון ויש שהתייחסו למאבקים סביב הקמת בית המקדש השני בארץ ישראל. לאחת הפרשנויות העוסקת במגילה כחלק מתהליך בנין הבית השני ניתן לצפות בסרטון מושקע וחדש.

https://youtube.com/watch?v=DTod3y3PHzg

יהודי העולם החוגגים מזה אלפי שנים את פורים בדרך כלל לא התעמקו במשמעויות ההיסטוריות המדויקות של אירועי המגילה אלא במסרים העולים ממנה. נכיר את חלקם:

האנטישמיות – "ישנו עם אחד…"

המן מהמגילה הוא למעשה אב הטיפוס של האנטישמים לדורותיהם. כך נכתב במגילה:

״וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל־כׇּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֒לֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כׇּל־הַ֠יְּהוּדִ֠ים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד …"

המן, ללא שום סיבה (או לכל היותר בשל סכסוך אישי עם יהודי אחד) החליט לבצע רצח המוני ולהשמיד לחלוטין יהודים חפים מפשע.

שאלות לדיון בכיתה:

• בכל דור ודור יש "המן" או "המנים" אחרים. מכירים כאלו?
• האנטישמיות הוגדרה כ- "שנאת עולם לעם עולם". מה משמעות ביטוי זה?
• מומלץ לצפות בסרטון זה (בשלוש הדקות הראשונות) ולפרט מה היו הסיבות לאנטישמיות במשך הדורות?

הסיבות או ליותר דיוק התירוצים לשנאת ישראל במשך הדורות מתחלפים כל העת. לעיתים מדובר בשנאת זרים, לעיתים בשנאה על רקע דתי, לעיתים מדובר בקנאה כלכלית, בתפיסה גזענית או בשנאה למדינת ישראל

• אתרו ברשת מקרים של גילויי אנטישמיות ארעו בעולם בשנים האחרונים? מה היה הרקע להתרחשותם?

• כיצד נבחין בהבדל בין ביקורת לגיטימית על מדינת ישראל לבין אנטישמיות? לכיתות מתאימות כדאי לעיין בקישור כאן, בהגדרה המדויקת לאנטישמיות שאומצה בידי ממשלת ישראל

לי זה לא יקרה – אני כמו כולם!

"אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים" אומר מרדכי לאסתר המלכה. למה כוונתו?

אסתר ככל הנראה כמו רוב יהודי שושן חשבו שלהם "זה לא יקרה". יהודי שושן היו האליטה שהשתתפה במשתה אחשוורוש, והרגישו מצוין בממלכת פרס הסובלנית, הרגישו שהם "מקובלים" ומוגנים על ידי החברה שהם חלק ממנה.

אבל כאשר המן ביקש "להשמיד להרוג ולאבד"  – הוא חיפש את כל היהודים. הן אלו ששכחו שהם יהודים והן אלו שהבליטו את זהותם. את המן זה לא עניין….

תהליך דומה עבר לצערנו על יהודים רבים באירופה בדור הקודם שבקשו להימלט מיהדותם. על התנהלותם של אותם יהודים בשעה שהבינו שהבריחה מזהותם לא הועילה ניתן לקרוא בקישור כאן

שאלות לדיון בכיתה:

• האם העולם מכבד יותר מי שמבקש לשמור על זהותו או מי שנמלט ממנה?

יהי רצון שרווח והצלה יעמוד ליהודים גם השנה

פורים שמח לכולם!

הפוסט סיפור פורים במבט אקטואלי הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

שכבת גיל: ה–ו
משך: 60 דקות
תחום: היסטוריה / תרבות ישראל

מטרות השיעור

1. היכרות עם האירוע ההיסטורי שחל בי’ בטבת – המצור על ירושלים ואיך הוא הוביל לחורבן בית המקדש הראשון.
2. משמעות של ציון יום בו החל תהליך – ללמוד מבעוד מועד.
3. להבין את משמעות יום הקדיש הכללי.
4. לנתח את עקרון הזיכרון הלאומי באמצעות עבודה בקבוצות והצגה.

ציוד דרוש

• מחשב או טלוויזיה/מסך להקרנת סרטון
• דפי עבודה מודפסים לכל קבוצה (נספחים א–ד)
• לוח / מרקר

מצגת

עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי

מהלך השיעור

פתיחה והקרנת סרטון של סיוון רהב מאיר (8 דקות)

הוראות:

1. לצפות יחד בסרטון
2. במהלך הצפייה, התלמידים מתבקשים לשים לב ל־3 נקודות:
   • מהו הרקע ההיסטורי שבגללו מציינים את עשרה בטבת?
   • איפה זה קרה? מי נגד מי? (בבל עושה מצור על ירושלים)
   • מה מיוחד ציון הצום הזה בשונה מתשעה באב?
   • מה המסקנה של סיוון רהב מאיר בהשוואה לימינו? ביחס ל7 לאוקטובר?

סיכום המידע ההיסטורי:

עשרה בטבת הוא יום שהיווה את תחילתה של שרשרת אירועים קשה וכואבת לעם היהודי, והסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות.

זהו יום שנקבע כתענית ציבור, אחת מארבע תעניות קבועות מדי שנה לזכר חורבן בית המקדש. ביום זה, בשנת 588 לפני הספירה, הטילנבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים. תקופת המצור מתוארת במקורות כזמן של סבל אכזרי וחסר תקדים עבור החברה היהודית. בסופו נפרצו החומות, ולאחר הרס והרג רב בכל ירושלים וחורבן הבית הוגלו לבבל.

משימת כתיבה- משמעות מודרנית – יום הקדיש הכללי (10 דקות)

ראו את האמור בלקסיקון הכנסת לגבי יום הקדיש הכללי

עם קום מדינת ישראל וברוח הצורך הלאומי לזכור את ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה ומהם רבים שאין להם תאריך פטירה ידוע, נקבע בי’ בטבת גם יום הקדיש הכללי. ביום זה נהוג לומר קדיש וכל מי שרוצה יכול לזכור את מי שאין תאריך אזכרתם.

כתבו במחברות שלכם:

• מדוע נבחר יום זה בשנת 1949 ליום הקדיש הכללי? (עיינו בסוף דברי ההסבר בלקסיקון אתר הכנסת)
• למה לדעתך חשוב שיהיה יום קבוע כזה בלוח השנה?
• האם שמעת על מישהו שלא ידוע מקום או מועד פטירתו? 

פעילות קבוצתית – למידה פעילה (20 דקות)

חלוקת הכיתה ל־4 קבוצות.
לכל קבוצה דף משימות שונה (ראו נספחים א–ד).

כל קבוצה עובדת לפי הנחיות הנספח שלה.

כל קבוצה מציגה בקצרה (2–3 משפטים) את עיקרי המסקנות שלה.

המורה מסכמת, מוסיפה נקודות ידע במידת הצורך, ומקשרת חזרה לנקודות המרכזיות של השיעור.

נספחים: דפי עבודה לקבוצות

נספח א – קבוצה 1: המצור על ירושלים

בעשרה בטבת מציינים את היום שבו החל אחד האירועים הקשים בתולדות עם ישראל: המצור שהטיל נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, בשנת 588 לפני הספירה. המצור היה מהלך צבאי מתוכנן שנועד להכניע את העיר באמצעות ניתוקה ממקורות מזון, מים ועזרה חיצונית. תושבי ירושלים חיו תקופה ארוכה של רעב, פחד וחוסר ודאות, והמצב בעיר הלך והחמיר ככל שחלף הזמן.

המצור לא היה אירוע בודד, אלא תחילתו של תהליך ממושך שהסתיים בחורבן בית המקדש הראשון ובגלות בבל. לאחר חודשים ארוכים נפרצו חומות העיר, ירושלים נחרבה, והמרכז הדתי והרוחני של העם היהודי נפגע קשות. רבים מתושבי יהודה הוגלו מארצם, והחיים היהודיים בארץ ישראל השתנו לחלוטין.

ייחודו של יום עשרה בטבת הוא בכך שהוא אינו מציין את רגע החורבן עצמו, אלא את תחילתו של התהליך שהוביל אליו. היום הזה מלמד כי אסונות לאומיים אינם מתרחשים בבת אחת, אלא מתפתחים לאורך זמן. לעיתים יש סימני אזהרה מוקדמים, רגעים שבהם ניתן היה לפעול אחרת, ואחריות שמוטלת על מנהיגים ועל החברה כולה. לכן, זיכרון עשרה בטבת מזמין לא רק ללמוד על העבר, אלא גם לחשוב על ההווה ועל העתיד.

משימות:

1. כתבו שלוש עובדות על המצור (מי, איפה, מתי).
2. הסבירו במשפט אחד: מדוע י’ בטבת נחשב לנקודת ציון חשוב בהיסטוריה?
3. השלימו:

י’ בטבת מסמל את התחלת תהליך שהוביל ל__________.

נספח ב – קבוצה 2: משמעות יום הקדיש הכללי

לאחר השואה נותרו מיליוני יהודים ללא קבר ידוע וללא תאריך פטירה מדויק. במסורת היהודית מקובל לציין את יום הפטירה של אדם באזכרה שנתית ולומר קדיש לזכרו, אך עבור משפחות רבות שאיבדו את יקיריהן בשואה לא הייתה אפשרות לעשות זאת. מצב זה יצר קושי רגשי ולאומי עמוק, שכן הזיכרון נותר ללא מסגרת קבועה בלוח השנה.

כדי לתת מענה לקושי זה, נקבע עשרה בטבת גם כיום הקדיש הכללי. ביום זה כל אדם יכול לומר קדיש, להדליק נר זיכרון ולהתייחד עם זכרם של הנספים שאין ידוע מועד מותם. הבחירה ביום זה מחברת בין חורבן קדום בתולדות העם לבין האסון הגדול של המאה העשרים, ומדגישה את הרצף ההיסטורי של זיכרון, אובדן והתחדשות.

יום הקדיש הכללי מבטא אחריות משותפת של החברה לזכור גם את מי שאין להם קרובי משפחה שיציינו את זכרם. הוא מדגיש כי הזיכרון אינו רק עניין פרטי, אלא משימה לאומית וערכית. באמצעות קביעת יום קבוע בלוח השנה, נוצר מקום משותף של זיכרון, כבוד והזדהות עם העבר.

משימות:

1. מה הייתה הבעיה לאחר השואה בקביעת ימים לזיכרון?
2. מהו הפתרון שניתן?
3. כתבו במשפט אחד: למה יום זה מתאים לכך?

נספח ג – קבוצה 3: לוח השנה והנצחה

רקע קצר: ימים בלוח השנה משקפים אירועים חשובים בחיי עם.

לוח השנה היהודי הוא הרבה יותר מאוסף של תאריכים. הוא משקף את הסיפור ההיסטורי, התרבותי והערכי של העם. חגים מציינים רגעים של שמחה וגאולה, ואילו ימי צום וזיכרון מציינים תקופות של קושי, אובדן והתמודדות. יחד הם יוצרים רצף שמחבר בין עבר, הווה ועתיד.

ימי זיכרון מאפשרים לחברה לעצור את שגרת החיים ולהקדיש זמן למחשבה משותפת על אירועים שעיצבו את זהותה. הם מסייעים להעביר ידע היסטורי מדור לדור, לחזק תחושת שייכות, ולעורר דיון ערכי על אחריות, סולידריות ומשמעות הזיכרון.

באמצעות לוח השנה, הזיכרון הופך לחלק מהחיים היומיומיים ולא נשאר רק בספרי ההיסטוריה. הוא מעצב תרבות, משפיע על זהות לאומית ומעודד שיח בין דורות.

משימות:

1. ציינו שתי סיבות שבגללן לחברה חשוב לקבוע ימי זיכרון.
2. השלימו בטבלה:

1. כתבו משפט מסכם:

לוח השנה הוא כלי חשוב עבורנו כ-

נספח ד – קבוצה 4: זיכרון והנצחה בזמננו

רקע קצר: גם היום קובעים דרכי הנצחה לאירועים משמעותיים בחברה.

גם בזמננו, הזיכרון וההנצחה תופסים מקום מרכזי בחברה. מעבר לימי זיכרון בלוח השנה, קיימות דרכים רבות לשמר את זכרם של אנשים ואירועים: אנדרטאות, טקסים ממלכתיים, שמות רחובות, ימי לימוד מיוחדים וסיפורים אישיים העוברים במשפחות.

ההנצחה מאפשרת להפוך את הזיכרון למשהו חי ונוכח. היא מסייעת ללמוד מן העבר, להבין את משמעות האירועים ולהעביר לדורות הבאים ערכים של אחריות, כבוד האדם וחשיבות הזיכרון. כאשר זוכרים יחד, נוצר חיבור בין אנשים שונים בחברה ותחושת שותפות בגורל משותף.

הזיכרון אינו עוסק רק במה שהיה, אלא גם בשאלה כיצד אנו בוחרים לפעול בעתיד. באמצעות דרכי הנצחה מגוונות, החברה מבטאת את הערכים החשובים לה ואת המחויבות לשמור על הסיפור המשותף.

משימות:

1. כתבו שלוש דרכי הנצחה שונות שאתם מכירים.
2. מדוע חשובה ההנצחה בדוגמאות שהצגתם?

הפוסט עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי – יסודי (כיתות ה–ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

פתיח – על היסטוריה וזכרון היסטורי

לפני 80 שנה, כמה שבועות לאחר תום מלחמת העולם השנייה והשואה, אירע פוגרום קשה ביהודי לוב.

• ניתן לערוך הצבעה בכיתה: מי מכיר את הפוגרום הזה או שמע עליו משהו?
• מי שמע על פרעות קישינב?
• כמה יהודים נהרגו בכל אחד מהאירועים?

הפוגרום, שתיאוריו – כפי שניתן לקרוא בפסקאות הראשונות בכתבה זו (אזהרה: תיאורים קשים) – מזכירים את האכזריות והשנאה שחוותה ישראל בשבעה באוקטובר, כמעט נשכח מלב. פוגרום קישינב בו נרצחו 59 יהודים, מוכר הרבה יותר מאשר הפוגרום ביהודי לוב, בו נרצחו 133 יהודים (כמעט פי שלושה!)

• מדוע לדעתכם פוגרום קישינב מוכר, בעוד פוגרום טריפולי כמעט ואינו מוכר, אם בכלל?
• בהתאם לאופי הכיתה, זו הזדמנות לדבר עם התלמידים על זכרון קולקטיבי.

ניתן לצפות עם התלמידים בסרטון הקצר הזה העוסק בפרעות (כדאי לעבור עליו לפני כן, יש בו כמה תמונות העלולות להיות מעט קשות).

https://www.youtube.com/watch?v=fiwbNeE3SM8

• בעדותו של יצחק מסילתי המובאת בסרטון, הוא מתאר כיצד הפורע שפגע בו היה שכנו וחברו הערבי עאמר, שלתמיהתו של מסילתי עונה לו ״אני לא מכיר אותך, אתה יהודי – אני אהרוג אותך!״

מה ניתן לדעתכם ללמוד מעדות זו? הסבירו דבריכם.

• ניתן להזכיר גם את פרעות תרפ״ט בישוב היהודי בחברון, גם שם סמכו היהודים על ״השכנות הטובה״ שהיתה להם עם ערביי חברון, וגם שם התוצאות היו קשות ומזוויעות.

הפרהוד ביהודי עיראק (1941)

הפרהוד (=פרעות) ביהודי עיראק החל בחג השבועות של שנת 1941. במהלכו פגעו הערבים העיראקים בשכניהם היהודים ללא-רחם בצורות שונות ומשונות.

ניתן לראות עם התלמידים את הסרטון הזה, ובו עדויות של ניצולים מהפרהוד.

• בסרטון מתוארת הזיקה העמוקה והפטריוטיות שהיתה ליהודי עיראק למדינה העיראקית. האם אתם מכירים עוד אירועים בהיסטוריה בהם יהודים חשו נאמנות למולדתם, אך זו הפנתה להם עורף ופגעה בהם מתוך אנטישמיות? פרטו.
• אחד העדים בסרטון טוען כי ״אם לא היתה תעמולה גרמנית – לא היה פרהוד״. האם אתם מסכימים עם דבריו? נמקו.

היום לציון היציאה והגירוש של יהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן

החל משנת 2014 מציינת מדינת ישראל באופן רשמי ב-30 בנובמבר את יום היציאה והגירוש של יהודי ארצות ערב ואיראן.

• מתודת ג׳יגסו: נחלק את הכיתה לקבוצות שונות, כל קבוצה תקבל/תבחר את אחת מהקהילות המובאות באתר הייעודי של יד יצחק בן צבי (בשיתוף עם המשרד לשוויון חברתי) ותציג בפני הכיתה את סיפורה של הקהילה המסויימת.
• לאחר מכן ניתן לערוך דיון על הדומה והשונה בין הקהילות ועל הגורמים לכך.

האמנם החיים תחת שלטון מוסלמי היו טובים יותר?

מקובלת המחשבה כי חיי היהודים תחת שלטון האסלאם היו טובים יחסית, לעומת חייהם של היהודים שחיו תחת שלטון הנצרות. במיוחד נהוג לציין את ״תור הזהב של יהדות ספרד״. אך האם באמת היהודים שחיו תחת המוסלמים חיו חיים שלווים וטובים?

יהודי העיר גרנדה שבדרומה של ספרד, חוו בעיצומו של ״תור הזהב״ פרעות קשות מאת שכניהם. הם גילו על בשרם, שהשקט ודו-הקיום יכולים להמשך רק כל עוד היהודים מושפלים ובמעמד של ד׳ימים (בני חסות) תחת מגפיו של האסלאם.

• ניתן לעיין עם התלמידים באתר זה, הסוקר מקצת מתלאותיהם של יהודי ארצות ערב ואיראן, ולאתגר את התפיסה המקובלת באמצעות עובדות ונתונים.

הפילוסוף והסופר אלבר ממי, יהודי יליד צרפת ממוצא תוניסאי שפעל למען דו-קיום יהודי-ערבי, ערך בשנת 1973 דיון בו נכח בין היתר גם שליט לוב באותה העת, הרודן מועמר קדאפי. ממי הפנה אל עבר קדאפי את הדברים הבאים:

"האם נכון הדבר שהכרזת כי היהודים תמיד חיו בשלום ובשלווה בארצות הערביות? וכי אין בלבך דבר נגד היהודים אלא רק כנגד הציונים? האם ברצינות אתה מאמין במיתוס הזה, המורעף בחביבות בכדי לשכנע את אנשי המערב, שחיי היהודים בארצות הערביות היו אידיליים?… האמת היא שחיי פחד והשפלה חיינו בארצות ערביות. לא אחזור כאן על פרשה אחרת: פרשת השחיטות שלפני הציונות; הרשימה שמורה לך עמדי. האמת היא שאותם צעירים יהודים בני הארצות הערביות היו ציונים לפני אושוויץ; מדינת ישראל איננה תוצאה של אושוויץ אלא של המצב היהודי בכללותו, לרבות המצב בארצות הערביות״.

(אלבר ממי, יהודים וערבים, ספרית פועלים, תל אביב 1975, עמ׳ 23-21).

• לאור מה שלמדנו ביחידה זו, האם אתם מסכימים עם קביעתו של ממי? נמקו.

הפוסט הפוגרום שנשכח – 80 שנה לפוגרום ביהודי לוב הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

במערך זה נכיר את עולם המושגים הזה, ננסה להבין יחד מהו מקומם ותפקידיהם של ארגונים אלו המכונים "החברה האזרחית" לעומת מוסדות המדינה בכלל ובשעת חירום בפרט.

באין מדינה יש אזרחים?

צפו בשניים או יותר מתוך סדרת הפרקים בסדרת "באין מדינה יש אזרחים" שהפיק ערוץ כאן 11 (יש לשקול איזה מהפרקים מותאם לתלמידיכם)

בקשו מהתלמידים להשיב לאחר הצפייה:

• עם איזה אתגר התמודדו המתנדבים המוצגים בפרק?
• מה הייתה הציפיה מהמדינה ומוסדותיה במקרה זה?
• מדוע לדעתכם הדבר לא נעשה?

מה זה בעצם ארגוני חברה אזרחית?

כפי שצפינו בתוכנית, אירועי המלחמה המחישו את חשיבותה של החברה האזרחית – ננסה להבין את משמעותו.

חברה אזרחית מוגדרת על פי מחקר של האוניברסיטה העברית (מאת מיכל אלמוג ואיתי גרינשפן) בצורה הבאה:

"מרחב עצמאי הכולל מוסדות, ארגונים, רשתות חברתיות ופרטים (והערכים שהם מביאים איתם) הנמצא בין תחומי הפעילות של המשפחה, המדינה והשוק, והמאופיין על ידי מערך של כללים אזרחיים שבו בני אדם מתאגדים באופן וולונטרי על מנת לקדם מטרות ואינטרסים משותפים״.

משימת כתיבה:

• הסבירו את המושג במילים שלכם.
• הביאו שלוש דוגמאות לארגוני חברה אזרחית מתחומים שונים, ובעזרתה לסווג את ארגוני החברה האזרחית לאור מטרותיהם (רווחה, חינוך, דת, מטרות פוליטיות, איכות סביבה וכו')
• מה היחס בין הארגונים הללו למוסדות המדינה?
• נסו להציע איזה משרד ממשלתי מקביל לכל אחד מארגוני החברה האזרחית שרשמתם בדוגמאות.

"בדיעבד" או "מלכתחילה"

ישנם שתי גישות לקיומם ולתפקידם של ארגוני החברה האזרחית:

"בדיעבד" – לפי גישה זו, הציבור מממן באמצעות מיסים את המדינה ומוסדותיה וראוי לכן שהם יעניקו את מכלול השירותים בהם משולבים אנשי החברה האזרחית. בהתאם, ארגוני חברה אזרחית נאלצים להתערב במקומות שבהם המדינה מועלת בתפקידה זה, אולם יעדם הסופי הוא שהמדינה תיקח את האחריות על עצמה בחזרה.

"מלכתחילה" – לפי גישה זו, לתפקיד של מדינה ישנם גבולות (היקף האחריות של מדינה היא מחלוקת ארוכת שנים בין סוציאליסטים לליברלים שלא נכנס אליה כרגע…) וברור שהמדינה אינה מסוגלת בכלל לספק את כל צרכי האזרחים. על פי גישה זו התארגנויות מקומיות של אזרחים, מתאימות יותר לספק מענה מיטבי לצרכים שונים, והן חיוניות לקיומה של חברה בריאה כי הן המעניקות לאזרחים תחושה של נתינה ומעורבות ההופכת אותם לאזרחים ולאנשים טובים יותר.

במסורת היהודית

היהדות מעלה על נס את תפיסת החסד, (מומלץ להרחיב בערך זה) חסד הוא עשיית מעשה "מעבר למה שנדרש", וקיימת חובה ערכית על כל אדם לעשות ככל יכולתו כדי לסייע לחבריו ולציבור מעבר לחובותיו החוקיים. עזרה הדדית שאינה חובה ואינה ממוסדת מטעם מוסדות המדינה, אך היא חובה מוסרית ערכית כחברה. תפיסה זו מופיעה שוב ושוב בסיפורי אבות האומה, בציווי הנביאים ובמסורת היהודית על כל גווניה וקהילותיה.

בתפיסה הליברלית המערבית

גם בתפיסה הליברלית המערבית יש חשיבות רבה לתפקידם של ארגוני החברה האזרחית מעבר לתפקיד המדינה. אחד ההוגים שדגל בגישה זו היה אלקסיס דה טוקוויל, שבספרו על ארצות הברית ("הדמוקרטיה באמריקה") טען כי תפיסת ההתנדבות האזרחית שבמסגרתה אזרחים פועלים בצורה עצמאית ואינם תלויים במדינה או ממתינים למעורבותה, היא העומדת מאחורי עוצמתה של אמריקה.

בהתייחסו לאגודות האזרחיות השונות באמריקה ציין דה טוקוויל:

 "רק השפעתם ההדדית של בני אדם זה על זה (מרצונם החופשי) מחדשת רגשות ודעות, מרחיבה את הלב ומפתחת את רוח האדם"

משימת כתיבה:

• עם אילו מהגישות אתם מזדהים של "בדיעבד" או "לכתחילה"? נמקו את תשובתכם
• באילו תחומים לדעתכם המדינה היא זו שחייבת לפעול, ולא גוף אזרחי בשמה? מדוע?
• באילו מקומות על המדינה לעשות את מלאכתה אך ברור שיש מקום גדול להתנדבות?
• באילו מקרים יעיל יותר שארגונים אזרחים פועלים ולא המינה באופן ממוסד?

 דגש למורה: התשובות לשאלות הנ"ל נתונות במחלוקת הן ברמה העקרונית והן הפרקטית, בכל מקרה חשוב להבהיר לתלמידים שלא מדובר במצב דיכוטמי ש"המדינה צריכה לעשות הכל" לעומת "המדינה לא עושה כלום והמתנדבים עושים במקומה", אלא במציאות מורכבת.

ניתן לדון בנושא זה לאור דוגמאות שונות מימי המלחמה

• הגנה על ישוב מפני מחבלים
• הבאת ממתקים לחיילים
• דאגה לפעילויות בידור למפונים
• מתן סיוע כספי שיאפשר למשפחות מפונים להתקיים
• ביקור אצל פצועי המלחמה
• דאגה כלכלית למי שאיבדו את מקום עבודתם
• השגת ידיים עובדות לטובת חקלאים שנותרו ללא עובדים
• השתתפות המונים בהלוויות חיילים בודדים

על חסד

חשוב להדגיש:

ישנם בהחלט תחומים שהם אחריותה של הממשלה ובכך שהיא לא מלאה את תפקידה היא בהחלט כשלה ומעלה באמון הציבור. עם זאת, לא ניתן לצפות מהממשלה להיענות בצורה מלאה לכל הצרכים. וודאי שלא בשעת חירום. הקולקטיב "מדינה" מטבעו נוקשה, מתקשה להתאים לשינויים, כפוף לכללים (כמו פרסום מכרזים, בעייה בהשגת תקציבים, מגבלות משפטיות, חוסר כח אדם  ועוד) ומתעדף לפי סדר העדיפויות הלאומי, שאינו תמיד מסוגל לספק מענה לצרכים נקודתיים.

התייחסות מאוזנת יותר לתפקידה של המדינה בתנאי חרום, מאפשרת להצביע על כשלים אבל גם להבין את מגבלות יכולת המענה הממשלתי, ולהדגיש את האחריות האישית של אזרחים ואת הזכות והחובה שלהם לסייע למדינה ולסייע זה לזה בשעת מצוקה.

צפו בסרטון על החסד בשעת המלחמה וענו על שאלות לדיון בכיתה:

• מה המסר העולה מהסרטון?
• מה השוני בינו לבין המסר העולה מהסרטונים "באין מדינה יש אזרחים" אותם ראיתם בתחילת המערך?
• עם איזה מהמסרים אתה מזדהה יותר? האם לדעתכם לסדרה "באין מדינה" היה מסר פוליטי מסוים מעבר להצגת פעילותם של המתנדבים?
• האם אתם חשים שהפעילים השונים הם "פראיירים"?
• איך המשפט הזה גורם לכם להרגיש?

כדאי לעיין גם בכתבה "גאווה להיות פראיירים".

משימת כתיבה: מהן ההשלכות האישיות והציבוריות של ראיית  את המתנדבים כ"פראיירים" לעומת אפיונם כאנשים הראויים לשבח?

כדאי מאוד לסיים בסקר בקרב התלמידים אילו התנדבויות הם עצמם מבצעים בימי המלחמה ולהציע להם מגוון אפשרויות.

הלקח מהחודשים האחרונים: יותר התנדבות – פחות ביורוקרטיה ממשלתית

קראו את המאמר הבא מאת הרב חיים נבון וענו: מה הלקח העולה מדברי הרב נבון ביחס לשאלת היחס בין חברה אזרחית לארגון ממשלתי?

אחרי שגילינו כמה רצון טוב יש לנו, אנחנו צריכים להרעיף אותו על סביבותינו גם בימים כתיקונם

כשגיסי המ"פ יצא הביתה, אחרי חודשיים בשטח, הנחנו שיגיע עטור ברעמת שיער פרועה ובמדים מטונפים. במקום זה גילינו קצין כמו־בריטי, עם תספורת מוקפדת ומדים מעומלנים. "זו התספורת הכי יפה שראיתי עליך אי פעם", התפעלה אשתי, אחותו של הלוחם הבכיר. הנ"ל הסביר: "זה מהסַפּרים של מעלות". מתברר שבכל יום בשעה 13:00 סגרו ספרי מעלות את מספרותיהם, ונסעו כולם לספר בחינם את המילואימניקים שהגנו על עירם. "ואיפה ערמות הכביסה?" שאלנו, והלוחם חייך: "נשות מעלות באו בכל יום לעשות לנו כביסה".

הרבה ביקורת נשמעה בחודשים האחרונים על תפקוד רשויות המדינה בתחילת המלחמה. אם מדובר בביקורת על חרפת המחדל הביטחוני – היא מוצדקת לגמרי, אך לא עליה אני מדבר כאן. כוונתי לביקורת על "המחדל האזרחי": למה מתנדבים היו צריכים לפנק את החיילים במנגל, להציע עזרה בשיעורי בית לילדי המילואימניקים ולהזמין את המעגל הרביעי של המפונים לנפוש בצימר שלהם? למה המדינה לא עשתה זאת?

ככלל אצבע, נדמה לי שעדיף לשאול פחות מה המדינה עשתה בשבילנו. בזיכרון הפוליטי הישראלי הטיעון הזה מתועד במילותיו של הפוליטיקאי הססגוני שמואל פלאטו־שרון. זה רץ לכנסת ב־1977, זכה במספר קולות שהספיק לשני מנדטים, אך רשם ברשימה רק את עצמו, ולכן איבד את המנדט השני. פלאטו־שרון נהג לצעוק בכנסת על יריביו הפוליטיים: "מה אתה עשית בשביל מדינה?!"

את הדרישה הזו העלה לפניו פוליטיקאי חשוב בהרבה. בנאום ההשבעה שלו ב־1961 ניסח הנשיא הדמוקרטי ג'ון פ' קנדי תביעה מהדהדת: "אל תשאל מה מדינתך יכולה לעשות בשבילך; שאל מה אתה יכול לעשות בשבילה". לפני שהיה נשיא כיהן קנדי כסנטור מטעם מדינת מסצ'וסטס. שישים שנה לאחר מכן הצהיר הסנטור הדמוקרטי ממסצ'וסטס, אד מרקי: "הגיע הזמן שנשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילנו". מתברר שהמפלגה הדמוקרטית השתנתה לא מעט בעשורים שעברו מאז קנדי. אך מי שעסוק תמיד במיצוי זכויותיו, מי ששואל תמיד מה המדינה עושה בשבילו – תמיד כועס ותמיד ממורמר. מי ששואל מה הוא יכול לעשות למענה – חי חיים אחרים לגמרי.

מה באמת מביא אנשים לעשות למען מדינתם? בעיקר עובדה אחת: שהמדינה היא כלי ביד העם. המדינה יקרה לאזרחיה לא כשהיא מבטאת בירוקרטיה אזרחית, אלא כשהיא מייצגת את רוחו של עמם ואת סמליו העתיקים. הגדודים שצעדו לעזה לא הניפו אישורים מביטוח לאומי ולא קראו מפסקי בית המשפט העליון, אלא תקעו בשופר וצעקו "שמע ישראל". וכשזוכרים שהמדינה היא כלי בידי העם, מבינים גם שיש לעם כלים נוספים מעבר לה. המדינה לא צריכה לעשות הכול. כשאזרחים נלהבים באים לחיילים עם סירים של קוסקוס חם, מתנדבים לשמרטפות קבועה על ילדי המילואימניקים או מציעים לשלם במקומם בשווארמה, הם אינם ממלאים את מקומה של המדינה אלא מבטאים בעצמם רוח לאומית בריאה וחיונית.

אלפיים שנה לא הייתה ליהודים מדינה. בשנים הללו למדו אבותינו איך יהודים דואגים אלו לאלו בלי תיווכם של מנגנונים בירוקרטיים ריכוזיים ונוקשים. ההיסטוריון הדגול שלום בארון העיד: "בכל תולדותינו, כנראה מעולם לא גווע יהודי ברעב בעודו חי בקהילה יהודית" – וזאת למרות עוניין הנורא של הקהילות הללו. הסופר עמוס עוז ציין פעם בהתפעלות שבקהילות היהודיות של הגלות לא היה איש שלא למד קרוא וכתוב. נחמה ליבוביץ כתבה שאפילו בקהילה היהודית הענייה, הנידחת והמרודה ביותר לא היו הומלסים. הערים המפוארות בעולם, אמרה ליבוביץ, אינן יכולות היום להתפאר בכך. מן הסתם עוז וליבוביץ הגזימו קצת – אך לא הרבה. העיירה היהודית הייתה רחוקה מלהיות מושלמת, אך רוח הנתינה והערבות ההדדית הביאה בה להישגים חברתיים יוצאי דופן.

יש כאלו שהלקח שלהם מגל ההתנדבות במלחמה הוא שצריך להעצים את הבירוקרטיה הממשלתית, כי אין סיבה שעם יהיה תלוי ברצון הטוב של אנשיו. המסקנה שלי היא הפוכה: אחרי שגילינו כמה רצון טוב יש לנו, אנחנו צריכים להרעיף אותו על סביבותינו גם בימים כתיקונם. ברור שצריך רשת ביטחון ממשלתית עבור אלו שאין מי שידאג להם. אך ככל שאנחנו דואגים לאנשים שסביבנו, פחות מהם יהיו זקוקים לרשת הזו. אני לא מכיר אף אדם שמצא עבודה דרך לשכת התעסוקה; אני מכיר עשרות מובטלים שמצאו עבודה דרך ידידים ומכרים שדאגו להם.

מבלוריתו של גיסי למדתי שההתנדבות האזרחית אינה פתרון דחק שבדיעבד, אלא התרחיש הרצוי לכתחילה: שום משרד ממשלתי לא היה מפיק תספורת כל כך מוצלחת.

הפוסט חברה אזרחית ומדינה בימי מלחמה הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

בחלק א- יוצג הרגע ההסטורי והחוקי, כדי להבין אך נוצר מעמד שונה לציבורים שונים בישראל.

בחלק ב- ננסה להבין את משמעות ההבדל בין "חובה כלפי המדינה" או "זכותי מהמדינה". ולדון בהשלכות של הדבר על סוגיית השוויון בנטל.

בחלק ג- לסיום, לאור הטענה שאם לומדים תורה פטורים מיציאה למלחמה – ניתן הצצה לעולם התורה וההלכה והתורה לגבי חשיבות הלחימה וההגנה על העם והארץ גם עבור לומדי תורה.

קשרי המלחמה

צפו בסרטון הזה בכיתה וענו, מה תחושותיכם לגביו?

 מאז תחילת המלחמה צפו ועלו שוב הדיונים והמחלוקות בדבר, חלוקה שווה בין אזרחי המדינה בנטל ה"תרומה למדינה". יהיו שיתעקשו כי הדיון הוא לגבי גיוס לצבא דווקא. יהיו שיסבירו שכדי לאפשר למגזר הערבי והחרדי הזדמנות לשאת בנטל, ניתן למצוא שירות לאומי מקביל. כך או כך אין שום הסכמה, נכון לרגעים אלו.

ככל שהמלחמה בדרום ובצפון מתמשכת, הדיון הולך ומתעצם, הן מטעמים טכניים של צורך בכוחות רעננים ומתחדשים. והן ברמה המוסרית, שהתחושה של חוסר הגינות מלווה את העובדה שיש המסכנים את חייהם אל מול האויב ויש שפטורים מכך.

חלק א'- ככה זה התחיל…

בעשור הראשון של המדינה, הגיעו ראשיה להסדר עם ראשי ההנהגה החרדית, ולפיה יינתן פטור משירות צבאי לבני תורה חרדים. בתקופה ההיא, שנים ספורות לאחר השואה, הקהילות החרדיות שספגו מכה קשה – פיזית ורוחנית – היו מצומצמות, ומדובר היה בפטור למאות בודדות של תלמידים. לאורך השנים ניתנה הרחבה מסויימת למכסת הלומדים שקיבלו פטור צבאי על בסיס "תורתו אומנותו", אך עד אמצע שנות השבעים, היה מדובר על פחות מ-1000 איש שקיבלו פטור שכזה.

בסוף שנות השבעים הקהילות החרדיות כבר גדלו מבחינת היקף האוכלוסייה, ולא פחות חשוב – החליטו להכנס כשותפות לקואליציות, לקחת חלק משמעותי יותר בהנהגת המדינה. כחלק משותפות זו, הצליחה "אגודת ישראל" להשיג פטור גורף לבחורי ישיבות שהצהירו כי "תורתם אומנותם".

ראו סרטון מצורף על תולדות הפטור מגיוס שניתן לציבור החרדי:

״חברת הלומדים״

אט אט הפכה החברה החרדית למה שקיבל את הכינוי "חברת לומדים" – חברה שבה האתוס המרכזי הוא לימוד התורה. הצבת לימוד התורה כאתוס מכונן ומרכזי כל כך, עיצבה בפועל את כל המאפיינים החברתיים של החברה החרדית: הן את הגבולות בין מי שנחשב "חרדי" למי שנחשב כמחוץ לחברה החרדית, הן את חלוקת התפקידים המגדרית בתוך החברה עצמה, והן את מצבן הכלכלי של משפחות חרדיות רבות שחיו לאור הערך המרכזי הזה.

מנגד, בקרב חלקים רבים בחברה הישראלית הלכה וגברה התרעומת כלפי החברה החרדית, שצעיריה נמנעים משירות צבאי. קריאתו של משה רבנו כלפי השבטים שהוא חשד בהם ברצון להשתמט מלחימה: "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?!" מהדהדת בחלל החברה הישראלית (ציטוט של משה רבנו בספר במדבר, הפונה בנזיפה לשבטים גד וראובן בדרישה שיצטרפו לכל אחיהם למאבק על כיבוש הארץ).

חוק טל

בסוף שנות התשעים מונתה על ידי ראש הממשלה דאז אהוד ברק ועדה שבראשה עמד שופט העליון לשעבר צבי טל. הוועדה עסקה בשאלות החברתיות והכלכליות של אי-גיוסם של כל כך הרבה בני ישיבה.

הוועדה הבינה כי לאחר עשורים רבים בהם ניתן פטור לבני תורה, ולאחר שאתוס חברת הלומדים תפס מקום כל כך מרכזי בעיצוב החברה החרדית, הרי שלא ניתן יהיה ליישם גיוס חובה בכפייה על עשרות אלפי חרדים.

מתוך כך, בשנת 2002 חוקקה הכנסת את מה שקיבל את הכינוי "חוק טל", ובו ניסיון להלך בין הטיפות ולהגיע להסדרה פוליטית בתוך הכנסת – נציגת ריבונות העם במדינת ישראל. בקצרה, החוק קבע כי עד גיל 23 יוכלו בחורי הישיבות לדחות את גיוסם, אך בגיל 23 יצטרכו לבחור בין שתי אפשרויות: המשך לימוד בישיבה, או גיוס מקוצר לחודשים ספורים, שיבוץ למערך המילואים או לשירות אזרחי לשנה אחת.

לכאורה מדובר היה בחוק שמאזן בין האתוס של החברה החרדית מחד, ומאידך מאפשר לבחור החרדי לבחור בגיל 23 להיות שותף בחברה הישראלית, תוך שותפות שלו בנטל הלאומי (אם כי באופן מקוצר).

דא עקא, מאז שנחקק החוק, הוא ספג ביקורות מצדו של בית המשפט העליון. בשנת 2012 אף פסל בית המשפט העליון את החלטת הכנסת להאריך את משך תחולת החוק, בנימוקים כי החוק אינו חוקתי ומידתי, וכי בפועל החוק לא הוביל לעלייה בגיוסם של החרדים. מאז ועד ימינו ממש, שאלת גיוס החרדים היא שאלה שקורעת את החברה הישראלית, חורצת את גורלן של ממשלות, וגורמת לבוקה ומבולקה פוליטית וחברתית.

שאלות לדיון בכיתה:

• הכנסו לקישור ודונו בכיתה על המבנה ועל מסקנות ועדת טל
• האם לדעתכם בג"ץ צדק בכך שביטל את חוק טל ומנע בכך את הסדר גיוס החרדים לצה"ל?

חלק ב'- מגילת החובות

עם קום המדינה, נדרשו מנהיגי העם לשאלת המבנה החוקי שלה. כחלק מהדיון, הדגיש בן גוריון את השיח הנכון במדינה דמוקרטית. לדבריו, במדינה דמוקרטית השיח לא צריך להיות "שיח זכויות", שבו האדם והאזרח חושבים ודורשים כל הזמן מה "מגיע לי", אלא שיח חובות, שבו האדם והאזרח נרתמים לטובת העם, המדינה והארץ. לדבריו של דוד בן גוריון:

"במדינה חפשית כמדינת־ישראל אין כלל צורך בהכרזת חירויות – במדינה זו חפשי כל אדם לעשות הכל, אלא אם החוק אוסר במפורש משהו. במאה השמונה־עשרה, שעמדה כולה בסימן שלטון עריצים – היה צורך במגילת זכויות אדם. בארצות שבהן עדיין נשללת חירות העם וזכותו לקבוע ברצונו החפשי השלטון והחוק – יש צורך להילחם על זכויות האדם. בארצות החפשיות, בארצות הדמוקרטיה, שבהן שליט העם, יש צורך במגילת החובות, ופירושה אצלנו – חובות למולדת, לעם, לעליה, לקיבוץ גלויות, לבנין הארץ, לבטחון לזולת, לחלש.

אנו, יותר מכל ארץ חפשית ודמוקרטית אחרת שמראש מובטחות בה זכויות האדם ביסודן, זקוקים למגילת חובות. המשימות הגדולות והקשות שהטילה ההיסטוריה על דור מקימי המדינה, בוניה ומגיניה, לא יתכנו בלי מגילת־חובות שנטיל על עצמנו, ברצוננו הטוב, מתוך הכרת יעודנו החלוצי למשך תקופה לא־קצרה".

משימת כתיבה:

קראו את דבריו של דוד בן גוריון והשיבו על השאלות :

• מה דעתכם על נקודת המבט החריגה (בוודאי בימינו) הזו של בן גוריון?
• כיצד לדעתכם ניתן לשנות את השיח שלנו בכיתה, במשפחה ובחברה משיח-זכויות לשיח-חובות? האם לדעתכם זה ישפר את מצבנו?
• האם לדעתכם מי שאינם שותפים למגילת-החובות של המדינה (ובתוכה גיוס לצה"ל) זכאים ליהנות מהזכויות המוקנות בה? נמקו.
• האם לדעתכם ניתן לכפות בחוק ובאמצעות כוחה של המדינה (וזרועות האכיפה שלה) על הציבור החרדי שותפות למגילת החובות (וגיוס לצה"ל בכלל זה), או שישנה דרך אחרת? אם הצעתם דרך אחרת – מהי?

חובה שהיא זכות וזכות שהיא חובה

קראו את הציטוטים הבאים של משרתי צה"ל במלחמת "חרבות ברזל", בחרו מהם מקור אחד, איתו הזדהיתם ביותר, והסבירו מדוע בחרתם דווקא בו.

• סמ"ר עדי ליאון, בן 20 בנופלו: "אני יוצא למלחמה הזאת בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה…זה החינוך שנתנו לי הוריי, בזה אני מאמין, מקווה שתזכרו אותי, עדי" (מקור).

• מיד עם פרוץ המלחמה, התייצב אל"מ במיל משה פלד, למרות היותו בן 78, למערכה: "לא חיכיתי לקריאה, הנעתי את האוטו ויצאתי לדרך", "מעבר לתחושת החובה האישית, יצאתי למילואים בהתרגשות ובשמחה על הזכות לשרת את המדינה שלי בעת הזו עם הנהגים המתנדבים של מרכז הובלה, ומייחל שחיילינו יחזרו הביתה בשלום" (מקור).

• רס"ר במיל' עזרא יכין, בן 95, התנדב גם הוא: "ב-95 שנות חיי נוכחתי לגלות שאין בעולם כמו גיבורי ישראל…גם אחרי שנים רבות בצה"ל אני גאה לעלות על מדים כל פעם מחדש. ברגע שנכנסתי למערכת הצבאית הבנתי שזה לנצח – כל עוד אני חי אהיה איש צבא" (מקור).

• סמל ערן אלוני, בן 19 בנופלו: "אני ערן אלוני, בן 17, ואני יודע על עצמי דבר אחד – נועדתי לעשות משהו משמעותי בחיים האלה. בארץ הזאת. משהו שיגרום לשינוי, אבל שינוי ממקום שקט. עשיתי שינוי, ומילד בלי תחומי עניין בכלל הבנתי פחות או יותר את המסלול שלי בחיים, והוא הצבא. חשוב לי להיות לוחם (בגדס"ר גולני) להפוך לקצין וממש לעלות בשרשרת הפיקוד. אני חושב שיש לי את הכלים אבל אני עדיין צריך הכוונה כדי להיות מפקד טוב, ובזה הייתי רוצה שאדם משמעותי יעזור לי" (מקור).

משימת כתיבה:

יש לכם אח חרדי. כתבו לו מכתב מנומק, ובו תנסו להסביר לו את חשיבות השירות בצה"ל, ומדוע לדעתכם עליו להתגייס.

ומה ביום שאחרי…

בכתבה במקור ראשון עולה הטענה כי לא החרדים – אך גם לא הציבור הכללי – מעוניינים בגיוס חרדי לצה"ל, שידרוש מהצבא שינוי עמוק על מנת לאפשר לחיילים החרדיים לשמור על ארחות חייהם במסגרת הצבאית. בכתבה אחרת באותו אתר מתמודד אריאל שנבל עם טענות כאלו ואחרות מהצד החרדי.

שאלות לדיון בכיתה:

• האם הציבוריות הישראלית מוכנה לוויתורים שייעשו על מנת לשלב את החרדים במסגרת הצבאית?
• האם לדעתכם יש לפגוע ב"כור ההיתוך" הצה"לי, לטובת שירות של בני המגזר החרדי בצבא?

חלק ג'- מהי עמדת התורה וההלכה ביחס לצבא

למקורות יהודיים, מן התורה ומן ההלכה, בדבר חובת הגיוס לצה"ל:

• פרק ד – מהלכות צבא ומלחמה – פניני הלכה
• "מלחמת מצווה" ולימוד תורה | ערוץ ７
• מלחמת מצווה ומלחמת רשות / הרב שלמה גורן

הפוסט גיוס, שירות לאומי ונשיאה בנטל משותף הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

הסוגייה סבוכה ורגישה וכולנו תפילה שמנהיגי המדינה ידעו לכלכל צעדיהם בתבונה בנושא זה.

במערך נעלה כמה נקודות עקרוניות לדיון ביחס לנושא זה – על בסיס ארועים ומקורות שונים מההיסטוריה היהודית וההיסטוריה של מדינת ישראל.

מה נכתב במסורת היהודית בהקשר לנושא פדיון שבויים?

במסורת היהודית יש שני מסרים מרכזיים ביחס לפדיון שבויים- נכיר אותם מתוך דברי הרמב"ם (רבי משה בן מיימון, מגדולי הפסוקים בתקופת ימי הביניים).

רמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק ח:

ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים. שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו (=מהצורך לשחררו) הרי זה עובר על לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך ועל לא תעמוד על דם רעך ועל לא ירדנו בפרך לעיניך, ובטל מצות פתח תפתח את ידך לו, ומצות וחי אחיך עמך ואהבת לרעך כמוך והצל לקוחים למות והרבה דברים כאלו ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים.

שאלות לדיון בכיתה:

• מה הנימוק המרכזי שמעלה הרמב"ם לחשיבותה הרבה של מצוות פדיון שבויים?
• מה ניתן ללמוד ממצווה זו לגבי היהודים ברחבי העולם?
• בכיתות מתאימות ניתן למנות את מספרם הרב של המצוות (שבע!) שבשמן מחייב הרמב"ם את מצוות פדיון שבויים
• בעקבות דבריו של הרמב"ם נהגו יהודים בכל רחבי העולם לעשות מאמצי על בכל התחומים: הפוליטי, הכלכלי והחברתי כדי לפדות שבויים שנשבו בידי גויים.

  • ראו לדוגמא מתוך אתר הספריה הלאומית, את פעילותו ומסירותו של הרמב"ם עצמו לצורך קיומה של המצווה בקישור הזה

למרות כל מה שלמדנו עד כה, באותו הפרק, מוסיף הרמב"ם הלכה נוספת:

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ח הלכה יב

אין פודין את השבויים ביתר על דמיהן, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם; ואין מבריחין את השבויים, מפני תיקון העולם – שלא יהיו האויבים מכבידין עליהן את העול, ומרבים בשמירתן.

משימת כתיבה:

• הסבירו בלשונכם את הסייגים של הרמב"ם למצוות פדיון שבויים
• כיצד להבנתכם מתיישבים הדברים הללו על רקע הציטוט הקודם של הרמב"ם?

המהר״ם

בשנת 1286 נכלא המהר"ם על ידי השלטונות כשנתפס כשניסה לעלות לישראל, הקיסר הגרמני דרש סכום כופר עצום כדי לשחררו. המהר"ם סירב שהקהילה היהודית תפדהו תמורת סכום שכזה מחשש לתקדים שיביא למאסרים ולדרישות כופר דומות נוספות, בסופו של דבר נפטר המהר"ם בכלאו.

צפו בסיפורו המדהים (האמיתי!) של המהר"ם (רבי מאיר בן רבי ברוך) מרוטנברג, מגדולי חכמי ישראל בימי הביניים בסרטון.

שאלות לדיון בכיתה:

• מדוע התנגד המהר"ם לכך שהיהודים יפדו אותו?
• האם ניתן ללמוד מגישתו לימינו? אם כן – מה, ומדוע? אם לא – מדוע?

• חשוב להדגיש כי הדיונים על פדיון שבויים ברמב"ם ובתקופת המהר"ם, התרחשו במסגרת של קהילות יהודיות נטולות ריבונות ולא במסגרת מדינה עצמאית. כמו כן, ברוב המקרים פדיון השבויים היו תלוי בתשלום דמי כופר. – לדעתכם מה ניתן ומה לא ניתן להסיק ממציאות זו למציאות של מדינת ישראל בת זמננו

מדינת ישראל ונושא פדיון שבויים וחטופים

עם הקמתה של מדינת ישראל והתעצמות העימות בינה לבין מדינות ערב, נקלעה מדינת ישראל לא פעם למקרים בהם נפלו חיילים ואזרחים בשבי אויב. לכל אורך ההיסטוריה של מדינת ישראל עשתה ישראל מאמצים עילאים כדי להשיב את השבויים לביתם, תוך שהיא נאמנה לצו של "אין לך מצוה גדולה מפדיון שבויים". ברוב המקרים הפעילה ישראל לחץ צבאי ובד בבד הסכימה לשחרר חיילי אויב תמורת חייליה ואזרחיה.

ראו לדוגמא את נחישותה של ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר במלחמת יום הכיפורים כאשר ביקשו ממנה האמריקאים לאפשר הפסקת אש מבלי לתת מענה לצורך בהשבת השבויים הישראלים.

שאלות לדיון בכיתה:

• מה ניתן ללמוד מנחישותה?
• מדוע מעלה גולדה זכרון ילדותה במהלך השיחה?

חטיפת אזרחים

מראשית שנות השבעים של המאה הקודמת התמודדה ישראל עם מציאות חדשה. לעיתים קרה שנחטפו אזרחים ישראלים חסרי מגן בידי ארגוני הטרור. הטרוריסטים שחטפו אזרחים באמצעות חטיפות מטוסים, השתלטות על בתי ספר ובתי ילדים, דרשו לשחרר תמורתם מחבלים הכלואים בישראל, ואיימו בהוצאתם להורג במידה ודרישותיהם לא ייענו.

ראו מספר דוגמאות לארועים כאלו בקישור כאן.

המדיניות הישראלית היתה באופן חד משמעי לא להכנע לטרור ולנסות לחלץ את בני הערובה באמצעות שימוש בכוח צבאי. לעיתים הדבר הצליח כמו במבצע יונתן ב1976, (מצורף סרטון אנימציה קצר המתאר את המבצע) ולעיתים נכשל כמו בנסיון חילוצו של נחשון וקסמן.

משימת כתיבה:

• מדוע לדעתכם היה הבדל בין יחסה של ישראל לחיילים שנפלו בשבי מדינות ערב לבין אזרחים או חיילים שנשבו בידי ארגוני הטרור?

• קיים עיקרון לפיו "אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם". כיצד עיקרון זה בא לידי ביטוי במדיניותה של ישראל שלא להכנע לטרור?
• מה היה עלול לקרות במידה וישראל הייתה נכנעת לדרישות החוטפים?

שינוי בהתנהלות מדינת ישראל

המדיניות הישראלית העקבית בנושא זה השתנתה במספר מקרים בהם נשבו חיילים בידי ארגוני טרור למשך זמן ממושך וההערכה הייתה כי לא ניתן לחלצם באופן צבאי. (במקרים אחרים מסרה ישראל למחבלים אסירים בודדים או גופות תמורת גופות חייליה). כך קרה בין השאר בפרשת החייל אברהם עמרם במהלך מבצע ליטני, ובמקרים נוספים.

• המקרים הידועים ביותר היו בעסקת ג'בריל ב1985, (ראו בסרטון) שכללה:

שחרור של שלושה חיילי צה"ל תמורת 1150 מחבלים.

• השני בעסקת שליט בשנת 2011.

שחרור חייל צה"ל תמורת 1027 מחבלים (כולל יחיא סנוואר).

במקרים אלו חזרו חיילים לביתם לשמחתו הרבה של כל עם ישראל, אך מאידך המחבלים המשוחררים ששבו ברובם לטרור וכרסום ההרתעה של מדינת ישראל בעקבות העסקאות גרמו נזק ממשי לבטחון המדינה (על הנזק שגרמה עסקת ג'בריל שבין השאר המחבלים שהשתחררו במסגרתה הביאו לפרוץ האיניתפאדה הראשונה ועל הנזק הבטחוני שגרמה עסקת שליט צפו בסרטון)

על הקשר בין מתקפת הרצח של החמאס לעסקת שליט ראו כאן.

שאלות לדיון בכיתה:

• בדיעבד, האם לדעתכם לאור תוצאות עסקאות אלו הייתה צריכה ישראל לבצע את עסקאות שליט וג'יבריל או להיות נאמנה לעקרון שלפיו לא מנהלים משא ומתן עם ארגוני טרור?
• יש הטוענים כי מתקפת החמאס שבמסגרתה נחטפו מאות ישראלים נבעה מרצונו של החמאס לשחזר את תקדים עסקת שליט בצורה רחבה בהרבה? מה דעתכם על כך? מהן ההשלכות של תובנה זו?
• יש הטוענים כי עצם הדיון על הצורך להענות לדרישות ארגוני הטרור מעודד את האויב ומביא לכשלון הנסיון להשיב את השבויים. מה דעתכם?
• הדיון הרגיש בעסקאות אלו מחדד את המתח בין ראיית הצרכים הלאומיים המחייבים יכולת עמידה והרתעה מול הטרור לבין החובה לתת מענה לחייל וכל שכן האזרח הנתון בידי מרצחים. לדעתכם – מה השיקולים אותם יש לקחת בחשבון בעת הכרעות אלו?

שבויים ונעדרים

לפניכם מספר שירים שחוברו על רקע ארועים של שבויים ובני ערובה במהלך ההיסטוריה הישראלית

ארץ צבי (על רקע מבצע יונתן בשנת 1976) למילות השיר

כשתבוא (על רקע נפילתו של רון ארד בשבי בשנת 1986) למילות השיר

משימת כתיבה:

• מה ההבדל בין המסר של שני השירים? עם אילו מהם אתם מזדהים יותר? מדוע?
• אילו ערכים צריכים לדעתכם להוביל את החברה הישראלית כאשר היא דנה בנושאים אלו?

• כתבו פסקה קצרה, ובה הביעו את עמדתכם בנושא פדיון שבויים: ״בכל מחיר״ לעומת תפיסת ״לעשות כל מאמץ״. בססו את עמדתכם על נתונים עובדתיים.

צפו בסופה של הסדרה ״שבויים״ מבית כאן11 (החל מדקה 50:25):

• בסרטון הוצג נרטיב לפיו מי שתומך בעסקה הם היחידים שאוחזים בערכים ערכיים ומוסריים – האם אתם מסכימים עם גישה זו? נמקו.

בתפילה לשובם בשלום במהרה של כל השבויים והחטופים.

הפוסט פדיון שבויים – השבת החטופים הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.