מטרות השיעור:

• היכרות עם בנימין זאב הרצל – חוזה המדינה
• הבנת המושגים "חזון" ו"חוזה"
• הבנת חשיבות החזון לחיים האישיים והלאומיים

דיון לפתיחה – שאלה מסקרנת (5 דקות)

י' באייר יום הולדתו של הרצל. נקבע על ידי הכנסת כ"יום הרצל" – חוזה המדינה.

שאלה: מה זה "חוזה"?

לאפשר תשובות חופשיות – גם מצחיקות כמו "חוזה עתידות"

אפשר לדבר על הדימיון למילה "הוזה"… ולדון מה ההבדל בינהם.

לרשום את הפירוש המילולי מהמילון על הלוח:

"ראה את העתיד, ידע מראש; ציפה"

שאלה: איך אפשר לראות את העתיד? יש מכשיר מיוחד בשביל זה?

להסביר:
"חוזה" הוא אדם שמסוגל לראות בדמיונו דברים שעדיין לא קיימים – ולחשוב איך ייראו בעתיד.

לראות מה שקיים עכשיו ולהצליח בעזרת רצון, מחשבה יצירתית ותקווה- לראות מה יכול להיות- ובזכות זה לגרום לאותו דבר לקרות.

לדוגמא- אנחנו גרים ב_______ , פעם לא היה כאן כלום, או היה רק כמה בתים. אבל איש עם חזון לפתח את המקום הגיע לכאן והקים את_____. ותראו איזה מקום יפה יש לנו כאן….

מה זה חזון? (5 דקות)

מה זה "חזון"?

הסבר:
חזון הוא רעיון גדול על העתיד – משהו שאנחנו רוצים שיקרה, גם אם עכשיו הוא עדיין לא קיים.
חזון עוזר לנו לראות מעבר למציאות וליצור שינוי.

רקע על הרצל (למורה – לשלב כהסבר לתלמידים, 5–7 דקות)

כך ניתן לספר לתלמידים:

בנימין זאב הרצל היה אדם יהודי שחי לפני יותר מ-100 שנה (1860–1904) בהונגריה, והוא נחשב לאבי הציונות המדינית. הוא היה עיתונאי וסופר, אך בעיקר אדם שניסה למצוא פתרון לעתיד העם היהודי, שבתקופה שלו לא היתה לו מדינה. בתקופה שבה חי, היהודים היו מפוזרים במדינות רבות בעולם, וארץ ישראל הייתה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. הרצל האמין שצריך להקים מדינה יהודית בארץ ישראל כדי שלעם היהודי יהיה בית משלו. הוא כתב את הספר "מדינת היהודים", ולאחר מאמצים רבים עשה מה שאף אחד לא עשה לפניו, כינס את "הקונגרס הציוני הראשון" והקים תנועה של יהודים מרחבי העולם, שפעלה כדי להפוך את הרעיון הזה למציאות.

בגלל שהאמין, ופעל להגשים עתיד שעדיין לא היה קיים – קוראים לו "חוזה המדינה".

 צפייה בסרטון (5 דקות)

הקרנת הסרטון:

שאלות קצרות לאחר צפייה:

• מה חדש למדתם על הרצל?
• למה קראו לו "חוזה המדינה"?

קריאה והבנה – כוחו של חזון (10 דקות)

חלקו לתלמידים את הטקסט הקצר מתוך יומנו של הרצל, לאחר קיומו של הקונגרס הציוני הראשון:

"אם אמצה את קונגרס באזל במילה שאזהר שלא להגותה ברבים הרי היא זו:

בבאזל ייסדתי את המדינה היהודית.
אם אומר זאת היום בקול יענה לי צחוק כללי.
אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, ידעו זאת כולם."

(יומן הרצל 3.9.1897, בתוך: יורם חזוני, מדינה יהודית, הוצאת שבולת, 2029, עמ' 85)

נא השיבו במחברת:

1. מה הרצל אומר שקרה בקונגרס בבאזל?
2. למה לדעת הרצל אנשים היו צוחקים עליו אם היה אומר זאת בקול?
3. למה הוא מתכוון כשהוא אומר "אולי בעוד חמישים שנה ידעו זאת כולם"?
4. מה זה מלמד אותנו על האמונה של הרצל ברעיון שלו?
5. האם לדעתכם קל להאמין ברעיון שאחרים לא מאמינים בו? למה?

דיון – אפשרות א׳ (5–7 דקות)

• מה קרה בערך 50 שנה אחרי זה? הקמת מדינת ישראל

מה נתן להרצל את היכולת לדעת שתקום מדינה עוד 50 שנה?

• אמונה
• תקווה
• חזון

מה אנחנו לומדים מזה?

• לא להביט רק על המציאות הקיימת. ובוודאי שלא להתייאש.
• כשיש מבט עם תקווה וחזון – המציאות יכולה להגיע למקומות טובים וגדולים.

פעילות סיום – "החזון שלי למדינה" (10 דקות)

כתבו 2–3 משפטים:
איך הייתם רוצים שמדינת ישראל תיראה בעתיד?

אפשר לכוון:

• מה טוב שיש וחשוב לשמור?
• איך אנשים יתנהגו אחד לשני
• מה יהיה טוב יותר?

מסר מסכם:

• הרצל לימד אותנו שבלי חזון – קשה לשנות מציאות
• חזון נותן לנו תקווה
• תקווה ואמונה נותנות כוח לפעול
• וכל שינוי גדול מתחיל מרעיון קטן שמישהו האמין בו

כמו הרצל – גם אתם יכולים לחשוב על עתיד טוב יותר ולעזור להגשים אותו.

דיון – אפשרות ב׳ (5–7 דקות)

כשפרסם הרצל את ספרו ״מדינת היהודים״, רבים מחבריו ומהאינטלקטואלים של התקופה חשבו שהוא איבד את שפיותו. בעיתונות של אותם ימים כינו את התוכנית שלו ״אוטופיה״ (דמיונית) ואותו עצמו כמי ש״חולם בהקיץ״.

נחבר את החוויה של הרצל לעולמם של הילדים דרך שאלות מנחות:

• הזדהות: דמיינו שיש לכם רעיון שאתם מאוד מאמינים בו, אבל כל הכיתה צוחקת עליכם ואומרת שזה בלתי אפשרי. איך הייתם מרגישים?
• ההתמודדות: מה לדעתכם גרם להרצל להמשיך לכתוב, להיפגש עם מלכים ולנסוע בעולם למרות הלעג?

נדון עם התלמידים על שיטות להתמודד עם לחץ חברתי:

• מציאת ״שותף לדרך״: הרצל לא נשאר לבד. הוא חיפש ומצא שותפים (כמו מקס נורדאו ודוד וולפסון) שחיזקו אותו.
• התמקדות במטרה: הרצל ראה לנגד עיניו את המצוקה של היהודים והבין שהמטרה גדולה יותר מהעלבון האישי שלו. כשאנחנו יודעים שאנחנו עושים את המעשה הנכון, הקולות מסביב הופכים ל״רעשי רקע״.
• הפיכת החלום לתוכנית עבודה: הרצל לא רק חלם, הוא כתב ספרים, ארגן קונגרסים והקים מוסדות. עשייה ובטחון עצמי יכולים לסייע בהתמודדות מול הלחצים שמנסים ״להוריד״ אותנו.

פעילות סיום (אפשרות ב׳)  – "החזון שלי למדינה" (10 דקות)

אם הרצל היה נכנע ללחץ החברתי וללעג של חבריו בווינה, איפה אנחנו היינו היום?

כתבו ״מכתב עידוד״ להרצל הצעיר ברגע שבו הוא מרגיש הכי בודד. מה הייתם אומרים לו כדי שימשיך בדרך שלו?

הפוסט מערך שיעור ליסודי לכבוד "יום הרצל" – חוזה המדינה וכוחו של חזון (כיתות ג-ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

(למערך מותאם לתלמידי יסודי לחצו כאן)

בנימין זאב הרצל

דומה שאין מנהיג המייצג יותר את התנועה הציונית מאשר בנימין זאב הרצל. הוא הונצח באין ספור צורות (ניתן לשאול את התלמידים על המקומות השונים בהם הונצח) משמות פרטיים (כמו של הרמטכ"ל הרצי הלוי) ועד לשמות ערים, רחובות ובית הקברות הממלכתי של מדינת ישראל.

תולדות חייו ומעשיו של הרצל נחקרו כמעט בכל היבט, ומספר הסרטים, המאמרים ומערכי השיעור שהוכנו בהקשר למעשיו הוא רב מאוד. להלן נזכיר מעט את פעולותיו של הרצל ונתמקד בשלושה תחומים שלעיתים נוטים פחות להזכירם כאשר עוסקים בדמותו.

ניתן לדון ולהשתמש בכל חלק ממערך השיעור בפני עצמו

ראשית- מה הרצל בעצם עשה?

שירו המיתולוגי של יורם טהר לב "הרצל וכל האדונים הנכבדים" מסכם רבות מפעולותיו ורומז לאירועים רבים בחייו ובעיקר בהקשר לפעילותו בשבע שנות חייו האחרונות- השנים בהם הקים את התנועה הציונית.

מומלץ לבקש מהתלמידים לזהות אישים ואירועים שונים המוזכרים בשיר ולנסות להגדיר מתוכו מה היו הישגיו המשמעותיים של הרצל.

לניתוח הנושאים השונים המופיעים בשיר.

תרומתו של הרצל לתקומת העם היהודי

מקובל לציין כי הרצל תרם לתקומת העם היהודי באמצעות שלושה נושאים עיקריים:

א. תפיסת הציונות המדינית

לפיה יש לפעול למען הקמתה של מדינה יהודית לא רק בהתיישבות טיפין טיפין ובהקמת עוד יישוב ועוד בית ("שיטת הציונות המעשית") אלא בעשייה "בגדול". בפנייה לאומות העולם, למדינאים ולמעצמות ובנקיטת מהלכים דיפלומטיים גלויים כדי להשיג פתרון מלא וברור שיאפשר את שיבת עם ישראל לארצו ("משפט הכלל"). הרצל בפעילותו מול מנהיגי העולם (הגם שלא עלתה יפה בימי חייו) סלל את הדרך להישגים מדיניים שהגיעו שנים מאוחר יותר כמו הצהרת בלפור (1917) הצהרת סן רמו (1920) והחלטת האו"ם על הקמת המדינה (1947).

לדיון בכיתה: מה היתרונות והחסרונות של גישתו של הרצל לעומת הגישות האחרות? האם גישתו של הרצל רלוונטית לימינו?

אמצעי עזר: לפניכם שני מאמרים שנכתבו בשנים האחרונות העוסקים במורשת שתי התפיסות (מדינית ומעשית) ומשמעותם לימינו, בכל אחד מהמאמרים נסו לסכם את טיעוניו ולדון מה היתרונות והחסרונות הקיימים בכל אחת מהשיטות.

• מאמר של ראש הממשלה בנימין נתניהו במלאת מאה שנים להצהרת סן רמו
• מאמר של ד"ר אייל לוין ביחס לכ"ט בנובמבר

ב. ארגון המוסדות הציוניים

רעיונות או מוסדות רבים מובלים בידי מנהיגים בעלי שיעור קומה כריזמה ויכולת ארגון המקדמים רעיונות ותמורות. פעמים רבות עם מותו או היעלמותו של המנהיג לא נותר מי שימשיך אחריו והרעיון או המוסד דועך. הרצל דאג להקים תוך זמן קצר רשת מוסדות עצמאיים, חזקים ודמוקרטיים שהנהיגו את התנועה הציונית ואפשרו את המשך פעילותה גם לאחר פטירתו הפתאומית. ראו בסרטון המצורף המציג את מבנה המוסדות הציוניים.

לדיון: האם אתם מכירים סוגים של ארגונים ומוסדות שאפשרו המשכיות גם לאחר פטירת מייסדיהם? האם אתם מכירים מקרים בהם הארגון (כלכלי, חברתי, מדיני וכד׳) לא החזיר מעמד לאחר דור המייסדים? מה ניתן לעשות כיצד לאפשר המשכיות ארגונית במסגרות שונות?

ג. הפריצה לדעת הקהל

הרצל שהיה בפועל איש תקשורת ותיאטרון הכיר את משמעותה של התקשורת המודרנית בת זמנו ועשה ככל שביכולתו כדי להביא את הבעיה היהודית לדעת הקהל העולמית. "הרצל היה הראשון שפרץ את מחסום דעת הקהל היהודית והעולמית  והפך את עניין הפתרון הלאומי לשאלת היהודים מסוגייה הנדונה בכתבי עת ..שאין להם תהודה רבה… לעניינה של דעת הקהל העולמית … הרצל העמיד את הרעיון הציוני על מפת העולם" (שלמה אבינרי, הרעיון הציוני לגווניו, עם עובד, 1989, עמ' 106)

לדיון: האם גם בנושאים ערכיים קיים הכלל "לא פרסמת-לא עשית"? מתוך הכרות עם קורות חייו ופעילותו – כיצד  הצליח הרצל  לקדם את הפריצה לדעת הקהל בהעדר אמצעים מדיניים או כלכליים?

להעשרה: מאמר אקדמי בנושא (שאינו מתאים לתלמידים) ובתוכו דוגמאות רבות לפעילותו התקשורתית של הרצל שניתן להביא בפני התלמידים.

נעסוק כעת בעוד שלוש נקודות אותם ניתן ללמוד ממורשתו של הרצל

כוחו של חזון

לפניכם קטע מיומנו של הרצל:

אם אמצה את קונגרס באזל במילה שאזהר שלא להגותה ברבים הרי היא זו: בבאזל ייסדתי את המדינה היהודית. אם אומר זאת היום בקול יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, ידעו זאת כולם (יומן הרצל 3.9.1897, בתוך: יורם חזוני, מדינה יהודית, הוצאת שבולת, 2029, עמ' 85)

לדיון: מה קרה 50 שנה מאוחר יותר? מה נתן להרצל להאמין בחזון זה? מה ניתן ללמוד מכך?

לפניכם מספר קטעים שנכתבו לאחר פטירתו של הרצל; השיר המצורף נשמת הרצל שנכתב סמוך לפטירתו; וקטע שכתב לאחר פטירתו ההיסטוריון בנציון נתניהו.

"את הליקוי העיקרי ראה הרצל לא בהעדרו של הרגש הלאומי אלא בנחיתות הגלותית  שבה שקועה האומה היהודית. במילים אחרות בהערכה העצמית הדלה של כוחות העם.. האמונה של העם בכוחות עצמו היא התנאי להופעתו של רצון השחרור שלו.. הרצל התחיל עוקר מן השורש התבטלות עצמית זו ..בכל הזדמנות שהייתה לו השמיע בקול רם :עם ישראל הוא חזק וכביר ובעם זה עצורים כוחות איתנים.. לפיכך יש בכוחם של היהודים לחולל את מפעל ההצלה שלהם.. באותו יום שבו נאמין בעצמנו אמר הרצל תסתיים מצוקתנו המוסרית.. הייתי מסכם את כל תפיסתו של הרצל ביחס לתנאים הפנימיים לשחרורו של העם בשלוש מילים: האמינו, העזו ורצו. אנו קרובים לירושלים באותה מידה שאנו רוצים בירושלים זו השאלה של הרצון  המפעם בתוכנו  תפקידנו הוא לעורר רצון זה ולדרבן אותו (בן ציון נתניהו, חמשת אבות הציונות, עמ' 119, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003, עמ' 19-21)

לדיון: מה המורשת המרכזית שלקחו יהודים בני התקופה מעוצמת החזון של הרצל? כיצד מורשת זו באה לידי ביטוי בשיר ובקטע?

לדיון: "חוזים" ואנשים המעלים רעיונות הנראים מופרכים באותה עת נתפסים תכופות כהוזים ורבים אינם  מתייחסים אליהם ברצינות. כיצד נדע להבחין בין "חוזה" לבין "הוזה"? האם בחברה שלנו היום יש מקום ל"חוזים" (או "חולמים")?

מדינת היהודים או "מדינה יהודית"

ויכוח ארוך שנים עוסק בשאלה האם הרצל התכוון להקים מדינת יהודים-קרי מדינה בצביון ליברלי מערבי שתיועד ליהודים כדי לאפשר את הצלתם, או "מדינה יהודית" – שבה יתקיים צביון יהודי משמעותי.

בשנים האחרונות הולכות ומתחזקות התפיסות כי הרצל דגל בסוג כזה או אחר של "מדינה יהודית". זיקתו העמוקה לתרבות היהודית ולמורשת ההיסטורית והדתית שלה נחקרה בספרו של יורם חזוני, (מדינה יהודית, הוצאת שבולת, 2000) ובקובץ מקורות עשיר ומעניין ונח לשימוש שהוציא משרד החינוך בשיתוף מרכז הרצל) כדאי לדון לאור המקורות הנ"ל באמרתו של הרצל "הציונות היא שיבה אל היהדות לפני השיבה אל ארץ היהודים" – הן מהזווית הדתית והן מהזווית החילונית.

חובת האחדות

הרצל עשה ככל שביכולתו כדי למקד את התנועה הציונית בהשגת מדינה יהודית ונמנע מעיסוק בנושאים שהיו עשויים לפלג את התנועה. כך הוא נהג ביחס לשאלת דתיים חילוניים כאשר נאבק בכל כוחו שהתנועה הציונות לא תעסוק בנושאי חינוך וזהות וכך נמנע מעיסוק בשאלות כלכליות חברתיות. תפיסה זו של הרצל נוסחה לימים בידי זאב ז'בוטינסקי בתור תפיסת "חד נס", כדאי לעיין במאמר זה)

לדיון: מהי ההשלכה העכשווית של תפיסתו של הרצל? האם הדבר אפשרי? האם יש שוני בין תקופות רגועות יחסית בהם העם יכול לעסוק בשאלות שונות לבין תקופות בהם יש סכנה קיומית כמו בימיו של הרצל או אולי בימינו ולכן יש למקד את העיסוק בנושאים קיומיים וביטחוניים בלבד?

להעשרה:

להאזנה לספר מדינת היהודים:

על הרצל מתוך "סיפורם של היהודים"

הפוסט הרצל אמר הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

מטרות השיעור

• להבין שחירות איננה רק מצב חיצוני אלא יכולת פנימית לבחור
• לזהות מצבי “שיעבוד” גם בעולם חופשי
• לפתח תחושת אחריות אישית וחוסן פנימי
• לחבר בין פסח לבין המציאות האישית של התלמידים

רקע:

אנחנו נמצאים בימים גדולים והסטורים, אך גם תקופה לא פשוטה. מתקפת טילים, אי וודאות, ביטולים, פחות שליטה על מה שקורה סביבנו, מה שגורר תחושת מתח, חשש או חוסר ודאות.

ודווקא בתוך הימים האלה מגיע חג פסח, שנקרא גם  חג החירות.

בשיעור הזה ננסה לדון במושג חירות, מיהו  בן חורין? וכיצד ממשיכים להרגיש חירות וחוסן גם בתוך מציאות מורכבת.

פתיחה: היכרות עם סיפורו של אסיר ציון – נתן שרנסקי

להקראה או להציג על מסך בזום לתלמידים:

נתן שרנסקי היה יהודי שחי בברית המועצות הסובייטית, בתקופה שבה לא הייתה חירות אמיתית.
המשטר אסר על חופש ביטוי, על תמיכה בציונות ועלייה לישראל.

שרנסקי נאבק על זכויות אדם ועל זכותו להיות ציוני. בשל כך הוא נעצר, הואשם בבגידה, ונשלח לשנים של מאסר בכלא הסובייטי, כאשר חלקן בבידוד קשה מאוד.

החוקרים ניסו לשבור אותו: להכריח אותו להודות בטעותו, לוותר על האמת שלו.

אבל בתוך הכלא הוא הבין דבר עמוק:

אפשר לשלוט במה שקורה לי, אבל לא במי שאני בוחר להיות.

וכך הוא אמר לשופט שדן אותו למאסרו:

 “אתה חושב שאתה חופשי… אך מבין שנינו – אני הוא בן החורין האמיתי.
אמנם גופי יהיה משועבד, אך רוחי תישאר חופשית…
ואילו אתה – אינך חופשי להכריע לפי אמונתך.”

לדיון בקבוצה

איך יכול להיות שאדם בכלא—מרגיש חופשי יותר מהשופט?

נסו לכתוב במחברת מהי חירות לפי נתן שרנסקי?

מצורף סרטון מעולה עם 5 המלצות של שרנסקי לתלמידים שבבית תחת מלחמה גלובלית. איך לעבור את התקופה בבית, בקשו מהתלמידים לרשום מהם 5 ההמלצות- וכיצד הם שומרות על החירות שלנו?

אפשר להציג שקף מסכם לסרטון:

1. לתת משמעות- לבחור להבין את התפקיד שלכם.
2. ⁠ לזכור שלא תלוי בכם מתי ייגמר. תלוי בי להיות איש חופשי- תבנו תוכניות שאתם שולטים בהם.
3. ⁠לשמור על חוש הומור- מבט חיובי
4. ⁠לעשות משהו שאוהבים
5. ⁠תרגישו קשר עם כל העם- ביחדכם לבחור שאתם לא לבד

להעמקה:

 “ניתן למצוא עבד שרוחו מלאה חירות, ולהיפך – בן חורין שרוחו רוח של עבד.” (הרב הראשי לישראל – הרב אברהם יצחק הכהן קוק)

סיכום הדיון:

חירות היא לאו דווקא מצב חיצוני, כמה אני חופשי לזוז ממקום למקום – אלא מצב פנימי.

חלק שני: עדות מהמציאות – אלי שרעבי

אלי שרעבי הוא אחד מהישראלים שנחטפו לעזה באירועי 7 באוקטובר.
הוא הוחזק בשבי בתנאים קשים מאוד—בלי ודאות, בלי שליטה על מה שיקרה, מנותק מהמשפחה ומהעולם.

מתוך עדויות שהתפרסמו על השבי, עולה כי אחד הדברים שעזרו לשורדים היה הניסיון לא לאבד את עצמם: להיאחז במחשבות, באמונה, בזיכרונות ובתקווה. במצב שבו כמעט כל שליטה חיצונית נלקחת, נשאר לאדם דבר אחד: היכולת לבחור מי הוא יהיה בתוך הסיטואציה.

שתפו מסך עם כריכת ספרו של שרעבי בו הוא מתאר את מה שעבר:

לדיון בקבוצה

מה השורה המסכמת של הספר? כיצד יכול היה אלי שרעבי לבחור בחיים כשהוא בשבי החמאס?

מה הוא מתאר שעזר לו? מה בעצם נשאר לאדם כשאין לו שליטה על המציאות?

האם גם אתם מסוגלים לבחור לשלוט על המציאות שלכם למרות שהרבה ממה שקורה היום הוא בלתי צפוי, לעיתים מפחיד, ומגביל את השגרה הרגילה שלנו כתלמידים?

חלק שלישי: השיר של בר השיר “עבדים” – ברי סחרוף

(להשמיע / לקרוא קטעים)

שאלות לדיון

• למה אנשים משועבדים לפי השיר?
• מה פירוש “יש לנו כזה כאילו”?
• למה כולם רוצים להיות חופשיים—אבל לא ברור ממה?
• מה הדבר שהכי “מנהל” אנשים היום?

סיכום ביניים:

לכתוב על הלוח מסר

חירות אמיתית = לא מה קורה לי,
אלא איך אני בוחר להגיב למה שקורה לי

הבחירה לראות טוב!!

פעילות סיום – “בחירה אחת שלי”

חירות אמיתית: לא מה קורה לי, אלא איך אני מגיב

 “ישנה חירות אחת שאותה אי אפשר לגזול מהאדם: לבחור את תגובתו לכל מצב".
(ויקטור פרנקל)

חירות ≠ שליטה במציאות
חירות = שליטה בתגובה חיובית שלי למציאות

רשמו על הלוח בחירות שלכם, שגורמות לחם תחושת חירות.

הפוסט מערך שיעור – פסח: מהי חירות? (מותאם לזום) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

חירות – הגדרה חיצונית או פנימית?

בליל הסדר אנו מציינים את יציאת ישראל ממצרים, אך בזאת לא תם תהליך היציאה מהשעבוד. לאחר עשר המכות ויציאת ישראל ממצרים, מתחרט פרעה על שחרורם של בני ישראל, ומחליט לרדוף אחריהם, ברגע דרמטי אחד, עומדים בני ישראל כאשר מולם הים המאיים ומאחוריהם צבא-מצרים בראשותו של פרעה.

קראו את הפסוקים מפרק י״ד בספר שמות העוסקים ברגעים אלו (ניתן להתמקד רק בפסוקים י-יד)

• הסבירו את הפסוקים במילים שלכם.

האבן עזרא מעלה תמיהה גדולה על הסיטואציה, נקרא את דבריו כאן.

• מומלץ למורה להעלות את שאלתו של האבן עזרא במילים שלנו בכיתה, ולתת לתלמידים להעלות אפשרויות שונות לתשובה על שאלתו.
• מהי שאלתו של האבן עזרא?
• מהי התשובה שהוא נותן?
• האם תשובתו מתיישבת על לבכם? מה ניתן ללמוד ממנה על מושג החירות?

יציאת ישראל ממצרים היתה ועודנה סמל לאפשרות לצאת משעבוד. בביטוי ״שלח את עמי״, שאמר משה לפרעה השתמשו גם במאבקים אחרים לאורך ההיסטוריה.

בשנת 1941 החלו הנאצים ביישום ״הפתרון הסופי״. במחנה הריכוז גירס שבדרום-צרפת, החליט אחד מיושבי המחנה לכתוב הגדת-פסח מהזכרון, למען יוכלו לציין את חג החירות גם במקום האפל ביותר.

קראו כאן את סיפורה של ״הגדת גירס״.

• כיצד לדעתכם משקף סיפורה של הגדת גירס את החירות הפנימית עליה דיברנו?
• מה ניתן לדעתכם ללמוד מהסיפורים של שרנסקי והגדת גירס לחיינו הפרטיים והלאומיים?

אסירי ציון

אחד המאבקים עליהם דיברנו, היה המאבק למען אסירי ציון, שנכלאו בברית המועצות ב״אשמה״ כי פעלו למען הציונות ועלייה לארץ ישראל.

• הביטו בתמונה המצורפת וענו: מדוע לדעתכם נבחר הפסוק ״שלח את עמי״ כסלוגן המחאה למען אסירי ציון? האם ישנו קשר בין יציאת ישראל ממצרים לבין העלייה היהודית מברית המועצות לארץ ישראל? מהו?

אחד מאסירי ציון המפורסמים, שלימים הפך לחבר בכנסת ישראל ושר בממשלותיה, היה נתן שרנסקי. במשפטו של בפני בית המשפט הסובייטי, אמר שרנסקי לשופט:

אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי. אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי. אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר. גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה.

• חישבו על דבריו של שרנסקי – מהי לדבריו חירות אמיתית?
• האם דבריו מתכתבים עם דברי האבן עזרא שראינו לעיל? כיצד?

שחרור לאומי ושחרור אוניברסלי

מאבק נוסף שעשה שימוש במוטיב יציאת ישראל ממצרים היה המאבק למען שוויון זכויות לשחורים בארה״ב.

בנאומו לרגל קבלת פרס נובל לשלום אמר מרטין לותר קינג, מנהיג המאבק, את הדברים הבאים (מקור):

Oppressed people cannot remain oppressed forever. The yearning for freedom eventually manifests itself. The Bible tells the thrilling story of how Moses stood in Pharaoh’s court centuries ago and cried, “Let my people go.” This is a kind of opening chapter in a continuing story. The present struggle in the United States is a later chapter in the same unfolding story

תרגום:

אנשים מדוכאים לא יכולים להישאר מדוכאים לנצח. הכמיהה לחופש מתבטאת בסופו של דבר. התנ"ך מספר את הסיפור המרגש כיצד עמד משה בחצר פרעה לפני מאות שנים וצעק: "שלח את עמי". זהו מעין פרק פתיחה בסיפור מתמשך. המאבק הנוכחי בארצות הברית הוא פרק מאוחר יותר באותו סיפור מתפתח.

• מהו היחס של מרתין לוטר קינג לסיפור יציאת מצרים? למה הוא מתכוון בכך שהוא אומר שהמאבק של השחורים בארה״ב בשנות השישים של המאה הקודמת הוא ״פרק מאוחר יותר באותו סיפור מתפתח״?
• הרב קוק כתב כי ״יציאת מצרים תשאר לעד האביב של העולם כולו״. כיצד דבריו של הרב קוק מתכתבים עם דבריו של מרטין לותר קינג?
• לדיון – כיצד יציאת מצרים, שהיא לכאורה תהליך ששייך לעם היהודי כעם, יכול להוות ״האביב״ לעולם כולו? האם לדעתכם ישנו קשר בין נקודה זו לבין המאבק הנוכחי של מדינת ישראל כחוד החנית מול ״ציר הרשע״ במזרח התיכון?

הפוסט מהי חירות? הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

מבוא:

ט"ו בשבט הוכרז כיום הולדתה של כנסת ישראל. ביום זה בשנת תש"ט (14.2.1949) התכנס לראשונה בית הנבחרים של מדינת ישראל הצעירה והחל בפעילותו תחת השם כנסת ישראל.

להלן נעסוק בכנסת ובפעילותה ומשמעותה. למעוניינים ניתן להסתפק ברקע ההיסטורי והכרות עם המוסד, ניתן גם להמשיך ולהעמיק במשמעות העכשווית מאוד של שלטון העם כפי שהוא לידי ביטוי במוסד הכנסת.

הכנסת החלה את פעילותה בבניין המוסדות הלאומיים (מרכז התנועה הציונית) בירושלים, לאחר מכן בשל אירועי מלחמת העצמאות ולחצים בינלאומיים למשך מספר חודשים העתיקה את פעילותה לתל אביב, שבה כעבור מספר חודשים לירושלים ל"בית פרומין" (כיום מוזאון הכנסת) ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים ובשנת 1966 עברה למשכנה הנוכחי.

על אירועים מרכזיים בשנים הראשונות לפעילותה של הכנסת ניתן ללמוד באתר מוזאון הכנסת.

קראו את דבריו של יו"ר הכנסת הראשון יוסף שפרינצק במהלך ישיבתה הראשונה של הכנסת. כיצד הוא מקשר בין יום ט"ו בשבט ליום ייסוד הכנסת ומה ניתן ללמוד מכך על מטרתו וייעודו של המקום.

למה היא נראית ונקראת ככה?

מומלץ להקרין לתלמידים את תמונת הכנסת ולבקש מהם לשער מה מקור שמה של הכנסת ומה הסיבה לבנייתה דווקא בצורה זו.

בפועל נקבע שמה של הכנסת כמו גם מספר חבריה (120) על שם "אנשי כנסת הגדולה" שפעלו בראשית ימי בית שני (על מוסד "הכנסת הגדולה ניתן לקרוא בקישור זה)

הבנין מזכיר סוג של מקדש יווני (כמו הפרתנון באתונה) מתוך כבוד ליוון העתיקה שם פעלה הדמוקרטיה הראשונה בהיסטוריה.

(על הגלגולים המשעשעים למדי והישראלים למדי של התוכנית לבניין הכנסת כדאי מאוד לצפות בסרטון זה)

כדאי לדון בכיתה על אופיו של המשטר במדינת ישראל ועל החברה הישראלית לאור השילוב המעניין בין שמה של הכנסת המבטאת את המורשת היהודית לצורתה של הכנסת המזכירה את מורשת יוון הדמוקרטית.

מה עושים שם

נושא הכנסת ופעילותה אמור להלמד בשיעורי אזרחות וניתן להרחיב בעזרת ספרי הלימוד בנושא. מומלץ לבקש מהתלמידים לעיין באתר הכנסת ולגילאים צעירים יותר באתר הכנסת לילדים (מדובר באתרים מרשימים מושקעים וידידותיים).

פעילויות אפשריות סביב האתר:

• תנו לתלמידים למצוא באתר הצעת חוק/חוק שעבר – לכתוב שורה אחת המסבירה במה החוק עוסק, שורה אחת למה לדעתך הוא חשוב/לא חשוב
• בקשו מהתלמידים למצוא באתר את הדיון האחרון במליאת הכנסת ולמצוא:מה היה נושא הדיון, מי דיבר, מה המסקנה/בקשה המרכזית (אפשר גם לצפות בוידאו אם זמין)
• תנו לכל קבוצה לבחור ועדת כנסת באתר ולחקור: מי חברים בוועדה? באילו נושאים הוועדה עוסקת? איזה דיון מתקיים בוועדה השבוע?

מנסיון תלמידים מגלים להפתעתם שבכנסת ישנה הרבה עבודה ועשייה בניגוד למקובל..

שלטון העם?

הכנסת היא במקום בו פועלים נבחרי העם, שהם למעשה אנשי הרשות השלטונית היחידים הנבחרים בידי הציבור ובמעשיהם ובהחלטותיהם מבטאים את המשמעות הבסיסית והפשוטה ביותר של משטר דמוקרטי-שלטון העם באמצעות נציגיו הבא לידי ביטוי בהכרעת הרוב.

בעולם המערבי בכלל ובמדינת ישראל בפרט מתחולל בשנים האחרונות מאבק איתנים בין חסידיהם של שתי תפיסות עולם.

הראשונים הינם חסידי הדמוקרטיה הקלאסית, הטוענים כי הכרעות צריכות להתקבל בהצבעת רוב אזרחי המדינה בצורה ישירה או באמצעות נציגיהם. למותר לציין כי במקרים חריגים מאוד של פגיעה אנושה בזכויות אדם או באופייה הבסיסי של המדינה (כמו במקרה עליית הנאצים לשלטון) הרי יש להפעיל את עקרון "הדמוקרטיה מתגוננת" ולא להסתמך רק על הכרעת הרוב. אולם מדובר במקרים קיצוניים במיוחד שגם בהם בדרך כלל הדמוקרטיה הבסיסית איננה קיימת (אחד המעשים הראשונים שעשו הנאצים היה למעשה לבטל את אפשרות הבחירות החופשיות)

תפיסה שנייה טוענת שדמוקרטיה איננה יכולה להסתפק בהכרעת רוב וזאת משתי סיבות.

• יש הטוענים כי לא ניתן להעניק זכות שווה בהכרעות ציבוריות לכל האזרחים מבלי להתחשב בכישרונותיהם, מעמדם הכלכלי או תרומתם למדינה באמצעות שירות צבאי או יזמות כלכלית. תפיסה זו רווחה בחלק ממדינות המערב כמו בריטניה במאה ה-19 והיא נעלמה מהשיח הציבורי אחרי מלחמת העולם הראשונה. בשנים האחרונות עולים קולות דומים גם בחלק מהשיח הציבורי בישראל הקוראים להעדיף את בחירתם של אנשים הנתפסים כמשכילים או תורמים יותר על פני אזרחים רגילים (לביקורת הומוריסטית על גישה זו ראו בסרטון)

• יש הטוענים כי ערכים יסודיים כגון זכויות אדם במובנן הרחב, פלורליזם ועקרונות דמוקרטיים בסיסיים אינם יכולים להיות נתונים להכרעה משתנה של רוב פוליטי כזה או אחר. על פי גישה זו, תפקידם של גופים כמו בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה אינו מתמצה רק בפיקוח על כך שרשויות השלטון פועלות בהתאם לחוקי המדינה שנקבעו בידי נבחרי הציבור, אלא גם בבחינה האם חוקים אלה עצמם עומדים בקנה אחד עם תפיסות יסוד ערכיות הנוגעות לאופייה של החברה והמדינה. תפיסות אלו משקפות, לטענת התומכים בגישה זו, עמדה רווחת בקרב חלקים בציבור, גם אם הם אינם מיוצגים באופן ישיר ברוב פרלמנטרי.
  למעשה, מדובר במחלוקת עקרונית באשר למוקד ההכרעה הדמוקרטית: האם הוא מצוי בראש ובראשונה בידי נבחרי הציבור בכנסת, או שמא בידי גופים מוסדיים נוספים, ובראשם הרשות השופטת – וכן בשאלה איזו מן הגישות משקפת נאמנה יותר את מהותה של הדמוקרטיה.

מחלוקת עקרונית זאת היא העומדת מאחורי הוויכוח על הרפורמה המשפטית אותה ניסתה לקדם הממשלה בשנת 2023 ואילך.

להרחבה על הרפורמה ומשמעותה ניתן להיעזר במצגת המצ"ב ולנהל דיון מותאם בכיתה על הנושא.

הפוסט יום הולדת לכנסת ישראל הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

ניתן להכנס לאתר השפה העברית, ולהשתמש בחומרים המצויים שם.

פתיחה

נצפה עם התלמידים בסרטון המצורף:

• על מנת לעורר יותר עניין ולהכניס קצת ״תחרותיות בריאה״, ניתן מראש לבקש מהתלמידים שכל אחד יספור כמה דברים מתוך הסרטון הם חדשים עבורו, וכמה ידע עוד לפני כן.

מלחמת השפות

הדיבור בשפה העברית לא היה מובן מאליו כלל וכלל, ובראשית הציונות התחולל ביישוב העברי בארץ ישראל מאבק על השימוש בה.

ניתן לקרוא עם התלמידים קטעים על המאבק, שכונה ״מלחמת השפות״ מתוך ויקיפדיה.

ניתן לצפות איתם בסרטון המצורף:

• כאמור בסרטון, הרצל חשב שאין צורך בשפה אחידה במדינת היהודים, אלא כל אחד ימשיך לדבר בשפה של המדינה ממנה עלה לארץ. מה דעתכם על רעיון זה? האם ניתן להקים מחדש אומה-רדומה בלי שימוש בשפה אחידה?
• האם יצא לכם להסתובב בחו״ל ולפתע לשמוע עברית? – אם כן, מהן התחושות שעלו בכם באותו הרגע כלפי האדם שדיבר את השפה? האם ניתן ללמוד מכך משהו על חשיבותה של השפה? אם כן – מה?

בשנת 1939, כ-25 שנים לאחר ניצחונה של העברית במלחמת השפות, פרסמה עיריית תל אביב – ״העיר העברית הראשונה״ – כרזה ובה היא קוראת לביצור מעמדה של השפה העברית במרחב הציבורי. בין היתר, ניתנה הוראה כי השילוט יהיה בעברית.

• ניתן ״לסייר״ (באמצעות ״גוגל סטריט״) עם התלמידים ברחוב דיזנגוף בתל אביב, או ברחוב הראשי של העיר שבה נמצא בית הספר שלכם (במידה ומדובר בבי"ס עירוני). האם לדעתכם הצליח המאבק על השילוט בעברית?
• האם לדעתכם חשוב להקפיד על כך שהמרחב הציבורי (ובכלל זה שלטי החוצות ושמות החנויות) יהיו בעברית? נמקו.

תחיית השפה העברית?

כמובן, אי אפשר לדון בשפה העברית בלי להזכיר את אליעזר בן יהודה.

ניתן לצפות בסרטון המצורף, המתאר את מאבקו של בן יהודה על השפה העברית, ואת ההתנגדות לו מצד אנשי ״היישוב הישן״:

ניתן לקרוא עם התלמידים את מילות השיר ״אליעזר בן יהודה״ שכתב ירון לונדון.

• האם הבנתם את כל המילים? אילו מילים אינכם מכירים?
• כתבו במילים שלכם את הרעיון המרכזי של כל אחד מבתי השיר.
• ירון לונדון סיפר כי הוא רצה לכתוב כי בן יהודה היה יהודי ״תימהוני״, אך כינה אותו ״מבדח״ לשם החרוז עם ״מוחו הקודח״ – האם אתם חושבים כי בן יהודה היה תימהוני? נמקו.

מעמיקים פנימה – האם השפה מעצבת תודעה?

קראו את מאמרו של הרב חיים נבון, שנכתב בתגובה לפרסום כי האוניברסיטה העברית שוקלת לעבור ללמד בשפה האנגלית.

• הרב נבון מתאר שני מודלים של שפה – זו הצומחת ״מלמטה״, באמצעות דוברי השפה עצמם, והיא חיה ומשתנה ומתפתחת; וזו המוכתבת ״מלמעלה״, כמו במפעלו של בן יהודה, או הכרזה של עיריית תל אביב שראינו לעיל.
  • איזה מהמודלים נכון יותר בעיני הרב נבון, ומדוע?
  • מה דעתכם – איזה מודל נכון יותר? נמקו.
• הרב נבון מתאר את המאבק הנוכחי בנושא השפה: השפה המגדרית והתקינות הפוליטית.
  • האם לדעתכם השפה באמת מעצבת תודעה כפי שטוענים האנשים התומכים בשפה רב-מגדרית או תקינות פוליטית? נמקו.
  • האם הרב נבון מסכים שהשפה יוצרת מציאות או מעצבת תודעה? מהם הראיות שלו לדעתו?
  • איזו גישה משכנעת יותר בעיניכם? מדוע?

סיכום

• האם השפה העברית חשובה לכם? האם חשוב לכם כי הנכדים והנינים שלכם ידברו עברית? מדוע?
• אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית – מה לדעתכם יש לעשות על מנת לשמר את השפה?
• האם, לדעתכם, חשוב להקפיד לדבר עברית תקנית? מדוע?

הפוסט השפה העברית הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

במערך שיעור זה, נתחיל בסקירה קצרה של הנצרות הקדומה וגלגוליה, תוך שימת דגש על ההבחנות בין פאולוס וישו, ובאמצעות אחת הגישות להבנתו של פאולוס – זו של א״ד גורדון. לאחר מכן ניגע במסרים ובערכים בהם לדעתנו ראוי לדון בכיתה. תמונת היחידה היא "אקלזיה וסינגוגה" הדימוי הנוצרי המופיע בכנסיות רבות בארופה לתיאור כביכול של היהודים הטועים מול הנצרות הכביכול מנצחת.

למערך נוסף מבית חמ״ל מורים, העוסק בנצרות הקדומה והשלכתה על יחסן של אומות העולם לישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל, לחצו כאן.

מי אתה פאולוס?

בניגוד למה שרבים חושבים, רבים מהיסודות התיאולוגיים של הנצרות לא נקבעו על ידי ישו עצמו, אלא על ידי פאולוס – הלא הוא שאול התרסי.

• על שנותיה הראשונות של הנצרות, ראו כאן
• על שאול התרסי ופועלו להפיכתה של הנצרות מקבוצה אזוטרית לדת עולמית ראו כאן

אחת מהקביעות החשובות ביותר של פאולוס היתה הביטול של הצורך להשתייך לעם היהודי על מנת להיות נוצרי.

ישו פנה אך ורק ליהודים, ולפחות מבחינה הצהרתית טען כי לא בא לשנות דבר מהתורה והמצוות:

אַל־תְּדַמּוּ כִּי בָאתִי לְהָפֵר אֶת־הַתּוֹרָה אוֹ אֶת־דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לֹא בָאתִי לְהָפֵר כִּי אִם־לְמַלּאת׃ כִּי אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם עַד כִּי־יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ־קוֹץ אֶחָד מִן־הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יְקֻיַּם הַכֹּל׃ לָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר יָפֵר אַחַת מִן־הַמִּצְוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וִילַמֵּד אֶת־בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ קָטוֹן יִקָּרֵא לוֹ בְּמַלְכוּת הַשָּׁמָיִם וַאֲשֶׁר יַעָשֶׂה וִילַמֵּד אוֹתָן לָזֶה גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמָיִם׃ (מתי פרק ה, 19-17. למקור)

יחד עם זאת, כאמור, פאולוס רצה לפרוץ את גבולותיה המצומצמים של האומה היהודית – שבה הנצרות לא הצליחה לתפוס מקום משמעותי – ולכן החל לפעול למען ניתוק של הנצרות מהיהדות.

אחת מהדוֹגמוֹת המשמעותיות אותן יצר פאולוס, היתה ביטול ההבחנות שבין האומות:

וְאֵין עוֹד יְהוּדִי וְלֹא יְוָנִי אֵין עֶבֶד וְלֹא בֶן־חוֹרִין אֵין זָכָר וְלֹא נְקֵבָה כִּי כֻלְּכֶם אֶחָד אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃ (אל הגלטיים, פרק ג, 28. למקור).

על מנת ליישב את יצירתו החדשה עם היהדות – ממנה צמחה הנצרות, ושבה עדיין אחז ישו עצמו – נזקק פאולוס גם לבטל את התורה ומצוותיה, בהיותן מכוונות לעם היהודי בלבד (אל הגלטיים, פרקים ג-ד). לדעתו, התורה ומצוותיה הן נחותות ונצרכו לבני האדם רק בזמן שהיו חוטאים (ולא עוד, אלא שלדבריו דווקא התורה ומצוותיה מגבירות את החטא בעולם!), אך לאחר ביאת ״המשיח״ (הלא הוא ישו), שגאל את העולם וכיפר על העולם באמצעות ייסורי צליבתו, הרי שאין עוד שום צורך בתורה ומצוותיה.

כך הושלם המהלך של פאולוס, להפיכתה של הנצרות לדת שיכולה להכניס תחת כנפיה את העולם כולו. מעתה, אין עוד צורך להשתייך לעם ישראל על מנת להיות נוצרי – ובאופן כללי יותר, אין כלל הבחנה בין האומות; ולא פחות חשוב – מעתה אין עוד צורך לשמור תורה ומצוות, ובהן ברית המילה שהרתיעה רבים מקבלת היהדות והנצרות-הקדומה.

א״ד גורדון .vs פאולוס מערכה ראשונה: יש אומות!

א״ד גורדון התנגד לשתי הנקודות הללו בתורתו של פאולוס. ראשית נעסוק בהתקפתו על ביטול מושג האומות על ידי פאולוס.

היחיד הממשי החי רוצה לדלג על האומה החיה ישר לתוך האנושות המופשטת […] הדילוג הזה על האומה הוא החסרת חוליה בהשתלשלות החיים. […] חסר לה לאומה הדרך להכיר את כוחה ולהשיג מה שבכוחה להשיג.רואים אנחנו, כי אין האומה גדלה [מבחינה מוסרית] במידה שגדל היחיד או כי אינה גדלה כלל. למשל, הרוב הגדול של היחידים בזמננו כבר הגיעו למדרגה ידועה של מוסריות בדברים שבין אדם לחברו, בעוד שבין אומה לחברתה אין על פי האמת מוסריות נוהגת כלל, והכול מיוסד על כוח האגרוף, וכן הלאה.

(א״ד גורדון, ״לבירור ההבדל בין היהדות והנצרות״, השילוח, גליון 34, עמ׳ 198).

• מהי לדעתו של גורדון ההשחתה המוסרית הנוצרת בעולם מהביטול-המלאכותי של האומות על ידי פאולוס?
• לדיון בכיתה: לכאורה עם ביטול מושג האומות על ידי פאולוס היו צריכות להפסק כל המלחמות בין מדינות העולם, והיה נוצר ״שלום-עולמי״. מדוע אם כן, גם בזמנו של גורדון וגם בזמננו אנו, כאלפיים שנה אחרי פאולוס, עדיין היחסים בין המדינות ״מיוסדים על כוח האגרוף״? (האם ההכרזה של פאולוס כי ״אין עוד יהודי ולא יווני״ יכולה למחוק את הרגשות הבסיסיים והטבעיים של בני האדם, בדבר קיומן של אומות?)

בשנת 1971 הוציא לאור זמר הביטלס ג׳ון לנון את שירו Imagine.

• קראו את מילות השיר (בשיעור אנגלית, ניתן לבקש מהתלמידים שיתרגמו את המילים בעצמם; בשיעורים אחרים ניתן להביא לכתה את התרגום של עודד פלד). לחילופין, ניתן לצפות בקליפ של השיר ולצרף כתוביות אוטומטיות מיוטיוב.

• האם לדעתכם החזון אותו הציב לנון יכול לקסום לאנשים? מדוע? האם אתם מתחברים אל החזון הזה? מדוע?
• האם לדעתכם החזון הזה הוא בר-מימוש בעולם הזה, או שהוא אוטופי?
• מה היה עונה לדעתכם א״ד גורדון לג׳ון לנון?

• משימת כתיבה / דיון בכיתות גבוהות: רבים מכירים את הפסוק מנבואת ישעיהו (ב, ד) ועל אחרית הימים, בהם ״וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה״. מה דומה ומה שונה בין פסוק זה לבין שירו של ג׳ון לנון? מדוע לדעתכם הנביא ישעיהו תולה את נבואתו זו רק לימות-המשיח?

א״ד גורדון .vs פאולוס מערכה שנייה: מוסר ללא מסגרת מעשית מחייבת – אינו מוסרי

כאמור, פאולוס ביטל את המצוות, ואמר כי אין בהן עוד צורך. אך להשאיר את האדם בלא אפשרות להתעלות או לכפרה – אי אפשר. לשם כך הוא פיתח את הרעיון כי ישו הוא האל (או בן-האל), וכי ייסורי הצליבה שסבל הם אלו שמכפרים על בני האדם – ובלבד שהם יאמינו בכך.

גורדון רואה בתפישה זו של פאולוס השפלה של צלם האדם, שמובילה לרדידות מוסרית. זאת ועוד, גורדון מציין את הפער בין היהדות לנצרות במיוחד בנקודה המוסרית אותה הבליטה הנצרות – ״ואהבת לרעך כמוך״. גורדון אומר כי היהדות סללה דרך להגיע אל האידיאל הנשגב הזה, באמצעות הצבת החוקים הברורים: ״לא תגנוב״, ״לא תשנא את אחיך בלבבך״ ועוד, בעוד הנצרות נשארה רק עם האידיאל, וביטלה את המצוות המעשיות – ובסוף הגיעה לשנאת-אדם ששיאה במרתפי האינקוויזיציה ובשריפת אנשים על המוקד:

הנצרות צמצמה את האדם […] האדם נעשה מין ברייה עלובה שאינה יכולה ואינה צריכה ואינה רשאית לעזור לעצמה בבקשה את תיקונה, את עלייתה, את חייה העליונים. החיים העליונים ניתנים לאדם מן המוכן, ואין לו אלא לקבלם כמו שהם. בעוד שהיהדות רואה את החיים העליונים של האדם בעצם עבודתו להשגתם, בעצם בקשתו אותם, בעצם סלילת הדרך לבקשם […]

אותו ״ואהבת לרעך כמוך״, הבא בתורת היהדות בבחינת מסקנה חיובית מתוך האזהרות השליליות שלפניו, מ״לא תגנוב״ עד ״לא תשנא את אחיך בלבבך…לא תיקום ולא תיטור״, כאילו בבחינת אור בוקע עולה מתוך הנפש אחרי שטוהרה מזוהמת החיים המצומצמים. אותו ״ואהבת לרעך כמוך״, ובצורה עוד יותר מזהירה, נמסר על ידי הנצרות בתור כלל ראשון, בתור דבר מסוים, שאין לפניו ולא אחריו כלום, בתור דבר שאינו דורש שום הכנה ואינו מסוגל לשום התפתחות.

[…] היהדות כאילו מוסרת לאדם אור גנוז בפנסים רבים, פנס בתוך פנס, ועבודת חייו היא להוציא את האור מתוך הפנסים, להביאו יותר ויותר לידי גילוי. […] מה עשתה הנצרות? עמדה והוציאה את האור הגנוז מתוך כל הפנסים ומסרה אותו כמות שהוא לכל הרוצה בו. מובן כי רוצים נמצאו רבים לקבל אור גדול כזה בלי כל עמל, בלי כל הכנה קודמת – מי לא ירצה? כולם הריעו: אור, אור! ובתחילה באמת נראה היה לקצרי ראות כי אומנם באה הגאולה לאנושות העלובה, אבל התוצאות ידועות. העיניים, שלא התרגלו לאור הגדול, נסתמאו. במקום הרגש והמחשבה באו הדמיון והלשון; הרצון, שלא הסתגל, התלהב במידה כזו ששרף חיים את כל מי שלא התלהב כמוהו, ובשם האהבה העליונה והקדושה למד האדם לזרוע ולהצמיח שנאה ושקר עם כל תולדותיהם ותולדות תולדותיהם. ומה שיותר מעציב הוא כי האור הערטילאי והמצומצם הזה מוסיף עד היום לסמא את עיניהם אפילו של מיטיבי הראות היותר חשובים.

(א״ד גורדון, ״לבירור ההבדל בין היהדות והנצרות״, השילוח, גליון 34, עמ׳ 205-202)

שאלות לדיון בכיתה:

• האם אתם מכירים מהחיים האישיים מצבים בהם אנחנו שואפים למטרות – אך מפספסים אותן משום שלא בנינו ״תכנית עבודה״ למען השגתן?
• מדוע לדעתכם גופים שונים – משרדי ממשלה, צבא, כיתה, בית ספר, תנועת נוער, משפחה – קובעים כללים וחוקים שונים להתנהגות החברים בהם? מדוע לא מספיק רק לומר ״ואהבת לרעך כמוך״ או ״יש להתנהג בצורה מכובדת״ וכדומה?
• חישבו על היחס הבינלאומי לפעולות ישראל במהלך מלחמת ״חרבות ברזל״. היו גינויים רבים לפעולות של צה״ל ברצועת עזה, וקריאה לישראל לסייע הומניטרית לעזה. האם לדעתכם יש קשר בין התיאולוגיה של פאולוס (שהיא חלק מהתרבות המערבית, גם זו החילונית), לבין האירועים הללו? נמקו.

למחשבה ולדיון – קראו את המאמר הבא (ניתן להתייחס רק לקטע האחרון, ״לא באמת השתנינו״ ואת הפסקה שלפניו):

• כיצד התפישה הפאולינית בדבר ביטול-המצוות משפיעה על התפישות החינוכיות בימינו?
• האם לדעתכם צודק פרופ׳ רוזנברג בניתוחו? מה דעתכם על פירוש הרלב״ג המובא במאמר לפסוק ״חנוך לנער על פי דרכו״?

הפוסט בין יהדות לנצרות – עיון היסטורי אקטואלי הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

(למערך שיעור מותאם לתלמידי יסודי לחצו כאן)

פתיחה: נאום רבין תואר לשם כבוד

כפתיחה לשיעור, נציג בפני התלמידים סרטון קצר ובו הקלטה של ראש הממשלה עת קיבל (כרמטכ״ל) את התואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית – נאום שנראה כאילו נכתב על השנתיים האחרונות בהם לחמה במדינת ישראל מול אוייבים רבים המבקשים להשמידה.

ייחודיותו ומוסריותו של צה״ל

כאמור, הקטעים בסרטון הם מתוך ״נאום הר הצופים״.

• למעוניינים, ניתן להעמיק עם התלמידים את הקריאה בנאום, שרבים מחלקיו רלוונטיים ואקטואליים גם בימינו. (קישור לטקסט המלא של הנאום):

״ביראת כבוד עומד אני לפניכם…במקום הקדום מלא ההוד הנשקף אל בירת הנצח שלנו, וצופה אל פני במותיהן של קדמוניות עמנו.

[…] יכולה השאלה להישאל, מה ראתה האוניברסיטה להעניק ד״ר של כבוד לפילוסופיה דווקא לחייל, כאות הוקרה על פעולותיו במלחמה.

מה לאנשי צבא ולעולמה של האקדמיה – המסמלת את חיי התרבות?

מה לאלו העוסקים לפי מקצועם באלימות ולערכי הרוח?

אלא שרואה אני בכבוד זה, שהינכם חולקים באמצעותי לחברי אנשי הצבא, הכרה עמוקה, שלכם, בייחודו של צה״ל, שאינו אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו.

[…] היום, באה האוניברסיטה ומעניקה לנו תואר של כבוד כאות הכרה ביתרונו הרוחני והמוסרי של צה״ל דווקא בלחימה עצמה, שהרי הגענו למעמד זה כתוצאה מן המערכה הכבדה, שאף כי נכפתה עלינו, יצאנו ממנה בנצחון, שהפך כבר היום לפלא.

המלחמה היא ענין קשה ואכזרי מעיקרו, מלווה בהרבה דם ודמעות אך דווקא במלחמה הזו שעברה עלינו, באו לידי ביטוי גילויים מופלאים ונדירים של אומץ לב וגבורה, שצידם של גילויים אנושיים של אחווה ורעות ואפילו של שאר רוח.

מי שלא ראה אנשי צוותו של טנק הממשיכים בתנופת ההסתערות כאשר מפקדם הרוג ורכבם פגוע קשה, חבלנים שסיכנו חייהם למלט חברם הפצוע בשדה מוקשים, מי שלא ראה את הדאגה והמאמץ שגילה חיל האויר כולו, כדי לחלץ טייס שצנח בשטח אויב – אינו יודע מסירות של חבר לחבר.

[…] זאת ועוד – בכל הגזרות בלטו בעדיפותם המפקדים של צה״ל בכל הדרגים, על פני מפקדי האויב. התושייה, התבונה, הנכונות, כושר האילתור, הדאגה לחייל, ובעיקר, ההליכה קדימה לפני פיקודיהם: כל אלה אינם טכניקה או עניינים של חומר. אין להם הסבר סביר, אלא במונחים של הכרה עמוקה במוסריותה של מלחמתם.

גילויים אלה ראשיתם ברוח וסופם ברוח.

התעלותם של לוחמינו לא בזכות הברזל באה אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצידקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה שהוטל עליהם – להבטיח קיום האומה במולדתה, לקיים – ואפילו יהיה זה במחיר חייהם – זכותו של עם ישראל לחיות חייו במדינתו – חופשי עצמאי בשלום ובשלווה.

צבא זה שעמדה לי הזכות לעמוד בראשו בעת המלחמה הזו, מהעם בא ואל העם חוזר – עם המתעלה בשעת דוחק ואשר יכול לכל אויב בזכות רמתו המוסרית, הרוחנית והנפשית בעת מבחן.״

שאלות לדיון בכיתה:

• לאור דבריו רבין בנאום, מהו יתרונו הרוחני והמוסרי של צה״ל? במה הוא מתבטא?
• בנאום מדבר רבין על כך שהאמונה וההכרה במוסריותו של צה״ל ובצדקת דרכנו במלחמה שנכפתה עלינו, הן הבסיס לנצחונות ולאותם גילויים של אומץ לב וגבורה. בימינו יש כאלו – מבחוץ ומבפנים – שמנסים לערער על מוסריותם ועל צדקת דרכם של מדינת ישראל וצה״ל במלחמת חרבות ברזל. מה הייתם עונים לאותם מערערים?

ירידה מהארץ

בשנת 1976 נערך עם ראש הממשלה דאז יצחק רבין ריאיון עיתונאי. בסוף הריאיון נשאל רבין על תופעת הירידה מן הארץ שהיתה אז, ורבין אמר על היורדים כי הם ״נפולת של נמושות״.

• רגע של עברית: עיינו בהסבר של ״אתר השפה העברית״ (מקור) לביטוי ייחודי זה, שנכנס כמטבע לשון לשפה העברית:

לאור הסבר זה – כתבו במילים שלכם מה היה יחסו של יצחק רבין לאותם אנשים היורדים מן הארץ?

• המילים החריפות בהן נקט רבין כנגד היורדים עוררו סערה, ורבין נדרש להתנצלות. בריאיון שנערך עמו לעיתון של יורדים מהארץ, אמר רבין: ״כאשר טבעתי את הביטוי בזמנו, הייתי סבור שמדינת ישראל חייבת לתחום קו ברור ונחרץ שיפריד בין ישראלים שעוזבים את המדינה בשעת התמודדות עם בעיות ביטחון, כלכלה וחברה קשות ביותר, ובין אלה הנשארים למרות הקשיים ונושאים בנטל המדינה. האווירה היום שונה. ישראלים החיים בחו"ל, בעיקר בארה"ב, עוזרים למדינה״.
  • האם וכיצד לדעתכם ישראלים שחיים בחו״ל עוזרים למדינה?
  • האם לדעתכם אותם ישראלים שנמצאים שם עושים זאת למען עזרה למדינה, או מסיבות אחרות? מה הן?
  • האם לדעתכם גם בימינו ״מדינת ישראל חייבת לתחום קו ברור ונחרץ שיפריד בין ישראלים שעוזבים את המדינה בשעת התמודדות עם בעיות ביטחון, כלכלה וחברה קשות ביותר, ובין אלה הנשארים למרות הקשיים ונושאים בנטל המדינה״? – כיצד?
  • הכינו כרזה המעודדת ישראלים להשאר בארץ/לחזור אליה מהגולה, ברוח דבריו של רבין (ניתן להיעזר בכלי בינה מלאכותית).

• הצעה נוספת: קראו את טורו של יועז הנדל: ״״נפולת של נמושות״: ירידה איננה אופציה״.
  • ערכו בכיתה דיבייט בנושא ירידה מן הארץ בזמננו.

נצור לשונך מרע – על חופש הביטוי והסתה

כידוע, ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בידי יגאל עמיר. בתקופה שקדמה לרצח היו מחאות נגד רבין ומדיניותו, שקידמה הסכמי שלום מול הפלסטינים, הסכמים אלו היו נתונים במחלוקת עמוקה וקשה בציבוריות הישראלית, ואשר קודמו במרץ למרות שגם באותה התקופה בוצעו פיגועי טרור רצחניים (למשל: הפיגוע בקו 5; הפיגוע בצומת בית ליד; והפיגוע בקו 20 ברמת גן).

בחלק מהמחאות היו קריאות ״רבין בוגד״ ושלטים ברוח זו. מאז ועד ימינו נטען כי ההפגנות נגד רבין ומהלכיו, בהן היו גם כרזות המציגות את רבין כ״בוגד״ היו למעשה הסתה, וכי הן שזרעו את הזרעים לרצח המזעזע. מנגד היו שטענו כי ההפגנות ותכנם היו חלק מחופש הביטוי במסגרת דיון נוקב על מדיניות הממשלה וכי אין להם קשר למעשה הרצח שכל הצדדים הסתייגו ממנו והיו מזועזעים ממנו.

• צפו בהסבר קצר על חופש הביטוי וחשיבותו בדמוקרטיה בסרטון המצורף
• ערכו דיון בכיתה: היכן לדעתכם צריך לעבור הגבול בין חופש הביטוי ובין הסתה?

שלושה עשורים אחרי רצח רבין עולה שוב בחברה הישראלית שאלת הגבול בין חופש הביטוי להסתה.

• לפניכם מגוון פרסומים ברשת מהתקופה האחרונה – האם לדעתכם הם חוסים תחת הגנת ״חופש הביטוי״, או שיש בהם משום הסתה?
  • ריסוס גרפיטי ״ביבי בוגד״: בתל אביב וגם בבאר שבע.
• לפניכם מבחר ״ציוצים״ ברשת x (טוויטר לשעבר) האם יש לדעתכם הבדל בין הציוצים השונים? אם כן – מהו?

https://twitter.com/odaskal/status/1852945768136511759

https://twitter.com/odaskal/status/1786765462962851912

חוות הדעת של היועמ"שית ושל היועץ המשפטי של משרד האוצר חדות וברורות: חוק המעונות הוא "חוק ההשתמטות 2", מי שתומך בחוק הזה, תומך בהשתמטות מצה"ל בזמן מלחמה.

מי שתומך בחוק הזה בוגד באנשי המילואים ובלוחמי צה"ל.

— יאיר לפיד – Yair Lapid (@yairlapid) November 3, 2024

רגע,
שאני אבין,
אנא הבהרנא לי:
זה כבר מותר להגיד
"ביבי בוגד", או, שצריך
לחכות עם זה כמה ימים?

— בועז לא בֹּעַז (@BoazQuant) November 2, 2024

׳אחים לנשק׳ שעודדו וקראו לאי התייצבות (מכבסת המילה סרבנות) שהצהירו כי קיימת פגיעה בכשירות חיל האוויר וכי יש טייסים שלא יתייצבו ביום פקודה, והכל לאוזני אוייבינו. אחים לנשק שעל ידיהם בין השאר מרוח דם נרצחנו ממשיכים לשסות ולפלג על יסוד שקרים! הפעם המציאו שקר הזוי שאין לחיילי מילואים…

— טלי גוטליב (@TallyGotliv) October 5, 2024

תקשיבו ותקשיבו טוב שמאל קפלניסטי מופקר:
התגובה הפראית והחולנית שלכם לפיטורין סופר לגיטימיים של שר מממשלה שאתם בכלל לא תומכים בה, מוכיחה מעבר לכל ספק (אם היה למישהו כזה) שאתם כנופיה עבריינית ופאשיסטית שמסכנת את קיומנו כאן כעם יהודי בארצו.
מי אתם ומה אתם?
שום תואר אקדמאי או רזומה…

— מני אסייג menny assyag (@mennyassyag) November 6, 2024

• חישבו או ערכו דיון בכיתה: האם גם אנחנו לעתים חוטאים בבריונות ברשת או בהסתה? מדוע לדעתכם זה קל לנו יותר מאשר פנים אל פנים? האם אנו יכולים לקבוע לעצמנו כללים, שירסנו אותנו בהתנהלותנו ברשת?
• בחברה הישראלית ישנן מספר יוזמות הקוראות למתן את השיח הציבורי. ביניהן המיזם לניטור השיח (קישור) שהוקם ביוזמת הורים שכולים מהמלחמה הנוכחית. מה דעתכם על מיזם זה? האם אתם מכירים מיזמים דומים?

הפוסט שלושים שנה לרצח יצחק רבין הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

כדי לציין את חשיבותו של ערך זה, להכיר ולהוקיר את העולים בעבר ובהווה מייחדת מערכת החינוך את ראשית חודש חשוון שבכל שנה לעיסוק בנושא במסגרת שבוע העליות.

יום העלייה

השבוע מצוין סמוך ליום העלייה שנקבע בחוק ליום ז בחשוון.

קראו את הצעת חוק יום העלייה וענו על השאלות:

• מה התאריך המקורי בו ביקשו לציין את יום העלייה ומדוע?
• מדוע בסופו של דבר נקבע יום זה לתאריך ז' בחשוון?
• למעוניינים בהעמקה: יום ז' בחשון הוא היום בו מתחילים לומר בתפילת העמידה "ותן טל ומטר לברכה". תאריך זה נקבע בשל העובדה שבימי בית שני עד לתאריך זה שבו אחרוני עולי הרגל שעלו מחו"ל לירושלים לבתיהם, ומעתה אין חשש שהגשם יפריע להם בדרכם.
  • איזה קשר קיים לדעתכם בין עובדה זו לבין קביעת תאריך זה כיום העלייה?
• נסו לברר מאילו מפלגות היו חברי הכנסת שחתמו על החוק? מה אתה למד מכך?

להלן נדון בכמה היבטים של העלייה לארץ הניתנים להוראה בכיתות השונות.

במידה ויש בכיתה עולים בני דור ראשון או שני כדאי מאוד לבקש מהם לספר את סיפורם ותחושותיהם בנושא העלייה ואף להיעזר בהם בהכנות לקראת השיעור.

בין הגירה לעלייה

מיליוני אנשים מהגרים מכל שנה מארצות שונות לארצות אחרות ותופעת ההגירה היא אחת התופעות החברתיות החשובות הנפוצות בעולם בן זמננו.

• אתרו ברשת ידיעות הקשורות למהגרים ולהגירה והסבירו מה לדעתכם מאפיין את תופעת ההגירה?
• בניגוד למהגרים, יהודים המגיעים לארץ ישראל נקראים עולים, ועלייה באנגלית איננה סוג של immigrate אלא נכתבת בצורה ייחודית To make Aliya (או – to repatriate) – מה לדעתכם הסיבה להבדל בין שתי מילים אלו (עלייה והגירה)? מה לדעתכם הסיבה להבדל בין שתי מילים אלו? העזרו בסרטון המצורף. האם אתם מסכימים עם הנאמר בו?

בקרב פרסומים ומאמרים היוצאים בידי גורמים ערבים או גורמים יהודים אנטי ציונים או פוסט ציונים מקפידים הכותבים לתאר את היהודים העולים ארצה בשם מהגרים.

• מדוע לדעתכם הם בוחרים להשתמש במושג הגירה ולא עלייה בתיאור מעבר של יהודים לחיות בארץ? מה תענו להם?

שיר העלייה

לפניכם כמה שירים העוסקים בנושא העלייה לארץ במשך הדורות (ניתן לבחור בכיתה בחלק מהשירים או לחלק אותם בין קבוצות תלמידים) בכל אחד מהשירים מתבקשים התלמידים לאתר את העלייה או תקופות העלייה אליה מתייחס השיר, לנסח מהם התחושות לגבי העלייה העולות ממנו ולהסביר לעצמם ולכיתה האם לדעתם העולים בימינו מזדהים עם תחושות אלו.

• שיר המעלות – פרק תהילים המיוחס לעולים מבבל לארץ בימי בית שני. רבים משתמשים בו גם לתיאור העליות שהתרחשו בעת הקמתה של מדינת ישראל

• שאו ציונה נס ודגל – שיר מימי העלייה הראשונה בסוף המאה ה-19

• אח יה ראב – שיר המתייחס לימי העלייה ההמונית שאחרי הקמת המדינה

• המסע לארץ ישראל – שיר המתייחס לעלייה מאתיופיה בשנות ה-80 של מאה ה-20

• טוב שבאתם – שיר מראשית המאה ה-21

אם הייתם היום מחברים שיר המבטא את תחושותיהם של העולים בני זמננו אילו מסרים הייתם משלבים בו ואילו לא? מדוע?

עלייה – אתגר והזדמנות

העליות השונות לארץ מהוות אתגר קשה עבור אלו השותפים בהם הבוחרים לעזוב מולדת, תרבות, שפה, קשרים חברתיים משפחה ולעיתים מקצוע ומעמד כלכלי ולעבור לארץ לא נודעת. העלייה היא אתגר גם לחברה הקולטת (בין אם במסגרת כיתתית, קהילתית או לאומית) הנדרשת לסייע בקליטת העולים ומתמודדת תכופות בשל כך עם אתגרים חברתיים, תרבותיים או כלכליים.

צפו בסרטון הקלאסי מלפני יובל שנים של חבורת לול על העלייה (ניתן לבצע תיווך בעת הצורך). הסרטון מתייחס לגלי העלייה מראשית הציונות ועד שנות השבעים של המאה הקודמת (המאה העשרים).

• איזו תופעה חברתית מתאר הסרטון? האם לדעתכם היא קיימת גם היום? נסחו שלוש שאלות אותם הייתם רוצים לשאול בעקבות הסרטון.

עיינו במאמר זה ודונו מה דעתכם על הנאמר בו בכיתה.

לאור הסרטון ולאור דיונים אפשריים בכיתה על עלייה בת זמננו ואתגריה ניתן לכוון את התלמידים להכין מכתב/פוסט/מם הפונה ליהודים בתפוצות ומבקש מהם לעלות לארץ למרות האתגרים (ואולי דווקא בגללם).

• לחלופין ניתן להכין מכתב דומה למשפחה העולה לארץ ומברך ומעודד אותה על החלטתה.

ניתן לסיים את הפעילות בפעולה אקטיבית דוגמת הבעת הוקרה למשפחות עולים / עולים חיילים בודדים או אף לעולים הנמצאים בבית הספר.

• להפעלות שונות בנושא שבוע העליות מטעם משרד החינוך

הפוסט מעולה לעולה – שבוע העליות במערכת החינוך הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

בשעה שנכתבים הדברים עדיין לא ברורה זהותו של הרוצח שירה בקירק בשעה שנאם בעצרת בה הציג את דעותיו בפני סטודנטים, אולם מעריכים כי הרצח בוצע על רקע עמדותיו של קירק, מראשי הדוברים של המחנה השמרני בעולם וכאמור מגדולי תומכיה של מדינת ישראל.

על קירק, דמותו ודעותיו

העיסוק בדמותו מאפשר לנו לדון עם תלמידים על התמיכה וההתנגדות לישראל ברחבי העולם, על נושא האלימות הפוליטית ההולכת וגואה מצד שונאי ישראל, ועל יכולת ההשפעה והתרומה לעולם שבאה לידי ביטוי גם אצל אנשים צעירים.

חלק א – למה הם תומכים בנו?

ישראל ניצבת במרכז תשומת הלב העולמית מזה שנים רבות. היא מדינה קטנה יחסית, השייכת לעם שהוא אחד הקטנים בעולם. הכוחות הפועלים כנגדה הינם בעלי עוצמה כלכלית עצומה, ואנטישמיות אף פעם לא חסרה בעולם. בקשו מהתלמידים להסביר מה לדעתם גורם לצעירים לא יהודים, לעמוד לימין ישראל?

חלק ב – קירק בפעולה

צפו בקטעים הבאים (ניתן לחלק כל קטע לזוג תלמידים) והציגו בכל קטע את הטענות המופנות כלפי קירק ביחס לישראל ואת תגובתו לטענות אלו

• קטע ארוך יחסית על יחסי ארה"ב וישראל
• ביחס לשאלה למי שייכת ארץ ישראל
• קטע ארוך יחסית על המלחמה בעזה
• על יחסי ישראל ארצות הברית
• על המלחמה בעזה
• על "פשעי המלחמה"

סכמו את הטיעונים המרכזיים איתם הוא התמודד וכיצד הוא עושה זאת?

חלק ג – אלימות נגד חופש הביטוי

בשלב זה כאמור עדיין לא ברור מי רצח את קירק שנורה בשידור חי לעיני המונים (לשיקול דעת המורה לגבי הסרטון שלא נשתף כאן) אולם בשנים האחרונות הולכת ומתפשטת ברחבי העולם המערבי פעילות אלימה מצד גופים שונים העוינים את ישראל ואת המחנה השמרני כלפי תומכי ישראל ומבטאי עמדות שמרניות.

האם לדעתכם יש קשר בין תרבות חברתית ופוליטית המנסה להשתיק דעות מנוגדות בשמה של ״תקינות פוליטית״ ובין מעשים של אלימות פיזית שלולת כל רסן?

חלק ד – לזכרו

קירק היה בן 31 במותו וכבר הספיק להפוך לדמות מרכזית בארצות הברית ובעולם כולו. כיצד לדעתכם עשה זאת? מה הדבר מלמד על יכולותיהם של אנשים צעירים להשפיע בימינו על העולם?

במידה והדבר מתאפשר ניתן לבקש מהכיתה (הזדמנות לתרגול באנגלית..) לכתוב מכתב ניחומים לאלמנתו ומשפחתו של קירק ובו הערכה על פעילותו למען ישראל

הפוסט לזכרו של אוהב ישראל הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.