מטרות השיעור

• התלמידים יכירו את טקס הדלקת המשואות כחלק מחגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל
• התלמידים יזהו ערכים של תרומה למדינה, אחריות לאומית, יוזמה ועשייה למען הכלל
• התלמידים יכירו את רעיון שבטי ישראל בתנ"ך כסמל לאחדות משלימה.
• התלמידים יבינו את חשיבות החיבור בין חלקי עם ישראל והשותפות בגורל ובייעוד

 פתיחה (15 דקות)

המורה יציג קטע מתוך טקס המשואות של השנה. חלק מרגש במיוחד, או דמות מפורסמת שמדליקה משואה, שיכירו את "הפורמט", ויראו כמה זה חגיגי עם קהל גדול ….

• מי ראה את טקס הדלקת המשואות השנה?
• מה המטרה שלו?

ניתן להיכנס לאתר הכנסת וללמוד קצת לעומק על המעמד.

ניתן לחלק טקסט מקוצר לקריאה ולכתיבה במחברות:

מהו טקס המשואות?

טקס הדלקת המשואות הוא הטקס הממלכתי הנועל את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה ופותח את חגיגות יום העצמאות.

הטקס נערך ברחבה שבהר הרצל בירושלים, סמוך לקברו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, ומועבר בשידור ישיר בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים. טקס הדלקת המשואות נערך במדינת ישראל משנת 1950, והוא התפתח במרוצת השנים עד שקיבל את צביונו העכשווי.

נוכחים בו יושב ראש הכנסת, שרים, חברי הכנסת, הרמטכ"ל, אנשי הסגל הדיפלומטי, משפחות שכולות, נכי צה"ל ואזרחים. מדי שנה מוזמנים כ-5,000 צופים.

הרחבה מקושטת בתפאורה עם סמלי 12 שבטי ישראל ומוארת בתאורה צבעונית.

במרכז הטקס – הדלקת 12 משואות כנגד 12 השבטים.

לאורך השנים נלקחו הנושאים המרכזיים של הטקס מההיסטוריה של הציונות ומתקומת מדינת ישראל: העלייה והקליטה, המפעל החינוכי, פיתוח המדע והטכנולוגיה, מתנדבים, יהדות התפוצות, הלשון העברית, איכות הסביבה, האחדות ועוד.

משיאי המשואות נבחרים בהתאם לנושא המרכזי של הטקס. אנשים שעשו ופעלו למען מדינת ישראל ועם ישראל, בתחומים שונים ומגוונים, מחקר, כלכלה, מוסיקה, רפואה, צבא, התנדבות, תרבות, חינוך ועוד…

ענו על השאלות במחברת:

• מתי מתקיים טקס הדלקת המשואות?
• ומה הוא מסמל בין שני הימים הלאומיים?
• היכן נערך הטקס, וליד קברו של מי הוא מתקיים?
• מדוע מדליקים דווקא 12 משואות, ומה הן מסמלות?
• אילו סוגי אנשים נבחרים להדליק משואה, ומה המשותף להם?

שלב א' – מה הופך אדם לראוי להדליק משואה? (5–7 דקות)

שאלות לדיון בכיתה:

• אילו תכונות יש לאדם שראוי להדליק משואה?
• מה אדם צריך לעשות כדי לתרום למדינה?

רישום על הלוח:
תרומה למדינה | אחריות | יוזמה | מסירות | מצוינות | עזרה לזולת|השפעה

הדגשה:
לא רק הצלחה אישית – אלא עשייה שיש בה תרומה לעם ולמדינה

שלב ב' – פעילות מרכזית: 12 השבטים = 12 ערכים (15 דקות)

נספח: מפת ארץ ישראל בחלוקת השבטים (על פי התנ"ך) עם 12 דגלים ריקים

הסבר קצר:

עם ישראל בתנ"ך היה מחולק ל-12 שבטים – לכל שבט אופי ותפקיד, אך כולם יחד יצרו עם אחד.

הדגש:
ריבוי חלקים – עם אחד
כל אחד תורם בדרכו

משימה:

בכל דגל התלמידים כותבים: תכונה כשרון או ערך שמחזק את עם ישראל ואת מדינת ישראל

דיון לסיכום השלב הזה– אחדות העם

• למה חשוב שלעם ישראל יהיו הרבה סוגים של אנשים?
• מה מחבר בינינו כעם אחד?

סיכום:

האחדות לא אומרת שכולנו אותו דבר – אלא שכולנו פועלים יחד למען עם ישראל ומדינתו

שלב ג' – משימת כתיבה

"המלצה על דמות להדלקת משואה" (10 דקות)

כתבו המלצה לוועדה הבוחרת:

בחרו דמות מהסביבה הקרובה:

• הורה
• סבא/סבתא
• שכן
• מורה
• דמות אחרת

התייחסו:

• מי הדמות?
• כיצד היא תורמת לאחרים או למדינה?
• איזה ערך היא מבטאת?
• מדוע היא ראויה להדליק משואה?

הדגשה:
גם עשייה יומיומית למען אחרים היא חלק מבניין החברה והמדינה

סיכום (3–5 דקות)

סיכום:

טקס המשואות מזכיר לנו שהמדינה נבנית בזכות אנשים שפועלים למענה,
ושכל אחד מאיתנו יכול להיות שותף בכך.

נספח לשיעור

• מפת ארץ ישראל בחלוקה לשבטי ישראל (על פי התנ"ך) עם 12 דגלים ריקים למילוי ערכים אפשריים להדלקת משואות.

הפוסט מערך שיעור ליסודי: תעלה המשואה (כיתות ג-ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

מטרות השיעור

• להבין מהי חירות
• להכיר את סיפור יציאת מצרים כחג של חירות
• להבין שחירות היא גם משהו פנימי – לא רק חיצוני
• לפתח תחושת בחירה אישית וחוסן לאור ימים אלו שאנו נתונים בהם

 פתיחה – מה זה בכלל חירות?

שאלת פתיחה לתלמידים: מי יודע מה זה “חירות”?

אחרי כמה תשובות, להסביר בפשטות:

חירות = להיות חופשי.

לעשות דברים בלי שמישהו מכריח אותך.

 חיבור לפסח – מה קרה בהגדה?

פותחים בהתייחסות לסיפור שיעבוד העברים על ידי פרעה במצרים.

סיפור יציאת מצרים ארע בליל הפסח, ולכן מאז מציינים מידי שנה את חג הפסח, חג החירות.

זה הזמן לערוך בירור מילולי עם הבנת המושגים:

• עם ישראל היה עבדים – לא יכלו לבחור.
• עבד = אדם ששייך למישהו אחר, ועושה מה שאומרים לו.
• בני חורין = אנשים שיכולים לבחור מה לעשות. אין עליהם "בעלות".

סיפור קצר – נתן שרנסקי – סרטון מקסים לימי שאגת הארי

לספר בקצרה:

נתן שרנסקי היה יהודי שחי במדינה שבה אסור היה לדבר בחופשיות או לעלות לישראל.

הוא נאבק על מה שהוא מאמין בו – ונכנס לכלא.

שם ניסו לשבור אותו, אבל הוא אמר דבר מדהים:

“אפשר לקחת לי את הגוף – אבל לא את הבחירה שלי מי להיות.”

להציג את הסרטון של נתן שרנסקי בו הוא מסביר לתלמידים מה ניתן לעשות עם המצב שאנחנו "תקועים בבית" במצב של מלחמה:

מצורף סרטון מעולה עם 5 המלצות של שרנסקי לתלמידים הנמצאים בבתיהם בשל מגפות או מלחמות. איך לעבור את התקופה בבית, בקשו מהתלמידים לרשום מהם 5 ההמלצות- וכיצד הם שומרות על החירות שלנו?

אפשר להציג שקף מסכם לסרטון:

1. לתת משמעות- לבחור להבין את התפקיד שלכם.
2. ⁠ לזכור שלא תלוי בכם מתי ייגמר. תלוי בי להיות איש חופשי- תבנו תוכניות שאתם שולטים בהם.
3. ⁠לשמור על חוש הומור- מבט חיובי
4. ⁠לעשות משהו שאוהבים
5. ⁠תרגישו קשר עם כל העם- ביחדכם לבחור שאתם לא לבד

 קישור למציאות של הילדים

לשאול:

• האם יש מצבים שאנחנו לא שולטים בהם?
• למשל: מלחמה, אזעקות, ביטולים, לחץ…

אז מה כן בשליטה שלנו?

(להוביל לתשובה: ההתנהגות, הבחירה, הגישה)

 מסר מרכזי (להציג שקף ולבקש להעתיק למחברות)

חירות אמיתית = איך אני בוחר להגיב למה שקורה לי

פעילות קצרה – “הבחירה שלי”

כל תלמיד משתף "דבר אחד שאני בוחר לעשות למרות שקשה"

דוגמאות:

• להישאר רגוע
• לעזור בבית
• לשמח חבר
• להמשיך ללמוד

לסיום לחבר הכל:

בפסח יצאנו מעבדות לחירות.
אבל גם היום –

להיות בן חורין זה לדעת לבחור איך להיות, גם כשלא הכל בשליטתנו. לבחור בטוב.

הפוסט מערך שיעור ליסודי – פסח: מהי חירות? (כיתות ג-ו) (מותאם לזום) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

(למערך המותאם לתלמידי תיכון לחצו כאן)

מטרות השיעור

• היכרות ולמידה של המושג "עורף" ועורף של מדינה.
• יקבלו פרופורציה והקשר הסטורי ממלחמת העצמאות על עמידת האזרחים תחת הפצצות.
• יחזקו בעצמם תחושת חוסן- באמצעות עיסוק בחוסן אזרחי.
• יזהו תחושת מסוגלות וגבורה דווקא לאור ימי "שאגת ארי".

מצגת

עורף חזק – עם חזק

מהו עורף? (פתיחה קצרה להבנה מילולית ולהמחשה)

בקשו מהתלמידים לשבת ישר. ובקשו להזיז את הראש בלי להזיז את הצוואר.

לדיון: מה מחזיק את הראש?

העורף הנו החלק האחורי בצוואר, שמחזיק את הראש ומאפשר לגוף לעמוד זקוף ולנוע.

אם מדינה היא כמו גוף גדול – מהו העורף של המדינה?

לדיון: מי נמצא בחזית המלחמה? תשובות צפויות: חיילים, טייסים, לוחמים.

ומי נמצא בעורף? (ייתכן ותלמידים יענו משטרה, רופאים…אמבולנסים)

העורף הוא כל האזרחים.

הורים, ילדים, מורים, שכנים, עובדים, מתנדבים,

הם לא נמצאים בשדה הקרב, אבל הם מחזיקים את החיים במדינה.

מומלץ לשתף מסך עם סמל של פיקוד העורף

לבקש מהתלמידים למצוא רמזים למה שדיברנו

בניין: מסמל את המרחב העירוני/אורבני ואת האוכלוסייה האזרחית שעליה הפיקוד מגן.

גבעה: מסמלת את המרחב הכפרי. השילוב של הבניין והגבעה יחד מייצג את כלל היישובים והמרחב האזרחי במדינה.

משולש כחול (על רקע כתום): זהו הסימון הבינלאומי להגנה אזרחית (Civil Defense). הוא מופיע לעיתים בסמלים ובתגיות של יחידות הפיקוד ומדגיש את תפקידו המקצועי של הפיקוד בתחום החילוץ וההצלה.

הצבע הכתום: הצבע הבינלאומי המוסכם ליחידות חילוץ והצלה בעולם.

מבט לעבר: מלחמת העצמאות (7 דקות)

בשנת תש"ח- 1948 הוקמה מדינת ישראל ומיד אחרי הקמת מדינת ישראל,
פרצה מלחמה גדולה, של המדינות השכנות כנגד מדינת ישראל החדשה.

באותם ימים חיל האוויר המצרי הפציץ את תל-אביב שוב ושוב.

לישראל הצעירה כמעט לא היו מטוסים שיכלו להגן על העיר.

המטרה של ההפצצות הייתה להפחיד את האזרחים.

הראו לתלמידים תמונה מתקופת ההפצצות:

שאלו: מה אתם רואים בתמונה?
איך לדעתכם הרגישו תושבי תל אביב?

איך אתם הייתם מרגישים?

דברי דוד בן-גוריון

לאחר אחת ההפצצות נסע ראש הממשלה דוד בן-גוריון לראות את הנזק בעיר.

תיאור מתוך ספרו של מרדכי נאור :

על אף הקשיים והסכנות, היה בן גוריון אופטימי. בלילה הקודם, לאחר ההפצצה הראשונה של תל אביב על ידי חיל האוויר המצרי, נסע מנהיגה בן ה- 62 של ישראל, לשדה דב שנפגע. בשובו לפנות בוקר לביתו, בג'יפ פתוח, עקבו אחריו תושבי תל אביב בהשתאות. בן גוריון שאב מהם עידוד: 'מכל הבתים הציצו אנשים בפיז'אמות ובכותנות. אבל לא היה ניכר פחד למעלה מהמידה. הרגשתי – אלה יעמדו. (מתוך – מרדכי נאור, שנה ראשונה לעצמאות, יד בן צבי, תשמ"ח, עמ' 18).

להציג לתלמידים שקף, ציטוט ממוקד- כך הוא תיאר בן גוריון את מה שראה:

"מכל הבתים הציצו אנשים בפיז'אמות ובכותנות.
אבל לא היה ניכר פחד למעלה מן המידה.
הרגשתי – אלה יעמדו."

שאלו את התלמידים: מה גרם לבן-גוריון לחשוב שהאנשים יעמדו?

לדיון : התגברות וחוסן – הוא ראה אנשים שמפחדים אבל לא נשברים.

הם ממשיכים לחיות, מתגברים על תחושת החשש, ומקפידים לחזור "לחיות רגיל" כמה שניתן.

זה נקרא חוסן.

שאגת הארי – מה קורה היום? (10 דקות)

מדוע שולחים אל העורף (אלינו) טילים?  המטרה העיקרית היא להפחיד אותנו…

אם אנשים מפחדים מאוד ומאבדים תקווה – המדינה נחלשת.

אבל אם האנשים ממשיכים לחיות ולתפקד –המדינה נשארת חזקה.

אפשר להראות דוגמאות:

• סיוע אזרחי למפונים ולחיילים

• התנדבות אזרחית בזמן המלחמה

• גם ילדים הם חלק מהעורף

עורף חזק הוא לא רק רופאים או נהגי אמבולנס.

עורף חזק הוא: אנשים שמתגברים על מצב לא מוכר ואי וודאות, שמאמינים בצדקת הדרך, וממשיכים לחיות ולעזור זה לזה. ולכן גם ילדים יכולים להיות חלק מהעורף.

שאלו את התלמידים: מה הדבר הקטן שאני יכול לעשות כדי לחזק את העורף?

אפשר לענות בצ'אט או בקול. (לדוגמה:  • להיות חבר טוב  • לעזור בבית • לעודד חבר שמפחד• לשמור על הכללים בזמן אזעקה)

סיום – לשתף מסך בשיר מעורר תקווה והשראה

ולבקש מכל תלמיד לרשום משפטים שהוא מזדהה איתם תוך השיר ולכתוב מדוע.

כבר במלחמת העצמאות הבינו מנהיגי ישראל דבר חשוב:

הכוח של מדינה לא נמצא רק בצבא. הוא נמצא גם באנשים עצמם ואפילו בנו הילדים!!

כאשר אזרחים מאמינים, מתגברים וממשיכים לחיות למרות הקושי –
הם מחזקים את המדינה.

ולכן אומרים:

עורף חזק – עם חזק.

הפוסט עורף חזק – עם חזק מערך ליסודי (כיתות ג-ו) (מיוחד לזום בימי "שאגת ארי") הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

(למערך מותאם לגילאי תיכון לחצו כאן)

מטרות השיעור

בסיום השיעור התלמידים יוכלו:

• להכיר את הרקע ההיסטורי ליום המשפחה
• להבין כי המשפחה היא מקור של כוח, תמיכה ואחריות הדדית, ואינה דבר מובן מאליו
• לזהות תפקידים ואחריות בתוך המשפחה, ולהבין את חשיבות השותפות של כל אחד
• להעמיק בהבנת הכוח הבין-דורי של המשפחה ובערכים העוברים מדור לדור
• לפתח תחושת הוקרה והכרת תודה כלפי בני המשפחה

יום המשפחה

חלק א’: קריאה בטקסט מידעי ודיון פתיחה

הרקע ליום המשפחה (15 דקות)

טקסט לתלמידים – עיבוד בהשראת ויקיפדיה, מותאם לשפת יסודי

יום המשפחה בישראל מצוין מדי שנה בחודש שבט. בעבר נקרא יום זה “יום האם”, והוא נועד להוקיר את האימהות על תפקידן החשוב במשפחה. יום האם נקבע בתאריך זה משום שזהו יום פטירתה של הנרייטה סאלד, דמות מרכזית שפעלה למען ילדים ומשפחות בארץ ישראל.

לפני כמה עשרות שנים הוחלף שמו של היום מ“יום האם” ל“יום המשפחה”. מאז, זהו יום שבו אנו מקדישים זמן לעצור ולהודות על המשפחה שלנו: על האנשים שסובבים אותנו, על הכוח, האהבה והתמיכה שהמשפחה מעניקה לנו. יום המשפחה מזכיר לנו שהמשפחה אינה דבר מובן מאליו, אלא מתנה שצריך להעריך ולשמור עליה.

שאלות הבנה ומחשבה

1. כיצד נקרא יום המשפחה בעבר?
2. מדוע נקבע יום האם בתאריך זה?
3. כיצד נקרא היום כיום, ומה אנו עושים בו?
4. מה פירוש הביטוי “לא מובן מאליו”?
5. למה חשוב להזכיר לעצמנו שהמשפחה אינה דבר מובן מאליו?
6. יש אנשים שטוענים שכאשר שינו את יום האם ליום המשפחה –
   האימהות איבדו את היום המיוחד שלהן. מה דעתכם?

דיון מונחה על גבי השאלות:

• מה זה "לא מובן מאיליו"? אילו דברים בחיים שלנו הם לא מובנים מאליהם?
• מה מיוחד באמא שלכם?
• בואו ננסה לבדוק בכיתה – האם יש דברים שמשותפים בין האמהות?
  (אכפתיות, דאגה, חום, הקשבה, מחשבה על אחרים)
• האם אפשר גם להוקיר את כל המשפחה וגם לתת מקום מיוחד לאמא?

חלק ב: לוקחים אחריות – כולנו שותפים במשפחה

פעילות חווייתית ודיון ערכי (25–30 דקות)

התלמידים מקבלים דף נספח:
“מי אחראי על מה בבית שלנו?”

הנחיה:

לפניכם רשימה ארוכה של משימות משפחתיות.
ליד כל משימה כתבו מי באמת אחראי עליה בבית שלכם.
חשוב לכתוב בכנות – ומותר גם לחייך  

-הרשימה המלאה – בנספח בסוף המערך

דיון בעקבות הפעילות

שאלות מנחות:

• למה חשוב שכולם במשפחה ייקחו חלק באחריות?
• האם זה רק כדי שיהיה יותר קל לאבא ואמא?
• איך שותפות באחריות משפיעה על התחושה בבית?

הדגשה:

כשכולם שותפים –
לא רק העבודה מתחלקת,
אלא גם תחושת ההצלחה,
השייכות והקשר בינינו מתחזקים.

ניתן לסיים כאן לדלג על חלק ג' ולעבור לחלק ד'- לפעילות הסיכום ומשימת הכתיבה לשיעורי בית.

חלק ג’: קומה נוספת לעומק – הכוח הבין־דורי של המשפחה

פעילות העמקה / אפשרות לשעה נוספת

בחלק זה אנו לוקחים את השיעור לקומה נוספת של עומק, ועוסקים בכוחה של המשפחה כמשהו שנבנה לאורך דורות, ושואב כוח מהעבר כדי לצמוח אל העתיד.

פעילות: “עץ המשפחה שלי”

התלמידים מציירים עץ משפחתי פשוט.

הנחיות:

• ליד ההורים – כתבו תכונה אחת שאתם חושבים שהם ירשו מההורים שלהם
• ליד עצמכם – כתבו תכונה אחת שאתם מזהים אצלכם ושקיבלתם מסבא או מסבתא
• אפשר להוסיף: מנהג, סיפור או זיכרון משפחתי

ניתן כחלופה לדון על הטקסט של השיר "חי" – זוכה לשעבר באריווזיון

מצורף בסוף המערך דף הפעלה לתלמידים

קטע מן המקורות – משל העץ והשורשים

“וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם,
וְעַל־יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו;
וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבֹא חֹם,
וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן,
וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג,
וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.”
ירמיהו י״ז, ח’

ניסוח מפושט ומותאם לתלמידי יסודי

הפסוק מתאר עץ חזק שנטוע ליד מים.
העץ שולח שורשים עמוקים,
ולכן גם כשחם או קשה   הוא לא נובל,
ממשיך להיות ירוק,
וממשיך לתת פירות.

הצעה להצגה בכיתה (פדגוגית)

• להקריא תחילה את הפסוק
• לשאול: מה לא ברור? אילו מילים קשות?
• לקרוא יחד את הניסוח המפושט
• לבקש מהתלמידים למצוא:
  • • מי העץ?
    • מה הם השורשים?
    • מה הם “המים”?
    • מה הם ה“פירות”?

שאלות לדיון – משל ונמשל

• למה המשפחה דומה לעץ?
• מה מחזק משפחה לאורך זמן?
• אילו דברים במשפחה שלנו הם כמו “שורשים”?
• איך היכרות עם הסבים, הסיפורים והעבר מחזקת אותנו היום?
• מה כל אחד מאיתנו יכול לעשות כדי להעמיק את השורשים של המשפחה שלו?

דיון יישומי:

• איך יוצרים שורשים עמוקים במשפחה שלנו?
  (היכרות עם הסיפור המשפחתי, שמיעת סיפורים על סבים וסבתות, הכרת הדודים, המקומות שמהם באו, שמירה על מנהגים, שיחות משפחתיות)

חלק ד’: סיכום וכתיבה אישית – ניתן לתת כמשימת בית

התלמידים כותבים במחברת

1. למה יום המשפחה חשוב באופן כללי?
2. למה הוא חשוב עבורי?
3. למי במשפחה חשוב לי להגיד תודה – ועל מה?
4. איזו מחשבה חדשה אנחנו לוקחים איתנו היום על המשפחה שלנו?

(נספח – דף פעילות לשיר "חי")

השיר “חי” – משפחה, המשכיות וכוח

השיר “חי” של עפרה חזה מדבר על חיים, המשכיות וכוח שעובר מדור לדור.

חלק א’: האזנה ותחושה ראשונית

האזינו לשיר.

בזמן ההאזנה חשבו:

1. איזו מילה חוזרת הרבה פעמים בשיר? ____________
2. איזה רגש השיר מעורר בי?
   ☐ שמחה
   ☐ גאווה
   ☐ התרגשות
   ☐ כוח
   ☐ אחר: ______________________

חלק ב’: קריאה והתבוננות

קראו את הקטע הבא מתוך השיר:

“עובר מזמור
מדור לדור,
כמעיין מאז ועד עולם

אני שואל, ומתפלל

טוב של אבדה עוד התקווה

חי, חי, חי
כן, אני עוד חי.
זה השיר שסבא
שר אתמול לאבא
והיום אני.

אני עוד חי, חי, חי,"

1. מי הדמויות שמוזכרות בקטע? ________
2. מה עובר בין הדורות בשיר? וכיצד זה קשור לכך שלא עבדה התקווה? ____________
3. למה לדעתכם חשוב להזכיר גם סבא וגם אבא? ומה הקשר לזה ש" אני עוד חי"? ____________

חלק ג’: חיבור אליי ולמשפחה שלי

1. האם יש במשפחה שלי משהו שעובר מדור לדור? ____________
   (שיר, סיפור, מאכל, מנהג, ביטוי מיוחד…)
2. דבר אחד שלמדתי מההורים שלי: _________________
3. דבר אחד שלמדו ההורים שלי מההורים שלהם (אם אני יודע/ת): ___________
4. מתי אני מרגיש/ה שהמשפחה נותנת לי כוח? ____________

חלק ד’: לסיכום

השלימו:

“בשבילי להיות חי בתוך המשפחה שלי זה אומר…” _________________________________________________

נספח לחלק ב:

לוקחים אחריות – מי אחראי על מה, בבית שלנו?

לפניכם רשימה של פעולות ומשימות שקורות כמעט בכל משפחה.
ליד כל פעולה – כתבו על הקו מי בבית שלכם בדרך כלל אחראי עליה.
אין תשובות נכונות או לא נכונות – רק כנות

1. לסדר את המיטה   __________________________
2. להוריד כלים מהשולחן אחרי הארוחה   __________________________
3. להכניס או להוציא כלים מהמדיח   __________________________
4. להוציא את האשפה   __________________________
5. לבחור מה אוכלים לארוחת ערב   __________________________
6. להכין אוכל / לחתוך סלט   __________________________
7. לעשות קניות   __________________________
8. לשלם חשבונות   __________________________
9. לבחור סרט או תוכנית לכל המשפחה   __________________________
10. לשמור על אח או אחות קטנים   __________________________
11. לקחת ילד או ילדה לרופא   __________________________
12. להסיע את המשפחה למקומות רחוקים   __________________________
13. לסדר את הבית לקראת שבת / אירוח   __________________________
14. לתקן משהו שמתקלקל בבית   __________________________
15. לזכור ימי הולדת ואירועים חשובים   __________________________
16. לקום בלילה כשמישהו לא מרגיש טוב   __________________________
17. לדאוג שכולם יגיעו בזמן למסגרות   __________________________
18. לבחור לאן יוצאים לטיול משפחתי   __________________________
19. לדאוג שלכולם יהיה מה שצריך לבית הספר   __________________________
20. להקשיב כשמישהו צריך לדבר   __________________________

משימה נוספת אצלנו בבית:
____________________________________________________________

הפוסט יום המשפחה (לכיתות ד–ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

מטרות השיעור

• הבנת משמעות ט"ו בשבט
• היכרות עם המידע שקהילות יהודיות בגולה השתמשו בפירות כדי לשמור געגוע וחיבור לארץ ישראל.
• יכירו ויבינו את הדימוי "כי האדם עץ השדה" שורשים, גדילה, פירות.
• יכירו את משל הכרם מתוך ספר הכוזרי – הקשר בין העם לארצו.

מצגת

ט"ו בשבט-עץ שורשים וגעגוע

מהלך השיעור

פתיחה: "מה זה באמת ט״ו בשבט?" (5–7 דקות)

המורה מציגה סל פירות/תמונות.

שאלות לדיון

• למה נקבע טו בשבט דווקא בתאריך זה?
• מה עושים בדרך כלל בט״ו בשבט?
• האם זה רק חג של פירות? למה אוכלים פירות?

ט״ו בשבט בגולה – חג של געגוע לארץ (15 דק)

מצורף נספח ובו טקסט שניתן לחלק ולבקש לענות על השאלות המצורפות במחברת כמשימת כתיבה.

או להקריא על ידי המורה, ולהשיב ביחד על השאלות במליאת הכיתה.

• משמעות התאריך לחישוב שנות העץ.
• יהודים שחיו בארצות רחוקות, ביקשו לזכור את ארץ ישראל ולהרגיש קרובים אליה. לכן התפתח מנהג לאכול פירות (במיוחד מפירות שנשתבחה בהם הארץ), ולעיתים פירות מיובשים כדי שיחזיקו מעמד בדרך.

חלק א: "כי האדם עץ השדה" – אנחנו כמו עץ (10–12 דקות)

מטרה: לחבר את החג לזהות אישית, גדילה ושורשים.

לוח/דף: ציור עץ גדול עם ארבעה חלקים: שורשים, גזע, ענפים, פירות.

כותבים יחד לצד איור על הלוח מה מסמל כל חלק בעץ:

• שורשים = מאיפה אני בא? משפחה, עם, מסורת
• גזע = מה מחזיק אותי? ערכים, חברים, הרגלים טובים
• ענפים = מה אני לומד ומתפתח בו? תחביבים, יכולות
• פירות = מה אני נותן לאחרים? מעשים טובים, עזרה, שמחה

יישום בהתאמה לפי גיל:

• ב–ג: כל ילד מצייר עץ וכותב 1–2 מילים המאפיינות אותו בכל חלק.
• ד–ו: כתיבה קצרה: „מה הם השורשים שלי ואיזה פרי אני רוצה להצמיח השנה?”

חלק ב': משל הכרם מתוך ספר הכוזרי – מה קורה כשאני במקום הנכון לי?

מטרה: להעמיק את רעיון הקשר לארץ באמצעות משל ברור לילדים.

• טקסט למורה (לומר בעל־פה או לקרוא), מתוך ספר הכוזרי שכתב ר' יהודה הלוי:

מלך כוזר, שואל את החכם היהודי, מדוע ארץ ישראל אינה פורחת ומוצלחת אם לפי טענתו זו ארץ מבורכת ומיוחדת, וגם עם ישראל לא נראה "העם הנבחר" אלא הוא עלוב ובזוי בגולה.

עונה החכם למלך: כרם יכול לצמוח במקומות רבים, אבל כדי שייתן את הענבים המתוקים והיפים ביותר שלו, הוא צריך להיות נטוע באדמה ובמקום שהכי מתאימים לו- מבחינת סוג האדמה, מזג האוויר וכד'. ואדמה פוריה ללא כרם מטופח גם לא תצמיח פירות. כך גם החיבור בין ארץ ישראל והעם היהודי: הוא יכול לחיות בהרבה מקומות בעולם, אבל כאשר הוא נמצא בארץ ישראל הוא יכול לפרוח באופן שלם יותר, לצמוח והתפתח ולהניב פירות משובחים. והארץ מלבלבת ופורחת יותר מאי פעם, מאז הקמת מדינת ישראל.

"כן הכרם זה, שאתם אומרים שמצליח בו הכרם, אילו לא היו נוטעים בו הגפנים ועובדים העבודה הראויה להם, לא היה עושה ענבים. והמעלה המיוחדת הראשונה, היא לעם שהוא סגולה ולב כאשר זכרתי. ויש לארץ עזר בזה עם המעשים והתורות התלויות בה, אשר הם כעבודה לכרם".

שאלות דיון קצרות:

• מה המשל והנמשל במשל הכרם שאומר החכם למלך כוזר?
• ר' יהודה הלוי חי לפני 900 שנה. מה ההבדל בין העם היהודי אז לבין היום? ומה ההבדל בין ארץ ישראל בין אז לבין היום?

שאלת סיכום: (5 דקות)

אם הייתם צריכים לקרוא לט״ו בשבט בשם נוסף – מה הייתם בוחרים?

נספח 1 – ט״ו בשבט בגולה: פירות של געגוע וחיבור לארץ

ט״ו בשבט נקרא ביהדות "ראש השנה לאילנות" – זה היום שממנו מחשבים את גיל העצים והפירות לצרכים שונים בהלכה, כמו מתי מותר לאכול מן הפרי ומתי מפרישים תרומות ומעשרות. זהו יום שמציין התחלה חדשה לעולם הצומח.

אבל במשך דורות רבים, כשיהודים חיו רחוק מארץ ישראל, ט״ו בשבט קיבל משמעות נוספת:
יום של געגוע וחיבור לארץ דרך הפירות שלה.

היהודים בחרו לציין את היום הזה דווקא באמצעות פירות ארץ ישראל – תאנים, תמרים, ענבים, רימונים וזיתים – כי הפירות האלה סימלו בעיניהם את הארץ הטובה והמיוחדת שאליה התפללו לשוב.
הבאת הפירות מארץ ישראל לארצות רחוקות לא הייתה פשוטה כלל, ולכן פעמים רבות הביאו אותם כפירות יבשים, שהחזיקו מעמד בדרך הארוכה. מכאן גם נולד המנהג לאכול בט״ו בשבט פירות יבשים.

כשהניחו את הפירות על השולחן ואכלו מהם יחד, הם לא רק חגגו חג חקלאי, אלא גם זכרו את הארץ, דיברו עליה, וחיזקו את הקשר אליה – אפילו מרחוק.

כך הפך ט״ו בשבט לחג שמחבר בין האדם, הפירות וארץ ישראל – גם בגלות וגם בארץ.

השיבו על השאלות:

1. מה פירוש הביטוי „ראש השנה לאילנות”, ולמה נקבע ט״ו בשבט כיום כזה?
2. מדוע קיבל ט״ו בשבט משמעות מיוחדת דווקא עבור יהודים שחיו בגלות?
3. מדוע בחרו היהודים לציין את ט״ו בשבט באמצעות פירות ארץ ישראל דווקא?
4. אילו פירות מוזכרים בטקסט כסמל לארץ ישראל?
5. מדוע לא היה פשוט להביא פירות מארץ ישראל, ומה הפתרון שמצאו?
6. לפי הטקסט, הפירות חיברו את היהודים לארץ ישראל גם כשהיו רחוקים ממנה.
   איך לדעתך חפץ, טעם או מנהג יכול לעזור לאדם להרגיש שייך למקום שהוא אוהב, גם כשהוא רחוק ממנו? נא להביא דוגמה אישית.

הפוסט מערך שיעור – ט״ו בשבט: עץ, שורשים וגעגוע (כיתות ב-ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

כיתות: ה–ו (למערך מותאם לתלמידי תיכון לחצו כאן)
משך: 45 דקות

מטרות השיעור

• היכרות עם משמעות המילה דמוקרטיה.
• הבנת הצורך בדמוקרטיה בחברה של אנשים שונים.
• הבנת העיקרון של קול שווה לכל אדם, הוגנות ואיזון.
• היכרות עם שלוש הרשויות בדמוקרטיה.
• יישום עקרונות הדמוקרטיה בדוגמה מחיי הכיתה.

מצגת

למה צריך דמוקרטיה?

חלק א’: הצורך בהחלטה משותפת – דוגמה קונקרטית (10 דקות)

 העלאת הצעות לשיפור הכיתה

המורה: “אנחנו רוצים לשפר את החיים בכיתה.
בואו נציע הצעות אמיתיות לשיפור.”

על הלוח רושמים את מה שהתלמידים מציעים (דוגמאות):

• יותר זמן משחק בהפסקה
• שינוי מקומות ישיבה
• כלל חדש לגבי רעש
• יום פעילות מיוחד

נבחרת על ידי המורה, בכוונה רק הצעה אחת בלבד (גם אם לא כולם בעדה)

• האם כולם רוצים את זה?
• האם יש גם מי שמתנגד?
• אבל… צריך להחליט: כן או לא?

הבעיה מתחדדת – לדון בכיתה, על אפשרויות שאינן דמוקרטיות

• אולי לבחור לפי ההצעה של הילד הכי חכם?
• אולי לבחור לפי מי שגר הכי קרוב לבית הספר?
• אולי לבחור לפי מי שהגיל שלו הכי גבוה?
• אולי לבחור לפי מי שיודע לצעוק הכי חזק?

חלק ב’: מהי דמוקרטיה – ידע בסיסי והמשגה (7 דקות)

הגדרה על הלוח:

דמו – קרטיה = שלטון העם

 עם   שלטון    (תרגום מיוונית)

בדמוקרטיה שואלים “איך מחליטים יחד כביטוי לרצון העם”.

ובהקשר של בחירת ההמלצה מהלוח שעלתה בחלק א':

“אז איך בדמוקרטיה היינו מחליטים לגבי ההמלצה שהעלינו לכיתה?”

• דמוקרטיה היא דרך שבה קבוצה גדולה של אנשים מקבלת החלטות
• לכל אדם יש זכות שווה להשתתף
• לא לפי כוח, כסף או מעמד, אלא כי הוא חלק מהכלל

חלק ג’: שלוש הרשויות – יישום דרך הדוגמה (15 דק’)

הסבר קצר על תפקיד כל רשות.

   הרשות המחוקקת – קובעת חוקים וכללים

   הרשות המבצעת – מבצעת את ההחלטות

  הרשות השופטת – בודקת שהכול נעשה לפי הכללים שקבעו הכנסת והממשלה

בחירת שני נציגים לכל רשות על ידי המורה- חזרה לדיון בהצעת השיפור שהוצעה בחלק א':

המחוקקת – האם מתאים להפוך לכלל?

המבצעת – איך מיישמים כזה כלל?

השופטת – מה יגיע לדיון אצל הרשות הזו?

סיכום (5 דק’)

• למה לא אדם אחד מחליט?
• למה חשוב שלכולם יהיה קול?
• למה טוב שיש כמה רשויות?

הפוסט מערך שיעור: למה צריך דמוקרטיה? (כיתות ה-ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

פתיחה: מי היה הרמב"ם?

הרמב"ם (רבי משה בן מימון) אינו עוד פרשן. הוא נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה היהודית, ועליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה". נפתח בהיכרות עם האיש שחי חיים של פליט נרדף, אך הפך למנהיג העולם היהודי ולרופא המלך.

נפתח בצפייה באחד משני הסרטוני הבאים (בהתאם לאופי הכיתה, ולזמן הנתון בידינו):

• אפשרות א: סרטון מבית צה״ר.

• אפשרות ב: סרטון של ״חדשות מהעבר״.

שאלות לדיון בעקבות הצפייה:

• הרמב"ם נדד בין ספרד, מרוקו, ארץ ישראל ולבסוף מצרים. כיצד, לדעתכם, חיי הנדודים והרדיפות השפיעו על כתיבתו ועל רצונו לעשות "סדר" ביהדות?
• הרמב"ם היה גם איש הלכה, גם פילוסוף וגם רופא. האם בימינו אנו רואים שילובים כאלה אצל מנהיגים רוחניים? מדוע לדעתכם זה נדיר יותר היום? מהו לדעתכם המצב הרצוי יותר? נמקו.

כתביו של הרמב״ם:

כפי שראינו, הרמב"ם כתב חיבורים מרכזיים בתחומים שונים, ששינו את ארון הספרים היהודי:

1. פירוש המשניות: שמטרתו הנגשת המשנה – הספר הבסיסי ביותר של התורה שבעל פה – לכל אדם.
2. משנה תורה (״היד החזקה״): ספר הלכה המקיף את כל תחומי החיים, המסודר על פי נושאים, ומטרתו היתה להיות מעין ״קודקס הלכתי״ שעל פיו יורו הלכה כל בית ישראל.
3. מורה נבוכים: חיבור פילוסופי שנועד ליישב בין הפילוסופיה לבין האמונה.

• האם לדעתכם צריך לנסות ליישב בין האמונה ובין דעות גלובליות הרווחות בעולם בכל דור ודור? נמקו.

לימוד תורה ופרנסה:

אחד הנושאים הטעונים ביותר ביחסי דת ומדינה בישראל הוא נושא "תורתו אומנותו" והתקצוב הממשלתי ללומדי תורה. עמדת הרמב"ם בנושא זה היא חריפה וחד-משמעית, ועומדת בניגוד מוחלט לנורמה המקובלת בעולם החרדי-ליטאי של ימינו (מודל "חברת הלומדים" שהתפתח החל מהמאה ה-19).

בהלכות תלמוד תורה פרק ג, הלכות י-יא כותב הרמב״ם כך:

״כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.

אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא, שנאמר (תהלים קכ״ח, ב׳) ״יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך״: אשריך – בעולם הזה, וטוב לך – לעולם הבא שכולו טוב״.

• הרמב"ם משתמש בביטויים קשים מאוד ("חילל את השם", "כיבה מאור הדת") נגד מי שמתפרנס מלימוד תורה. כיצד, אם כן, העולם החרדי כיום מבסס את קיומו על כך?
• האם לדעתכם החרדים צודקים או טועים בנושא זה? נמקו.
• האם לדעתכם המודל של הרמב"ם (עבודה ולימוד) ישים במדינת ישראל המודרנית? האם ניתן להצמיח "גדולי דור" כשהם צריכים לעבוד לפרנסתם כרופאים או מהנדסים? האם לדעתכם ישנה סתירה בין לימודי החול ו/או יציאה לעבודה ובין התגדלות בתורה וברוח? נמקו.

הפוסט הרמב״ם הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

כיתות: ה–ו (למערך מותאם לתלמידי חטיבה לחצו כאן)
משך השיעור: 45 דקות

מטרות השיעור

1. לפתח אצל התלמידים הבנה שהקשבה היא כלי מרכזי ללמידה ולהתקדמות.
2. לעורר מוטיבציה פנימית להקשבה למורה ולבעלי ניסיון.
3. להמחיש כיצד הקשבה חוסכת טעויות ומאפשרת “לראות רחוק יותר”.
4. להכיר לתלמידים את הדימוי “ננס על גבי ענק” כמודל לחשיבה לומדת.

הקשבה ככוח לצמיחה: ננס על כתפי ענק

פתיחה – למה בכלל להקשיב? (5 דקות)

המורה פונה לתלמידים בשאלה פתוחה:
“אם אתם רוצים להשתפר במשהו – ספורט, משחק מחשב, ציור, נגינה או לימודים – מה הדרך הכי מהירה להתקדם?”

לאחר מספר תשובות, המורה שואל:
“האם עדיף לנסות הכול לבד, או להקשיב למישהו שכבר עבר את הדרך לפניכם?”

המורה מסכם בקצרה:
יש דברים שאפשר לגלות לבד, אבל הרבה דברים אפשר ללמוד מהר יותר כשמקשיבים לניסיון של אחרים.

הדימוי- “ננס על כתפי ענק” (7 דקות)

המורה מציג את הביטוי ואת האיור של:

“ננס על כתפי ענק”

הסבר למורה:

“ננס הוא קטן. ענק הוא גבוה וחזק. ננס שעומד לבד רואה למרחק קצר.

 אבל אם הוא עומד על הכתפיים של ענק – הוא רואה רחוק יותר מהענק עצמו.

לא כי הוא גדול יותר, אלא כי הוא נעזר בגובה של אדם אחר.”

הענק = אדם עם ניסיון וידע.
הננס = מי שנמצא בתחילת הדרך.
ההקשבה = הדרך לעלות על הכתפיים.

קריאה בסיפור – ללמוד מניסיון (10 דקות)

מצורף בנספחים משל עם הודי עתיק מתוך "סיפורי פנצ'טנטרה"- אודות להקת אווזים, הממחיש את תוצאות חוסר הקשבה, ותוצאות של למידה מנסיונם של וותיקים ומנוסים.

ניתן להקריא או לחלק את הסיפור  “עצת האווז הזקן”.

דיון בעקבות הסיפור (10 דקות)

שאלות מנחות:

• מדוע האוזים לא הקשיבו לאווז הזקן?
• מה היה קורה אילו הקשיבו לאווז הזקן בזמן?
• כיצד הניסיון שלו הציל את כולם בסופו של דבר?

המורה מדגיש:
האווז הזקן לא היה חזק יותר – הוא היה מנוסה יותר.
כשהקשיבו לו, הם “עלו על הכתפיים” של הניסיון שלו.

דיון לסיכום- הקשבה ככלי לצמיחה (8 דקות)

 “כיצד הסיפור של האווזים, או של הננס על גבי הענק קשור אל הכיתה שלנו?”

 “כשאתם מקשיבים בשיעור, אתם לא רק מקשיבים למילים. אתם משתמשים בניסיון של מישהו שכבר למד את החומר, טעה, הבין, ויודע להזהיר מראש.”

שאלות לתלמידים:

• באילו מצבים הקשבה למורה יכולה לחסוך טעויות?

• באיזה תחום בחיים שלכם הייתם רוצים להיות ‘ננס על גבי ענק’?

נקודות להדגשה:

• מי שמקשיב חוסך לעצמו טעויות שכבר נעשו.
• מי שמקשיב מרוויח ניסיון שלא צבר בעצמו.
• מי שמקשיב , רואה רחוק יותר, מתקדם מהר יותר.
• הקשבה אינה סימן לחולשה, להפך הקשבה היא כח, כלי חזק להתקדמות.

נספח סיפור

 “עצת האווז הזקן” – משל עם הודי עתיק מתוך "סיפורי פנצ'טנטרה"

 עצת האווז הזקן

משל עממי הודי עתיק מתוך "סיפורי פנצ'טנטרה"

להקת אווזים התגוררה על עץ גבוה ביער ירוק, שהעניק להם בית מוגן. בין האווזים היה אווז אחד זקן וחכם. האווזים הצעירים כיבדו את הזקן, אך לעיתים לא הקשיבו לכל עצותיו.

יום אחד הבחין האווז הזקן בנצר של צמח מטפס קטן שהחל לגדול ליד שורשי העץ. הוא קרא לחבריו ואמר: "בואו נעקור את הצמח המטפס הזה כל עוד הוא קטן. אם נתעלם ממנו, הוא יגדל ויטפס על העץ. יום אחד אולי יגיע צייד, יטפס עליו ויגיע אל הקן שלנו." אך האחרים צחקו ואמרו שאין מה לדאוג – העץ נראה להם בטוח וחזק. הם התעלמו מאזהרת הזקן, והצמח המטפס המשיך לגדול לאיטו.

עם הזמן גדל הצמח המטפס והתפתל סביב גזע העץ, עד שנהיה עבה וארוך מספיק לטפס בעזרתו מהקרקע עד צמרת העץ. גם כששמו האווזים לב שהצמח התארך, אף אחד מהם לא טרח לכרות אותו. יום אחד, כשהאווזים יצאו מהעץ לחפש מזון, עבר צייד ביער. הוא הבחין באווזים שעל צמרת העץ ובצמח המטפס סביב הגזע, והחליט לנצל זאת. הצייד טיפס בקלות בעזרת הצמח המטפס עד לענפי העץ, פרש שם רשת גדולה כמלכודת, ואז ירד והסתתר בין השיחים כדי להמתין לשוב הלהקה.

בערב, כששבו האווזים אל העץ, הם לא הבחינו ברשת ונלכדו בה מיד. כנפיהם הסתבכו בחבלים, והם החלו לצווח ולפרפר בבהלה בניסיון נואש להיחלץ. רק האווז הזקן נשאר שקט ושליו במקומו. אחד הצעירים צעק אליו בחרדה: "איך אתה יכול להישאר כל כך רגוע? אנחנו בצרה צרורה!"

האווז הזקן השיב ברוך: "אמרתי לכם שיום אחד נתחרט שלא השמדנו את המטפס כשהיה קטן… אבל כעת חשוב שנתרכז במציאת מוצא." האווזים השתתקו והקשיבו לו. "עלינו להעמיד פני מתים," המשיך הזקן, "כשיגיע הצייד הוא יחשוב שמתנו ויזרוק אותנו אחד-אחד מהעץ אל הקרקע. נמתין בשקט, וכשהוא ישליך את האווז האחרון ולפני שיתחיל לרדת – כולנו נפרוש כנפיים ונברח בבת אחת."

כעבור זמן קצר טיפס הצייד אל צמרת העץ כדי לבדוק את המלכודת. הוא הופתע למצוא את כל האווזים שוכבים דומם בתוך הרשת, כאילו מתו. הצייד חשב שהאווזים אולי מתו מפחד, והחל למשוך אותם ולהשליך מטה, אחד-אחד. האווזים נפלו ארצה ונשארו לשכב ללא תנועה, בדיוק כפי שהדריך אותם האווז הזקן. כשהצייד זרק את האווז האחרון והתכונן לרדת, לפתע פרשו כל האווזים את כנפיהם ועפו לשמיים בבת אחת! הצייד נותר חסר אונים כשכל הלהקה חמקה מידיו ונעלמה.

לאחר שברחו למקום מבטחים, הודו האווזים לאווז הזקן על חוכמתו שהצילה אותם. הם הודו שטעו כשלא הקשיבו לעצתו. האווז הזקן חייך ואמר: "העיקר שלמדנו את הלקח." מאותו יום החליטו האווזים להקשיב תמיד לעצותיו של מי שמנוסה מהם, ולעבוד יחד כדי למנוע צרות בעתיד.

הפוסט הקשבה ככוח לצמיחה: ננס על כתפי ענק (כיתות ה–ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

כיתות: ז׳–ט׳ (למערך המכוון לתלמידי יסודי לחצו כאן)
מסגרת: חינוך (מתאים גם לתנ״ך)
משך השיעור: 90 דקות

מטרות השיעור

1. הבנת עקרון ההקשבה:
   התלמיד יבין כי הקשבה לחכמת הדורות ולבעלי ניסיון היא כלי מרכזי ללמידה, לצמיחה ולהתקדמות אישית וחברתית.
2. הקשבה כמנוע התקדמות:
   התלמיד יזהה שהקשבה איננה חולשה או ויתור על עצמאות, אלא אמצעי המאפשר “לראות רחוק יותר” באמצעות ניסיון שנצבר לפניו.
3. המשכיות בין־דורית:
   התלמיד יבין את רעיון רצף הדורות – כיצד חכמה, מוסר ותורה עוברים מדור לדור, ומתפתחים מתוך הקשבה ולא מתוך ניתוק.
4. עיון וניתוח טקסט:
   התלמיד ינתח סיפור תנ״כי (רחבעם בן שלמה) תוך הבחנה בין עצה המבוססת על ניסיון לבין עצה נטולת ניסיון, וינמק מסקנות בכתב.

מהלך השיעור

פתיחה  – ציטוט ניוטון (10 דקות)

המורה פותח את השיעור בציטוט, ללא הקדמה:

“אם הצלחתי לראות למרחוק, זה מפני שעמדתי על כתפי ענקים.”
אייזק ניוטון

שאלות פתיחה:

• מה לדעתכם ניוטון מבקש לומר?
• מי הם ה“ענקים” שעל כתפיהם הוא עומד?
• מדוע מדען כה גדול אינו מייחס את הישגיו לעצמו בלבד?

סיכום קצר של המורה:
גם התקדמות מדעית, כמו התקדמות אנושית, אינה נוצרת מאפס. היא נשענת על ידע, ניסיון וחכמה שנצברו בדורות קודמים. הקשבה למה שקדם לנו איננה עיכוב – אלא תנאי לראייה רחבה ועמוקה יותר.

ננס על כתפי ענק – האיור מן המאה ה־15 (15 דקות)

המורה מציג את האיור (ננס עומד על כתפי ענק).

שאלות לתלמידים:

• מי רואה רחוק יותר באיור?
• מדוע הננס מצליח לראות רחוק יותר מן הענק עצמו?
• מה מאפשר לו זאת?

סיכום המורה:
הננס אינו גדול יותר או חכם יותר – הוא פשוט נשען על גובה שכבר נצבר.
הענק מייצג ניסיון, ידע וחכמת חיים.
הננס מייצג את הדור הצעיר.
וההקשבה – היא הדרך לעלות על הכתפיים.

הדימוי מדגיש: מי שמקשיב, אינו מוותר על עצמאותו – אלא מתחיל את דרכו מנקודת פתיחה גבוהה יותר.

“והדרת פני זקן” – זקן כקונה חכמה (10 דקות)

המורה מציג:

“והדרת פני זקן” (ויקרא י״ט, ל״ב)

מדוע מכבדים את הזקן? (התלמידים לרוב מדברים על דאגה לחלש, הכרת תודה על השנים שנתנו לנו…) המורה מציג את פירוש חז"ל :

 המילה זקנה טומנת בתוכה את המשמעות– זה שקנה חכמה.
הכבוד אינו לגיל כשלעצמו, אלא לניסיון, לידע ולחכמת החיים שנרכשו עם השנים.

שאלה לכיתה:

• אילו דברים אפשר “לקנות” רק דרך זמן וניסיון, ולא דרך מידע מהיר?

משימת עיון וכתיבה – סיפור רחבעם (30 דקות)

קריאה מונחית

התלמידים קוראים בספר מלכים א׳ פרק י״ב:

• אות ו–ז – עצת הזקנים
• אות ח–יא – עצת הצעירים
• אות יב–טז – ההכרעה והתוצאה

משימת כתיבה

התלמידים עונים בכתב (בדף העבודה המצורף):

• מהי עצת הזקנים ומה עומד בבסיסה?
• מהי עצת הצעירים ומה מאפיין אותה?
• מדוע רחבעם בחר להקשיב לצעירים?
• מה היו תוצאות הבחירה?
• מה מלמד הסיפור על חשיבות ההקשבה לניסיון?

לאחר הכתיבה – שיתוף קצר במליאה.

סיכום השיעור – הקשבה ככלי לצמיחה (15 דקות)

המורה מסכם:

• מי שמקשיב – חוסך לעצמו טעויות שכבר נעשו.
• מי שמקשיב – מרוויח ניסיון שלא צבר בעצמו.
• מי שמקשיב – רואה רחוק יותר ומתקדם מהר יותר.
• הקשבה איננה חולשה – היא כוח.

שאלת סיום לתלמידים:

באיזה תחום בחיים שלך נכון לך להיות עכשיו “ננס על כתפי ענק”?

נספח – דף עבודה לתלמיד

הקשבה לחכמת הדורות

א. ציטוט פתיחה

“אם הצלחתי לראות למרחוק, זה מפני שעמדתי על כתפי ענקים” (ניוטון)

במשפט אחד: למה הכוונה בביטוי זה?

רחבעם בן שלמה

ב. עיון בטקסט (מלכים א׳ י״ב) קרא את הקטעים, ורשום כותרת לכל אחד מהחלקים:

• פסוקים ו–ז –
• פסוקים ח–יא –
• פסוקים יב–טז –

ענה בכתב:

1. מהי עצת הזקנים לרחבעם?

1. מהי עצת הצעירים?

1. מדוע לדעתך רחבעם בחר להקשיב לצעירים?

1. מה היו תוצאות החלטתו?

1. מה הלקח המרכזי של הסיפור לגבי הקשבה לניסיון?

באיזה תחום בחייך הקשבה לבעל ניסיון יכולה לעזור לך לראות רחוק יותר?

הפוסט הקשבה לחכמת הדורות – "על כתפי ענקים" (מותאם לגילאי חטיבה) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

שכבת גיל: ה–ו
משך: 60 דקות
תחום: היסטוריה / תרבות ישראל

מטרות השיעור

1. היכרות עם האירוע ההיסטורי שחל בי’ בטבת – המצור על ירושלים ואיך הוא הוביל לחורבן בית המקדש הראשון.
2. משמעות של ציון יום בו החל תהליך – ללמוד מבעוד מועד.
3. להבין את משמעות יום הקדיש הכללי.
4. לנתח את עקרון הזיכרון הלאומי באמצעות עבודה בקבוצות והצגה.

ציוד דרוש

• מחשב או טלוויזיה/מסך להקרנת סרטון
• דפי עבודה מודפסים לכל קבוצה (נספחים א–ד)
• לוח / מרקר

מצגת

עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי

מהלך השיעור

פתיחה והקרנת סרטון של סיוון רהב מאיר (8 דקות)

הוראות:

1. לצפות יחד בסרטון
2. במהלך הצפייה, התלמידים מתבקשים לשים לב ל־3 נקודות:
   • מהו הרקע ההיסטורי שבגללו מציינים את עשרה בטבת?
   • איפה זה קרה? מי נגד מי? (בבל עושה מצור על ירושלים)
   • מה מיוחד ציון הצום הזה בשונה מתשעה באב?
   • מה המסקנה של סיוון רהב מאיר בהשוואה לימינו? ביחס ל7 לאוקטובר?

סיכום המידע ההיסטורי:

עשרה בטבת הוא יום שהיווה את תחילתה של שרשרת אירועים קשה וכואבת לעם היהודי, והסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות.

זהו יום שנקבע כתענית ציבור, אחת מארבע תעניות קבועות מדי שנה לזכר חורבן בית המקדש. ביום זה, בשנת 588 לפני הספירה, הטילנבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים. תקופת המצור מתוארת במקורות כזמן של סבל אכזרי וחסר תקדים עבור החברה היהודית. בסופו נפרצו החומות, ולאחר הרס והרג רב בכל ירושלים וחורבן הבית הוגלו לבבל.

משימת כתיבה- משמעות מודרנית – יום הקדיש הכללי (10 דקות)

ראו את האמור בלקסיקון הכנסת לגבי יום הקדיש הכללי

עם קום מדינת ישראל וברוח הצורך הלאומי לזכור את ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה ומהם רבים שאין להם תאריך פטירה ידוע, נקבע בי’ בטבת גם יום הקדיש הכללי. ביום זה נהוג לומר קדיש וכל מי שרוצה יכול לזכור את מי שאין תאריך אזכרתם.

כתבו במחברות שלכם:

• מדוע נבחר יום זה בשנת 1949 ליום הקדיש הכללי? (עיינו בסוף דברי ההסבר בלקסיקון אתר הכנסת)
• למה לדעתך חשוב שיהיה יום קבוע כזה בלוח השנה?
• האם שמעת על מישהו שלא ידוע מקום או מועד פטירתו? 

פעילות קבוצתית – למידה פעילה (20 דקות)

חלוקת הכיתה ל־4 קבוצות.
לכל קבוצה דף משימות שונה (ראו נספחים א–ד).

כל קבוצה עובדת לפי הנחיות הנספח שלה.

כל קבוצה מציגה בקצרה (2–3 משפטים) את עיקרי המסקנות שלה.

המורה מסכמת, מוסיפה נקודות ידע במידת הצורך, ומקשרת חזרה לנקודות המרכזיות של השיעור.

נספחים: דפי עבודה לקבוצות

נספח א – קבוצה 1: המצור על ירושלים

בעשרה בטבת מציינים את היום שבו החל אחד האירועים הקשים בתולדות עם ישראל: המצור שהטיל נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, בשנת 588 לפני הספירה. המצור היה מהלך צבאי מתוכנן שנועד להכניע את העיר באמצעות ניתוקה ממקורות מזון, מים ועזרה חיצונית. תושבי ירושלים חיו תקופה ארוכה של רעב, פחד וחוסר ודאות, והמצב בעיר הלך והחמיר ככל שחלף הזמן.

המצור לא היה אירוע בודד, אלא תחילתו של תהליך ממושך שהסתיים בחורבן בית המקדש הראשון ובגלות בבל. לאחר חודשים ארוכים נפרצו חומות העיר, ירושלים נחרבה, והמרכז הדתי והרוחני של העם היהודי נפגע קשות. רבים מתושבי יהודה הוגלו מארצם, והחיים היהודיים בארץ ישראל השתנו לחלוטין.

ייחודו של יום עשרה בטבת הוא בכך שהוא אינו מציין את רגע החורבן עצמו, אלא את תחילתו של התהליך שהוביל אליו. היום הזה מלמד כי אסונות לאומיים אינם מתרחשים בבת אחת, אלא מתפתחים לאורך זמן. לעיתים יש סימני אזהרה מוקדמים, רגעים שבהם ניתן היה לפעול אחרת, ואחריות שמוטלת על מנהיגים ועל החברה כולה. לכן, זיכרון עשרה בטבת מזמין לא רק ללמוד על העבר, אלא גם לחשוב על ההווה ועל העתיד.

משימות:

1. כתבו שלוש עובדות על המצור (מי, איפה, מתי).
2. הסבירו במשפט אחד: מדוע י’ בטבת נחשב לנקודת ציון חשוב בהיסטוריה?
3. השלימו:

י’ בטבת מסמל את התחלת תהליך שהוביל ל__________.

נספח ב – קבוצה 2: משמעות יום הקדיש הכללי

לאחר השואה נותרו מיליוני יהודים ללא קבר ידוע וללא תאריך פטירה מדויק. במסורת היהודית מקובל לציין את יום הפטירה של אדם באזכרה שנתית ולומר קדיש לזכרו, אך עבור משפחות רבות שאיבדו את יקיריהן בשואה לא הייתה אפשרות לעשות זאת. מצב זה יצר קושי רגשי ולאומי עמוק, שכן הזיכרון נותר ללא מסגרת קבועה בלוח השנה.

כדי לתת מענה לקושי זה, נקבע עשרה בטבת גם כיום הקדיש הכללי. ביום זה כל אדם יכול לומר קדיש, להדליק נר זיכרון ולהתייחד עם זכרם של הנספים שאין ידוע מועד מותם. הבחירה ביום זה מחברת בין חורבן קדום בתולדות העם לבין האסון הגדול של המאה העשרים, ומדגישה את הרצף ההיסטורי של זיכרון, אובדן והתחדשות.

יום הקדיש הכללי מבטא אחריות משותפת של החברה לזכור גם את מי שאין להם קרובי משפחה שיציינו את זכרם. הוא מדגיש כי הזיכרון אינו רק עניין פרטי, אלא משימה לאומית וערכית. באמצעות קביעת יום קבוע בלוח השנה, נוצר מקום משותף של זיכרון, כבוד והזדהות עם העבר.

משימות:

1. מה הייתה הבעיה לאחר השואה בקביעת ימים לזיכרון?
2. מהו הפתרון שניתן?
3. כתבו במשפט אחד: למה יום זה מתאים לכך?

נספח ג – קבוצה 3: לוח השנה והנצחה

רקע קצר: ימים בלוח השנה משקפים אירועים חשובים בחיי עם.

לוח השנה היהודי הוא הרבה יותר מאוסף של תאריכים. הוא משקף את הסיפור ההיסטורי, התרבותי והערכי של העם. חגים מציינים רגעים של שמחה וגאולה, ואילו ימי צום וזיכרון מציינים תקופות של קושי, אובדן והתמודדות. יחד הם יוצרים רצף שמחבר בין עבר, הווה ועתיד.

ימי זיכרון מאפשרים לחברה לעצור את שגרת החיים ולהקדיש זמן למחשבה משותפת על אירועים שעיצבו את זהותה. הם מסייעים להעביר ידע היסטורי מדור לדור, לחזק תחושת שייכות, ולעורר דיון ערכי על אחריות, סולידריות ומשמעות הזיכרון.

באמצעות לוח השנה, הזיכרון הופך לחלק מהחיים היומיומיים ולא נשאר רק בספרי ההיסטוריה. הוא מעצב תרבות, משפיע על זהות לאומית ומעודד שיח בין דורות.

משימות:

1. ציינו שתי סיבות שבגללן לחברה חשוב לקבוע ימי זיכרון.
2. השלימו בטבלה:

1. כתבו משפט מסכם:

לוח השנה הוא כלי חשוב עבורנו כ-

נספח ד – קבוצה 4: זיכרון והנצחה בזמננו

רקע קצר: גם היום קובעים דרכי הנצחה לאירועים משמעותיים בחברה.

גם בזמננו, הזיכרון וההנצחה תופסים מקום מרכזי בחברה. מעבר לימי זיכרון בלוח השנה, קיימות דרכים רבות לשמר את זכרם של אנשים ואירועים: אנדרטאות, טקסים ממלכתיים, שמות רחובות, ימי לימוד מיוחדים וסיפורים אישיים העוברים במשפחות.

ההנצחה מאפשרת להפוך את הזיכרון למשהו חי ונוכח. היא מסייעת ללמוד מן העבר, להבין את משמעות האירועים ולהעביר לדורות הבאים ערכים של אחריות, כבוד האדם וחשיבות הזיכרון. כאשר זוכרים יחד, נוצר חיבור בין אנשים שונים בחברה ותחושת שותפות בגורל משותף.

הזיכרון אינו עוסק רק במה שהיה, אלא גם בשאלה כיצד אנו בוחרים לפעול בעתיד. באמצעות דרכי הנצחה מגוונות, החברה מבטאת את הערכים החשובים לה ואת המחויבות לשמור על הסיפור המשותף.

משימות:

1. כתבו שלוש דרכי הנצחה שונות שאתם מכירים.
2. מדוע חשובה ההנצחה בדוגמאות שהצגתם?

הפוסט עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי – יסודי (כיתות ה–ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.