פתיחה: מי היה הרמב"ם?

הרמב"ם (רבי משה בן מימון) אינו עוד פרשן. הוא נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה היהודית, ועליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה". נפתח בהיכרות עם האיש שחי חיים של פליט נרדף, אך הפך למנהיג העולם היהודי ולרופא המלך.

נפתח בצפייה באחד משני הסרטוני הבאים (בהתאם לאופי הכיתה, ולזמן הנתון בידינו):

• אפשרות א: סרטון מבית צה״ר.

• אפשרות ב: סרטון של ״חדשות מהעבר״.

שאלות לדיון בעקבות הצפייה:

• הרמב"ם נדד בין ספרד, מרוקו, ארץ ישראל ולבסוף מצרים. כיצד, לדעתכם, חיי הנדודים והרדיפות השפיעו על כתיבתו ועל רצונו לעשות "סדר" ביהדות?
• הרמב"ם היה גם איש הלכה, גם פילוסוף וגם רופא. האם בימינו אנו רואים שילובים כאלה אצל מנהיגים רוחניים? מדוע לדעתכם זה נדיר יותר היום? מהו לדעתכם המצב הרצוי יותר? נמקו.

כתביו של הרמב״ם:

כפי שראינו, הרמב"ם כתב חיבורים מרכזיים בתחומים שונים, ששינו את ארון הספרים היהודי:

1. פירוש המשניות: שמטרתו הנגשת המשנה – הספר הבסיסי ביותר של התורה שבעל פה – לכל אדם.
2. משנה תורה (״היד החזקה״): ספר הלכה המקיף את כל תחומי החיים, המסודר על פי נושאים, ומטרתו היתה להיות מעין ״קודקס הלכתי״ שעל פיו יורו הלכה כל בית ישראל.
3. מורה נבוכים: חיבור פילוסופי שנועד ליישב בין הפילוסופיה לבין האמונה.

• האם לדעתכם צריך לנסות ליישב בין האמונה ובין דעות גלובליות הרווחות בעולם בכל דור ודור? נמקו.

לימוד תורה ופרנסה:

אחד הנושאים הטעונים ביותר ביחסי דת ומדינה בישראל הוא נושא "תורתו אומנותו" והתקצוב הממשלתי ללומדי תורה. עמדת הרמב"ם בנושא זה היא חריפה וחד-משמעית, ועומדת בניגוד מוחלט לנורמה המקובלת בעולם החרדי-ליטאי של ימינו (מודל "חברת הלומדים" שהתפתח החל מהמאה ה-19).

בהלכות תלמוד תורה פרק ג, הלכות י-יא כותב הרמב״ם כך:

״כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.

אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא, שנאמר (תהלים קכ״ח, ב׳) ״יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך״: אשריך – בעולם הזה, וטוב לך – לעולם הבא שכולו טוב״.

• הרמב"ם משתמש בביטויים קשים מאוד ("חילל את השם", "כיבה מאור הדת") נגד מי שמתפרנס מלימוד תורה. כיצד, אם כן, העולם החרדי כיום מבסס את קיומו על כך?
• האם לדעתכם החרדים צודקים או טועים בנושא זה? נמקו.
• האם לדעתכם המודל של הרמב"ם (עבודה ולימוד) ישים במדינת ישראל המודרנית? האם ניתן להצמיח "גדולי דור" כשהם צריכים לעבוד לפרנסתם כרופאים או מהנדסים? האם לדעתכם ישנה סתירה בין לימודי החול ו/או יציאה לעבודה ובין התגדלות בתורה וברוח? נמקו.

הפוסט הרמב״ם הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

בחלק א- יוצג הרגע ההסטורי והחוקי, כדי להבין אך נוצר מעמד שונה לציבורים שונים בישראל.

בחלק ב- ננסה להבין את משמעות ההבדל בין "חובה כלפי המדינה" או "זכותי מהמדינה". ולדון בהשלכות של הדבר על סוגיית השוויון בנטל.

בחלק ג- לסיום, לאור הטענה שאם לומדים תורה פטורים מיציאה למלחמה – ניתן הצצה לעולם התורה וההלכה והתורה לגבי חשיבות הלחימה וההגנה על העם והארץ גם עבור לומדי תורה.

קשרי המלחמה

צפו בסרטון הזה בכיתה וענו, מה תחושותיכם לגביו?

 מאז תחילת המלחמה צפו ועלו שוב הדיונים והמחלוקות בדבר, חלוקה שווה בין אזרחי המדינה בנטל ה"תרומה למדינה". יהיו שיתעקשו כי הדיון הוא לגבי גיוס לצבא דווקא. יהיו שיסבירו שכדי לאפשר למגזר הערבי והחרדי הזדמנות לשאת בנטל, ניתן למצוא שירות לאומי מקביל. כך או כך אין שום הסכמה, נכון לרגעים אלו.

ככל שהמלחמה בדרום ובצפון מתמשכת, הדיון הולך ומתעצם, הן מטעמים טכניים של צורך בכוחות רעננים ומתחדשים. והן ברמה המוסרית, שהתחושה של חוסר הגינות מלווה את העובדה שיש המסכנים את חייהם אל מול האויב ויש שפטורים מכך.

חלק א'- ככה זה התחיל…

בעשור הראשון של המדינה, הגיעו ראשיה להסדר עם ראשי ההנהגה החרדית, ולפיה יינתן פטור משירות צבאי לבני תורה חרדים. בתקופה ההיא, שנים ספורות לאחר השואה, הקהילות החרדיות שספגו מכה קשה – פיזית ורוחנית – היו מצומצמות, ומדובר היה בפטור למאות בודדות של תלמידים. לאורך השנים ניתנה הרחבה מסויימת למכסת הלומדים שקיבלו פטור צבאי על בסיס "תורתו אומנותו", אך עד אמצע שנות השבעים, היה מדובר על פחות מ-1000 איש שקיבלו פטור שכזה.

בסוף שנות השבעים הקהילות החרדיות כבר גדלו מבחינת היקף האוכלוסייה, ולא פחות חשוב – החליטו להכנס כשותפות לקואליציות, לקחת חלק משמעותי יותר בהנהגת המדינה. כחלק משותפות זו, הצליחה "אגודת ישראל" להשיג פטור גורף לבחורי ישיבות שהצהירו כי "תורתם אומנותם".

ראו סרטון מצורף על תולדות הפטור מגיוס שניתן לציבור החרדי:

״חברת הלומדים״

אט אט הפכה החברה החרדית למה שקיבל את הכינוי "חברת לומדים" – חברה שבה האתוס המרכזי הוא לימוד התורה. הצבת לימוד התורה כאתוס מכונן ומרכזי כל כך, עיצבה בפועל את כל המאפיינים החברתיים של החברה החרדית: הן את הגבולות בין מי שנחשב "חרדי" למי שנחשב כמחוץ לחברה החרדית, הן את חלוקת התפקידים המגדרית בתוך החברה עצמה, והן את מצבן הכלכלי של משפחות חרדיות רבות שחיו לאור הערך המרכזי הזה.

מנגד, בקרב חלקים רבים בחברה הישראלית הלכה וגברה התרעומת כלפי החברה החרדית, שצעיריה נמנעים משירות צבאי. קריאתו של משה רבנו כלפי השבטים שהוא חשד בהם ברצון להשתמט מלחימה: "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?!" מהדהדת בחלל החברה הישראלית (ציטוט של משה רבנו בספר במדבר, הפונה בנזיפה לשבטים גד וראובן בדרישה שיצטרפו לכל אחיהם למאבק על כיבוש הארץ).

חוק טל

בסוף שנות התשעים מונתה על ידי ראש הממשלה דאז אהוד ברק ועדה שבראשה עמד שופט העליון לשעבר צבי טל. הוועדה עסקה בשאלות החברתיות והכלכליות של אי-גיוסם של כל כך הרבה בני ישיבה.

הוועדה הבינה כי לאחר עשורים רבים בהם ניתן פטור לבני תורה, ולאחר שאתוס חברת הלומדים תפס מקום כל כך מרכזי בעיצוב החברה החרדית, הרי שלא ניתן יהיה ליישם גיוס חובה בכפייה על עשרות אלפי חרדים.

מתוך כך, בשנת 2002 חוקקה הכנסת את מה שקיבל את הכינוי "חוק טל", ובו ניסיון להלך בין הטיפות ולהגיע להסדרה פוליטית בתוך הכנסת – נציגת ריבונות העם במדינת ישראל. בקצרה, החוק קבע כי עד גיל 23 יוכלו בחורי הישיבות לדחות את גיוסם, אך בגיל 23 יצטרכו לבחור בין שתי אפשרויות: המשך לימוד בישיבה, או גיוס מקוצר לחודשים ספורים, שיבוץ למערך המילואים או לשירות אזרחי לשנה אחת.

לכאורה מדובר היה בחוק שמאזן בין האתוס של החברה החרדית מחד, ומאידך מאפשר לבחור החרדי לבחור בגיל 23 להיות שותף בחברה הישראלית, תוך שותפות שלו בנטל הלאומי (אם כי באופן מקוצר).

דא עקא, מאז שנחקק החוק, הוא ספג ביקורות מצדו של בית המשפט העליון. בשנת 2012 אף פסל בית המשפט העליון את החלטת הכנסת להאריך את משך תחולת החוק, בנימוקים כי החוק אינו חוקתי ומידתי, וכי בפועל החוק לא הוביל לעלייה בגיוסם של החרדים. מאז ועד ימינו ממש, שאלת גיוס החרדים היא שאלה שקורעת את החברה הישראלית, חורצת את גורלן של ממשלות, וגורמת לבוקה ומבולקה פוליטית וחברתית.

שאלות לדיון בכיתה:

• הכנסו לקישור ודונו בכיתה על המבנה ועל מסקנות ועדת טל
• האם לדעתכם בג"ץ צדק בכך שביטל את חוק טל ומנע בכך את הסדר גיוס החרדים לצה"ל?

חלק ב'- מגילת החובות

עם קום המדינה, נדרשו מנהיגי העם לשאלת המבנה החוקי שלה. כחלק מהדיון, הדגיש בן גוריון את השיח הנכון במדינה דמוקרטית. לדבריו, במדינה דמוקרטית השיח לא צריך להיות "שיח זכויות", שבו האדם והאזרח חושבים ודורשים כל הזמן מה "מגיע לי", אלא שיח חובות, שבו האדם והאזרח נרתמים לטובת העם, המדינה והארץ. לדבריו של דוד בן גוריון:

"במדינה חפשית כמדינת־ישראל אין כלל צורך בהכרזת חירויות – במדינה זו חפשי כל אדם לעשות הכל, אלא אם החוק אוסר במפורש משהו. במאה השמונה־עשרה, שעמדה כולה בסימן שלטון עריצים – היה צורך במגילת זכויות אדם. בארצות שבהן עדיין נשללת חירות העם וזכותו לקבוע ברצונו החפשי השלטון והחוק – יש צורך להילחם על זכויות האדם. בארצות החפשיות, בארצות הדמוקרטיה, שבהן שליט העם, יש צורך במגילת החובות, ופירושה אצלנו – חובות למולדת, לעם, לעליה, לקיבוץ גלויות, לבנין הארץ, לבטחון לזולת, לחלש.

אנו, יותר מכל ארץ חפשית ודמוקרטית אחרת שמראש מובטחות בה זכויות האדם ביסודן, זקוקים למגילת חובות. המשימות הגדולות והקשות שהטילה ההיסטוריה על דור מקימי המדינה, בוניה ומגיניה, לא יתכנו בלי מגילת־חובות שנטיל על עצמנו, ברצוננו הטוב, מתוך הכרת יעודנו החלוצי למשך תקופה לא־קצרה".

משימת כתיבה:

קראו את דבריו של דוד בן גוריון והשיבו על השאלות :

• מה דעתכם על נקודת המבט החריגה (בוודאי בימינו) הזו של בן גוריון?
• כיצד לדעתכם ניתן לשנות את השיח שלנו בכיתה, במשפחה ובחברה משיח-זכויות לשיח-חובות? האם לדעתכם זה ישפר את מצבנו?
• האם לדעתכם מי שאינם שותפים למגילת-החובות של המדינה (ובתוכה גיוס לצה"ל) זכאים ליהנות מהזכויות המוקנות בה? נמקו.
• האם לדעתכם ניתן לכפות בחוק ובאמצעות כוחה של המדינה (וזרועות האכיפה שלה) על הציבור החרדי שותפות למגילת החובות (וגיוס לצה"ל בכלל זה), או שישנה דרך אחרת? אם הצעתם דרך אחרת – מהי?

חובה שהיא זכות וזכות שהיא חובה

קראו את הציטוטים הבאים של משרתי צה"ל במלחמת "חרבות ברזל", בחרו מהם מקור אחד, איתו הזדהיתם ביותר, והסבירו מדוע בחרתם דווקא בו.

• סמ"ר עדי ליאון, בן 20 בנופלו: "אני יוצא למלחמה הזאת בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה…זה החינוך שנתנו לי הוריי, בזה אני מאמין, מקווה שתזכרו אותי, עדי" (מקור).

• מיד עם פרוץ המלחמה, התייצב אל"מ במיל משה פלד, למרות היותו בן 78, למערכה: "לא חיכיתי לקריאה, הנעתי את האוטו ויצאתי לדרך", "מעבר לתחושת החובה האישית, יצאתי למילואים בהתרגשות ובשמחה על הזכות לשרת את המדינה שלי בעת הזו עם הנהגים המתנדבים של מרכז הובלה, ומייחל שחיילינו יחזרו הביתה בשלום" (מקור).

• רס"ר במיל' עזרא יכין, בן 95, התנדב גם הוא: "ב-95 שנות חיי נוכחתי לגלות שאין בעולם כמו גיבורי ישראל…גם אחרי שנים רבות בצה"ל אני גאה לעלות על מדים כל פעם מחדש. ברגע שנכנסתי למערכת הצבאית הבנתי שזה לנצח – כל עוד אני חי אהיה איש צבא" (מקור).

• סמל ערן אלוני, בן 19 בנופלו: "אני ערן אלוני, בן 17, ואני יודע על עצמי דבר אחד – נועדתי לעשות משהו משמעותי בחיים האלה. בארץ הזאת. משהו שיגרום לשינוי, אבל שינוי ממקום שקט. עשיתי שינוי, ומילד בלי תחומי עניין בכלל הבנתי פחות או יותר את המסלול שלי בחיים, והוא הצבא. חשוב לי להיות לוחם (בגדס"ר גולני) להפוך לקצין וממש לעלות בשרשרת הפיקוד. אני חושב שיש לי את הכלים אבל אני עדיין צריך הכוונה כדי להיות מפקד טוב, ובזה הייתי רוצה שאדם משמעותי יעזור לי" (מקור).

משימת כתיבה:

יש לכם אח חרדי. כתבו לו מכתב מנומק, ובו תנסו להסביר לו את חשיבות השירות בצה"ל, ומדוע לדעתכם עליו להתגייס.

ומה ביום שאחרי…

בכתבה במקור ראשון עולה הטענה כי לא החרדים – אך גם לא הציבור הכללי – מעוניינים בגיוס חרדי לצה"ל, שידרוש מהצבא שינוי עמוק על מנת לאפשר לחיילים החרדיים לשמור על ארחות חייהם במסגרת הצבאית. בכתבה אחרת באותו אתר מתמודד אריאל שנבל עם טענות כאלו ואחרות מהצד החרדי.

שאלות לדיון בכיתה:

• האם הציבוריות הישראלית מוכנה לוויתורים שייעשו על מנת לשלב את החרדים במסגרת הצבאית?
• האם לדעתכם יש לפגוע ב"כור ההיתוך" הצה"לי, לטובת שירות של בני המגזר החרדי בצבא?

חלק ג'- מהי עמדת התורה וההלכה ביחס לצבא

למקורות יהודיים, מן התורה ומן ההלכה, בדבר חובת הגיוס לצה"ל:

• פרק ד – מהלכות צבא ומלחמה – פניני הלכה
• "מלחמת מצווה" ולימוד תורה | ערוץ ７
• מלחמת מצווה ומלחמת רשות / הרב שלמה גורן

הפוסט גיוס, שירות לאומי ונשיאה בנטל משותף הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.