מטרות השיעור:

• היכרות עם בנימין זאב הרצל – חוזה המדינה
• הבנת המושגים "חזון" ו"חוזה"
• הבנת חשיבות החזון לחיים האישיים והלאומיים

דיון לפתיחה – שאלה מסקרנת (5 דקות)

י' באייר יום הולדתו של הרצל. נקבע על ידי הכנסת כ"יום הרצל" – חוזה המדינה.

שאלה: מה זה "חוזה"?

לאפשר תשובות חופשיות – גם מצחיקות כמו "חוזה עתידות"

אפשר לדבר על הדימיון למילה "הוזה"… ולדון מה ההבדל בינהם.

לרשום את הפירוש המילולי מהמילון על הלוח:

"ראה את העתיד, ידע מראש; ציפה"

שאלה: איך אפשר לראות את העתיד? יש מכשיר מיוחד בשביל זה?

להסביר:
"חוזה" הוא אדם שמסוגל לראות בדמיונו דברים שעדיין לא קיימים – ולחשוב איך ייראו בעתיד.

לראות מה שקיים עכשיו ולהצליח בעזרת רצון, מחשבה יצירתית ותקווה- לראות מה יכול להיות- ובזכות זה לגרום לאותו דבר לקרות.

לדוגמא- אנחנו גרים ב_______ , פעם לא היה כאן כלום, או היה רק כמה בתים. אבל איש עם חזון לפתח את המקום הגיע לכאן והקים את_____. ותראו איזה מקום יפה יש לנו כאן….

מה זה חזון? (5 דקות)

מה זה "חזון"?

הסבר:
חזון הוא רעיון גדול על העתיד – משהו שאנחנו רוצים שיקרה, גם אם עכשיו הוא עדיין לא קיים.
חזון עוזר לנו לראות מעבר למציאות וליצור שינוי.

רקע על הרצל (למורה – לשלב כהסבר לתלמידים, 5–7 דקות)

כך ניתן לספר לתלמידים:

בנימין זאב הרצל היה אדם יהודי שחי לפני יותר מ-100 שנה (1860–1904) בהונגריה, והוא נחשב לאבי הציונות המדינית. הוא היה עיתונאי וסופר, אך בעיקר אדם שניסה למצוא פתרון לעתיד העם היהודי, שבתקופה שלו לא היתה לו מדינה. בתקופה שבה חי, היהודים היו מפוזרים במדינות רבות בעולם, וארץ ישראל הייתה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. הרצל האמין שצריך להקים מדינה יהודית בארץ ישראל כדי שלעם היהודי יהיה בית משלו. הוא כתב את הספר "מדינת היהודים", ולאחר מאמצים רבים עשה מה שאף אחד לא עשה לפניו, כינס את "הקונגרס הציוני הראשון" והקים תנועה של יהודים מרחבי העולם, שפעלה כדי להפוך את הרעיון הזה למציאות.

בגלל שהאמין, ופעל להגשים עתיד שעדיין לא היה קיים – קוראים לו "חוזה המדינה".

 צפייה בסרטון (5 דקות)

הקרנת הסרטון:

שאלות קצרות לאחר צפייה:

• מה חדש למדתם על הרצל?
• למה קראו לו "חוזה המדינה"?

קריאה והבנה – כוחו של חזון (10 דקות)

חלקו לתלמידים את הטקסט הקצר מתוך יומנו של הרצל, לאחר קיומו של הקונגרס הציוני הראשון:

"אם אמצה את קונגרס באזל במילה שאזהר שלא להגותה ברבים הרי היא זו:

בבאזל ייסדתי את המדינה היהודית.
אם אומר זאת היום בקול יענה לי צחוק כללי.
אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, ידעו זאת כולם."

(יומן הרצל 3.9.1897, בתוך: יורם חזוני, מדינה יהודית, הוצאת שבולת, 2029, עמ' 85)

נא השיבו במחברת:

1. מה הרצל אומר שקרה בקונגרס בבאזל?
2. למה לדעת הרצל אנשים היו צוחקים עליו אם היה אומר זאת בקול?
3. למה הוא מתכוון כשהוא אומר "אולי בעוד חמישים שנה ידעו זאת כולם"?
4. מה זה מלמד אותנו על האמונה של הרצל ברעיון שלו?
5. האם לדעתכם קל להאמין ברעיון שאחרים לא מאמינים בו? למה?

דיון – אפשרות א׳ (5–7 דקות)

• מה קרה בערך 50 שנה אחרי זה? הקמת מדינת ישראל

מה נתן להרצל את היכולת לדעת שתקום מדינה עוד 50 שנה?

• אמונה
• תקווה
• חזון

מה אנחנו לומדים מזה?

• לא להביט רק על המציאות הקיימת. ובוודאי שלא להתייאש.
• כשיש מבט עם תקווה וחזון – המציאות יכולה להגיע למקומות טובים וגדולים.

פעילות סיום – "החזון שלי למדינה" (10 דקות)

כתבו 2–3 משפטים:
איך הייתם רוצים שמדינת ישראל תיראה בעתיד?

אפשר לכוון:

• מה טוב שיש וחשוב לשמור?
• איך אנשים יתנהגו אחד לשני
• מה יהיה טוב יותר?

מסר מסכם:

• הרצל לימד אותנו שבלי חזון – קשה לשנות מציאות
• חזון נותן לנו תקווה
• תקווה ואמונה נותנות כוח לפעול
• וכל שינוי גדול מתחיל מרעיון קטן שמישהו האמין בו

כמו הרצל – גם אתם יכולים לחשוב על עתיד טוב יותר ולעזור להגשים אותו.

דיון – אפשרות ב׳ (5–7 דקות)

כשפרסם הרצל את ספרו ״מדינת היהודים״, רבים מחבריו ומהאינטלקטואלים של התקופה חשבו שהוא איבד את שפיותו. בעיתונות של אותם ימים כינו את התוכנית שלו ״אוטופיה״ (דמיונית) ואותו עצמו כמי ש״חולם בהקיץ״.

נחבר את החוויה של הרצל לעולמם של הילדים דרך שאלות מנחות:

• הזדהות: דמיינו שיש לכם רעיון שאתם מאוד מאמינים בו, אבל כל הכיתה צוחקת עליכם ואומרת שזה בלתי אפשרי. איך הייתם מרגישים?
• ההתמודדות: מה לדעתכם גרם להרצל להמשיך לכתוב, להיפגש עם מלכים ולנסוע בעולם למרות הלעג?

נדון עם התלמידים על שיטות להתמודד עם לחץ חברתי:

• מציאת ״שותף לדרך״: הרצל לא נשאר לבד. הוא חיפש ומצא שותפים (כמו מקס נורדאו ודוד וולפסון) שחיזקו אותו.
• התמקדות במטרה: הרצל ראה לנגד עיניו את המצוקה של היהודים והבין שהמטרה גדולה יותר מהעלבון האישי שלו. כשאנחנו יודעים שאנחנו עושים את המעשה הנכון, הקולות מסביב הופכים ל״רעשי רקע״.
• הפיכת החלום לתוכנית עבודה: הרצל לא רק חלם, הוא כתב ספרים, ארגן קונגרסים והקים מוסדות. עשייה ובטחון עצמי יכולים לסייע בהתמודדות מול הלחצים שמנסים ״להוריד״ אותנו.

פעילות סיום (אפשרות ב׳)  – "החזון שלי למדינה" (10 דקות)

אם הרצל היה נכנע ללחץ החברתי וללעג של חבריו בווינה, איפה אנחנו היינו היום?

כתבו ״מכתב עידוד״ להרצל הצעיר ברגע שבו הוא מרגיש הכי בודד. מה הייתם אומרים לו כדי שימשיך בדרך שלו?

הפוסט מערך שיעור ליסודי לכבוד "יום הרצל" – חוזה המדינה וכוחו של חזון (כיתות ג-ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

(למערך מותאם לתלמידי יסודי לחצו כאן)

בנימין זאב הרצל

דומה שאין מנהיג המייצג יותר את התנועה הציונית מאשר בנימין זאב הרצל. הוא הונצח באין ספור צורות (ניתן לשאול את התלמידים על המקומות השונים בהם הונצח) משמות פרטיים (כמו של הרמטכ"ל הרצי הלוי) ועד לשמות ערים, רחובות ובית הקברות הממלכתי של מדינת ישראל.

תולדות חייו ומעשיו של הרצל נחקרו כמעט בכל היבט, ומספר הסרטים, המאמרים ומערכי השיעור שהוכנו בהקשר למעשיו הוא רב מאוד. להלן נזכיר מעט את פעולותיו של הרצל ונתמקד בשלושה תחומים שלעיתים נוטים פחות להזכירם כאשר עוסקים בדמותו.

ניתן לדון ולהשתמש בכל חלק ממערך השיעור בפני עצמו

ראשית- מה הרצל בעצם עשה?

שירו המיתולוגי של יורם טהר לב "הרצל וכל האדונים הנכבדים" מסכם רבות מפעולותיו ורומז לאירועים רבים בחייו ובעיקר בהקשר לפעילותו בשבע שנות חייו האחרונות- השנים בהם הקים את התנועה הציונית.

מומלץ לבקש מהתלמידים לזהות אישים ואירועים שונים המוזכרים בשיר ולנסות להגדיר מתוכו מה היו הישגיו המשמעותיים של הרצל.

לניתוח הנושאים השונים המופיעים בשיר.

תרומתו של הרצל לתקומת העם היהודי

מקובל לציין כי הרצל תרם לתקומת העם היהודי באמצעות שלושה נושאים עיקריים:

א. תפיסת הציונות המדינית

לפיה יש לפעול למען הקמתה של מדינה יהודית לא רק בהתיישבות טיפין טיפין ובהקמת עוד יישוב ועוד בית ("שיטת הציונות המעשית") אלא בעשייה "בגדול". בפנייה לאומות העולם, למדינאים ולמעצמות ובנקיטת מהלכים דיפלומטיים גלויים כדי להשיג פתרון מלא וברור שיאפשר את שיבת עם ישראל לארצו ("משפט הכלל"). הרצל בפעילותו מול מנהיגי העולם (הגם שלא עלתה יפה בימי חייו) סלל את הדרך להישגים מדיניים שהגיעו שנים מאוחר יותר כמו הצהרת בלפור (1917) הצהרת סן רמו (1920) והחלטת האו"ם על הקמת המדינה (1947).

לדיון בכיתה: מה היתרונות והחסרונות של גישתו של הרצל לעומת הגישות האחרות? האם גישתו של הרצל רלוונטית לימינו?

אמצעי עזר: לפניכם שני מאמרים שנכתבו בשנים האחרונות העוסקים במורשת שתי התפיסות (מדינית ומעשית) ומשמעותם לימינו, בכל אחד מהמאמרים נסו לסכם את טיעוניו ולדון מה היתרונות והחסרונות הקיימים בכל אחת מהשיטות.

• מאמר של ראש הממשלה בנימין נתניהו במלאת מאה שנים להצהרת סן רמו
• מאמר של ד"ר אייל לוין ביחס לכ"ט בנובמבר

ב. ארגון המוסדות הציוניים

רעיונות או מוסדות רבים מובלים בידי מנהיגים בעלי שיעור קומה כריזמה ויכולת ארגון המקדמים רעיונות ותמורות. פעמים רבות עם מותו או היעלמותו של המנהיג לא נותר מי שימשיך אחריו והרעיון או המוסד דועך. הרצל דאג להקים תוך זמן קצר רשת מוסדות עצמאיים, חזקים ודמוקרטיים שהנהיגו את התנועה הציונית ואפשרו את המשך פעילותה גם לאחר פטירתו הפתאומית. ראו בסרטון המצורף המציג את מבנה המוסדות הציוניים.

לדיון: האם אתם מכירים סוגים של ארגונים ומוסדות שאפשרו המשכיות גם לאחר פטירת מייסדיהם? האם אתם מכירים מקרים בהם הארגון (כלכלי, חברתי, מדיני וכד׳) לא החזיר מעמד לאחר דור המייסדים? מה ניתן לעשות כיצד לאפשר המשכיות ארגונית במסגרות שונות?

ג. הפריצה לדעת הקהל

הרצל שהיה בפועל איש תקשורת ותיאטרון הכיר את משמעותה של התקשורת המודרנית בת זמנו ועשה ככל שביכולתו כדי להביא את הבעיה היהודית לדעת הקהל העולמית. "הרצל היה הראשון שפרץ את מחסום דעת הקהל היהודית והעולמית  והפך את עניין הפתרון הלאומי לשאלת היהודים מסוגייה הנדונה בכתבי עת ..שאין להם תהודה רבה… לעניינה של דעת הקהל העולמית … הרצל העמיד את הרעיון הציוני על מפת העולם" (שלמה אבינרי, הרעיון הציוני לגווניו, עם עובד, 1989, עמ' 106)

לדיון: האם גם בנושאים ערכיים קיים הכלל "לא פרסמת-לא עשית"? מתוך הכרות עם קורות חייו ופעילותו – כיצד  הצליח הרצל  לקדם את הפריצה לדעת הקהל בהעדר אמצעים מדיניים או כלכליים?

להעשרה: מאמר אקדמי בנושא (שאינו מתאים לתלמידים) ובתוכו דוגמאות רבות לפעילותו התקשורתית של הרצל שניתן להביא בפני התלמידים.

נעסוק כעת בעוד שלוש נקודות אותם ניתן ללמוד ממורשתו של הרצל

כוחו של חזון

לפניכם קטע מיומנו של הרצל:

אם אמצה את קונגרס באזל במילה שאזהר שלא להגותה ברבים הרי היא זו: בבאזל ייסדתי את המדינה היהודית. אם אומר זאת היום בקול יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, ידעו זאת כולם (יומן הרצל 3.9.1897, בתוך: יורם חזוני, מדינה יהודית, הוצאת שבולת, 2029, עמ' 85)

לדיון: מה קרה 50 שנה מאוחר יותר? מה נתן להרצל להאמין בחזון זה? מה ניתן ללמוד מכך?

לפניכם מספר קטעים שנכתבו לאחר פטירתו של הרצל; השיר המצורף נשמת הרצל שנכתב סמוך לפטירתו; וקטע שכתב לאחר פטירתו ההיסטוריון בנציון נתניהו.

"את הליקוי העיקרי ראה הרצל לא בהעדרו של הרגש הלאומי אלא בנחיתות הגלותית  שבה שקועה האומה היהודית. במילים אחרות בהערכה העצמית הדלה של כוחות העם.. האמונה של העם בכוחות עצמו היא התנאי להופעתו של רצון השחרור שלו.. הרצל התחיל עוקר מן השורש התבטלות עצמית זו ..בכל הזדמנות שהייתה לו השמיע בקול רם :עם ישראל הוא חזק וכביר ובעם זה עצורים כוחות איתנים.. לפיכך יש בכוחם של היהודים לחולל את מפעל ההצלה שלהם.. באותו יום שבו נאמין בעצמנו אמר הרצל תסתיים מצוקתנו המוסרית.. הייתי מסכם את כל תפיסתו של הרצל ביחס לתנאים הפנימיים לשחרורו של העם בשלוש מילים: האמינו, העזו ורצו. אנו קרובים לירושלים באותה מידה שאנו רוצים בירושלים זו השאלה של הרצון  המפעם בתוכנו  תפקידנו הוא לעורר רצון זה ולדרבן אותו (בן ציון נתניהו, חמשת אבות הציונות, עמ' 119, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003, עמ' 19-21)

לדיון: מה המורשת המרכזית שלקחו יהודים בני התקופה מעוצמת החזון של הרצל? כיצד מורשת זו באה לידי ביטוי בשיר ובקטע?

לדיון: "חוזים" ואנשים המעלים רעיונות הנראים מופרכים באותה עת נתפסים תכופות כהוזים ורבים אינם  מתייחסים אליהם ברצינות. כיצד נדע להבחין בין "חוזה" לבין "הוזה"? האם בחברה שלנו היום יש מקום ל"חוזים" (או "חולמים")?

מדינת היהודים או "מדינה יהודית"

ויכוח ארוך שנים עוסק בשאלה האם הרצל התכוון להקים מדינת יהודים-קרי מדינה בצביון ליברלי מערבי שתיועד ליהודים כדי לאפשר את הצלתם, או "מדינה יהודית" – שבה יתקיים צביון יהודי משמעותי.

בשנים האחרונות הולכות ומתחזקות התפיסות כי הרצל דגל בסוג כזה או אחר של "מדינה יהודית". זיקתו העמוקה לתרבות היהודית ולמורשת ההיסטורית והדתית שלה נחקרה בספרו של יורם חזוני, (מדינה יהודית, הוצאת שבולת, 2000) ובקובץ מקורות עשיר ומעניין ונח לשימוש שהוציא משרד החינוך בשיתוף מרכז הרצל) כדאי לדון לאור המקורות הנ"ל באמרתו של הרצל "הציונות היא שיבה אל היהדות לפני השיבה אל ארץ היהודים" – הן מהזווית הדתית והן מהזווית החילונית.

חובת האחדות

הרצל עשה ככל שביכולתו כדי למקד את התנועה הציונית בהשגת מדינה יהודית ונמנע מעיסוק בנושאים שהיו עשויים לפלג את התנועה. כך הוא נהג ביחס לשאלת דתיים חילוניים כאשר נאבק בכל כוחו שהתנועה הציונות לא תעסוק בנושאי חינוך וזהות וכך נמנע מעיסוק בשאלות כלכליות חברתיות. תפיסה זו של הרצל נוסחה לימים בידי זאב ז'בוטינסקי בתור תפיסת "חד נס", כדאי לעיין במאמר זה)

לדיון: מהי ההשלכה העכשווית של תפיסתו של הרצל? האם הדבר אפשרי? האם יש שוני בין תקופות רגועות יחסית בהם העם יכול לעסוק בשאלות שונות לבין תקופות בהם יש סכנה קיומית כמו בימיו של הרצל או אולי בימינו ולכן יש למקד את העיסוק בנושאים קיומיים וביטחוניים בלבד?

להעשרה:

להאזנה לספר מדינת היהודים:

על הרצל מתוך "סיפורם של היהודים"

הפוסט הרצל אמר הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.