(למערך שיעור מותאם לתלמידי על יסודי לחצו כאן)

מטרות השיעור

1. להכיר את דמותו של יצחק רבין כמנהיג גיבור ואוהב הארץ.
2. להבין מה משמעותם של ערכים כמו אחווה, שיח מכבד ואחריות מילולית.

יום הזיכרון ליצחק רבין – אחריות, אהבת הארץ ושיח מכבד על ידי מיטל יהוד

פתיחה (10 דקות)

הרקע לציון היום- ניתן להסבר והצגה ותיווך של המורה. לפי הבנת הכיתה.

יצחק רבין, יליד ירושלים, חניך בית הספר החקלאי כדורי, חייל ומפקד בפלמ"ח ובצה"ל, רמטכ"ל בזמן הניצחון במלחמת ששת הימים, שגריר ישראל בארצות הברית, ראש הממשלה בזמן מבצע אנטבה, חותם הסכם השלום עם ירדן והסכם הביניים עם הפלסטינאים. דבר שעורר מחלוקת בין אנשים בתוך מדינת ישראל, שכללו הפגנות, שלטים וקריאות קשות מאוד כנגד ראש הממשלה.

במהלך אחת ההפגנות, נרצח רבין בידי מתנקש יהודי על רקע אידאולוגי ופוליטי.

היכרות עם דמותו של רבין

חומר עזר: סרטון "נאום הר הצופים" של רבין, דקה ראשונה

הסרטון כולל התייחסות לגבורת הלוחמים וקטעים בעלי אופי קרבי. מומלץ לצפות מראש ולשקול את התאמתו לגיל ולרגישות התלמידים.

הנחיה למורה:
הציגו לתלמידים את המשפטים הבאים מתוך הנאום:

“המלחמה היא ענין קשה ואכזרי… אך דווקא במלחמה הזו באו לידי ביטוי גילויים מופלאים של אומץ לב, אחווה ורעות.”
“הצבא שלנו איננו רק כוח, אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו.”

שאלות פתיחה:

• מה פירוש “אחווה ורעות”?
• מה עלול לקרות בזמן מלחמה? ומה אומר רבין על אופיו המיוחד של צבא הגנה לישראל וחייליו?
• באילו מצבים בבית הספר, אפשר לאמץ את הדברים עליהם מדבר רבין?

פעילות מרכזית (25 דקות)

חלק א – דיון מונחה

 “החיילים נלחמו לא רק בזכות הברזל, אלא בזכות האמונה בצדקת דרכם ובאהבה העמוקה למולדת.”

העתיקו את הציטוט מתוך נאומו של יצחק רבין  למחברת והשיבו על השאלות:

• למה מתכוון רבין כשהוא אומר לא בסכות הברזל? היכן יש ברזל לחיילים?
• לפי הדברים הללו של יצחק רבין כשהיה רמטכ"ל במלחמת ששת הימים, מה נתן לחיילים כח מיוחד? מה הפך נתן להם "כח על"?
• איך אפשר להראות אהבה למדינה גם בלי להיות חייל?
  (לעזור לחברים,לתלות דגל, או מגן דוד, להגיד דברים טובים על המדינה להתנדב, לדבר בכבוד…)

חלק ב – אחריות על מילים (15 דקות)

במידה ויש תנ"ך בכיתה- לבקש מהתלמידים לפתוח בספר תהילים פרק ל"ד פסוק י"ד

“נצור לשונך מרע” (תהילים ל"ד, י"ד)

הסבר למורה: נצור זו מילה נרדפת ללשמור. וכמו נצירה של נשק, הלשון יכולה להיות כלי הורס, פוגע ומסוכן כמו כלי נשק, אם לא משתמשים בה באופן הנכון.
שוחחו בכיתה על הקשר בין "רצח רבין" לבין החשיבות של שמירה על שיח מכבד, במיוחד כשקיימת אי הסכמה.

פעילות:
כל תלמיד יקבל פתק ויכתוב:

• מילה אחת שמחזקת ומאחדת
• מילה אחת שעלינו להיזהר לא לומר לאחרים

אספו את הפתקים, ערבבו והקריאו כמה – ודונו איך מילים משפיעות על אנשים.

סיכום (10 דקות)

שאלו את הכיתה:

• מדוע נקבע יום מיוחד לזכר רצח יצחק רבין? (לזכור וללמוד כמה מסוכנת הסתה, וכיצד עלינו להתנהג כדי שלא יקרה דבר כזה שוב במדינת ישראל)
• האם גם היום אנחנו שומעים אמירות לא מכובדות שיכולות להחשב הסתה ברחוב או בחדשות?
• איך נוכל לשמור על שיח מכבד בבית הספר?

הפוסט מערך שיעור: יום רצח רבין – אחריות, אהבת הארץ ושיח מכבד (כיתות ג'-ו') הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

(למערך שיעור מותאם לתלמידי יסודי לחצו כאן)

פתיחה: נאום רבין תואר לשם כבוד

כפתיחה לשיעור, נציג בפני התלמידים סרטון קצר ובו הקלטה של ראש הממשלה עת קיבל (כרמטכ״ל) את התואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית – נאום שנראה כאילו נכתב על השנתיים האחרונות בהם לחמה במדינת ישראל מול אוייבים רבים המבקשים להשמידה.

ייחודיותו ומוסריותו של צה״ל

כאמור, הקטעים בסרטון הם מתוך ״נאום הר הצופים״.

• למעוניינים, ניתן להעמיק עם התלמידים את הקריאה בנאום, שרבים מחלקיו רלוונטיים ואקטואליים גם בימינו. (קישור לטקסט המלא של הנאום):

״ביראת כבוד עומד אני לפניכם…במקום הקדום מלא ההוד הנשקף אל בירת הנצח שלנו, וצופה אל פני במותיהן של קדמוניות עמנו.

[…] יכולה השאלה להישאל, מה ראתה האוניברסיטה להעניק ד״ר של כבוד לפילוסופיה דווקא לחייל, כאות הוקרה על פעולותיו במלחמה.

מה לאנשי צבא ולעולמה של האקדמיה – המסמלת את חיי התרבות?

מה לאלו העוסקים לפי מקצועם באלימות ולערכי הרוח?

אלא שרואה אני בכבוד זה, שהינכם חולקים באמצעותי לחברי אנשי הצבא, הכרה עמוקה, שלכם, בייחודו של צה״ל, שאינו אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו.

[…] היום, באה האוניברסיטה ומעניקה לנו תואר של כבוד כאות הכרה ביתרונו הרוחני והמוסרי של צה״ל דווקא בלחימה עצמה, שהרי הגענו למעמד זה כתוצאה מן המערכה הכבדה, שאף כי נכפתה עלינו, יצאנו ממנה בנצחון, שהפך כבר היום לפלא.

המלחמה היא ענין קשה ואכזרי מעיקרו, מלווה בהרבה דם ודמעות אך דווקא במלחמה הזו שעברה עלינו, באו לידי ביטוי גילויים מופלאים ונדירים של אומץ לב וגבורה, שצידם של גילויים אנושיים של אחווה ורעות ואפילו של שאר רוח.

מי שלא ראה אנשי צוותו של טנק הממשיכים בתנופת ההסתערות כאשר מפקדם הרוג ורכבם פגוע קשה, חבלנים שסיכנו חייהם למלט חברם הפצוע בשדה מוקשים, מי שלא ראה את הדאגה והמאמץ שגילה חיל האויר כולו, כדי לחלץ טייס שצנח בשטח אויב – אינו יודע מסירות של חבר לחבר.

[…] זאת ועוד – בכל הגזרות בלטו בעדיפותם המפקדים של צה״ל בכל הדרגים, על פני מפקדי האויב. התושייה, התבונה, הנכונות, כושר האילתור, הדאגה לחייל, ובעיקר, ההליכה קדימה לפני פיקודיהם: כל אלה אינם טכניקה או עניינים של חומר. אין להם הסבר סביר, אלא במונחים של הכרה עמוקה במוסריותה של מלחמתם.

גילויים אלה ראשיתם ברוח וסופם ברוח.

התעלותם של לוחמינו לא בזכות הברזל באה אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצידקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה שהוטל עליהם – להבטיח קיום האומה במולדתה, לקיים – ואפילו יהיה זה במחיר חייהם – זכותו של עם ישראל לחיות חייו במדינתו – חופשי עצמאי בשלום ובשלווה.

צבא זה שעמדה לי הזכות לעמוד בראשו בעת המלחמה הזו, מהעם בא ואל העם חוזר – עם המתעלה בשעת דוחק ואשר יכול לכל אויב בזכות רמתו המוסרית, הרוחנית והנפשית בעת מבחן.״

שאלות לדיון בכיתה:

• לאור דבריו רבין בנאום, מהו יתרונו הרוחני והמוסרי של צה״ל? במה הוא מתבטא?
• בנאום מדבר רבין על כך שהאמונה וההכרה במוסריותו של צה״ל ובצדקת דרכנו במלחמה שנכפתה עלינו, הן הבסיס לנצחונות ולאותם גילויים של אומץ לב וגבורה. בימינו יש כאלו – מבחוץ ומבפנים – שמנסים לערער על מוסריותם ועל צדקת דרכם של מדינת ישראל וצה״ל במלחמת חרבות ברזל. מה הייתם עונים לאותם מערערים?

ירידה מהארץ

בשנת 1976 נערך עם ראש הממשלה דאז יצחק רבין ריאיון עיתונאי. בסוף הריאיון נשאל רבין על תופעת הירידה מן הארץ שהיתה אז, ורבין אמר על היורדים כי הם ״נפולת של נמושות״.

• רגע של עברית: עיינו בהסבר של ״אתר השפה העברית״ (מקור) לביטוי ייחודי זה, שנכנס כמטבע לשון לשפה העברית:

לאור הסבר זה – כתבו במילים שלכם מה היה יחסו של יצחק רבין לאותם אנשים היורדים מן הארץ?

• המילים החריפות בהן נקט רבין כנגד היורדים עוררו סערה, ורבין נדרש להתנצלות. בריאיון שנערך עמו לעיתון של יורדים מהארץ, אמר רבין: ״כאשר טבעתי את הביטוי בזמנו, הייתי סבור שמדינת ישראל חייבת לתחום קו ברור ונחרץ שיפריד בין ישראלים שעוזבים את המדינה בשעת התמודדות עם בעיות ביטחון, כלכלה וחברה קשות ביותר, ובין אלה הנשארים למרות הקשיים ונושאים בנטל המדינה. האווירה היום שונה. ישראלים החיים בחו"ל, בעיקר בארה"ב, עוזרים למדינה״.
  • האם וכיצד לדעתכם ישראלים שחיים בחו״ל עוזרים למדינה?
  • האם לדעתכם אותם ישראלים שנמצאים שם עושים זאת למען עזרה למדינה, או מסיבות אחרות? מה הן?
  • האם לדעתכם גם בימינו ״מדינת ישראל חייבת לתחום קו ברור ונחרץ שיפריד בין ישראלים שעוזבים את המדינה בשעת התמודדות עם בעיות ביטחון, כלכלה וחברה קשות ביותר, ובין אלה הנשארים למרות הקשיים ונושאים בנטל המדינה״? – כיצד?
  • הכינו כרזה המעודדת ישראלים להשאר בארץ/לחזור אליה מהגולה, ברוח דבריו של רבין (ניתן להיעזר בכלי בינה מלאכותית).

• הצעה נוספת: קראו את טורו של יועז הנדל: ״״נפולת של נמושות״: ירידה איננה אופציה״.
  • ערכו בכיתה דיבייט בנושא ירידה מן הארץ בזמננו.

נצור לשונך מרע – על חופש הביטוי והסתה

כידוע, ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בידי יגאל עמיר. בתקופה שקדמה לרצח היו מחאות נגד רבין ומדיניותו, שקידמה הסכמי שלום מול הפלסטינים, הסכמים אלו היו נתונים במחלוקת עמוקה וקשה בציבוריות הישראלית, ואשר קודמו במרץ למרות שגם באותה התקופה בוצעו פיגועי טרור רצחניים (למשל: הפיגוע בקו 5; הפיגוע בצומת בית ליד; והפיגוע בקו 20 ברמת גן).

בחלק מהמחאות היו קריאות ״רבין בוגד״ ושלטים ברוח זו. מאז ועד ימינו נטען כי ההפגנות נגד רבין ומהלכיו, בהן היו גם כרזות המציגות את רבין כ״בוגד״ היו למעשה הסתה, וכי הן שזרעו את הזרעים לרצח המזעזע. מנגד היו שטענו כי ההפגנות ותכנם היו חלק מחופש הביטוי במסגרת דיון נוקב על מדיניות הממשלה וכי אין להם קשר למעשה הרצח שכל הצדדים הסתייגו ממנו והיו מזועזעים ממנו.

• צפו בהסבר קצר על חופש הביטוי וחשיבותו בדמוקרטיה בסרטון המצורף
• ערכו דיון בכיתה: היכן לדעתכם צריך לעבור הגבול בין חופש הביטוי ובין הסתה?

שלושה עשורים אחרי רצח רבין עולה שוב בחברה הישראלית שאלת הגבול בין חופש הביטוי להסתה.

• לפניכם מגוון פרסומים ברשת מהתקופה האחרונה – האם לדעתכם הם חוסים תחת הגנת ״חופש הביטוי״, או שיש בהם משום הסתה?
  • ריסוס גרפיטי ״ביבי בוגד״: בתל אביב וגם בבאר שבע.
• לפניכם מבחר ״ציוצים״ ברשת x (טוויטר לשעבר) האם יש לדעתכם הבדל בין הציוצים השונים? אם כן – מהו?

https://twitter.com/odaskal/status/1852945768136511759

https://twitter.com/odaskal/status/1786765462962851912

חוות הדעת של היועמ"שית ושל היועץ המשפטי של משרד האוצר חדות וברורות: חוק המעונות הוא "חוק ההשתמטות 2", מי שתומך בחוק הזה, תומך בהשתמטות מצה"ל בזמן מלחמה.

מי שתומך בחוק הזה בוגד באנשי המילואים ובלוחמי צה"ל.

— יאיר לפיד – Yair Lapid (@yairlapid) November 3, 2024

רגע,
שאני אבין,
אנא הבהרנא לי:
זה כבר מותר להגיד
"ביבי בוגד", או, שצריך
לחכות עם זה כמה ימים?

— בועז לא בֹּעַז (@BoazQuant) November 2, 2024

׳אחים לנשק׳ שעודדו וקראו לאי התייצבות (מכבסת המילה סרבנות) שהצהירו כי קיימת פגיעה בכשירות חיל האוויר וכי יש טייסים שלא יתייצבו ביום פקודה, והכל לאוזני אוייבינו. אחים לנשק שעל ידיהם בין השאר מרוח דם נרצחנו ממשיכים לשסות ולפלג על יסוד שקרים! הפעם המציאו שקר הזוי שאין לחיילי מילואים…

— טלי גוטליב (@TallyGotliv) October 5, 2024

תקשיבו ותקשיבו טוב שמאל קפלניסטי מופקר:
התגובה הפראית והחולנית שלכם לפיטורין סופר לגיטימיים של שר מממשלה שאתם בכלל לא תומכים בה, מוכיחה מעבר לכל ספק (אם היה למישהו כזה) שאתם כנופיה עבריינית ופאשיסטית שמסכנת את קיומנו כאן כעם יהודי בארצו.
מי אתם ומה אתם?
שום תואר אקדמאי או רזומה…

— מני אסייג menny assyag (@mennyassyag) November 6, 2024

• חישבו או ערכו דיון בכיתה: האם גם אנחנו לעתים חוטאים בבריונות ברשת או בהסתה? מדוע לדעתכם זה קל לנו יותר מאשר פנים אל פנים? האם אנו יכולים לקבוע לעצמנו כללים, שירסנו אותנו בהתנהלותנו ברשת?
• בחברה הישראלית ישנן מספר יוזמות הקוראות למתן את השיח הציבורי. ביניהן המיזם לניטור השיח (קישור) שהוקם ביוזמת הורים שכולים מהמלחמה הנוכחית. מה דעתכם על מיזם זה? האם אתם מכירים מיזמים דומים?

הפוסט שלושים שנה לרצח יצחק רבין הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

בשעה שנכתבים הדברים עדיין לא ברורה זהותו של הרוצח שירה בקירק בשעה שנאם בעצרת בה הציג את דעותיו בפני סטודנטים, אולם מעריכים כי הרצח בוצע על רקע עמדותיו של קירק, מראשי הדוברים של המחנה השמרני בעולם וכאמור מגדולי תומכיה של מדינת ישראל.

על קירק, דמותו ודעותיו

העיסוק בדמותו מאפשר לנו לדון עם תלמידים על התמיכה וההתנגדות לישראל ברחבי העולם, על נושא האלימות הפוליטית ההולכת וגואה מצד שונאי ישראל, ועל יכולת ההשפעה והתרומה לעולם שבאה לידי ביטוי גם אצל אנשים צעירים.

חלק א – למה הם תומכים בנו?

ישראל ניצבת במרכז תשומת הלב העולמית מזה שנים רבות. היא מדינה קטנה יחסית, השייכת לעם שהוא אחד הקטנים בעולם. הכוחות הפועלים כנגדה הינם בעלי עוצמה כלכלית עצומה, ואנטישמיות אף פעם לא חסרה בעולם. בקשו מהתלמידים להסביר מה לדעתם גורם לצעירים לא יהודים, לעמוד לימין ישראל?

חלק ב – קירק בפעולה

צפו בקטעים הבאים (ניתן לחלק כל קטע לזוג תלמידים) והציגו בכל קטע את הטענות המופנות כלפי קירק ביחס לישראל ואת תגובתו לטענות אלו

• קטע ארוך יחסית על יחסי ארה"ב וישראל
• ביחס לשאלה למי שייכת ארץ ישראל
• קטע ארוך יחסית על המלחמה בעזה
• על יחסי ישראל ארצות הברית
• על המלחמה בעזה
• על "פשעי המלחמה"

סכמו את הטיעונים המרכזיים איתם הוא התמודד וכיצד הוא עושה זאת?

חלק ג – אלימות נגד חופש הביטוי

בשלב זה כאמור עדיין לא ברור מי רצח את קירק שנורה בשידור חי לעיני המונים (לשיקול דעת המורה לגבי הסרטון שלא נשתף כאן) אולם בשנים האחרונות הולכת ומתפשטת ברחבי העולם המערבי פעילות אלימה מצד גופים שונים העוינים את ישראל ואת המחנה השמרני כלפי תומכי ישראל ומבטאי עמדות שמרניות.

האם לדעתכם יש קשר בין תרבות חברתית ופוליטית המנסה להשתיק דעות מנוגדות בשמה של ״תקינות פוליטית״ ובין מעשים של אלימות פיזית שלולת כל רסן?

חלק ד – לזכרו

קירק היה בן 31 במותו וכבר הספיק להפוך לדמות מרכזית בארצות הברית ובעולם כולו. כיצד לדעתכם עשה זאת? מה הדבר מלמד על יכולותיהם של אנשים צעירים להשפיע בימינו על העולם?

במידה והדבר מתאפשר ניתן לבקש מהכיתה (הזדמנות לתרגול באנגלית..) לכתוב מכתב ניחומים לאלמנתו ומשפחתו של קירק ובו הערכה על פעילותו למען ישראל

הפוסט לזכרו של אוהב ישראל הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

במערך זה נכיר את עולם המושגים הזה, ננסה להבין יחד מהו מקומם ותפקידיהם של ארגונים אלו המכונים "החברה האזרחית" לעומת מוסדות המדינה בכלל ובשעת חירום בפרט.

באין מדינה יש אזרחים?

צפו בשניים או יותר מתוך סדרת הפרקים בסדרת "באין מדינה יש אזרחים" שהפיק ערוץ כאן 11 (יש לשקול איזה מהפרקים מותאם לתלמידיכם)

בקשו מהתלמידים להשיב לאחר הצפייה:

• עם איזה אתגר התמודדו המתנדבים המוצגים בפרק?
• מה הייתה הציפיה מהמדינה ומוסדותיה במקרה זה?
• מדוע לדעתכם הדבר לא נעשה?

מה זה בעצם ארגוני חברה אזרחית?

כפי שצפינו בתוכנית, אירועי המלחמה המחישו את חשיבותה של החברה האזרחית – ננסה להבין את משמעותו.

חברה אזרחית מוגדרת על פי מחקר של האוניברסיטה העברית (מאת מיכל אלמוג ואיתי גרינשפן) בצורה הבאה:

"מרחב עצמאי הכולל מוסדות, ארגונים, רשתות חברתיות ופרטים (והערכים שהם מביאים איתם) הנמצא בין תחומי הפעילות של המשפחה, המדינה והשוק, והמאופיין על ידי מערך של כללים אזרחיים שבו בני אדם מתאגדים באופן וולונטרי על מנת לקדם מטרות ואינטרסים משותפים״.

משימת כתיבה:

• הסבירו את המושג במילים שלכם.
• הביאו שלוש דוגמאות לארגוני חברה אזרחית מתחומים שונים, ובעזרתה לסווג את ארגוני החברה האזרחית לאור מטרותיהם (רווחה, חינוך, דת, מטרות פוליטיות, איכות סביבה וכו')
• מה היחס בין הארגונים הללו למוסדות המדינה?
• נסו להציע איזה משרד ממשלתי מקביל לכל אחד מארגוני החברה האזרחית שרשמתם בדוגמאות.

"בדיעבד" או "מלכתחילה"

ישנם שתי גישות לקיומם ולתפקידם של ארגוני החברה האזרחית:

"בדיעבד" – לפי גישה זו, הציבור מממן באמצעות מיסים את המדינה ומוסדותיה וראוי לכן שהם יעניקו את מכלול השירותים בהם משולבים אנשי החברה האזרחית. בהתאם, ארגוני חברה אזרחית נאלצים להתערב במקומות שבהם המדינה מועלת בתפקידה זה, אולם יעדם הסופי הוא שהמדינה תיקח את האחריות על עצמה בחזרה.

"מלכתחילה" – לפי גישה זו, לתפקיד של מדינה ישנם גבולות (היקף האחריות של מדינה היא מחלוקת ארוכת שנים בין סוציאליסטים לליברלים שלא נכנס אליה כרגע…) וברור שהמדינה אינה מסוגלת בכלל לספק את כל צרכי האזרחים. על פי גישה זו התארגנויות מקומיות של אזרחים, מתאימות יותר לספק מענה מיטבי לצרכים שונים, והן חיוניות לקיומה של חברה בריאה כי הן המעניקות לאזרחים תחושה של נתינה ומעורבות ההופכת אותם לאזרחים ולאנשים טובים יותר.

במסורת היהודית

היהדות מעלה על נס את תפיסת החסד, (מומלץ להרחיב בערך זה) חסד הוא עשיית מעשה "מעבר למה שנדרש", וקיימת חובה ערכית על כל אדם לעשות ככל יכולתו כדי לסייע לחבריו ולציבור מעבר לחובותיו החוקיים. עזרה הדדית שאינה חובה ואינה ממוסדת מטעם מוסדות המדינה, אך היא חובה מוסרית ערכית כחברה. תפיסה זו מופיעה שוב ושוב בסיפורי אבות האומה, בציווי הנביאים ובמסורת היהודית על כל גווניה וקהילותיה.

בתפיסה הליברלית המערבית

גם בתפיסה הליברלית המערבית יש חשיבות רבה לתפקידם של ארגוני החברה האזרחית מעבר לתפקיד המדינה. אחד ההוגים שדגל בגישה זו היה אלקסיס דה טוקוויל, שבספרו על ארצות הברית ("הדמוקרטיה באמריקה") טען כי תפיסת ההתנדבות האזרחית שבמסגרתה אזרחים פועלים בצורה עצמאית ואינם תלויים במדינה או ממתינים למעורבותה, היא העומדת מאחורי עוצמתה של אמריקה.

בהתייחסו לאגודות האזרחיות השונות באמריקה ציין דה טוקוויל:

 "רק השפעתם ההדדית של בני אדם זה על זה (מרצונם החופשי) מחדשת רגשות ודעות, מרחיבה את הלב ומפתחת את רוח האדם"

משימת כתיבה:

• עם אילו מהגישות אתם מזדהים של "בדיעבד" או "לכתחילה"? נמקו את תשובתכם
• באילו תחומים לדעתכם המדינה היא זו שחייבת לפעול, ולא גוף אזרחי בשמה? מדוע?
• באילו מקומות על המדינה לעשות את מלאכתה אך ברור שיש מקום גדול להתנדבות?
• באילו מקרים יעיל יותר שארגונים אזרחים פועלים ולא המינה באופן ממוסד?

 דגש למורה: התשובות לשאלות הנ"ל נתונות במחלוקת הן ברמה העקרונית והן הפרקטית, בכל מקרה חשוב להבהיר לתלמידים שלא מדובר במצב דיכוטמי ש"המדינה צריכה לעשות הכל" לעומת "המדינה לא עושה כלום והמתנדבים עושים במקומה", אלא במציאות מורכבת.

ניתן לדון בנושא זה לאור דוגמאות שונות מימי המלחמה

• הגנה על ישוב מפני מחבלים
• הבאת ממתקים לחיילים
• דאגה לפעילויות בידור למפונים
• מתן סיוע כספי שיאפשר למשפחות מפונים להתקיים
• ביקור אצל פצועי המלחמה
• דאגה כלכלית למי שאיבדו את מקום עבודתם
• השגת ידיים עובדות לטובת חקלאים שנותרו ללא עובדים
• השתתפות המונים בהלוויות חיילים בודדים

על חסד

חשוב להדגיש:

ישנם בהחלט תחומים שהם אחריותה של הממשלה ובכך שהיא לא מלאה את תפקידה היא בהחלט כשלה ומעלה באמון הציבור. עם זאת, לא ניתן לצפות מהממשלה להיענות בצורה מלאה לכל הצרכים. וודאי שלא בשעת חירום. הקולקטיב "מדינה" מטבעו נוקשה, מתקשה להתאים לשינויים, כפוף לכללים (כמו פרסום מכרזים, בעייה בהשגת תקציבים, מגבלות משפטיות, חוסר כח אדם  ועוד) ומתעדף לפי סדר העדיפויות הלאומי, שאינו תמיד מסוגל לספק מענה לצרכים נקודתיים.

התייחסות מאוזנת יותר לתפקידה של המדינה בתנאי חרום, מאפשרת להצביע על כשלים אבל גם להבין את מגבלות יכולת המענה הממשלתי, ולהדגיש את האחריות האישית של אזרחים ואת הזכות והחובה שלהם לסייע למדינה ולסייע זה לזה בשעת מצוקה.

צפו בסרטון על החסד בשעת המלחמה וענו על שאלות לדיון בכיתה:

• מה המסר העולה מהסרטון?
• מה השוני בינו לבין המסר העולה מהסרטונים "באין מדינה יש אזרחים" אותם ראיתם בתחילת המערך?
• עם איזה מהמסרים אתה מזדהה יותר? האם לדעתכם לסדרה "באין מדינה" היה מסר פוליטי מסוים מעבר להצגת פעילותם של המתנדבים?
• האם אתם חשים שהפעילים השונים הם "פראיירים"?
• איך המשפט הזה גורם לכם להרגיש?

כדאי לעיין גם בכתבה "גאווה להיות פראיירים".

משימת כתיבה: מהן ההשלכות האישיות והציבוריות של ראיית  את המתנדבים כ"פראיירים" לעומת אפיונם כאנשים הראויים לשבח?

כדאי מאוד לסיים בסקר בקרב התלמידים אילו התנדבויות הם עצמם מבצעים בימי המלחמה ולהציע להם מגוון אפשרויות.

הלקח מהחודשים האחרונים: יותר התנדבות – פחות ביורוקרטיה ממשלתית

קראו את המאמר הבא מאת הרב חיים נבון וענו: מה הלקח העולה מדברי הרב נבון ביחס לשאלת היחס בין חברה אזרחית לארגון ממשלתי?

אחרי שגילינו כמה רצון טוב יש לנו, אנחנו צריכים להרעיף אותו על סביבותינו גם בימים כתיקונם

כשגיסי המ"פ יצא הביתה, אחרי חודשיים בשטח, הנחנו שיגיע עטור ברעמת שיער פרועה ובמדים מטונפים. במקום זה גילינו קצין כמו־בריטי, עם תספורת מוקפדת ומדים מעומלנים. "זו התספורת הכי יפה שראיתי עליך אי פעם", התפעלה אשתי, אחותו של הלוחם הבכיר. הנ"ל הסביר: "זה מהסַפּרים של מעלות". מתברר שבכל יום בשעה 13:00 סגרו ספרי מעלות את מספרותיהם, ונסעו כולם לספר בחינם את המילואימניקים שהגנו על עירם. "ואיפה ערמות הכביסה?" שאלנו, והלוחם חייך: "נשות מעלות באו בכל יום לעשות לנו כביסה".

הרבה ביקורת נשמעה בחודשים האחרונים על תפקוד רשויות המדינה בתחילת המלחמה. אם מדובר בביקורת על חרפת המחדל הביטחוני – היא מוצדקת לגמרי, אך לא עליה אני מדבר כאן. כוונתי לביקורת על "המחדל האזרחי": למה מתנדבים היו צריכים לפנק את החיילים במנגל, להציע עזרה בשיעורי בית לילדי המילואימניקים ולהזמין את המעגל הרביעי של המפונים לנפוש בצימר שלהם? למה המדינה לא עשתה זאת?

ככלל אצבע, נדמה לי שעדיף לשאול פחות מה המדינה עשתה בשבילנו. בזיכרון הפוליטי הישראלי הטיעון הזה מתועד במילותיו של הפוליטיקאי הססגוני שמואל פלאטו־שרון. זה רץ לכנסת ב־1977, זכה במספר קולות שהספיק לשני מנדטים, אך רשם ברשימה רק את עצמו, ולכן איבד את המנדט השני. פלאטו־שרון נהג לצעוק בכנסת על יריביו הפוליטיים: "מה אתה עשית בשביל מדינה?!"

את הדרישה הזו העלה לפניו פוליטיקאי חשוב בהרבה. בנאום ההשבעה שלו ב־1961 ניסח הנשיא הדמוקרטי ג'ון פ' קנדי תביעה מהדהדת: "אל תשאל מה מדינתך יכולה לעשות בשבילך; שאל מה אתה יכול לעשות בשבילה". לפני שהיה נשיא כיהן קנדי כסנטור מטעם מדינת מסצ'וסטס. שישים שנה לאחר מכן הצהיר הסנטור הדמוקרטי ממסצ'וסטס, אד מרקי: "הגיע הזמן שנשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילנו". מתברר שהמפלגה הדמוקרטית השתנתה לא מעט בעשורים שעברו מאז קנדי. אך מי שעסוק תמיד במיצוי זכויותיו, מי ששואל תמיד מה המדינה עושה בשבילו – תמיד כועס ותמיד ממורמר. מי ששואל מה הוא יכול לעשות למענה – חי חיים אחרים לגמרי.

מה באמת מביא אנשים לעשות למען מדינתם? בעיקר עובדה אחת: שהמדינה היא כלי ביד העם. המדינה יקרה לאזרחיה לא כשהיא מבטאת בירוקרטיה אזרחית, אלא כשהיא מייצגת את רוחו של עמם ואת סמליו העתיקים. הגדודים שצעדו לעזה לא הניפו אישורים מביטוח לאומי ולא קראו מפסקי בית המשפט העליון, אלא תקעו בשופר וצעקו "שמע ישראל". וכשזוכרים שהמדינה היא כלי בידי העם, מבינים גם שיש לעם כלים נוספים מעבר לה. המדינה לא צריכה לעשות הכול. כשאזרחים נלהבים באים לחיילים עם סירים של קוסקוס חם, מתנדבים לשמרטפות קבועה על ילדי המילואימניקים או מציעים לשלם במקומם בשווארמה, הם אינם ממלאים את מקומה של המדינה אלא מבטאים בעצמם רוח לאומית בריאה וחיונית.

אלפיים שנה לא הייתה ליהודים מדינה. בשנים הללו למדו אבותינו איך יהודים דואגים אלו לאלו בלי תיווכם של מנגנונים בירוקרטיים ריכוזיים ונוקשים. ההיסטוריון הדגול שלום בארון העיד: "בכל תולדותינו, כנראה מעולם לא גווע יהודי ברעב בעודו חי בקהילה יהודית" – וזאת למרות עוניין הנורא של הקהילות הללו. הסופר עמוס עוז ציין פעם בהתפעלות שבקהילות היהודיות של הגלות לא היה איש שלא למד קרוא וכתוב. נחמה ליבוביץ כתבה שאפילו בקהילה היהודית הענייה, הנידחת והמרודה ביותר לא היו הומלסים. הערים המפוארות בעולם, אמרה ליבוביץ, אינן יכולות היום להתפאר בכך. מן הסתם עוז וליבוביץ הגזימו קצת – אך לא הרבה. העיירה היהודית הייתה רחוקה מלהיות מושלמת, אך רוח הנתינה והערבות ההדדית הביאה בה להישגים חברתיים יוצאי דופן.

יש כאלו שהלקח שלהם מגל ההתנדבות במלחמה הוא שצריך להעצים את הבירוקרטיה הממשלתית, כי אין סיבה שעם יהיה תלוי ברצון הטוב של אנשיו. המסקנה שלי היא הפוכה: אחרי שגילינו כמה רצון טוב יש לנו, אנחנו צריכים להרעיף אותו על סביבותינו גם בימים כתיקונם. ברור שצריך רשת ביטחון ממשלתית עבור אלו שאין מי שידאג להם. אך ככל שאנחנו דואגים לאנשים שסביבנו, פחות מהם יהיו זקוקים לרשת הזו. אני לא מכיר אף אדם שמצא עבודה דרך לשכת התעסוקה; אני מכיר עשרות מובטלים שמצאו עבודה דרך ידידים ומכרים שדאגו להם.

מבלוריתו של גיסי למדתי שההתנדבות האזרחית אינה פתרון דחק שבדיעבד, אלא התרחיש הרצוי לכתחילה: שום משרד ממשלתי לא היה מפיק תספורת כל כך מוצלחת.

הפוסט חברה אזרחית ומדינה בימי מלחמה הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

בחלק א- יוצג הרגע ההסטורי והחוקי, כדי להבין אך נוצר מעמד שונה לציבורים שונים בישראל.

בחלק ב- ננסה להבין את משמעות ההבדל בין "חובה כלפי המדינה" או "זכותי מהמדינה". ולדון בהשלכות של הדבר על סוגיית השוויון בנטל.

בחלק ג- לסיום, לאור הטענה שאם לומדים תורה פטורים מיציאה למלחמה – ניתן הצצה לעולם התורה וההלכה והתורה לגבי חשיבות הלחימה וההגנה על העם והארץ גם עבור לומדי תורה.

קשרי המלחמה

צפו בסרטון הזה בכיתה וענו, מה תחושותיכם לגביו?

 מאז תחילת המלחמה צפו ועלו שוב הדיונים והמחלוקות בדבר, חלוקה שווה בין אזרחי המדינה בנטל ה"תרומה למדינה". יהיו שיתעקשו כי הדיון הוא לגבי גיוס לצבא דווקא. יהיו שיסבירו שכדי לאפשר למגזר הערבי והחרדי הזדמנות לשאת בנטל, ניתן למצוא שירות לאומי מקביל. כך או כך אין שום הסכמה, נכון לרגעים אלו.

ככל שהמלחמה בדרום ובצפון מתמשכת, הדיון הולך ומתעצם, הן מטעמים טכניים של צורך בכוחות רעננים ומתחדשים. והן ברמה המוסרית, שהתחושה של חוסר הגינות מלווה את העובדה שיש המסכנים את חייהם אל מול האויב ויש שפטורים מכך.

חלק א'- ככה זה התחיל…

בעשור הראשון של המדינה, הגיעו ראשיה להסדר עם ראשי ההנהגה החרדית, ולפיה יינתן פטור משירות צבאי לבני תורה חרדים. בתקופה ההיא, שנים ספורות לאחר השואה, הקהילות החרדיות שספגו מכה קשה – פיזית ורוחנית – היו מצומצמות, ומדובר היה בפטור למאות בודדות של תלמידים. לאורך השנים ניתנה הרחבה מסויימת למכסת הלומדים שקיבלו פטור צבאי על בסיס "תורתו אומנותו", אך עד אמצע שנות השבעים, היה מדובר על פחות מ-1000 איש שקיבלו פטור שכזה.

בסוף שנות השבעים הקהילות החרדיות כבר גדלו מבחינת היקף האוכלוסייה, ולא פחות חשוב – החליטו להכנס כשותפות לקואליציות, לקחת חלק משמעותי יותר בהנהגת המדינה. כחלק משותפות זו, הצליחה "אגודת ישראל" להשיג פטור גורף לבחורי ישיבות שהצהירו כי "תורתם אומנותם".

ראו סרטון מצורף על תולדות הפטור מגיוס שניתן לציבור החרדי:

״חברת הלומדים״

אט אט הפכה החברה החרדית למה שקיבל את הכינוי "חברת לומדים" – חברה שבה האתוס המרכזי הוא לימוד התורה. הצבת לימוד התורה כאתוס מכונן ומרכזי כל כך, עיצבה בפועל את כל המאפיינים החברתיים של החברה החרדית: הן את הגבולות בין מי שנחשב "חרדי" למי שנחשב כמחוץ לחברה החרדית, הן את חלוקת התפקידים המגדרית בתוך החברה עצמה, והן את מצבן הכלכלי של משפחות חרדיות רבות שחיו לאור הערך המרכזי הזה.

מנגד, בקרב חלקים רבים בחברה הישראלית הלכה וגברה התרעומת כלפי החברה החרדית, שצעיריה נמנעים משירות צבאי. קריאתו של משה רבנו כלפי השבטים שהוא חשד בהם ברצון להשתמט מלחימה: "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?!" מהדהדת בחלל החברה הישראלית (ציטוט של משה רבנו בספר במדבר, הפונה בנזיפה לשבטים גד וראובן בדרישה שיצטרפו לכל אחיהם למאבק על כיבוש הארץ).

חוק טל

בסוף שנות התשעים מונתה על ידי ראש הממשלה דאז אהוד ברק ועדה שבראשה עמד שופט העליון לשעבר צבי טל. הוועדה עסקה בשאלות החברתיות והכלכליות של אי-גיוסם של כל כך הרבה בני ישיבה.

הוועדה הבינה כי לאחר עשורים רבים בהם ניתן פטור לבני תורה, ולאחר שאתוס חברת הלומדים תפס מקום כל כך מרכזי בעיצוב החברה החרדית, הרי שלא ניתן יהיה ליישם גיוס חובה בכפייה על עשרות אלפי חרדים.

מתוך כך, בשנת 2002 חוקקה הכנסת את מה שקיבל את הכינוי "חוק טל", ובו ניסיון להלך בין הטיפות ולהגיע להסדרה פוליטית בתוך הכנסת – נציגת ריבונות העם במדינת ישראל. בקצרה, החוק קבע כי עד גיל 23 יוכלו בחורי הישיבות לדחות את גיוסם, אך בגיל 23 יצטרכו לבחור בין שתי אפשרויות: המשך לימוד בישיבה, או גיוס מקוצר לחודשים ספורים, שיבוץ למערך המילואים או לשירות אזרחי לשנה אחת.

לכאורה מדובר היה בחוק שמאזן בין האתוס של החברה החרדית מחד, ומאידך מאפשר לבחור החרדי לבחור בגיל 23 להיות שותף בחברה הישראלית, תוך שותפות שלו בנטל הלאומי (אם כי באופן מקוצר).

דא עקא, מאז שנחקק החוק, הוא ספג ביקורות מצדו של בית המשפט העליון. בשנת 2012 אף פסל בית המשפט העליון את החלטת הכנסת להאריך את משך תחולת החוק, בנימוקים כי החוק אינו חוקתי ומידתי, וכי בפועל החוק לא הוביל לעלייה בגיוסם של החרדים. מאז ועד ימינו ממש, שאלת גיוס החרדים היא שאלה שקורעת את החברה הישראלית, חורצת את גורלן של ממשלות, וגורמת לבוקה ומבולקה פוליטית וחברתית.

שאלות לדיון בכיתה:

• הכנסו לקישור ודונו בכיתה על המבנה ועל מסקנות ועדת טל
• האם לדעתכם בג"ץ צדק בכך שביטל את חוק טל ומנע בכך את הסדר גיוס החרדים לצה"ל?

חלק ב'- מגילת החובות

עם קום המדינה, נדרשו מנהיגי העם לשאלת המבנה החוקי שלה. כחלק מהדיון, הדגיש בן גוריון את השיח הנכון במדינה דמוקרטית. לדבריו, במדינה דמוקרטית השיח לא צריך להיות "שיח זכויות", שבו האדם והאזרח חושבים ודורשים כל הזמן מה "מגיע לי", אלא שיח חובות, שבו האדם והאזרח נרתמים לטובת העם, המדינה והארץ. לדבריו של דוד בן גוריון:

"במדינה חפשית כמדינת־ישראל אין כלל צורך בהכרזת חירויות – במדינה זו חפשי כל אדם לעשות הכל, אלא אם החוק אוסר במפורש משהו. במאה השמונה־עשרה, שעמדה כולה בסימן שלטון עריצים – היה צורך במגילת זכויות אדם. בארצות שבהן עדיין נשללת חירות העם וזכותו לקבוע ברצונו החפשי השלטון והחוק – יש צורך להילחם על זכויות האדם. בארצות החפשיות, בארצות הדמוקרטיה, שבהן שליט העם, יש צורך במגילת החובות, ופירושה אצלנו – חובות למולדת, לעם, לעליה, לקיבוץ גלויות, לבנין הארץ, לבטחון לזולת, לחלש.

אנו, יותר מכל ארץ חפשית ודמוקרטית אחרת שמראש מובטחות בה זכויות האדם ביסודן, זקוקים למגילת חובות. המשימות הגדולות והקשות שהטילה ההיסטוריה על דור מקימי המדינה, בוניה ומגיניה, לא יתכנו בלי מגילת־חובות שנטיל על עצמנו, ברצוננו הטוב, מתוך הכרת יעודנו החלוצי למשך תקופה לא־קצרה".

משימת כתיבה:

קראו את דבריו של דוד בן גוריון והשיבו על השאלות :

• מה דעתכם על נקודת המבט החריגה (בוודאי בימינו) הזו של בן גוריון?
• כיצד לדעתכם ניתן לשנות את השיח שלנו בכיתה, במשפחה ובחברה משיח-זכויות לשיח-חובות? האם לדעתכם זה ישפר את מצבנו?
• האם לדעתכם מי שאינם שותפים למגילת-החובות של המדינה (ובתוכה גיוס לצה"ל) זכאים ליהנות מהזכויות המוקנות בה? נמקו.
• האם לדעתכם ניתן לכפות בחוק ובאמצעות כוחה של המדינה (וזרועות האכיפה שלה) על הציבור החרדי שותפות למגילת החובות (וגיוס לצה"ל בכלל זה), או שישנה דרך אחרת? אם הצעתם דרך אחרת – מהי?

חובה שהיא זכות וזכות שהיא חובה

קראו את הציטוטים הבאים של משרתי צה"ל במלחמת "חרבות ברזל", בחרו מהם מקור אחד, איתו הזדהיתם ביותר, והסבירו מדוע בחרתם דווקא בו.

• סמ"ר עדי ליאון, בן 20 בנופלו: "אני יוצא למלחמה הזאת בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה…זה החינוך שנתנו לי הוריי, בזה אני מאמין, מקווה שתזכרו אותי, עדי" (מקור).

• מיד עם פרוץ המלחמה, התייצב אל"מ במיל משה פלד, למרות היותו בן 78, למערכה: "לא חיכיתי לקריאה, הנעתי את האוטו ויצאתי לדרך", "מעבר לתחושת החובה האישית, יצאתי למילואים בהתרגשות ובשמחה על הזכות לשרת את המדינה שלי בעת הזו עם הנהגים המתנדבים של מרכז הובלה, ומייחל שחיילינו יחזרו הביתה בשלום" (מקור).

• רס"ר במיל' עזרא יכין, בן 95, התנדב גם הוא: "ב-95 שנות חיי נוכחתי לגלות שאין בעולם כמו גיבורי ישראל…גם אחרי שנים רבות בצה"ל אני גאה לעלות על מדים כל פעם מחדש. ברגע שנכנסתי למערכת הצבאית הבנתי שזה לנצח – כל עוד אני חי אהיה איש צבא" (מקור).

• סמל ערן אלוני, בן 19 בנופלו: "אני ערן אלוני, בן 17, ואני יודע על עצמי דבר אחד – נועדתי לעשות משהו משמעותי בחיים האלה. בארץ הזאת. משהו שיגרום לשינוי, אבל שינוי ממקום שקט. עשיתי שינוי, ומילד בלי תחומי עניין בכלל הבנתי פחות או יותר את המסלול שלי בחיים, והוא הצבא. חשוב לי להיות לוחם (בגדס"ר גולני) להפוך לקצין וממש לעלות בשרשרת הפיקוד. אני חושב שיש לי את הכלים אבל אני עדיין צריך הכוונה כדי להיות מפקד טוב, ובזה הייתי רוצה שאדם משמעותי יעזור לי" (מקור).

משימת כתיבה:

יש לכם אח חרדי. כתבו לו מכתב מנומק, ובו תנסו להסביר לו את חשיבות השירות בצה"ל, ומדוע לדעתכם עליו להתגייס.

ומה ביום שאחרי…

בכתבה במקור ראשון עולה הטענה כי לא החרדים – אך גם לא הציבור הכללי – מעוניינים בגיוס חרדי לצה"ל, שידרוש מהצבא שינוי עמוק על מנת לאפשר לחיילים החרדיים לשמור על ארחות חייהם במסגרת הצבאית. בכתבה אחרת באותו אתר מתמודד אריאל שנבל עם טענות כאלו ואחרות מהצד החרדי.

שאלות לדיון בכיתה:

• האם הציבוריות הישראלית מוכנה לוויתורים שייעשו על מנת לשלב את החרדים במסגרת הצבאית?
• האם לדעתכם יש לפגוע ב"כור ההיתוך" הצה"לי, לטובת שירות של בני המגזר החרדי בצבא?

חלק ג'- מהי עמדת התורה וההלכה ביחס לצבא

למקורות יהודיים, מן התורה ומן ההלכה, בדבר חובת הגיוס לצה"ל:

• פרק ד – מהלכות צבא ומלחמה – פניני הלכה
• "מלחמת מצווה" ולימוד תורה | ערוץ ７
• מלחמת מצווה ומלחמת רשות / הרב שלמה גורן

הפוסט גיוס, שירות לאומי ונשיאה בנטל משותף הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

חירות – הגדרה חיצונית או פנימית?

בליל הסדר אנו מציינים את יציאת ישראל ממצרים, אך בזאת לא תם תהליך היציאה מהשעבוד. לאחר עשר המכות ויציאת ישראל ממצרים, מתחרט פרעה על שחרורם של בני ישראל, ומחליט לרדוף אחריהם, ברגע דרמטי אחד, עומדים בני ישראל כאשר מולם הים המאיים ומאחוריהם צבא-מצרים בראשותו של פרעה.

קראו את הפסוקים מפרק י״ד בספר שמות העוסקים ברגעים אלו (ניתן להתמקד רק בפסוקים י-יד)

• הסבירו את הפסוקים במילים שלכם.

האבן עזרא מעלה תמיהה גדולה על הסיטואציה, נקרא את דבריו כאן.

• מומלץ למורה להעלות את שאלתו של האבן עזרא במילים שלנו בכיתה, ולתת לתלמידים להעלות אפשרויות שונות לתשובה על שאלתו.
• מהי שאלתו של האבן עזרא?
• מהי התשובה שהוא נותן?
• האם תשובתו מתיישבת על לבכם? מה ניתן ללמוד ממנה על מושג החירות?

יציאת ישראל ממצרים היתה ועודנה סמל לאפשרות לצאת משעבוד. בביטוי ״שלח את עמי״, שאמר משה לפרעה השתמשו גם במאבקים אחרים לאורך ההיסטוריה.

בשנת 1941 החלו הנאצים ביישום ״הפתרון הסופי״. במחנה הריכוז גירס שבדרום-צרפת, החליט אחד מיושבי המחנה לכתוב הגדת-פסח מהזכרון, למען יוכלו לציין את חג החירות גם במקום האפל ביותר.

קראו כאן את סיפורה של ״הגדת גירס״.

• כיצד לדעתכם משקף סיפורה של הגדת גירס את החירות הפנימית עליה דיברנו?
• מה ניתן לדעתכם ללמוד מהסיפורים של שרנסקי והגדת גירס לחיינו הפרטיים והלאומיים?

אסירי ציון

אחד המאבקים עליהם דיברנו, היה המאבק למען אסירי ציון, שנכלאו בברית המועצות ב״אשמה״ כי פעלו למען הציונות ועלייה לארץ ישראל.

• הביטו בתמונה המצורפת וענו: מדוע לדעתכם נבחר הפסוק ״שלח את עמי״ כסלוגן המחאה למען אסירי ציון? האם ישנו קשר בין יציאת ישראל ממצרים לבין העלייה היהודית מברית המועצות לארץ ישראל? מהו?

אחד מאסירי ציון המפורסמים, שלימים הפך לחבר בכנסת ישראל ושר בממשלותיה, היה נתן שרנסקי. במשפטו של בפני בית המשפט הסובייטי, אמר שרנסקי לשופט:

אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי. אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי. אמנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר. גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה.

• חישבו על דבריו של שרנסקי – מהי לדבריו חירות אמיתית?
• האם דבריו מתכתבים עם דברי האבן עזרא שראינו לעיל? כיצד?

שחרור לאומי ושחרור אוניברסלי

מאבק נוסף שעשה שימוש במוטיב יציאת ישראל ממצרים היה המאבק למען שוויון זכויות לשחורים בארה״ב.

בנאומו לרגל קבלת פרס נובל לשלום אמר מרטין לותר קינג, מנהיג המאבק, את הדברים הבאים (מקור):

Oppressed people cannot remain oppressed forever. The yearning for freedom eventually manifests itself. The Bible tells the thrilling story of how Moses stood in Pharaoh’s court centuries ago and cried, “Let my people go.” This is a kind of opening chapter in a continuing story. The present struggle in the United States is a later chapter in the same unfolding story

תרגום:

אנשים מדוכאים לא יכולים להישאר מדוכאים לנצח. הכמיהה לחופש מתבטאת בסופו של דבר. התנ"ך מספר את הסיפור המרגש כיצד עמד משה בחצר פרעה לפני מאות שנים וצעק: "שלח את עמי". זהו מעין פרק פתיחה בסיפור מתמשך. המאבק הנוכחי בארצות הברית הוא פרק מאוחר יותר באותו סיפור מתפתח.

• מהו היחס של מרתין לוטר קינג לסיפור יציאת מצרים? למה הוא מתכוון בכך שהוא אומר שהמאבק של השחורים בארה״ב בשנות השישים של המאה הקודמת הוא ״פרק מאוחר יותר באותו סיפור מתפתח״?
• הרב קוק כתב כי ״יציאת מצרים תשאר לעד האביב של העולם כולו״. כיצד דבריו של הרב קוק מתכתבים עם דבריו של מרטין לותר קינג?
• לדיון – כיצד יציאת מצרים, שהיא לכאורה תהליך ששייך לעם היהודי כעם, יכול להוות ״האביב״ לעולם כולו? האם לדעתכם ישנו קשר בין נקודה זו לבין המאבק הנוכחי של מדינת ישראל כחוד החנית מול ״ציר הרשע״ במזרח התיכון?

הפוסט מהי חירות? הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.