דוד – לוחם ומשורר

• נפתח את השיעור בסיעור-מוחות בכיתה. מה אומר לכם – דוד המלך?

סביר כי תשובות התלמידים יבטאו את דמותו המגוונת של דוד המלך, ודבר זה יהווה קרש קפיצה להמשך השיעור.

• נאזין לשיר ״דוד״ של יונתן רזאל בסרטון המצורף
  • המלצה (לשיקול המורה בהתאם לאופי הכיתה): לבקש מהתלמידים שיורידו ראשים ויעצמו עיניים, הנעימה המרגיעה של השיר תסייע לרכז את התלמידים ולהכניס אווירה נעימה לכיתה.
• נעיין במילות השיר.

השיר מציין תכונות שונות של דוד המלך, ואירועים שונים בחייו. בהתאם למאפייני הכיתה נבחר באחת משתי אפשרויות: או שנאתגר את התלמידים להסביר כל אחת משורות השיר וכיצד היא מתקשרת לדמותו של דוד; או שאנחנו בעצמנו נציג זאת.( שימו לב שהשיר מתייחס בין השאר לכינור דוד בו היה מנגן מדי חצות לילה ומחבר את ספר תהילים, לאיש המלחמה שניצח את כל אויבי ישראל, רועה הצאן המסור, מי שידע אין סוף טרגדיות במהלך חייו, ויחד עם זאת ידע לחולל ולרקוד בעז לפני ארון הברית, ולבסוף מי שידע לקחת אחריות על חטאיו ונחשב במסורת ישראל כ"מי שהקים עולה של תשובה".

• בחרו שניים מהאירועים או התכונות של דוד הנראים לכם סותרים.
• כיצד לדעתכם ניתן להסביר את הסתירות הללו? האם הן באמת סותרות? האם גם אצלכם אתם מזהים תכונות שונות הנראות כמנוגדות זו לזו? האם הן באמת מנוגדות, או אולי משלימות?

היכולת לשלב עדינות-נפש – המתגלה במזמורי התהלים וביכולתו של דוד לעשות תשובה לאחר חטאו – יחד עם עוצמות נפש אדירות ועמידה בעוז וגבורה מול אויבים חזקים כמו גוליית ולהכניע אותם, מתגלה גם אצל לוחמי צה״ל.

ניתן לראות למשל אסופת שירי לוחמים כאן, או שירי נופלים ממלחמת חרבות ברזל כאן, או לקרוא על יצירתו של ענר שפירא כאן.

• כיצד תכונותיו של דוד המלך מתבטאות אצל חיילי צה״ל?
• האם לדעתכם יש סתירה בין עדינות נפש מחד, לבין לחימה עזה באויבים הקמים עלינו מאידך?
• בחרו שיר אחד שנגע בכם, והסבירו מדוע.
• עם איזו תכונה של דוד אתם מזדהים ביותר? מדוע? מהם הצדדים הטובים ומהם הצדדים הפחות-טובים של תכונה זו? כיצד ניתן לעדן את הצדדים הללו?
• איזו תכונה של דוד הייתם רוצים לאמץ? מדוע?

ממידותיו של דוד – למידותינו שלנו

חג השבועות מסיים את ימי ספירת העומר. במסורת נהוג כי לכל אחד מימי הספירה יש שייכות למידה מסוימת בנפש האדם, ולכן בכל יום יש ״לתקן״ את המידה המתאימה לו (= לבדוק האם אני משתמש במידה הזו באופן ובמידה(!) המתאימים ולא מגזים לכאן ולכאן).

• בחרו מידה אחת ממידות הנפש שלכם, וכתבו לעצמכם באופן פרטי היכן אתם משתמשים בה באופן הנכון, ומה עוד דרוש תיקון. לאחר מכן כתבו כיצד לדעתכם ניתן לתקן אותה.

הערה: וודאו עם התלמידים כי הם מבינים את הכוונה במושג "מידות הנפש".

דוד מלך ישראל חי וקיים!

לפי המסורת דוד נולד ונפטר בחג השבועות.

חיים נחמן ביאליק מתאר את האגדה על מותו של דוד המלך:

מוֹת דָּוִד/ח״נ ביאליק (למקור)

וַיְהִי בִּמְלֹאת לַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים שָׁנָה, וַיָּבֹא יוֹמוֹ, וַיֵּרֶד אֵלָיו מַלְאַךְ הַמָּוֶת בּדְבַר אֱלֹהִים עִם רֶדֶת הַיּוֹם, לָקַחַת אֶת-נַפְשׁוֹ, וַיִּמְצָא אֶת-דָּוִד יוֹשֵׁב בּבֵית הָאֲרָזִים וּפִיו לֹא יֶחְדַּל מִשִׁיר וְזִמְרָה לֵאלֹהִים, כִּי הָיָה הַיּוֹם יוֹם הַשַּׁבָּת, וְאוֹתוֹ קִדֵּש הַמֶּלֶךְ כָּל-יָמָיו לֵאלֹהִים מִבֹּא הַיּוֹם וְעַד צֵאתוֹ, וְלֹא יָכֹל הַמַּלְאַך לָגֶשָׁת אֵלָיו, כִּי זִמְרַת אֱלֹהִים מָגֵן לִבְעָלֶיהָ מִמָּוֶת. וַיִּתְחַכֵּם וַיָּבֹא אֶל הַגַּן אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, וַיַּרְעֵשׁ עֵצָיו, וַיֵּצֵא דָּוִד הַגַּנָּה לִרְאוֹת מָה הָרַעַשׁ, וְרוֹמֲמוֹת אֵל בְּפִיו. וַיְהִי הוּא עוֹלֶה בְּמַדְרְגוֹת הַגָּן, וְהִנֵּה נֶהֶרְסָה הַמַּדְרֵגָה תַחְתָּיו, וַתִּדֹם זִמְרָתוֹ רֶגַע וַיִּשְׁלַט בּוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְדָוִד נָפַל אֲחוֹרַנִּית אֶל חֵיק הַפְּרָחִים אֲשֶׁר בַּעֲרוּגוֹת הַגַּן וּפָנָיו הַשָּמַיְמָה.
רֶגַע אֶחָד קָרְנוּ עוֹד פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּהַדְרַת שֵׂיבָתָם לְנֹגַהּ הַשֶׁמֶשׁ הַשׁוֹקַעַת עִם צֵאת הַשַּׁבָּת וַיְהִי לָהֶם הוֹד נֶצַח וְִיפְעַת עוֹלָמִים.

הַמֶּלֶךְ דָּוִד מֵת, אַךְ רוּחוֹ עוֹד עָמֹד תּעֲמוֹד בְּתוֹך עַמּוֹ לְעוֹלָמִים וּזְמִירוֹתָיו לֹא תְּמוּשֶׁינָה מִפִּי כָּל-אֲשֶׁר נִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּהוּ כָּל-יְמֵי הֱיוֹת אִישׁ צָמֵא לֵאלֹקִים חַיִים עַל הָאָרֶץ.
וּמִדֵּי שַבָּת בְּשַבָּת כִּנְטוֹת צִלֲלֵי יוֹם, וְרוּח עַרְבַּיִם תִּרְחַשׁ בֵּין עֳפָאִים, וְנֶאֱסְפוּ לְבָתֵּי תְפִלָה וּלְמִקְדְּשֵׁי אֵל עַנְוֵי אֶרֶץ וַחֲסִידֵי דוֹר וָדוֹר, כָּל-נְכֵה-רוּחַ וְכָל-שְׁבוּר לֵב בְּעַמָּיו, וְשָׁפְכוּ יַחַד אֶת-עֱנוּתָם וְאֶת-צִמְאוֹן לְבָבָם וְאֶת-כִּלְיוֹן נַפְשָׁם לִפְנֵי אֱלֹקִים חַיִּים בִּתְפִלוֹת דָּוִד בֶּן-יִשָׁי, וְחַי הַמֶּלֶך הֶחָסִיד, נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, בְּפִי כָּל-הָאָדָם וּבְנַפְשׁוֹ כָּל-יְמֵי עוֹלָם.
וּבְמוֹצָאֵי כָּל-שַׁבָּת, בְּהָסֵב אִישׁ יִשְׂרָאֵל לִבְרוֹת לֶחֶם, בְּלַוֹּתוֹ אֶת-שַׁבָּת הַמַּלְכָּה – וְהָיְתָה הַבִּרְיָּה קֹדֶשׁ לְשֵׁם הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְזִכְרוֹ, הִיא סְעֻדַּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְעַל כֵּן יֵאָמֵר בְּיִשְׂרָאֵל: דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם!

• לפי ביאליק, מדוע אנו אומרים ״דוד מלך ישראל חי וקיים״ – הרי דוד נפטר?
• האם לדעתכם האמירה "דוד מלך ישראל חי וקיים" רלוונטית גם בימינו? מדוע?

הפוסט דוד המלך וחג השבועות הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

במערך זה נציע כמה דרכים לדון בתופעה: רקע תנכ"י, היסטוריה של הנצרות ופוליטיקה. כל מורה מוזמן לבחור את החלקים הרלוונטיים לכיתתו, ולהשמיט את השאר.

מי גדול ומי קטן?

מי לא מכיר את סיפור דוד וגוליית?… בואו ניזכר בו מזווית השיר הנוסטלגי של להקת "כוורת" שמתאר את האבן הפוגעת לגוליית "בול בפוני".

הביטו בקריקטורה הזו

• מה לדעתכם רצה להביע המאייר?
• האם אתם מסכימים עם דעתו? נמקו!

שאלות לדיון בכיתה

כיום אויבינו מדמים אותנו לגוליית (הגדול והרשע), בעוד הפלסטינים מוצגים כדוד (הצודק והקטן). זאת משום שצה"ל מייצג מדינה גדולה וחזקה, מצוייד בכלי טיס חדישים, טנקים מתקדמים, בעוד הפלסטינים מצויידים לכל היותר ברובים, או רקטות (שרובן מיורטות באמצעות "כיפת ברזל"). אם כן, לכאורה צה"ל הוא גוליית הגדול, ואילו הפלסטינים הם דוד. אולי הם צודקים?!

אולי המאבק בין ישראל לפלסטינים אינו הוגן, ואנחנו הגדולים "הרעים" בסיפור?!

נקודות למחשבה/לדיון:

• מדוע אנחנו אוהבים (בסרטים, או בספורט) "סיפורי סינדרלה", בהם דווקא ה"אנדרדוג" החלש מצליח לזכות בתהילה ובנצחון?
• האם כשאנחנו באים לקבוע מי רע ומי טוב וצודק, זו רק שאלה מי גדול ומי קטן? האם אין מקום לבדוק בשם איזה ערך יוצא כל אחד מהצדדים לקרב?

רקע הסטורי – תחילת תרבות המערב

ישו: החלש הוא הצדיק

העולם התרבותי בקרבו אנו חיים, העולם המערבי (ארה"ב ומדינות אירופה), מתבסס לא רק על התנ"ך, אלא גם על הברית החדשה (הערה: העולם המערבי בימינו הוא עולם חילוני, אולם יחד עם זאת, הברית החדשה מונחת ביסודות התרבות והמחשבה שלו, ולו כעניין תרבותי גם אם לא באופן דתי).

אחת הדרשות המפורסמות ביותר של ישו, המכונה "הדרשה על ההר" (מתוך הברית החדשה בקישור במתי, פרק ה), פותחת בשבח לכל הסובלים בעולם הזה: "עניי הרוח", "האבלים" "הרעבים" ו"הנרדפים". לפי ישו (ראו: מרקוס, י, 25) העשירים לא יזכו ל"חיי עולם" ו"לבוא אל מלכות השמים". לפי התפישה הזו, החלש, המסכן והעני, הוא הצדיק – ואילו החזק, המוצלח והעשיר, הוא הרשע.

בסוף הדרשה על ההר אומר ישו לשומעי-לקחו מסר שהושרש עמוקות בתרבות מדינות המערב של ימנו.

הדרשה על ההר

קראו את הציטוט ממתי, פרק ה פסוק 38, וענו על השאלות:

שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן׃

וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם אַל־תִּתְקוֹמֲמוּ לָרָשָׁע וְהַמַּכֶּה אוֹתְךָ עַל־הַלְּחִי הַיְמָנִית הַטֵּה־לוֹ גַּם אֶת־הָאַחֶרֶת׃

וַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ לָרִיב עִמְּךָ וְלָקַחַת אֶת־כֻּתָּנְתֶּךָ תֵּן־לוֹ גַּם אֶת־הַמְּעִיל׃

וְהָאֹנֵס אוֹתְךָ לָלֶכֶת עִמּוֹ דֶּרֶךְ מִיל לֵךְ אִתּוֹ שְׁנָיִם׃

הַשֹּׁאֵל מֵאִתְּךָ תֵּן־לוֹ וְהַבָּא לִלְוֹת מִמְּךָ אַל־תָּשֵׁב פָּנָיו׃

שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ וְשָׂנֵאתָ אֶת־אֹיְבֶךָ׃

וַאֲנִי אֹמֵר לָכֶם אֶהֱבוּ אֶת־אֹיְבֵיכֶם (בָּרֲכוּ אֶת־מְקַלְלֵיכֶם הֵיטִיבוּ לְשׂנְאֵיכֶם) וְהִתְפַּלֲלוּ בְּעַד (מַכְאִיבֵיכֶם וְ)רֹדְפֵיכֶם׃

משימת כתיבה

• לפי הכתוב, מה אמור לעשות אדם חף מפשע שחטף מכה מאדם רשע?
• לפי הטקסט, אדם שבא גנב וחוטף את מעילו בכח, עליו לוותר לו על מעילו. מה ההיגיון לפי הטקסט כאן?
• איזו חברה לדעתכם תתפתח לפי מערכת חוקים כמו בטקסט כאן, שמעודדת לקבל פשעים בסלחנות, ולא לתקן או למנוע מעשים אלימים?
• השורה הפותחת בטקסט מתייחסת למערכת החוקים היהודית המוסדרת בתורה ובגמרא, לפיה מי שפוגע או פוצע את חברו צריך לשלם "עין תחת עין שן תחת שן", כלומר חייב לפצות אותו לפי מידת הנזק. לעומת זאת מבקש ישו מתלמידיו "להפנות את הלחי השנייה". למה הוא מתכוון בביטוי ידוע זה? האם אתם מזדהים עם בקשה זו?
• ציטוט מתוך התנ"ך ספר שמות כג, ג: "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ", (אין להעדיף את המסכן והעני במהלך משפט אם איננו צודק, אפילו שהוא מסכן).

נוספת על כך אזהרה נוספת בספר דברים א, יז: "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן".

ממה חוששת התורה בשני המקורות הללו?

לסיכום – מי צודק?

המסר העולה ממקורות אלו בנצרות שהקביעה מי צודק או לא, נבחנת לפי  של מי הסבל גדול יותר, ההטפה לאהוב את האויבים, בסוף הטקסט, היא אולי השיא של אמות המוסר הבלתי-נתפשות ובלתי מוסריות. המוסר היהודי דורש לעשות משפט אמת עם מי שהצדק איתו – ולא לדון אדם לפי מדדים כמו כמה הוא עני או עשיר, מסכן , קטון או גדול . מידה כנגד מידה מקימה חברה הוגנת, ובטוחה , המגנה על מי שפועל על פי אמות המוסר, ומוקיעה מי שלא.

כיפת ברזל – הצלה או אסון?

בשנת 2018 זוכה מחבל מאשמת ניסיון-לרצח, והואשם בגרימת חבלה בלבד. הסיבות לכך היו תמוהות: הסכין לא ננעצה מספיק עמוק כדי לטעון לכוונה-להמית; הדקירה היתה בגב ולא בחזה, דבר שלדעת השופטים יכול גם הוא להעיד על חוסר-כוונה להמית, אלא רק לפגוע; ומעל הכל – כיוון שהסכין נשברה לאחר הדקירה הראשונה, לא יכֹל המחבל לשוב ולדקור ולהשיג את מלוא-כוונתו להרוג.

משימת כתיבה

• מוזמנים לעיין בַּמאמר הסוקר את החלטת בית המשפט, האם ההחלטה מרתיעה נסיונות לדקירה? או מעודדת דקירות נוספות?

• האם יש בליבכם הרגשה של החלטה הוגנת כלפי אותו מחבל?
• האם לדעתכם יש להעניש פוגעים רק על פי התוצאות המעשיות ומידת "הצלחתם" בביצוע הפשע, או גם על פי הכוונה המקורית (גם אם זו תסוכל)?

למעשה, מבלי משים אימצנו כולנו את דפוס-החשיבה הזה.

כיפת ברזל היא אמנם המצאה חשובה, שהצילה נפשות רבות. יחד עם זאת, בחסות ההגנה שהיא מעניקה לנו, שכחנו שגם טיל שלא נפל (משום שהוא יורט) נורה על מנת להרוג אוכלוסייה אזרחית. אויבינו – באופן מוצהר – יורים אלפי טילים לעבר ערי וישובי ישראל במשך שנים ארוכות. ביכולתו של כל טיל שכזה לזרוע הרג והרס רב. העובדה כי רוב הטילים מיורטים, כמוה ככוונתו של המחבל להרוג, שלא באה לידי מימוש אך ורק בזכות הסכין שנשברה בטרם יכֹל לדקור בשנית. רק כאשר נופל טיל ופוגע באזרחים, מרגיש הציבור הישראלי כי "יש הצדקה" לפעולה צבאית נרחבת מצד המדינה. עד אז, אלו רק "טפטופים".

שאלות לדיון בכיתה

• כיצד לדעתכם הייתה ישראל צריכה להגיב על טילים שיורטו על ידי כיפת ברזל?
• האם לדעתכם תגובה ישראלית דרסטית לאחר "הטפטופים" הראשונים של טילים הייתה יכולה למנוע את אסון ה-7.10.2023? נמקו.

עיון תנכ״י

הפוסט דוד וגוליית 2050 – ישראל והטרור הפלשתינאי עם מי הצדק? הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.