פתיחה: מי היה הרמב"ם?

הרמב"ם (רבי משה בן מימון) אינו עוד פרשן. הוא נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה היהודית, ועליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה". נפתח בהיכרות עם האיש שחי חיים של פליט נרדף, אך הפך למנהיג העולם היהודי ולרופא המלך.

נפתח בצפייה באחד משני הסרטוני הבאים (בהתאם לאופי הכיתה, ולזמן הנתון בידינו):

• אפשרות א: סרטון מבית צה״ר.

• אפשרות ב: סרטון של ״חדשות מהעבר״.

שאלות לדיון בעקבות הצפייה:

• הרמב"ם נדד בין ספרד, מרוקו, ארץ ישראל ולבסוף מצרים. כיצד, לדעתכם, חיי הנדודים והרדיפות השפיעו על כתיבתו ועל רצונו לעשות "סדר" ביהדות?
• הרמב"ם היה גם איש הלכה, גם פילוסוף וגם רופא. האם בימינו אנו רואים שילובים כאלה אצל מנהיגים רוחניים? מדוע לדעתכם זה נדיר יותר היום? מהו לדעתכם המצב הרצוי יותר? נמקו.

כתביו של הרמב״ם:

כפי שראינו, הרמב"ם כתב חיבורים מרכזיים בתחומים שונים, ששינו את ארון הספרים היהודי:

1. פירוש המשניות: שמטרתו הנגשת המשנה – הספר הבסיסי ביותר של התורה שבעל פה – לכל אדם.
2. משנה תורה (״היד החזקה״): ספר הלכה המקיף את כל תחומי החיים, המסודר על פי נושאים, ומטרתו היתה להיות מעין ״קודקס הלכתי״ שעל פיו יורו הלכה כל בית ישראל.
3. מורה נבוכים: חיבור פילוסופי שנועד ליישב בין הפילוסופיה לבין האמונה.

• האם לדעתכם צריך לנסות ליישב בין האמונה ובין דעות גלובליות הרווחות בעולם בכל דור ודור? נמקו.

לימוד תורה ופרנסה:

אחד הנושאים הטעונים ביותר ביחסי דת ומדינה בישראל הוא נושא "תורתו אומנותו" והתקצוב הממשלתי ללומדי תורה. עמדת הרמב"ם בנושא זה היא חריפה וחד-משמעית, ועומדת בניגוד מוחלט לנורמה המקובלת בעולם החרדי-ליטאי של ימינו (מודל "חברת הלומדים" שהתפתח החל מהמאה ה-19).

בהלכות תלמוד תורה פרק ג, הלכות י-יא כותב הרמב״ם כך:

״כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא; לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה.

אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא, שנאמר (תהלים קכ״ח, ב׳) ״יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך״: אשריך – בעולם הזה, וטוב לך – לעולם הבא שכולו טוב״.

• הרמב"ם משתמש בביטויים קשים מאוד ("חילל את השם", "כיבה מאור הדת") נגד מי שמתפרנס מלימוד תורה. כיצד, אם כן, העולם החרדי כיום מבסס את קיומו על כך?
• האם לדעתכם החרדים צודקים או טועים בנושא זה? נמקו.
• האם לדעתכם המודל של הרמב"ם (עבודה ולימוד) ישים במדינת ישראל המודרנית? האם ניתן להצמיח "גדולי דור" כשהם צריכים לעבוד לפרנסתם כרופאים או מהנדסים? האם לדעתכם ישנה סתירה בין לימודי החול ו/או יציאה לעבודה ובין התגדלות בתורה וברוח? נמקו.

הפוסט הרמב״ם הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

ניתן להכנס לאתר השפה העברית, ולהשתמש בחומרים המצויים שם.

פתיחה

נצפה עם התלמידים בסרטון המצורף:

• על מנת לעורר יותר עניין ולהכניס קצת ״תחרותיות בריאה״, ניתן מראש לבקש מהתלמידים שכל אחד יספור כמה דברים מתוך הסרטון הם חדשים עבורו, וכמה ידע עוד לפני כן.

מלחמת השפות

הדיבור בשפה העברית לא היה מובן מאליו כלל וכלל, ובראשית הציונות התחולל ביישוב העברי בארץ ישראל מאבק על השימוש בה.

ניתן לקרוא עם התלמידים קטעים על המאבק, שכונה ״מלחמת השפות״ מתוך ויקיפדיה.

ניתן לצפות איתם בסרטון המצורף:

• כאמור בסרטון, הרצל חשב שאין צורך בשפה אחידה במדינת היהודים, אלא כל אחד ימשיך לדבר בשפה של המדינה ממנה עלה לארץ. מה דעתכם על רעיון זה? האם ניתן להקים מחדש אומה-רדומה בלי שימוש בשפה אחידה?
• האם יצא לכם להסתובב בחו״ל ולפתע לשמוע עברית? – אם כן, מהן התחושות שעלו בכם באותו הרגע כלפי האדם שדיבר את השפה? האם ניתן ללמוד מכך משהו על חשיבותה של השפה? אם כן – מה?

בשנת 1939, כ-25 שנים לאחר ניצחונה של העברית במלחמת השפות, פרסמה עיריית תל אביב – ״העיר העברית הראשונה״ – כרזה ובה היא קוראת לביצור מעמדה של השפה העברית במרחב הציבורי. בין היתר, ניתנה הוראה כי השילוט יהיה בעברית.

• ניתן ״לסייר״ (באמצעות ״גוגל סטריט״) עם התלמידים ברחוב דיזנגוף בתל אביב, או ברחוב הראשי של העיר שבה נמצא בית הספר שלכם (במידה ומדובר בבי"ס עירוני). האם לדעתכם הצליח המאבק על השילוט בעברית?
• האם לדעתכם חשוב להקפיד על כך שהמרחב הציבורי (ובכלל זה שלטי החוצות ושמות החנויות) יהיו בעברית? נמקו.

תחיית השפה העברית?

כמובן, אי אפשר לדון בשפה העברית בלי להזכיר את אליעזר בן יהודה.

ניתן לצפות בסרטון המצורף, המתאר את מאבקו של בן יהודה על השפה העברית, ואת ההתנגדות לו מצד אנשי ״היישוב הישן״:

ניתן לקרוא עם התלמידים את מילות השיר ״אליעזר בן יהודה״ שכתב ירון לונדון.

• האם הבנתם את כל המילים? אילו מילים אינכם מכירים?
• כתבו במילים שלכם את הרעיון המרכזי של כל אחד מבתי השיר.
• ירון לונדון סיפר כי הוא רצה לכתוב כי בן יהודה היה יהודי ״תימהוני״, אך כינה אותו ״מבדח״ לשם החרוז עם ״מוחו הקודח״ – האם אתם חושבים כי בן יהודה היה תימהוני? נמקו.

מעמיקים פנימה – האם השפה מעצבת תודעה?

קראו את מאמרו של הרב חיים נבון, שנכתב בתגובה לפרסום כי האוניברסיטה העברית שוקלת לעבור ללמד בשפה האנגלית.

• הרב נבון מתאר שני מודלים של שפה – זו הצומחת ״מלמטה״, באמצעות דוברי השפה עצמם, והיא חיה ומשתנה ומתפתחת; וזו המוכתבת ״מלמעלה״, כמו במפעלו של בן יהודה, או הכרזה של עיריית תל אביב שראינו לעיל.
  • איזה מהמודלים נכון יותר בעיני הרב נבון, ומדוע?
  • מה דעתכם – איזה מודל נכון יותר? נמקו.
• הרב נבון מתאר את המאבק הנוכחי בנושא השפה: השפה המגדרית והתקינות הפוליטית.
  • האם לדעתכם השפה באמת מעצבת תודעה כפי שטוענים האנשים התומכים בשפה רב-מגדרית או תקינות פוליטית? נמקו.
  • האם הרב נבון מסכים שהשפה יוצרת מציאות או מעצבת תודעה? מהם הראיות שלו לדעתו?
  • איזו גישה משכנעת יותר בעיניכם? מדוע?

סיכום

• האם השפה העברית חשובה לכם? האם חשוב לכם כי הנכדים והנינים שלכם ידברו עברית? מדוע?
• אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית – מה לדעתכם יש לעשות על מנת לשמר את השפה?
• האם, לדעתכם, חשוב להקפיד לדבר עברית תקנית? מדוע?

הפוסט השפה העברית הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

מטרות השיעור:

1. התלמידים יכירו את סיפורו של אליעזר בן יהודה ותחיית השפה העברית.
   2. התלמידים יבינו למה חשוב לדבר ולכתוב בעברית מה הערך המוסף.
   3. התלמידים יחוו קשר רגשי לשפה העברית ולזהות הישראלית.

מצגת

עברית זה אנחנו

פתיחה

שאלות פתיחה לדיון בעל-פה:
האם קרה לכם  שראיתם סרט –בשפה אחרת, ופתאום נאמרה מילה בעברית כמו "שלום" או "מזל טוב"? או אולי טיילתם בחוץ לארץ ופתאום שמעתם מישהו מדבר עברית? איך הרגשתם?

מהי ההרגשה שלנו , כשיש לנו שפה משותפת בין כולנו?

האם סבא וסבתא של ההורים שלכם דיברו עברית? מה היתה השפה שלהם?

צפייה בסרטון קצר 4 דקות – שמתאר את האתגר שעמד בפני בן יהודה. ואת אופן הפעולה:

גוף השיעור (25 דקות)

פעילות 1 – סיפור מחייה השפה
– קריאה מודרכת של סיפור קצר על אליעזר בן יהודה :

קטע קריאה – "הילד שלא דיבר עברית":
פעם, לפני יותר ממאה שנה, אף אחד כמעט לא דיבר עברית. היא הייתה שפה שאנשים רק קראו בה בתפילה ובתנ"ך, אבל לא דיברו בה ברחוב או בבית.
אבל היה אדם אחד, אליעזר בן יהודה, שהאמין שכדי שעם ישראל יחזור להיות עם בארצו, הוא צריך לדבר בשפה המקורית של העבריים, עוד מימי התנ"ך- השפה העברית. ולכן , הוא הקים עיתון ופעל להחיות את השפה. אבל החלום המיוחד שלו היה – שהוא והמשפחה שלו ידברו רק עברית.
ולכן שמר את הבן שלו לבד בבית, כי שאר הילדים דיבר בשפות אחרות. היה קשה כי לא תמיד היו להם מילים להשתמש בהן.

בהתחלה כולם צחקו עליו. הם חשבו שהוא משוגע. אבל הוא לא ויתר.
הוא כתב מילים חדשות בעברית, המציא מילים שלא היו קודם – כמו "רכבת", "עיתון", "גלידה" ו"מברשת שיניים"! והוא לימד עוד ועוד אנשים לדבר, עד שהעברית התחילה לחזור לחיים, והפכה לשפה של מדינת ישראל.
היום – בזכותו – אנחנו לומדים, כותבים, שרים ומשחקים בעברית.

שאלות להבנה:
1. למה אליעזר בן יהודה רצה שידברו בעברית?
2. מה היה קשה לו בהתחלה?
3. תנו דוגמה למילה שאתם אוהבים בעברית – אולי מילה שהוא המציא?
4. איך הייתם מרגישים אם לא הייתה לנו שפה משלנו?

פעילות 2 – משחק "עברית או לא?"
– הקריאו לתלמידים מילים: חלק בעברית, חלק באנגלית או מומצאות.
– עליהם לנחש: האם זו מילה עברית? (למשל: אופניים, סלפי, חלון, דינוזאור, לחמנייה…))

פעילות 3- היכרות עם השיר של האקדמיה ללשון עברית "שיר בעברית"

הציגו את הקליפ:

מה מיוחד בעברית לפי השיר? מילות השיר מופיעות בסוף המערך, ניתן לחלק לתלמידים)

• עברית יוצרת חיבור בין יהודים מכל התפוצות.
• עברית מחברת בין עבר לעתיד
• עברית מחברת בין קודש לחול
• עברית משמרת תרבות ויוצרת תרבות

 – כרזה לשפה העברית –
– כל תלמיד מכין שלט עם משפט שמסביר למה עברית חשובה לו.
– דוגמאות: "עברית – כי אני גר בארץ ישראל!", "עברית – השפה של סבתא ושלי"

סיכום (10 דקות)

שיחה מסכמת:
– למה לדעתכם השפה העברית כל כך חשובה?
– איך נוכל לעזור לשמור עליה?

משימת בית (רשות):
לבקש מההורים לספר לתלמידים על מילה אחת שהם לא הכירו כשהיו ילדים – ולברר מה משמעותה.

חומרי העשרה נלווים

שיר בעברית- מילות השיר:

שיר בעברית
ששרה לי אימא
שיר בעברית
שהיינו לומדים בכיתות
שיר לשפה שנודדת בין קודש לחול כבר דורות
שכותבת אותנו
בעשרים ושתיים אותיות

אַת שעשית עלייה
מכל קצוות תבל
מהחי"ת הגרונית של אחי
אל היידיש ששרה מלעיל
את שנתת לנו שם
מכנען ועד ישראל
שלא נתפרק בגלות
כמו מגדל בבל

והיום את קלילה כמו שי"ן שורקת של ילד ברחוב
לפעמים את מוקפדת כמו רי"ש של קריין חדשות
וכשבא לך לנוח, עדיין יודעת לשאול משאר השפות
מילה טובה וגם כמה קללות נדיבות

עברית, אנשים נלחמים עלייך, יום יום, כל הזמן
עדיין מאמינים שהעט חזק מן החרב
נלחמים אם אומרים גרביים ורודים או ורודות
וזה אותו הגרב, כלומר, אותה הגרב
ראיתי פודל מתקן סן ברנרד שנבח "WOOF WOOF" באנגלית
בבן־יהודה לפנות ערב
אמר לו: בעברית נובחים הב הב
צודק על פניו, אבל מה עכשיו?
ואולי פה קבור הכלב, עברית?
המלחמה עלייך לא פשוטה
אומר לך דוגרי, שזה מערבית, לא בקטע פולני
איך אמרו לפניי יוסי בנאי ורבקה מיכאלי?
עברית קשה שפה, בקטע אולפני
את רוצה לקלוט את כולם אבל קשה לקלוט אותך
כי יש בך משהו יוצא מן הכלל בקטע לשוני
את כמו שף תימני שמוסיף גבינה בולגרית לסלט ואומר
Voilà – עכשיו הוא יווני!

הפוסט עברית זה אנחנו! — מערך שיעור לגילאי יסודי (כיתות ב'-ו') הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

במערך שיעור זה, נתחיל בסקירה קצרה של הנצרות הקדומה וגלגוליה, תוך שימת דגש על ההבחנות בין פאולוס וישו, ובאמצעות אחת הגישות להבנתו של פאולוס – זו של א״ד גורדון. לאחר מכן ניגע במסרים ובערכים בהם לדעתנו ראוי לדון בכיתה. תמונת היחידה היא "אקלזיה וסינגוגה" הדימוי הנוצרי המופיע בכנסיות רבות בארופה לתיאור כביכול של היהודים הטועים מול הנצרות הכביכול מנצחת.

למערך נוסף מבית חמ״ל מורים, העוסק בנצרות הקדומה והשלכתה על יחסן של אומות העולם לישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל, לחצו כאן.

מי אתה פאולוס?

בניגוד למה שרבים חושבים, רבים מהיסודות התיאולוגיים של הנצרות לא נקבעו על ידי ישו עצמו, אלא על ידי פאולוס – הלא הוא שאול התרסי.

• על שנותיה הראשונות של הנצרות, ראו כאן
• על שאול התרסי ופועלו להפיכתה של הנצרות מקבוצה אזוטרית לדת עולמית ראו כאן

אחת מהקביעות החשובות ביותר של פאולוס היתה הביטול של הצורך להשתייך לעם היהודי על מנת להיות נוצרי.

ישו פנה אך ורק ליהודים, ולפחות מבחינה הצהרתית טען כי לא בא לשנות דבר מהתורה והמצוות:

אַל־תְּדַמּוּ כִּי בָאתִי לְהָפֵר אֶת־הַתּוֹרָה אוֹ אֶת־דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לֹא בָאתִי לְהָפֵר כִּי אִם־לְמַלּאת׃ כִּי אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם עַד כִּי־יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ־קוֹץ אֶחָד מִן־הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יְקֻיַּם הַכֹּל׃ לָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר יָפֵר אַחַת מִן־הַמִּצְוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וִילַמֵּד אֶת־בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ קָטוֹן יִקָּרֵא לוֹ בְּמַלְכוּת הַשָּׁמָיִם וַאֲשֶׁר יַעָשֶׂה וִילַמֵּד אוֹתָן לָזֶה גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמָיִם׃ (מתי פרק ה, 19-17. למקור)

יחד עם זאת, כאמור, פאולוס רצה לפרוץ את גבולותיה המצומצמים של האומה היהודית – שבה הנצרות לא הצליחה לתפוס מקום משמעותי – ולכן החל לפעול למען ניתוק של הנצרות מהיהדות.

אחת מהדוֹגמוֹת המשמעותיות אותן יצר פאולוס, היתה ביטול ההבחנות שבין האומות:

וְאֵין עוֹד יְהוּדִי וְלֹא יְוָנִי אֵין עֶבֶד וְלֹא בֶן־חוֹרִין אֵין זָכָר וְלֹא נְקֵבָה כִּי כֻלְּכֶם אֶחָד אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃ (אל הגלטיים, פרק ג, 28. למקור).

על מנת ליישב את יצירתו החדשה עם היהדות – ממנה צמחה הנצרות, ושבה עדיין אחז ישו עצמו – נזקק פאולוס גם לבטל את התורה ומצוותיה, בהיותן מכוונות לעם היהודי בלבד (אל הגלטיים, פרקים ג-ד). לדעתו, התורה ומצוותיה הן נחותות ונצרכו לבני האדם רק בזמן שהיו חוטאים (ולא עוד, אלא שלדבריו דווקא התורה ומצוותיה מגבירות את החטא בעולם!), אך לאחר ביאת ״המשיח״ (הלא הוא ישו), שגאל את העולם וכיפר על העולם באמצעות ייסורי צליבתו, הרי שאין עוד שום צורך בתורה ומצוותיה.

כך הושלם המהלך של פאולוס, להפיכתה של הנצרות לדת שיכולה להכניס תחת כנפיה את העולם כולו. מעתה, אין עוד צורך להשתייך לעם ישראל על מנת להיות נוצרי – ובאופן כללי יותר, אין כלל הבחנה בין האומות; ולא פחות חשוב – מעתה אין עוד צורך לשמור תורה ומצוות, ובהן ברית המילה שהרתיעה רבים מקבלת היהדות והנצרות-הקדומה.

א״ד גורדון .vs פאולוס מערכה ראשונה: יש אומות!

א״ד גורדון התנגד לשתי הנקודות הללו בתורתו של פאולוס. ראשית נעסוק בהתקפתו על ביטול מושג האומות על ידי פאולוס.

היחיד הממשי החי רוצה לדלג על האומה החיה ישר לתוך האנושות המופשטת […] הדילוג הזה על האומה הוא החסרת חוליה בהשתלשלות החיים. […] חסר לה לאומה הדרך להכיר את כוחה ולהשיג מה שבכוחה להשיג.רואים אנחנו, כי אין האומה גדלה [מבחינה מוסרית] במידה שגדל היחיד או כי אינה גדלה כלל. למשל, הרוב הגדול של היחידים בזמננו כבר הגיעו למדרגה ידועה של מוסריות בדברים שבין אדם לחברו, בעוד שבין אומה לחברתה אין על פי האמת מוסריות נוהגת כלל, והכול מיוסד על כוח האגרוף, וכן הלאה.

(א״ד גורדון, ״לבירור ההבדל בין היהדות והנצרות״, השילוח, גליון 34, עמ׳ 198).

• מהי לדעתו של גורדון ההשחתה המוסרית הנוצרת בעולם מהביטול-המלאכותי של האומות על ידי פאולוס?
• לדיון בכיתה: לכאורה עם ביטול מושג האומות על ידי פאולוס היו צריכות להפסק כל המלחמות בין מדינות העולם, והיה נוצר ״שלום-עולמי״. מדוע אם כן, גם בזמנו של גורדון וגם בזמננו אנו, כאלפיים שנה אחרי פאולוס, עדיין היחסים בין המדינות ״מיוסדים על כוח האגרוף״? (האם ההכרזה של פאולוס כי ״אין עוד יהודי ולא יווני״ יכולה למחוק את הרגשות הבסיסיים והטבעיים של בני האדם, בדבר קיומן של אומות?)

בשנת 1971 הוציא לאור זמר הביטלס ג׳ון לנון את שירו Imagine.

• קראו את מילות השיר (בשיעור אנגלית, ניתן לבקש מהתלמידים שיתרגמו את המילים בעצמם; בשיעורים אחרים ניתן להביא לכתה את התרגום של עודד פלד). לחילופין, ניתן לצפות בקליפ של השיר ולצרף כתוביות אוטומטיות מיוטיוב.

• האם לדעתכם החזון אותו הציב לנון יכול לקסום לאנשים? מדוע? האם אתם מתחברים אל החזון הזה? מדוע?
• האם לדעתכם החזון הזה הוא בר-מימוש בעולם הזה, או שהוא אוטופי?
• מה היה עונה לדעתכם א״ד גורדון לג׳ון לנון?

• משימת כתיבה / דיון בכיתות גבוהות: רבים מכירים את הפסוק מנבואת ישעיהו (ב, ד) ועל אחרית הימים, בהם ״וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה״. מה דומה ומה שונה בין פסוק זה לבין שירו של ג׳ון לנון? מדוע לדעתכם הנביא ישעיהו תולה את נבואתו זו רק לימות-המשיח?

א״ד גורדון .vs פאולוס מערכה שנייה: מוסר ללא מסגרת מעשית מחייבת – אינו מוסרי

כאמור, פאולוס ביטל את המצוות, ואמר כי אין בהן עוד צורך. אך להשאיר את האדם בלא אפשרות להתעלות או לכפרה – אי אפשר. לשם כך הוא פיתח את הרעיון כי ישו הוא האל (או בן-האל), וכי ייסורי הצליבה שסבל הם אלו שמכפרים על בני האדם – ובלבד שהם יאמינו בכך.

גורדון רואה בתפישה זו של פאולוס השפלה של צלם האדם, שמובילה לרדידות מוסרית. זאת ועוד, גורדון מציין את הפער בין היהדות לנצרות במיוחד בנקודה המוסרית אותה הבליטה הנצרות – ״ואהבת לרעך כמוך״. גורדון אומר כי היהדות סללה דרך להגיע אל האידיאל הנשגב הזה, באמצעות הצבת החוקים הברורים: ״לא תגנוב״, ״לא תשנא את אחיך בלבבך״ ועוד, בעוד הנצרות נשארה רק עם האידיאל, וביטלה את המצוות המעשיות – ובסוף הגיעה לשנאת-אדם ששיאה במרתפי האינקוויזיציה ובשריפת אנשים על המוקד:

הנצרות צמצמה את האדם […] האדם נעשה מין ברייה עלובה שאינה יכולה ואינה צריכה ואינה רשאית לעזור לעצמה בבקשה את תיקונה, את עלייתה, את חייה העליונים. החיים העליונים ניתנים לאדם מן המוכן, ואין לו אלא לקבלם כמו שהם. בעוד שהיהדות רואה את החיים העליונים של האדם בעצם עבודתו להשגתם, בעצם בקשתו אותם, בעצם סלילת הדרך לבקשם […]

אותו ״ואהבת לרעך כמוך״, הבא בתורת היהדות בבחינת מסקנה חיובית מתוך האזהרות השליליות שלפניו, מ״לא תגנוב״ עד ״לא תשנא את אחיך בלבבך…לא תיקום ולא תיטור״, כאילו בבחינת אור בוקע עולה מתוך הנפש אחרי שטוהרה מזוהמת החיים המצומצמים. אותו ״ואהבת לרעך כמוך״, ובצורה עוד יותר מזהירה, נמסר על ידי הנצרות בתור כלל ראשון, בתור דבר מסוים, שאין לפניו ולא אחריו כלום, בתור דבר שאינו דורש שום הכנה ואינו מסוגל לשום התפתחות.

[…] היהדות כאילו מוסרת לאדם אור גנוז בפנסים רבים, פנס בתוך פנס, ועבודת חייו היא להוציא את האור מתוך הפנסים, להביאו יותר ויותר לידי גילוי. […] מה עשתה הנצרות? עמדה והוציאה את האור הגנוז מתוך כל הפנסים ומסרה אותו כמות שהוא לכל הרוצה בו. מובן כי רוצים נמצאו רבים לקבל אור גדול כזה בלי כל עמל, בלי כל הכנה קודמת – מי לא ירצה? כולם הריעו: אור, אור! ובתחילה באמת נראה היה לקצרי ראות כי אומנם באה הגאולה לאנושות העלובה, אבל התוצאות ידועות. העיניים, שלא התרגלו לאור הגדול, נסתמאו. במקום הרגש והמחשבה באו הדמיון והלשון; הרצון, שלא הסתגל, התלהב במידה כזו ששרף חיים את כל מי שלא התלהב כמוהו, ובשם האהבה העליונה והקדושה למד האדם לזרוע ולהצמיח שנאה ושקר עם כל תולדותיהם ותולדות תולדותיהם. ומה שיותר מעציב הוא כי האור הערטילאי והמצומצם הזה מוסיף עד היום לסמא את עיניהם אפילו של מיטיבי הראות היותר חשובים.

(א״ד גורדון, ״לבירור ההבדל בין היהדות והנצרות״, השילוח, גליון 34, עמ׳ 205-202)

שאלות לדיון בכיתה:

• האם אתם מכירים מהחיים האישיים מצבים בהם אנחנו שואפים למטרות – אך מפספסים אותן משום שלא בנינו ״תכנית עבודה״ למען השגתן?
• מדוע לדעתכם גופים שונים – משרדי ממשלה, צבא, כיתה, בית ספר, תנועת נוער, משפחה – קובעים כללים וחוקים שונים להתנהגות החברים בהם? מדוע לא מספיק רק לומר ״ואהבת לרעך כמוך״ או ״יש להתנהג בצורה מכובדת״ וכדומה?
• חישבו על היחס הבינלאומי לפעולות ישראל במהלך מלחמת ״חרבות ברזל״. היו גינויים רבים לפעולות של צה״ל ברצועת עזה, וקריאה לישראל לסייע הומניטרית לעזה. האם לדעתכם יש קשר בין התיאולוגיה של פאולוס (שהיא חלק מהתרבות המערבית, גם זו החילונית), לבין האירועים הללו? נמקו.

למחשבה ולדיון – קראו את המאמר הבא (ניתן להתייחס רק לקטע האחרון, ״לא באמת השתנינו״ ואת הפסקה שלפניו):

• כיצד התפישה הפאולינית בדבר ביטול-המצוות משפיעה על התפישות החינוכיות בימינו?
• האם לדעתכם צודק פרופ׳ רוזנברג בניתוחו? מה דעתכם על פירוש הרלב״ג המובא במאמר לפסוק ״חנוך לנער על פי דרכו״?

הפוסט בין יהדות לנצרות – עיון היסטורי אקטואלי הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

שכבת יעד: כיתות ד׳–ו׳

משך השיעור: 45–50 דקות

מטרות השיעור

1. להכיר את דמותו ופועלו של דוד בן-גוריון כמנהיג וכאדם ערכי.
2. לזהות ערכים מרכזיים בחייו ולמצוא את הקשר בינם לבין חיי התלמידים.
3. לעורר השראה ותחושת אחריות אישית וחברתית.
4. לעודד בחירה אישית של ערך ותרגומו למעשה יומיומי.

יום מורשת בן גוריון

מהלך השיעור

שלב א׳ – פתיחה חווייתית: "מי אני?" – משחק הרמזים (7-8 דקות)

מטרה: לעורר סקרנות סביב דמותו של דוד בן-גוריון וליצור חיבור רגשי ראשוני.

מהלך:

• נכתבים על פתקים רמזים על דמות מסתורית.
• כל פעם תלמיד אחד ניגש, שולף פתק, מקריא בקול ומנסה יחד עם הכיתה להבין על מי מדובר.
• לאחר כל רמז נעצרים לרגע ושואלים:
  • מה הרמז מלמד על האיש?
  • אילו תכונות או ערכים ניכרים בו?

הרמזים:

1. נולדתי בפולין וקראו לי דוד גרין.
2. בילדותי אהבתי ללמוד, במיוחד על ארץ-ישראל, וחלמתי להגיע לשם יום אחד.
3. כשהייתי בן 20 עזבתי את משפחתי ועליתי לארץ-ישראל, כמעט בלי לדעת עברית.
4. בארץ עבדתי בחקלאות ובשמירה – רציתי לעזור לבנות את הארץ במו ידיי.
5. האמנתי שיום אחד תהיה לנו מדינה משלנו.
6. כשהמדינה קמה, הייתי זה שקרא את מגילת העצמאות.
7. אחרי כהונתי כראש ממשלה עברתי לגור במדבר, בקיבוץ שדה בוקר.

כאשר אחד התלמידים מנחש נכון – מוצגת תמונתו של דוד בן-גוריון.
אפשר לשאול:

• מה הפתיע אתכם בחייו?
• למה לדעתכם בחר לגור דווקא במדבר לאחר שהיה ראש ממשלה?

שלב ב׳ – צפייה מודרכת בסרטון (7–8 דקות)

סרטון: “דוד בן-גוריון לילדים – האיש הקטן עם החלומות הגדולים”

מצורף קישור לסרטון מיחד לילדים של המכון למורשת בן גוריון. צפו והשיבו על השאלות לאחר מכן
הנחיה לפני הצפייה: בקשו מהתלמידים לשים לב במיוחד למה שבן-גוריון עשה – לא רק למה שדיבר עליו.

שאלות להבנת הסרטון לכתיבה במחברות ולדיון לאחר מכן:

1. כיצד רואים שבן-גוריון לוקח אחריות כבר בגיל צעיר?
2. מה הוא עושה מיד כשהוא עולה לארץ? מה זה מלמד על אהבתו לישראל?
3. בן-גוריון הבין שכדי שתהיה עצמאות למדינה – צריך צבא. איך הוא נערך לכך?
4. מדוע התעקש בן-גוריון על העיר ירושלים?
5. למה התכוון באומרו: “תעזו, תתמידו, תצליחו”?
   (דיון קצר: כיצד שלושת המילים הללו רלוונטיות גם לחיינו היום?)

שלב ג׳ – פעילות קבוצתית: הערכים שלנו

פתיחה:

בן-גוריון האמין שכל אדם, גם ילד, יכול לשנות את העולם אם יפעל על-פי ערכים.
נבחר כעת את הערכים שחשובים לנו ונראה איך אפשר להביא אותם לידי ביטוי.

1) בחירת ערכים (5 דקות)

כל קבוצה מקבלת רשימת ערכים:

• לקיחת אחריות
• חריצות
• יוזמה
• אהבת הארץ
• חיבור לשורשים
• חלוציות
• אומץ

כל קבוצה בוחרת 2–3 ערכים שלדעתה הם החשובים ביותר.

2) דיון קבוצתי (10 דקות)

על כל ערך הקבוצה עונה:

1. מדוע בחרנו דווקא בערך הזה?
2. איך הוא בא לידי ביטוי אצל בן-גוריון?
3. איך אנחנו יכולים ליישם אותו בחיי היום-יום?
4. דוגמה למעשה אחד שנוכל לעשות השבוע על פי ערך זה.

3) הצגת הערכים (5 דקות)

כל קבוצה מציגה ערך אחד ודוגמה למעשה קטן.
אפשר לערוך הצבעה על “ערך הכיתה”.

סיכום:

בן-גוריון האמין שאומץ, התמדה ואמונה בדרך בונים לא רק מדינה – אלא גם אדם.
כל אחד מאיתנו, בבחירות הקטנות שלו, ממשיך את הדרך הזו.
תעזו, תתמידו – ותצליחו.

הצעות להעמקה

• ניתן להרחיב עם משחק תחנות: “מסע חייו של בן-גוריון”.
• אפשר ליצור “חומת חזון” בכיתה עם משפטי השראה של בן-גוריון וציורים של התלמידים.
• בשיעור הבא: דיון קצר – מי הצליח ליישם את הערך שבחר השבוע?

ערכים מרכזיים העולים מן השיעור

• אחריות אישית וחברתית
• אהבת הארץ
• חזון ויוזמה
• שותפות ועשייה משותפת
• התמדה ואמונה בדרך

הפוסט מערך שיעור: "בן־גוריון ואנחנו – לבחור ולפעול בערכים" (כיתות ד'-ו') הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

(למערך שיעור מותאם לתלמידי על יסודי לחצו כאן)

מטרות השיעור

1. להכיר את דמותו של יצחק רבין כמנהיג גיבור ואוהב הארץ.
2. להבין מה משמעותם של ערכים כמו אחווה, שיח מכבד ואחריות מילולית.

יום הזיכרון ליצחק רבין – אחריות, אהבת הארץ ושיח מכבד

פתיחה (10 דקות)

הרקע לציון היום- ניתן להסבר והצגה ותיווך של המורה. לפי הבנת הכיתה.

יצחק רבין, יליד ירושלים, חניך בית הספר החקלאי כדורי, חייל ומפקד בפלמ"ח ובצה"ל, רמטכ"ל בזמן הניצחון במלחמת ששת הימים, שגריר ישראל בארצות הברית, ראש הממשלה בזמן מבצע אנטבה, חותם הסכם השלום עם ירדן והסכם הביניים עם הפלסטינאים. דבר שעורר מחלוקת בין אנשים בתוך מדינת ישראל, שכללו הפגנות, שלטים וקריאות קשות מאוד כנגד ראש הממשלה.

במהלך אחת ההפגנות, נרצח רבין בידי מתנקש יהודי על רקע אידאולוגי ופוליטי.

היכרות עם דמותו של רבין

חומר עזר: סרטון "נאום הר הצופים" של רבין, דקה ראשונה

הסרטון כולל התייחסות לגבורת הלוחמים וקטעים בעלי אופי קרבי. מומלץ לצפות מראש ולשקול את התאמתו לגיל ולרגישות התלמידים.

הנחיה למורה:
הציגו לתלמידים את המשפטים הבאים מתוך הנאום:

“המלחמה היא ענין קשה ואכזרי… אך דווקא במלחמה הזו באו לידי ביטוי גילויים מופלאים של אומץ לב, אחווה ורעות.”
“הצבא שלנו איננו רק כוח, אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו.”

שאלות פתיחה:

• מה פירוש “אחווה ורעות”?
• מה עלול לקרות בזמן מלחמה? ומה אומר רבין על אופיו המיוחד של צבא הגנה לישראל וחייליו?
• באילו מצבים בבית הספר, אפשר לאמץ את הדברים עליהם מדבר רבין?

פעילות מרכזית (25 דקות)

חלק א – דיון מונחה

 “החיילים נלחמו לא רק בזכות הברזל, אלא בזכות האמונה בצדקת דרכם ובאהבה העמוקה למולדת.”

העתיקו את הציטוט מתוך נאומו של יצחק רבין  למחברת והשיבו על השאלות:

• למה מתכוון רבין כשהוא אומר לא בסכות הברזל? היכן יש ברזל לחיילים?
• לפי הדברים הללו של יצחק רבין כשהיה רמטכ"ל במלחמת ששת הימים, מה נתן לחיילים כח מיוחד? מה הפך נתן להם "כח על"?
• איך אפשר להראות אהבה למדינה גם בלי להיות חייל?
  (לעזור לחברים,לתלות דגל, או מגן דוד, להגיד דברים טובים על המדינה להתנדב, לדבר בכבוד…)

חלק ב – אחריות על מילים (15 דקות)

במידה ויש תנ"ך בכיתה- לבקש מהתלמידים לפתוח בספר תהילים פרק ל"ד פסוק י"ד

“נצור לשונך מרע” (תהילים ל"ד, י"ד)

הסבר למורה: נצור זו מילה נרדפת ללשמור. וכמו נצירה של נשק, הלשון יכולה להיות כלי הורס, פוגע ומסוכן כמו כלי נשק, אם לא משתמשים בה באופן הנכון.
שוחחו בכיתה על הקשר בין "רצח רבין" לבין החשיבות של שמירה על שיח מכבד, במיוחד כשקיימת אי הסכמה.

פעילות:
כל תלמיד יקבל פתק ויכתוב:

• מילה אחת שמחזקת ומאחדת
• מילה אחת שעלינו להיזהר לא לומר לאחרים

אספו את הפתקים, ערבבו והקריאו כמה – ודונו איך מילים משפיעות על אנשים.

סיכום (10 דקות)

שאלו את הכיתה:

• מדוע נקבע יום מיוחד לזכר רצח יצחק רבין? (לזכור וללמוד כמה מסוכנת הסתה, וכיצד עלינו להתנהג כדי שלא יקרה דבר כזה שוב במדינת ישראל)
• האם גם היום אנחנו שומעים אמירות לא מכובדות שיכולות להחשב הסתה ברחוב או בחדשות?
• איך נוכל לשמור על שיח מכבד בבית הספר?

הפוסט מערך שיעור: יום רצח רבין – אחריות, אהבת הארץ ושיח מכבד (כיתות ג'-ו') הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

(למערך שיעור מותאם לתלמידי יסודי לחצו כאן)

פתיחה: נאום רבין תואר לשם כבוד

כפתיחה לשיעור, נציג בפני התלמידים סרטון קצר ובו הקלטה של ראש הממשלה עת קיבל (כרמטכ״ל) את התואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית – נאום שנראה כאילו נכתב על השנתיים האחרונות בהם לחמה במדינת ישראל מול אוייבים רבים המבקשים להשמידה.

ייחודיותו ומוסריותו של צה״ל

כאמור, הקטעים בסרטון הם מתוך ״נאום הר הצופים״.

• למעוניינים, ניתן להעמיק עם התלמידים את הקריאה בנאום, שרבים מחלקיו רלוונטיים ואקטואליים גם בימינו. (קישור לטקסט המלא של הנאום):

״ביראת כבוד עומד אני לפניכם…במקום הקדום מלא ההוד הנשקף אל בירת הנצח שלנו, וצופה אל פני במותיהן של קדמוניות עמנו.

[…] יכולה השאלה להישאל, מה ראתה האוניברסיטה להעניק ד״ר של כבוד לפילוסופיה דווקא לחייל, כאות הוקרה על פעולותיו במלחמה.

מה לאנשי צבא ולעולמה של האקדמיה – המסמלת את חיי התרבות?

מה לאלו העוסקים לפי מקצועם באלימות ולערכי הרוח?

אלא שרואה אני בכבוד זה, שהינכם חולקים באמצעותי לחברי אנשי הצבא, הכרה עמוקה, שלכם, בייחודו של צה״ל, שאינו אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו.

[…] היום, באה האוניברסיטה ומעניקה לנו תואר של כבוד כאות הכרה ביתרונו הרוחני והמוסרי של צה״ל דווקא בלחימה עצמה, שהרי הגענו למעמד זה כתוצאה מן המערכה הכבדה, שאף כי נכפתה עלינו, יצאנו ממנה בנצחון, שהפך כבר היום לפלא.

המלחמה היא ענין קשה ואכזרי מעיקרו, מלווה בהרבה דם ודמעות אך דווקא במלחמה הזו שעברה עלינו, באו לידי ביטוי גילויים מופלאים ונדירים של אומץ לב וגבורה, שצידם של גילויים אנושיים של אחווה ורעות ואפילו של שאר רוח.

מי שלא ראה אנשי צוותו של טנק הממשיכים בתנופת ההסתערות כאשר מפקדם הרוג ורכבם פגוע קשה, חבלנים שסיכנו חייהם למלט חברם הפצוע בשדה מוקשים, מי שלא ראה את הדאגה והמאמץ שגילה חיל האויר כולו, כדי לחלץ טייס שצנח בשטח אויב – אינו יודע מסירות של חבר לחבר.

[…] זאת ועוד – בכל הגזרות בלטו בעדיפותם המפקדים של צה״ל בכל הדרגים, על פני מפקדי האויב. התושייה, התבונה, הנכונות, כושר האילתור, הדאגה לחייל, ובעיקר, ההליכה קדימה לפני פיקודיהם: כל אלה אינם טכניקה או עניינים של חומר. אין להם הסבר סביר, אלא במונחים של הכרה עמוקה במוסריותה של מלחמתם.

גילויים אלה ראשיתם ברוח וסופם ברוח.

התעלותם של לוחמינו לא בזכות הברזל באה אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצידקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה שהוטל עליהם – להבטיח קיום האומה במולדתה, לקיים – ואפילו יהיה זה במחיר חייהם – זכותו של עם ישראל לחיות חייו במדינתו – חופשי עצמאי בשלום ובשלווה.

צבא זה שעמדה לי הזכות לעמוד בראשו בעת המלחמה הזו, מהעם בא ואל העם חוזר – עם המתעלה בשעת דוחק ואשר יכול לכל אויב בזכות רמתו המוסרית, הרוחנית והנפשית בעת מבחן.״

שאלות לדיון בכיתה:

• לאור דבריו רבין בנאום, מהו יתרונו הרוחני והמוסרי של צה״ל? במה הוא מתבטא?
• בנאום מדבר רבין על כך שהאמונה וההכרה במוסריותו של צה״ל ובצדקת דרכנו במלחמה שנכפתה עלינו, הן הבסיס לנצחונות ולאותם גילויים של אומץ לב וגבורה. בימינו יש כאלו – מבחוץ ומבפנים – שמנסים לערער על מוסריותם ועל צדקת דרכם של מדינת ישראל וצה״ל במלחמת חרבות ברזל. מה הייתם עונים לאותם מערערים?

ירידה מהארץ

בשנת 1976 נערך עם ראש הממשלה דאז יצחק רבין ריאיון עיתונאי. בסוף הריאיון נשאל רבין על תופעת הירידה מן הארץ שהיתה אז, ורבין אמר על היורדים כי הם ״נפולת של נמושות״.

• רגע של עברית: עיינו בהסבר של ״אתר השפה העברית״ (מקור) לביטוי ייחודי זה, שנכנס כמטבע לשון לשפה העברית:

לאור הסבר זה – כתבו במילים שלכם מה היה יחסו של יצחק רבין לאותם אנשים היורדים מן הארץ?

• המילים החריפות בהן נקט רבין כנגד היורדים עוררו סערה, ורבין נדרש להתנצלות. בריאיון שנערך עמו לעיתון של יורדים מהארץ, אמר רבין: ״כאשר טבעתי את הביטוי בזמנו, הייתי סבור שמדינת ישראל חייבת לתחום קו ברור ונחרץ שיפריד בין ישראלים שעוזבים את המדינה בשעת התמודדות עם בעיות ביטחון, כלכלה וחברה קשות ביותר, ובין אלה הנשארים למרות הקשיים ונושאים בנטל המדינה. האווירה היום שונה. ישראלים החיים בחו"ל, בעיקר בארה"ב, עוזרים למדינה״.
  • האם וכיצד לדעתכם ישראלים שחיים בחו״ל עוזרים למדינה?
  • האם לדעתכם אותם ישראלים שנמצאים שם עושים זאת למען עזרה למדינה, או מסיבות אחרות? מה הן?
  • האם לדעתכם גם בימינו ״מדינת ישראל חייבת לתחום קו ברור ונחרץ שיפריד בין ישראלים שעוזבים את המדינה בשעת התמודדות עם בעיות ביטחון, כלכלה וחברה קשות ביותר, ובין אלה הנשארים למרות הקשיים ונושאים בנטל המדינה״? – כיצד?
  • הכינו כרזה המעודדת ישראלים להשאר בארץ/לחזור אליה מהגולה, ברוח דבריו של רבין (ניתן להיעזר בכלי בינה מלאכותית).

• הצעה נוספת: קראו את טורו של יועז הנדל: ״״נפולת של נמושות״: ירידה איננה אופציה״.
  • ערכו בכיתה דיבייט בנושא ירידה מן הארץ בזמננו.

נצור לשונך מרע – על חופש הביטוי והסתה

כידוע, ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בידי יגאל עמיר. בתקופה שקדמה לרצח היו מחאות נגד רבין ומדיניותו, שקידמה הסכמי שלום מול הפלסטינים, הסכמים אלו היו נתונים במחלוקת עמוקה וקשה בציבוריות הישראלית, ואשר קודמו במרץ למרות שגם באותה התקופה בוצעו פיגועי טרור רצחניים (למשל: הפיגוע בקו 5; הפיגוע בצומת בית ליד; והפיגוע בקו 20 ברמת גן).

בחלק מהמחאות היו קריאות ״רבין בוגד״ ושלטים ברוח זו. מאז ועד ימינו נטען כי ההפגנות נגד רבין ומהלכיו, בהן היו גם כרזות המציגות את רבין כ״בוגד״ היו למעשה הסתה, וכי הן שזרעו את הזרעים לרצח המזעזע. מנגד היו שטענו כי ההפגנות ותכנם היו חלק מחופש הביטוי במסגרת דיון נוקב על מדיניות הממשלה וכי אין להם קשר למעשה הרצח שכל הצדדים הסתייגו ממנו והיו מזועזעים ממנו.

• צפו בהסבר קצר על חופש הביטוי וחשיבותו בדמוקרטיה בסרטון המצורף
• ערכו דיון בכיתה: היכן לדעתכם צריך לעבור הגבול בין חופש הביטוי ובין הסתה?

שלושה עשורים אחרי רצח רבין עולה שוב בחברה הישראלית שאלת הגבול בין חופש הביטוי להסתה.

• לפניכם מגוון פרסומים ברשת מהתקופה האחרונה – האם לדעתכם הם חוסים תחת הגנת ״חופש הביטוי״, או שיש בהם משום הסתה?
  • ריסוס גרפיטי ״ביבי בוגד״: בתל אביב וגם בבאר שבע.
• לפניכם מבחר ״ציוצים״ ברשת x (טוויטר לשעבר) האם יש לדעתכם הבדל בין הציוצים השונים? אם כן – מהו?

https://twitter.com/odaskal/status/1852945768136511759

https://twitter.com/odaskal/status/1786765462962851912

חוות הדעת של היועמ"שית ושל היועץ המשפטי של משרד האוצר חדות וברורות: חוק המעונות הוא "חוק ההשתמטות 2", מי שתומך בחוק הזה, תומך בהשתמטות מצה"ל בזמן מלחמה.

מי שתומך בחוק הזה בוגד באנשי המילואים ובלוחמי צה"ל.

— יאיר לפיד – Yair Lapid (@yairlapid) November 3, 2024

רגע,
שאני אבין,
אנא הבהרנא לי:
זה כבר מותר להגיד
"ביבי בוגד", או, שצריך
לחכות עם זה כמה ימים?

— בועז לא בֹּעַז (@BoazQuant) November 2, 2024

׳אחים לנשק׳ שעודדו וקראו לאי התייצבות (מכבסת המילה סרבנות) שהצהירו כי קיימת פגיעה בכשירות חיל האוויר וכי יש טייסים שלא יתייצבו ביום פקודה, והכל לאוזני אוייבינו. אחים לנשק שעל ידיהם בין השאר מרוח דם נרצחנו ממשיכים לשסות ולפלג על יסוד שקרים! הפעם המציאו שקר הזוי שאין לחיילי מילואים…

— טלי גוטליב (@TallyGotliv) October 5, 2024

תקשיבו ותקשיבו טוב שמאל קפלניסטי מופקר:
התגובה הפראית והחולנית שלכם לפיטורין סופר לגיטימיים של שר מממשלה שאתם בכלל לא תומכים בה, מוכיחה מעבר לכל ספק (אם היה למישהו כזה) שאתם כנופיה עבריינית ופאשיסטית שמסכנת את קיומנו כאן כעם יהודי בארצו.
מי אתם ומה אתם?
שום תואר אקדמאי או רזומה…

— מני אסייג menny assyag (@mennyassyag) November 6, 2024

• חישבו או ערכו דיון בכיתה: האם גם אנחנו לעתים חוטאים בבריונות ברשת או בהסתה? מדוע לדעתכם זה קל לנו יותר מאשר פנים אל פנים? האם אנו יכולים לקבוע לעצמנו כללים, שירסנו אותנו בהתנהלותנו ברשת?
• בחברה הישראלית ישנן מספר יוזמות הקוראות למתן את השיח הציבורי. ביניהן המיזם לניטור השיח (קישור) שהוקם ביוזמת הורים שכולים מהמלחמה הנוכחית. מה דעתכם על מיזם זה? האם אתם מכירים מיזמים דומים?

הפוסט שלושים שנה לרצח יצחק רבין הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

בשעה שנכתבים הדברים עדיין לא ברורה זהותו של הרוצח שירה בקירק בשעה שנאם בעצרת בה הציג את דעותיו בפני סטודנטים, אולם מעריכים כי הרצח בוצע על רקע עמדותיו של קירק, מראשי הדוברים של המחנה השמרני בעולם וכאמור מגדולי תומכיה של מדינת ישראל.

על קירק, דמותו ודעותיו

העיסוק בדמותו מאפשר לנו לדון עם תלמידים על התמיכה וההתנגדות לישראל ברחבי העולם, על נושא האלימות הפוליטית ההולכת וגואה מצד שונאי ישראל, ועל יכולת ההשפעה והתרומה לעולם שבאה לידי ביטוי גם אצל אנשים צעירים.

חלק א – למה הם תומכים בנו?

ישראל ניצבת במרכז תשומת הלב העולמית מזה שנים רבות. היא מדינה קטנה יחסית, השייכת לעם שהוא אחד הקטנים בעולם. הכוחות הפועלים כנגדה הינם בעלי עוצמה כלכלית עצומה, ואנטישמיות אף פעם לא חסרה בעולם. בקשו מהתלמידים להסביר מה לדעתם גורם לצעירים לא יהודים, לעמוד לימין ישראל?

חלק ב – קירק בפעולה

צפו בקטעים הבאים (ניתן לחלק כל קטע לזוג תלמידים) והציגו בכל קטע את הטענות המופנות כלפי קירק ביחס לישראל ואת תגובתו לטענות אלו

• קטע ארוך יחסית על יחסי ארה"ב וישראל
• ביחס לשאלה למי שייכת ארץ ישראל
• קטע ארוך יחסית על המלחמה בעזה
• על יחסי ישראל ארצות הברית
• על המלחמה בעזה
• על "פשעי המלחמה"

סכמו את הטיעונים המרכזיים איתם הוא התמודד וכיצד הוא עושה זאת?

חלק ג – אלימות נגד חופש הביטוי

בשלב זה כאמור עדיין לא ברור מי רצח את קירק שנורה בשידור חי לעיני המונים (לשיקול דעת המורה לגבי הסרטון שלא נשתף כאן) אולם בשנים האחרונות הולכת ומתפשטת ברחבי העולם המערבי פעילות אלימה מצד גופים שונים העוינים את ישראל ואת המחנה השמרני כלפי תומכי ישראל ומבטאי עמדות שמרניות.

האם לדעתכם יש קשר בין תרבות חברתית ופוליטית המנסה להשתיק דעות מנוגדות בשמה של ״תקינות פוליטית״ ובין מעשים של אלימות פיזית שלולת כל רסן?

חלק ד – לזכרו

קירק היה בן 31 במותו וכבר הספיק להפוך לדמות מרכזית בארצות הברית ובעולם כולו. כיצד לדעתכם עשה זאת? מה הדבר מלמד על יכולותיהם של אנשים צעירים להשפיע בימינו על העולם?

במידה והדבר מתאפשר ניתן לבקש מהכיתה (הזדמנות לתרגול באנגלית..) לכתוב מכתב ניחומים לאלמנתו ומשפחתו של קירק ובו הערכה על פעילותו למען ישראל

הפוסט לזכרו של אוהב ישראל הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

פעילותו של בן גוריון, הכרעותיו והחלטותיו בתקופות קריטיות בתולדות העם היהודי ומדינת ישראל משפיעות במידה רבה על מדינת ישראל עד היום. לא כל מעשיו והכרעותיו היו מקובלים על הכל. ככל מנהיג היו לו יריבים רבים, למפרע בוודאי שהיו לא מעט תחומים בהם טעה, אך אין ספק, לדעת מעריציו ויריביו כאחד שמדובר במנהיג דגול שמעשיו ואמירותיו ראויים להילמד ולהיזכר גם מעל ליובל שנים אחר מותו. 

במערך זה נכיר את הגותו ותפיסת עולמו לגבי צה"ל, דמות הנוער, המולדת, היחס לאויבנו, ולמלחמה.

מי אתה בן גוריון?

רקע

ניתן להתחיל את השיעור בסיעור מוחות כללי עם התלמידים בשאלות:

• מיהו בן גוריון עבורכם?
• אילו ערכים ניתן ללמוד מדרכו לגבי מדינת ישראל כיום?

ניתן להעזר בשירו הידוע של יהורם טהר לב המתאר את חייו של בן גוריון בסרטון המוטמע או בסרטון של המכון למורשת בן גוריון המסכם את תולדות חייו:

מתוך הגותו הענפה של בן גוריון נדון להלן במספר ציטוטים הרלוונטיים לחיי מדינת ישראל כיום בכלל ולימי המלחמה הנוכחיים בפרט. מובן שבכל אחד מהנושאים הנ"ל ניתן להרחיב בהתאם לשיקול הדעת החינוכי.

בן גוריון וצה"ל

בן גוריון עיצב את צבא ההגנה לישראל בשנותיו הראשונות, ובמידה רבה ערכים רבים הבאים לידי ביטוי בחיי הצבא מתבססים גם כיום על משנתו

• עיינו בויקיציטוט במשפטים השונים אותם אמר בן גוריון ביחס לצה"ל. בחרו כמה מהם וחפשו כתבות המתארות את הצורה בהם הערכים עליהם ביקש בן גוריון לבסס את צה"ל באים לידי ביטוי כיום.

צפו בסרטון מאוייר של המכון למורשת בן גוריון המתאר את פעילותו של בן גוריון בימי מלחמת העצמאות.

• אילו תכונות רצויות של מנהיג לאומי באות לידי ביטוי במעשיו השונים בנושא זה?
• האם וכיצד תכונות אלו באות לידי ביטוי גם במנהיגות הצבאית והמדינית של ימינו?

18 הנקודות – יעדיו של צה"ל

בשנת 1953 ניסח בן גוריון מסמך שנודע ב"18 הנקודות" ובו פירט את תפיסתו ביחס ליעדיו של צה"ל. בין השאר כתב:

"אימון צבאי מוכרח להיות מלווה בהשרשת החיילים בערכי התרבות של עם ישראל באהבת המולדת והמדינה ובמחיקת המחיצות העדתיות ושילוב הוותיקים והחדשים בחיי המרינה ובבניינה. בלי עם אחיד לא יקום עם לוחם"

• מדוע לדעתכם ראה בן גוריון חשיבות גדולה "בהשרשת החיילים בערכי התרבות של עם ישראל ובאהבת המולדת והמדינה"?
• האם וכיצד צה"ל משיג מטרה זו כיום?

בן גוריון והנוער

בשנת 1954 נשא בן גוריון נאום בפני אלפי בני נוער בתל אביב.

בין דבריו אמר בן גוריון:

"דמות האדם בישראל פירושה קודם כל – דמות הנוער בישראל, יכלתו היוצרת יוזמתו החלוצית, נאמנותו לשליחות שהטילה עליו ההיסטוריה בדורנו. נוער קארייריסטי, שעיניו לבצע, לחיים ריקים, לרווחים קלים, ..– נוער כזה יהווה הנשק הסודי של אויבינו, בו יכריעו בנקל את עם ישראל."

משימת כתיבה:

• כתבו מה תחושותיכם לנוכח קביעה זו?
• האם אתם מסכימים עליה או חולקים עליה? מדוע?

בהמשך מציב בן גוריון דבריו חמישה יעדים לבני הנוער

• טיפוח המשותף
• מיזוג גלויות
• טוהר המידות
• ישוב הגבולות
• עיצוב חברה חדשה

ניתן לחלק לקבוצות התלמידים את הקטעים הרלוונטיים ולדון עימם מה היעדים שהציב בן גוריון לנוער, ואילו מהם לדעתם נדרשים גם כיום. ניתן לדון עם התלמידים איזה יעדים נוספים ניתן להציב כיום בפני הנוער.

צפו בסרטון זה המתאר את פעילות הנוער והצעירים בימי המלחמה, מה היה לדעתכם אומר בן גוריון לנוכח סרטון זה?

בן גוריון והסכסוך היהודי ערבי

צפו בסרטון וענו על השאלות בכיתה: כיצד מתייחס דוד בן גוריון לשאלת ההיסטוריה של העם הפלשתינאי? כיצד מצדיק דוד בן גוריון בסרטון זה את הדרישה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל?

זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל מתוך התנ"ך

באותו ראיון, מבסס בן גוריון את זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל מתוך התנ"ך. צפו בסרטון זה והסבירו כיצד הסתמך בן גוריון על התנ"ך למרות שלא היה אדם דתי.

למרות עמדתו הנחרצת השוללת את קיומו של העם פלשתינאי ובעד זכותו המלאה של העם  היהודי על ארץ ישראל, היה בן גוריון מוכן להסכמים בדבר חלוקת הארץ.

• מדוע? האם עשה זאת בשל שיקולים פרגמטיים או מתוך תחושה של צורך בפיצוי מוסרי לערבים?
• מה הייתה עמדתו ופעילותו לאחר שהערבים דחו את הצעות השלום הישראליות ופתחו במלחמה? ניתן להעזר במכתבו לבנו עמוס משנת 1937.

דבריו של בן גוריון בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית

להלן דברי בן גוריון המפורסמים, שנאמרו בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני א"י, בשנת 1946, סיפור יציאת מצרים וליל הסדר שימש לבן גוריון כהוכחה לקשר בין העם היהודי לארצו:

"…לפני כשלוש מאות שנה הפליגה לעולם החדש אניה ושמה 'מייפלאואר'. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה. אבל תאב אני לדעת, אם יש אנגלי אחד, היודע בדיוק אימתי הפליגה אניה זאת; וכמה אמריקאים יודעים זאת?; היודעים הם כמה אנשים היו באניה?; ומה היה טיבו של הלחם שאכלו בצאתם?

והנה לפני יותר מ-3,300 שנה, לפני הפלגת 'מייפלאואר', יצאו היהודים ממצרים, וכל יהודי בעולם, ואף באמריקה וברוסיה הסובייטית, יודע בדיוק באיזה יום יצאו: בחמישה עשר בניסן. וכולם יודעים בדיוק איזה לחם אכלו היהודים: מצות. ועד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו בחמישה עשר בניסן, באמריקה, ברוסיה ובארצות אחרות, ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה. והם מסיימים אחרי אכילת המצה במלים אלה: 'השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין', 'השתא הכא, לשנה הבאה בירושלים'".

קראו את הדברים והשיבו:

• בין אילו שני סיפורים הסטוריים משווה בן גוריון? כיצד הן מונצחים?
• מה ביקש בן גוריון להוכיח באמצעות הסיפור שהביא?

לכיתות מתקדמות – משימת כתיבה

עיינו בקטעים ממאמרו של בן גוריון בשנת 1920 בדבר הגבולות הרצויים של הארץ.

• ניתן לצייר גבולות אלו על מפה ולהשוותם לגבולות הנוכחיים, (כדאי להתייחס גם לעדותו של עמוס עוז בקישור זה, על שולחן הכתיבה הבן גוריוני).

הפוסט בן גוריון ואנחנו הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

בנימין זאב הרצל

דומה שאין מנהיג המייצג יותר את התנועה הציונית מאשר בנימין זאב הרצל. הוא הונצח באין ספור צורות (ניתן לשאול את התלמידים על המקומות השונים בהם הונצח) משמות פרטיים (כמו של הרמטכ"ל הרצי הלוי) ועד לשמות ערים, רחובות ובית הקברות הממלכתי של מדינת ישראל.

תולדות חייו ומעשיו של הרצל נחקרו כמעט בכל היבט, ומספר הסרטים, המאמרים ומערכי השיעור שהוכנו בהקשר למעשיו הוא רב מאוד. להלן נזכיר מעט את פעולותיו של הרצל ונתמקד בשלושה תחומים שלעיתים נוטים פחות להזכירם כאשר עוסקים בדמותו.

ניתן לדון ולהשתמש בכל חלק ממערך השיעור בפני עצמו

ראשית- מה הרצל בעצם עשה?

שירו המיתולוגי של יורם טהר לב "הרצל וכל האדונים הנכבדים" מסכם רבות מפעולותיו ורומז לאירועים רבים בחייו ובעיקר בהקשר לפעילותו בשבע שנות חייו האחרונות- השנים בהם הקים את התנועה הציונית.

מומלץ לבקש מהתלמידים לזהות אישים ואירועים שונים המוזכרים בשיר ולנסות להגדיר מתוכו מה היו הישגיו המשמעותיים של הרצל.

לניתוח הנושאים השונים המופיעים בשיר.

תרומתו של הרצל לתקומת העם היהודי

מקובל לציין כי הרצל תרם לתקומת העם היהודי באמצעות שלושה נושאים עיקריים:

א. תפיסת הציונות המדינית

לפיה יש לפעול למען הקמתה של מדינה יהודית לא רק בהתיישבות טיפין טיפין ובהקמת עוד יישוב ועוד בית ("שיטת הציונות המעשית") אלא בעשייה "בגדול". בפנייה לאומות העולם, למדינאים ולמעצמות ובנקיטת מהלכים דיפלומטיים גלויים כדי להשיג פתרון מלא וברור שיאפשר את שיבת עם ישראל לארצו ("משפט הכלל"). הרצל בפעילותו מול מנהיגי העולם (הגם שלא עלתה יפה בימי חייו) סלל את הדרך להישגים מדיניים שהגיעו שנים מאוחר יותר כמו הצהרת בלפור (1917) הצהרת סן רמו (1920) והחלטת האו"ם על הקמת המדינה (1947).

לדיון בכיתה: מה היתרונות והחסרונות של גישתו של הרצל לעומת הגישות האחרות? האם גישתו של הרצל רלוונטית לימינו?

אמצעי עזר: לפניכם שני מאמרים שנכתבו בשנים האחרונות העוסקים במורשת שתי התפיסות (מדינית ומעשית) ומשמעותם לימינו, בכל אחד מהמאמרים נסו לסכם את טיעוניו ולדון מה היתרונות והחסרונות הקיימים בכל אחת מהשיטות.

• מאמר של ראש הממשלה בנימין נתניהו במלאת מאה שנים להצהרת סן רמו
• מאמר של ד"ר אייל לוין ביחס לכ"ט בנובמבר

ב. ארגון המוסדות הציוניים

רעיונות או מוסדות רבים מובלים בידי מנהיגים בעלי שיעור קומה כריזמה ויכולת ארגון המקדמים רעיונות ותמורות. פעמים רבות עם מותו או היעלמותו של המנהיג לא נותר מי שימשיך אחריו והרעיון או המוסד דועך. הרצל דאג להקים תוך זמן קצר רשת מוסדות עצמאיים, חזקים ודמוקרטיים שהנהיגו את התנועה הציונית ואפשרו את המשך פעילותה גם לאחר פטירתו הפתאומית. ראו בסרטון המצורף המציג את מבנה המוסדות הציוניים.

לדיון: האם אתם מכירים סוגים של ארגונים ומוסדות שאפשרו המשכיות גם לאחר פטירת מייסדיהם? האם אתם מכירים מקרים בהם הארגון (כלכלי, חברתי, מדיני וכד׳) לא החזיר מעמד לאחר דור המייסדים? מה ניתן לעשות כיצד לאפשר המשכיות ארגונית במסגרות שונות?

ג. הפריצה לדעת הקהל

הרצל שהיה בפועל איש תקשורת ותיאטרון הכיר את משמעותה של התקשורת המודרנית בת זמנו ועשה ככל שביכולתו כדי להביא את הבעיה היהודית לדעת הקהל העולמית. "הרצל היה הראשון שפרץ את מחסום דעת הקהל היהודית והעולמית  והפך את עניין הפתרון הלאומי לשאלת היהודים מסוגייה הנדונה בכתבי עת ..שאין להם תהודה רבה… לעניינה של דעת הקהל העולמית … הרצל העמיד את הרעיון הציוני על מפת העולם" (שלמה אבינרי, הרעיון הציוני לגווניו, עם עובד, 1989, עמ' 106)

לדיון: האם גם בנושאים ערכיים קיים הכלל "לא פרסמת-לא עשית"? מתוך הכרות עם קורות חייו ופעילותו – כיצד  הצליח הרצל  לקדם את הפריצה לדעת הקהל בהעדר אמצעים מדיניים או כלכליים?

להעשרה: מאמר אקדמי בנושא (שאינו מתאים לתלמידים) ובתוכו דוגמאות רבות לפעילותו התקשורתית של הרצל שניתן להביא בפני התלמידים.

נעסוק כעת בעוד שלוש נקודות אותם ניתן ללמוד ממורשתו של הרצל

כוחו של חזון

לפניכם קטע מיומנו של הרצל:

אם אמצה את קונגרס באזל במילה שאזהר שלא להגותה ברבים הרי היא זו: בבאזל ייסדתי את המדינה היהודית. אם אומר זאת היום בקול יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, ידעו זאת כולם (יומן הרצל 3.9.1897, בתוך: יורם חזוני, מדינה יהודית, הוצאת שבולת, 2029, עמ' 85)

לדיון: מה קרה 50 שנה מאוחר יותר? מה נתן להרצל להאמין בחזון זה? מה ניתן ללמוד מכך?

לפניכם מספר קטעים שנכתבו לאחר פטירתו של הרצל; השיר המצורף נשמת הרצל שנכתב סמוך לפטירתו; וקטע שכתב לאחר פטירתו ההיסטוריון בנציון נתניהו.

"את הליקוי העיקרי ראה הרצל לא בהעדרו של הרגש הלאומי אלא בנחיתות הגלותית  שבה שקועה האומה היהודית. במילים אחרות בהערכה העצמית הדלה של כוחות העם.. האמונה של העם בכוחות עצמו היא התנאי להופעתו של רצון השחרור שלו.. הרצל התחיל עוקר מן השורש התבטלות עצמית זו ..בכל הזדמנות שהייתה לו השמיע בקול רם :עם ישראל הוא חזק וכביר ובעם זה עצורים כוחות איתנים.. לפיכך יש בכוחם של היהודים לחולל את מפעל ההצלה שלהם.. באותו יום שבו נאמין בעצמנו אמר הרצל תסתיים מצוקתנו המוסרית.. הייתי מסכם את כל תפיסתו של הרצל ביחס לתנאים הפנימיים לשחרורו של העם בשלוש מילים: האמינו, העזו ורצו. אנו קרובים לירושלים באותה מידה שאנו רוצים בירושלים זו השאלה של הרצון  המפעם בתוכנו  תפקידנו הוא לעורר רצון זה ולדרבן אותו (בן ציון נתניהו, חמשת אבות הציונות, עמ' 119, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003, עמ' 19-21)

לדיון: מה המורשת המרכזית שלקחו יהודים בני התקופה מעוצמת החזון של הרצל? כיצד מורשת זו באה לידי ביטוי בשיר ובקטע?

לדיון: "חוזים" ואנשים המעלים רעיונות הנראים מופרכים באותה עת נתפסים תכופות כהוזים ורבים אינם  מתייחסים אליהם ברצינות. כיצד נדע להבחין בין "חוזה" לבין "הוזה"? האם בחברה שלנו היום יש מקום ל"חוזים" (או "חולמים")?

מדינת היהודים או "מדינה יהודית"

ויכוח ארוך שנים עוסק בשאלה האם הרצל התכוון להקים מדינת יהודים-קרי מדינה בצביון ליברלי מערבי שתיועד ליהודים כדי לאפשר את הצלתם, או "מדינה יהודית" – שבה יתקיים צביון יהודי משמעותי.

בשנים האחרונות הולכות ומתחזקות התפיסות כי הרצל דגל בסוג כזה או אחר של "מדינה יהודית". זיקתו העמוקה לתרבות היהודית ולמורשת ההיסטורית והדתית שלה נחקרה בספרו של יורם חזוני, (מדינה יהודית, הוצאת שבולת, 2000) ובקובץ מקורות עשיר ומעניין ונח לשימוש שהוציא משרד החינוך בשיתוף מרכז הרצל) כדאי לדון לאור המקורות הנ"ל באמרתו של הרצל "הציונות היא שיבה אל היהדות לפני השיבה אל ארץ היהודים" – הן מהזווית הדתית והן מהזווית החילונית.

חובת האחדות

הרצל עשה ככל שביכולתו כדי למקד את התנועה הציונית בהשגת מדינה יהודית ונמנע מעיסוק בנושאים שהיו עשויים לפלג את התנועה. כך הוא נהג ביחס לשאלת דתיים חילוניים כאשר נאבק בכל כוחו שהתנועה הציונות לא תעסוק בנושאי חינוך וזהות וכך נמנע מעיסוק בשאלות כלכליות חברתיות. תפיסה זו של הרצל נוסחה לימים בידי זאב ז'בוטינסקי בתור תפיסת "חד נס", כדאי לעיין במאמר זה)

לדיון: מהי ההשלכה העכשווית של תפיסתו של הרצל? האם הדבר אפשרי? האם יש שוני בין תקופות רגועות יחסית בהם העם יכול לעסוק בשאלות שונות לבין תקופות בהם יש סכנה קיומית כמו בימיו של הרצל או אולי בימינו ולכן יש למקד את העיסוק בנושאים קיומיים וביטחוניים בלבד?

להעשרה:

להאזנה לספר מדינת היהודים:

על הרצל מתוך "סיפורם של היהודים"

הפוסט הרצל אמר הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.