מטרות השיעור

• הבנת משמעות ט"ו בשבט
• היכרות עם המידע שקהילות יהודיות בגולה השתמשו בפירות כדי לשמור געגוע וחיבור לארץ ישראל.
• יכירו ויבינו את הדימוי "כי האדם עץ השדה" שורשים, גדילה, פירות.
• יכירו את משל הכרם מתוך ספר הכוזרי – הקשר בין העם לארצו.

מהלך השיעור

פתיחה: "מה זה באמת ט״ו בשבט?" (5–7 דקות)

המורה מציגה סל פירות/תמונות.

שאלות לדיון

• למה נקבע טו בשבט דווקא בתאריך זה?
• מה עושים בדרך כלל בט״ו בשבט?
• האם זה רק חג של פירות? למה אוכלים פירות?

ט״ו בשבט בגולה – חג של געגוע לארץ (15 דק)

מצורף נספח ובו טקסט שניתן לחלק ולבקש לענות על השאלות המצורפות במחברת כמשימת כתיבה.

או להקריא על ידי המורה, ולהשיב ביחד על השאלות במליאת הכיתה.

• משמעות התאריך לחישוב שנות העץ.
• יהודים שחיו בארצות רחוקות, ביקשו לזכור את ארץ ישראל ולהרגיש קרובים אליה. לכן התפתח מנהג לאכול פירות (במיוחד מפירות שנשתבחה בהם הארץ), ולעיתים פירות מיובשים כדי שיחזיקו מעמד בדרך.

חלק א: "כי האדם עץ השדה" – אנחנו כמו עץ (10–12 דקות)

מטרה: לחבר את החג לזהות אישית, גדילה ושורשים.

לוח/דף: ציור עץ גדול עם ארבעה חלקים: שורשים, גזע, ענפים, פירות.

כותבים יחד לצד איור על הלוח מה מסמל כל חלק בעץ:

• שורשים = מאיפה אני בא? משפחה, עם, מסורת
• גזע = מה מחזיק אותי? ערכים, חברים, הרגלים טובים
• ענפים = מה אני לומד ומתפתח בו? תחביבים, יכולות
• פירות = מה אני נותן לאחרים? מעשים טובים, עזרה, שמחה

יישום בהתאמה לפי גיל:

• ב–ג: כל ילד מצייר עץ וכותב 1–2 מילים המאפיינות אותו בכל חלק.
• ד–ו: כתיבה קצרה: „מה הם השורשים שלי ואיזה פרי אני רוצה להצמיח השנה?”

חלק ב': משל הכרם מתוך ספר הכוזרי – מה קורה כשאני במקום הנכון לי?

מטרה: להעמיק את רעיון הקשר לארץ באמצעות משל ברור לילדים.

• טקסט למורה (לומר בעל־פה או לקרוא), מתוך ספר הכוזרי שכתב ר' יהודה הלוי:

מלך כוזר, שואל את החכם היהודי, מדוע ארץ ישראל אינה פורחת ומוצלחת אם לפי טענתו זו ארץ מבורכת ומיוחדת, וגם עם ישראל לא נראה "העם הנבחר" אלא הוא עלוב ובזוי בגולה.

עונה החכם למלך: כרם יכול לצמוח במקומות רבים, אבל כדי שייתן את הענבים המתוקים והיפים ביותר שלו, הוא צריך להיות נטוע באדמה ובמקום שהכי מתאימים לו- מבחינת סוג האדמה, מזג האוויר וכד'. ואדמה פוריה ללא כרם מטופח גם לא תצמיח פירות. כך גם החיבור בין ארץ ישראל והעם היהודי: הוא יכול לחיות בהרבה מקומות בעולם, אבל כאשר הוא נמצא בארץ ישראל הוא יכול לפרוח באופן שלם יותר, לצמוח והתפתח ולהניב פירות משובחים. והארץ מלבלבת ופורחת יותר מאי פעם, מאז הקמת מדינת ישראל.

"כן הכרם זה, שאתם אומרים שמצליח בו הכרם, אילו לא היו נוטעים בו הגפנים ועובדים העבודה הראויה להם, לא היה עושה ענבים. והמעלה המיוחדת הראשונה, היא לעם שהוא סגולה ולב כאשר זכרתי. ויש לארץ עזר בזה עם המעשים והתורות התלויות בה, אשר הם כעבודה לכרם".

שאלות דיון קצרות:

• מה המשל והנמשל במשל הכרם שאומר החכם למלך כוזר?
• ר' יהודה הלוי חי לפני 900 שנה. מה ההבדל בין העם היהודי אז לבין היום? ומה ההבדל בין ארץ ישראל בין אז לבין היום?

שאלת סיכום: (5 דקות)

אם הייתם צריכים לקרוא לט״ו בשבט בשם נוסף – מה הייתם בוחרים?

נספח 1 – ט״ו בשבט בגולה: פירות של געגוע וחיבור לארץ

ט״ו בשבט נקרא ביהדות "ראש השנה לאילנות" – זה היום שממנו מחשבים את גיל העצים והפירות לצרכים שונים בהלכה, כמו מתי מותר לאכול מן הפרי ומתי מפרישים תרומות ומעשרות. זהו יום שמציין התחלה חדשה לעולם הצומח.

אבל במשך דורות רבים, כשיהודים חיו רחוק מארץ ישראל, ט״ו בשבט קיבל משמעות נוספת:
יום של געגוע וחיבור לארץ דרך הפירות שלה.

היהודים בחרו לציין את היום הזה דווקא באמצעות פירות ארץ ישראל – תאנים, תמרים, ענבים, רימונים וזיתים – כי הפירות האלה סימלו בעיניהם את הארץ הטובה והמיוחדת שאליה התפללו לשוב.
הבאת הפירות מארץ ישראל לארצות רחוקות לא הייתה פשוטה כלל, ולכן פעמים רבות הביאו אותם כפירות יבשים, שהחזיקו מעמד בדרך הארוכה. מכאן גם נולד המנהג לאכול בט״ו בשבט פירות יבשים.

כשהניחו את הפירות על השולחן ואכלו מהם יחד, הם לא רק חגגו חג חקלאי, אלא גם זכרו את הארץ, דיברו עליה, וחיזקו את הקשר אליה – אפילו מרחוק.

כך הפך ט״ו בשבט לחג שמחבר בין האדם, הפירות וארץ ישראל – גם בגלות וגם בארץ.

השיבו על השאלות:

1. מה פירוש הביטוי „ראש השנה לאילנות”, ולמה נקבע ט״ו בשבט כיום כזה?
2. מדוע קיבל ט״ו בשבט משמעות מיוחדת דווקא עבור יהודים שחיו בגלות?
3. מדוע בחרו היהודים לציין את ט״ו בשבט באמצעות פירות ארץ ישראל דווקא?
4. אילו פירות מוזכרים בטקסט כסמל לארץ ישראל?
5. מדוע לא היה פשוט להביא פירות מארץ ישראל, ומה הפתרון שמצאו?
6. לפי הטקסט, הפירות חיברו את היהודים לארץ ישראל גם כשהיו רחוקים ממנה.
   איך לדעתך חפץ, טעם או מנהג יכול לעזור לאדם להרגיש שייך למקום שהוא אוהב, גם כשהוא רחוק ממנו? נא להביא דוגמה אישית.

הפוסט מערך שיעור – ט״ו בשבט: עץ, שורשים וגעגוע (כיתות ב-ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

בהצלחה!

רקע לט״ו בשבט

הוא נזכר לראשונה במשנה כתאריך בו מתחלפת שנת המעשרות ( הפרשת חלק מהיבול לטובת כהנים, לויים או עניים) או במינוחים שלנו החלפת שנת המס. במהלך הדורות הוא הפך ליום חג של חיבור אל הטבע והצומח, ליום הנטיעות ובשנים האחרונות אף הפך למוקד לפעילות בנושאים אקולוגיים.

מוזמנים לצפות בסרטון של מכון שיטים על גלגוליו השונים של ט"ו בשבט לצורך משימת כתיבה:

• רשמו לכם את המסרים השונים הטמונים בט״ו בשבט, בסרטון הקצר.

• לאילו מהמסרים או הערכים של ט"ו בשבט אתם מתחברים יותר היום?

• כיצד כל אחד מהם בא לידי ביטוי בישראל של 2025?

חג שמבטא קשר וגעגוע לארץ ישראל

אחד הנושאים החשובים ביותר שבאו לידי ביטוי בט"ו בשבט במהלך השנים היה היותו יום המביא לידי ביטוי את הקשר לארץ ישראל. בקהילות ישראל נהגו רבים ביום זה להתאמץ ולהשיג פרות מארץ ישראל, בשל המרחק, היה קשה להשיג פירות טריים, ולכן השתמשו בדרך כלל בפרות יבשים וזה מקור המנהג לאכילתם כיום (וכמובן רצוי שיהיו מפרות שהשתבחה בהם ארץ ישראל ולא טורקיה..).

אחד הילדים שזכר את מנהג אכילת הפרות בט"ו בשבט (שכונו באידיש, שפת היהודים במזרח אירופה בשם "פירות חמישה עשר" – לרגל ט"ו בשבט) היה משה הס.

הס, שגדל בגרמניה במאה ה-19, עזב בבגרותו את החברה היהודית, התבולל בחברה הגרמנית והיה הוגה דעות חשוב שעמד מאחורי רעיונות הסוציאליזם שפרחו בגרמניה באותם שנים. לעת זקנותו חזר הס ליהדות, פרסם את ספרו "רומי וירושלים" ובו כתב על הצורך להשיב את העם היהודי לארץ ישראל ונחשב כאחד ממבשרי הציונות. על חייו המרתקים של משה הס ניתן להרחיב בקישור זה.

בספרו כתב משה הס מה היה אחד מזכרונות הילדות שלו שהביא אותו בסופו של דבר לשיבה ליהדות ולחיבת ארץ ישראל:

זקני (סבא שלי) הראה לי פעם זיתים ותמרים: הפירות הללו ”הסביר לי“, בעיניים מאירות, ”גדלים בארץ ישראל. כל מה שמעלה את זכר ארץ ישראל מעורר אהבה וכבוד ויקר בלב היהודי ירא השמים, כדומה לזיכרונות ימים עברו מן הנעורים בבית אביו[…].

רומי וירושלים עמ׳ 41.

שאלות לדיון בכיתה:

• הסבירו למה מתכוון הס כאשר הוא אומר שזכרונות ארץ ישראל מעוררים אהבה וכבוד בלב היהודי בדומה לזכרונות של אדם מבית אביו?

• האם אתם מכירים עוד מנהגים שונים שהיו נהוגים במשך השנים בקהילות ישראל ונועדו לחזק את הזיקה לארץ?

• עיינו בשתי הפסקאות הראשונות של מגילת העצמאות, כיצד ספורם של "פרות חמישה עשר" בא לידי ביטוי בפסקאות (כאן בקישור)

פרות חמישה עשר

כ100 שנה אחרי שהס פרסם את ספרו שהתה המשוררת נעמי שמר מספר שנים בפריס. בעת שהותה שם היא חיברה את השיר הידוע בשם "שלג על עירי" – השם שנתנה נעמי שמר לשיר היה "פרות חמישה עשר".

שאלות לדיון בכיתה:

• מדוע לדעתכם בחרה המשוררת בשם זה?

• האם לדעתכם תחושותיה של המשוררת כלפי "פרות חמישה עשר" בשנת 1960 אחרי הקמת המדינה בהיותה בשהות זמנית בפריס, היו שונות מזו של סבו של משה הס במאה ה-19?

• האם לדעתכם הגעגוע לארץ ולפרותיה קיים גם כיום באותה צורה?

• כיצד סייעו פרות ט"ו בשבט להעברת תחושה זו מדור לדור?

(על השיר ומשמעותו ניתן להאזין לשיחתו של אבשלום קור)

לפניכם שני קטעים בעקבות מלחמת חרבות ברזל

• השיר "רגבי האדמה" של ידידיה אליהו

• סרטון על חקלאי הנגב המערבי בעת המלחמה

מה ניתן ללמוד מקטעים אלו על הקשר לארץ ישראל של הדמויות המופיעות בהם?

"לכל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל"

הזיקה לארץ ישראל במהלך הדורות גם באה לידי במשפט המפורסם הזה של רבי נחמן מברסלב שאמר "לכל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל".

שאלות לדיון בכיתה:

• מה לדעתכם משמעותו של משפט זה כיום ליהודים החיים בארץ?

• היום כשיהודים בחו"ל יכולים לאכול מפירות הארץ, או לבקר בקלות, כיצד הן יכולים להביע את הקשר שלהם ואהבתם לישראל?

נטיעות כביטוי לאהבת הארץ

עם שיבת עם ישראל לארצו הפך ט"ו בשבט לחג הנטיעות בו יצאו ילדי ישראל לנטוע עצים ברחבי הארץ.

הנטיעות לוו בטקסים ועשרות רבות של שירים חוברו כדי ללוות את הנוטעים ביום חגם. אילו מהשירים אתם מכירים? כיצד מעשה הנטיעה והשירים המלווים אותו חינך את הנוער לאהבת ארץ ישראל?

צפו בשיר המנון לט"ו בשבט (ניתן לתרגם את המילים לעברית מדוברת בשעת הצורך..)

• עם איזה מסר יצאו לדעתכם הנוטעים מחג זה? האם המסר הוא עדיין רלוונטי כיום? מדוע?

ט״ו בשבט אחרי ה7.10

שאלות לדיון בכיתה:

ניתן להתייחס לשתי הנקודות בהתאם לבחירת המורה וההתאמה לכיתה.

• אזור הנגב המערבי שהותקף בידי מרצחי החמאס הינו ברובו אזור חקלאי, ותקומתו קשורה גם בשיקום החקלאות, הנטיעה והחיבור לצומח בארץ. ניתן להכיר לתלמידים את השיר "שיר ערש נגבי" שנכתב על חקלאי הנגב לפני 70 שנה! ולדון על הרלוונטיות שלו כיום.

• במהלך ימי מלחמת חרבות ברזל עבדו רבים מתלמידי ישראל בחקלאות מתוך רצון לסייע לחקלאים שנזקקו לידים עובדות – ראו סרטון מצורף. ניתן לשוחח עם התלמידים על משמעות הקשר לטבע ולעבודה חקלאית על כל מורכבותה, ובעיקר על הזיקה לארץ המתקיימת בשעת עבודת האדמה.

חג שמירת הטבע?

להרחבה למעוניינים:

בשנים האחרונות עם הירידה בערך ההתיישבות פחתה ההתייחסות לחג הנטיעות ולט"ו בשבט בכלל כחג האהבה לארץ ישראל. במקומה הודגש ביום זה חשיבות הקשר אל הטבע, נושא חשוב כשלעצמו הבא לידי במסורת היהודית בקהילות המזרח בפיוט אז ירנן ובמסורת החסידית ב"שירת העשבים" של רבי נחמן מברסלב.

• האם לדעתכם שירי החיבור לטבע הן מבחינה אמונית ודתית והן בהקשרי החינוך לחשיבות השמירה על הטבע והסביבה, סותרים או צועדים בד בבד עם הזיקה לארץ ישראל כפי שבאה באופיו המסורתי של היום?

• האם לדעתכם כיום ט"ו בשבט הוא יותר "חגה של ארץ ישראל" או "חג שמירת הטבע"? אילו מסרים חשוב יותר לדעתכם להדגיש בט"ו בשבט השנה ומדוע?

הפוסט ט"ו בשבט – חגה של ארץ ישראל הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

ניתן להכנס לאתר השפה העברית, ולהשתמש בחומרים המצויים שם.

פתיחה

נצפה עם התלמידים בסרטון המצורף:

• על מנת לעורר יותר עניין ולהכניס קצת ״תחרותיות בריאה״, ניתן מראש לבקש מהתלמידים שכל אחד יספור כמה דברים מתוך הסרטון הם חדשים עבורו, וכמה ידע עוד לפני כן.

מלחמת השפות

הדיבור בשפה העברית לא היה מובן מאליו כלל וכלל, ובראשית הציונות התחולל ביישוב העברי בארץ ישראל מאבק על השימוש בה.

ניתן לקרוא עם התלמידים קטעים על המאבק, שכונה ״מלחמת השפות״ מתוך ויקיפדיה.

ניתן לצפות איתם בסרטון המצורף:

• כאמור בסרטון, הרצל חשב שאין צורך בשפה אחידה במדינת היהודים, אלא כל אחד ימשיך לדבר בשפה של המדינה ממנה עלה לארץ. מה דעתכם על רעיון זה? האם ניתן להקים מחדש אומה-רדומה בלי שימוש בשפה אחידה?
• האם יצא לכם להסתובב בחו״ל ולפתע לשמוע עברית? – אם כן, מהן התחושות שעלו בכם באותו הרגע כלפי האדם שדיבר את השפה? האם ניתן ללמוד מכך משהו על חשיבותה של השפה? אם כן – מה?

בשנת 1939, כ-25 שנים לאחר ניצחונה של העברית במלחמת השפות, פרסמה עיריית תל אביב – ״העיר העברית הראשונה״ – כרזה ובה היא קוראת לביצור מעמדה של השפה העברית במרחב הציבורי. בין היתר, ניתנה הוראה כי השילוט יהיה בעברית.

• ניתן ״לסייר״ (באמצעות ״גוגל סטריט״) עם התלמידים ברחוב דיזנגוף בתל אביב, או ברחוב הראשי של העיר שבה נמצא בית הספר שלכם (במידה ומדובר בבי"ס עירוני). האם לדעתכם הצליח המאבק על השילוט בעברית?
• האם לדעתכם חשוב להקפיד על כך שהמרחב הציבורי (ובכלל זה שלטי החוצות ושמות החנויות) יהיו בעברית? נמקו.

תחיית השפה העברית?

כמובן, אי אפשר לדון בשפה העברית בלי להזכיר את אליעזר בן יהודה.

ניתן לצפות בסרטון המצורף, המתאר את מאבקו של בן יהודה על השפה העברית, ואת ההתנגדות לו מצד אנשי ״היישוב הישן״:

ניתן לקרוא עם התלמידים את מילות השיר ״אליעזר בן יהודה״ שכתב ירון לונדון.

• האם הבנתם את כל המילים? אילו מילים אינכם מכירים?
• כתבו במילים שלכם את הרעיון המרכזי של כל אחד מבתי השיר.
• ירון לונדון סיפר כי הוא רצה לכתוב כי בן יהודה היה יהודי ״תימהוני״, אך כינה אותו ״מבדח״ לשם החרוז עם ״מוחו הקודח״ – האם אתם חושבים כי בן יהודה היה תימהוני? נמקו.

מעמיקים פנימה – האם השפה מעצבת תודעה?

קראו את מאמרו של הרב חיים נבון, שנכתב בתגובה לפרסום כי האוניברסיטה העברית שוקלת לעבור ללמד בשפה האנגלית.

• הרב נבון מתאר שני מודלים של שפה – זו הצומחת ״מלמטה״, באמצעות דוברי השפה עצמם, והיא חיה ומשתנה ומתפתחת; וזו המוכתבת ״מלמעלה״, כמו במפעלו של בן יהודה, או הכרזה של עיריית תל אביב שראינו לעיל.
  • איזה מהמודלים נכון יותר בעיני הרב נבון, ומדוע?
  • מה דעתכם – איזה מודל נכון יותר? נמקו.
• הרב נבון מתאר את המאבק הנוכחי בנושא השפה: השפה המגדרית והתקינות הפוליטית.
  • האם לדעתכם השפה באמת מעצבת תודעה כפי שטוענים האנשים התומכים בשפה רב-מגדרית או תקינות פוליטית? נמקו.
  • האם הרב נבון מסכים שהשפה יוצרת מציאות או מעצבת תודעה? מהם הראיות שלו לדעתו?
  • איזו גישה משכנעת יותר בעיניכם? מדוע?

סיכום

• האם השפה העברית חשובה לכם? האם חשוב לכם כי הנכדים והנינים שלכם ידברו עברית? מדוע?
• אם התשובה לשאלה הקודמת חיובית – מה לדעתכם יש לעשות על מנת לשמר את השפה?
• האם, לדעתכם, חשוב להקפיד לדבר עברית תקנית? מדוע?

הפוסט השפה העברית הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

שכבת גיל: ה–ו
משך: 60 דקות
תחום: היסטוריה / תרבות ישראל

מטרות השיעור

1. היכרות עם האירוע ההיסטורי שחל בי’ בטבת – המצור על ירושלים ואיך הוא הוביל לחורבן בית המקדש הראשון.
2. משמעות של ציון יום בו החל תהליך – ללמוד מבעוד מועד.
3. להבין את משמעות יום הקדיש הכללי.
4. לנתח את עקרון הזיכרון הלאומי באמצעות עבודה בקבוצות והצגה.

ציוד דרוש

• מחשב או טלוויזיה/מסך להקרנת סרטון
• דפי עבודה מודפסים לכל קבוצה (נספחים א–ד)
• לוח / מרקר

מצגת

עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי

מהלך השיעור

פתיחה והקרנת סרטון של סיוון רהב מאיר (8 דקות)

הוראות:

1. לצפות יחד בסרטון
2. במהלך הצפייה, התלמידים מתבקשים לשים לב ל־3 נקודות:
   • מהו הרקע ההיסטורי שבגללו מציינים את עשרה בטבת?
   • איפה זה קרה? מי נגד מי? (בבל עושה מצור על ירושלים)
   • מה מיוחד ציון הצום הזה בשונה מתשעה באב?
   • מה המסקנה של סיוון רהב מאיר בהשוואה לימינו? ביחס ל7 לאוקטובר?

סיכום המידע ההיסטורי:

עשרה בטבת הוא יום שהיווה את תחילתה של שרשרת אירועים קשה וכואבת לעם היהודי, והסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון וגלות.

זהו יום שנקבע כתענית ציבור, אחת מארבע תעניות קבועות מדי שנה לזכר חורבן בית המקדש. ביום זה, בשנת 588 לפני הספירה, הטילנבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים. תקופת המצור מתוארת במקורות כזמן של סבל אכזרי וחסר תקדים עבור החברה היהודית. בסופו נפרצו החומות, ולאחר הרס והרג רב בכל ירושלים וחורבן הבית הוגלו לבבל.

משימת כתיבה- משמעות מודרנית – יום הקדיש הכללי (10 דקות)

ראו את האמור בלקסיקון הכנסת לגבי יום הקדיש הכללי

עם קום מדינת ישראל וברוח הצורך הלאומי לזכור את ששת מיליון היהודים שנרצחו בשואה ומהם רבים שאין להם תאריך פטירה ידוע, נקבע בי’ בטבת גם יום הקדיש הכללי. ביום זה נהוג לומר קדיש וכל מי שרוצה יכול לזכור את מי שאין תאריך אזכרתם.

כתבו במחברות שלכם:

• מדוע נבחר יום זה בשנת 1949 ליום הקדיש הכללי? (עיינו בסוף דברי ההסבר בלקסיקון אתר הכנסת)
• למה לדעתך חשוב שיהיה יום קבוע כזה בלוח השנה?
• האם שמעת על מישהו שלא ידוע מקום או מועד פטירתו? 

פעילות קבוצתית – למידה פעילה (20 דקות)

חלוקת הכיתה ל־4 קבוצות.
לכל קבוצה דף משימות שונה (ראו נספחים א–ד).

כל קבוצה עובדת לפי הנחיות הנספח שלה.

כל קבוצה מציגה בקצרה (2–3 משפטים) את עיקרי המסקנות שלה.

המורה מסכמת, מוסיפה נקודות ידע במידת הצורך, ומקשרת חזרה לנקודות המרכזיות של השיעור.

נספחים: דפי עבודה לקבוצות

נספח א – קבוצה 1: המצור על ירושלים

בעשרה בטבת מציינים את היום שבו החל אחד האירועים הקשים בתולדות עם ישראל: המצור שהטיל נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, בשנת 588 לפני הספירה. המצור היה מהלך צבאי מתוכנן שנועד להכניע את העיר באמצעות ניתוקה ממקורות מזון, מים ועזרה חיצונית. תושבי ירושלים חיו תקופה ארוכה של רעב, פחד וחוסר ודאות, והמצב בעיר הלך והחמיר ככל שחלף הזמן.

המצור לא היה אירוע בודד, אלא תחילתו של תהליך ממושך שהסתיים בחורבן בית המקדש הראשון ובגלות בבל. לאחר חודשים ארוכים נפרצו חומות העיר, ירושלים נחרבה, והמרכז הדתי והרוחני של העם היהודי נפגע קשות. רבים מתושבי יהודה הוגלו מארצם, והחיים היהודיים בארץ ישראל השתנו לחלוטין.

ייחודו של יום עשרה בטבת הוא בכך שהוא אינו מציין את רגע החורבן עצמו, אלא את תחילתו של התהליך שהוביל אליו. היום הזה מלמד כי אסונות לאומיים אינם מתרחשים בבת אחת, אלא מתפתחים לאורך זמן. לעיתים יש סימני אזהרה מוקדמים, רגעים שבהם ניתן היה לפעול אחרת, ואחריות שמוטלת על מנהיגים ועל החברה כולה. לכן, זיכרון עשרה בטבת מזמין לא רק ללמוד על העבר, אלא גם לחשוב על ההווה ועל העתיד.

משימות:

1. כתבו שלוש עובדות על המצור (מי, איפה, מתי).
2. הסבירו במשפט אחד: מדוע י’ בטבת נחשב לנקודת ציון חשוב בהיסטוריה?
3. השלימו:

י’ בטבת מסמל את התחלת תהליך שהוביל ל__________.

נספח ב – קבוצה 2: משמעות יום הקדיש הכללי

לאחר השואה נותרו מיליוני יהודים ללא קבר ידוע וללא תאריך פטירה מדויק. במסורת היהודית מקובל לציין את יום הפטירה של אדם באזכרה שנתית ולומר קדיש לזכרו, אך עבור משפחות רבות שאיבדו את יקיריהן בשואה לא הייתה אפשרות לעשות זאת. מצב זה יצר קושי רגשי ולאומי עמוק, שכן הזיכרון נותר ללא מסגרת קבועה בלוח השנה.

כדי לתת מענה לקושי זה, נקבע עשרה בטבת גם כיום הקדיש הכללי. ביום זה כל אדם יכול לומר קדיש, להדליק נר זיכרון ולהתייחד עם זכרם של הנספים שאין ידוע מועד מותם. הבחירה ביום זה מחברת בין חורבן קדום בתולדות העם לבין האסון הגדול של המאה העשרים, ומדגישה את הרצף ההיסטורי של זיכרון, אובדן והתחדשות.

יום הקדיש הכללי מבטא אחריות משותפת של החברה לזכור גם את מי שאין להם קרובי משפחה שיציינו את זכרם. הוא מדגיש כי הזיכרון אינו רק עניין פרטי, אלא משימה לאומית וערכית. באמצעות קביעת יום קבוע בלוח השנה, נוצר מקום משותף של זיכרון, כבוד והזדהות עם העבר.

משימות:

1. מה הייתה הבעיה לאחר השואה בקביעת ימים לזיכרון?
2. מהו הפתרון שניתן?
3. כתבו במשפט אחד: למה יום זה מתאים לכך?

נספח ג – קבוצה 3: לוח השנה והנצחה

רקע קצר: ימים בלוח השנה משקפים אירועים חשובים בחיי עם.

לוח השנה היהודי הוא הרבה יותר מאוסף של תאריכים. הוא משקף את הסיפור ההיסטורי, התרבותי והערכי של העם. חגים מציינים רגעים של שמחה וגאולה, ואילו ימי צום וזיכרון מציינים תקופות של קושי, אובדן והתמודדות. יחד הם יוצרים רצף שמחבר בין עבר, הווה ועתיד.

ימי זיכרון מאפשרים לחברה לעצור את שגרת החיים ולהקדיש זמן למחשבה משותפת על אירועים שעיצבו את זהותה. הם מסייעים להעביר ידע היסטורי מדור לדור, לחזק תחושת שייכות, ולעורר דיון ערכי על אחריות, סולידריות ומשמעות הזיכרון.

באמצעות לוח השנה, הזיכרון הופך לחלק מהחיים היומיומיים ולא נשאר רק בספרי ההיסטוריה. הוא מעצב תרבות, משפיע על זהות לאומית ומעודד שיח בין דורות.

משימות:

1. ציינו שתי סיבות שבגללן לחברה חשוב לקבוע ימי זיכרון.
2. השלימו בטבלה:

1. כתבו משפט מסכם:

לוח השנה הוא כלי חשוב עבורנו כ-

נספח ד – קבוצה 4: זיכרון והנצחה בזמננו

רקע קצר: גם היום קובעים דרכי הנצחה לאירועים משמעותיים בחברה.

גם בזמננו, הזיכרון וההנצחה תופסים מקום מרכזי בחברה. מעבר לימי זיכרון בלוח השנה, קיימות דרכים רבות לשמר את זכרם של אנשים ואירועים: אנדרטאות, טקסים ממלכתיים, שמות רחובות, ימי לימוד מיוחדים וסיפורים אישיים העוברים במשפחות.

ההנצחה מאפשרת להפוך את הזיכרון למשהו חי ונוכח. היא מסייעת ללמוד מן העבר, להבין את משמעות האירועים ולהעביר לדורות הבאים ערכים של אחריות, כבוד האדם וחשיבות הזיכרון. כאשר זוכרים יחד, נוצר חיבור בין אנשים שונים בחברה ותחושת שותפות בגורל משותף.

הזיכרון אינו עוסק רק במה שהיה, אלא גם בשאלה כיצד אנו בוחרים לפעול בעתיד. באמצעות דרכי הנצחה מגוונות, החברה מבטאת את הערכים החשובים לה ואת המחויבות לשמור על הסיפור המשותף.

משימות:

1. כתבו שלוש דרכי הנצחה שונות שאתם מכירים.
2. מדוע חשובה ההנצחה בדוגמאות שהצגתם?

הפוסט עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי – יסודי (כיתות ה–ו) הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

עשרה בטבת

צום עשרה בטבת הנו הראשון מתוך ארבעה צומות שנקבעו לזכר חורבן בית המקדש. ביום זה החל מצור נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, והסתיים לאחר שנה וחצי בחורבן בית המקדש וירושלים, ברצח המוני וגלות.

להרחבה על היום ומשמעותו ההסטורית ניתן לעיין בקישור זה.

יום עשרה בטבת נקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל כ"יום הקדיש הכללי", כאזכרה לנספים בשואה שאין ידוע התאריך בשנה בו הם נספו. וכן כאזכרה לאלפי בתי אב ומשפחות שלמות שנרצחו בשואה עד שלא נותר מהם שריד ופליט.

יום הקדיש הכללי, יחד עם יום הזכרון לשואה ולגבורה (המתקיים בכ״ז בניסן) ויום הזכרון הבינלאומי לשואה (מתקיים ב-27 בינואר) הם תאריכים בהם רבים בארץ ובעולם מתייחדים עם זכר השואה ומנסים לעמוד על לקחיה.

שאלות לדיון בכיתה:

• אילו לקחים לדעתכם חייב העולם והעם היהודי ללמוד מאירועי השואה?
• השנה לאחר אירועי טבח שמחת תורה, דומה כי ימי הזכרון לשואה יהיו בעלי משמעות מיוחדת.
• האם ובמה לדעתכם ימי הזכרון לשואה יהיו שונים השנה משנים קודמות ומדוע?

״זו היתה שואה – חד וחלק״

רבים חשו כי האירועים האיומים שהתחוללו במשך שעות ארוכות מאוד ב-7.10, אירועים שבמהלכם רצחו והתעללו רוצחים אכזריים במאות רבות של יהודים חסרי מגן, הזכירו להם את השואה.

ראו בין השאר את ההשוואה לימי השואה בראיונות עם ניצולים מיישובי עוטף עזה מנתיב העשרה, מניר עוז ומאופקים. כך תואר הטבח גם בעיתוני העולם.

פרופסור שטייד לבני מנתה שבע סיבות לכך שלדעתה אירועי ה-7.10 זהים לאירועי השואה.

משימת כתיבה:

• סכמו את שבע הסיבות שכתבה שטייד, מה דעתכם על נימוקיה?
• כתבו מה עמדתכם על רקע הראיונות והטקסטים כאן.

״ממש לא היה שואה״!

על אף מה שראינו עד כה רבים מנגד יצאו נגד השוואה זו:

לפניכם בקישור מכתב של ניצול שואה ללוחמי צה״ל

משימת כתיבה:

• מה הסיבה המרכזית לדברי הכותב להבדל בין השואה לאירועי ה-7.10?
• מה דעתכם על דבריו אלו?
• נסו לכתוב תשובה בשם חיילי צה״ל למכתב זה.

לטענות מחקריות וערכיות נוספות נגד ההשוואה לשואה כדאי לעיין במאמר של ד״ר שוקי שריר ובמאמרה של טובה הרצל.

כח קלמזון

דברים דומים אמר גם הרב בני קלמנזון, נשיא ישיבת ההסדר בעתניאל שבנו ואחיינו נפלו בקרבות בשעה שחילצו בגבורה עשרות מחברי קיבוץ בארי תחת אש (על כח קלמנזון בבארי כדאי לראות את הסרטון) לדברי קלמנזון, בעצמו חוקר שואה מזה עשרות שנים, ראו ציטוט מתוך דבריו (לקטע במלואו):

״אנחנו ראינו לפנינו משהו שממש לא היה שואה. הוא לא היה שואה כי העם היהודי כבר לא חסר אונים, ואנשים, לא רק הילדים והנכד שלי, גם כיתות הכוננות והלוחמים, באו ומסרו את נפשם – והיה להם נשק והיה להם עם מה להילחם, גם אם הכוחות לא היו שווים. שואה זו לא הייתה, אבל נאצים היו שם. כהיסטוריון שפעל באקדמיה ופעל ביד ושם, אני חושב שהדיון הזה כבר הוכרע. מדובר בנאצים וולגריים שעובדים לא רק מהשכל אלא גם מהלב. זו אחת ממלחמות האין-ברירה הכי גדולות שהיו לנו, ומה לעשות? נשלם את המחיר, וננסה לאסוף את השברים".

משימת כתיבה:

• הציגו מספר דוגמאות והבדלים בין מאורעות השואה ואירועי 7.10. מה ההבדל שמדגיש הכותב?
• מה תחושתכם ביחס לאמור? מזדהים? לא מזדהים? נמקו את התשובה.

לסיכום אירועי ה7.10

אירועי ה7.10 היו ככל כנראה האירועים המחרידים ביותר שפקדו את העם היהודי מאז תום השואה. לראשונה מאז ניגפו הנאצים, נרצחו ביום אחד למעלה מאלף יהודים, ובמשך שעות ארוכות פעלו רוצחים שהיו נחושים בכל כוחם לרצוח כמה שיותר יהודים, כדי לפגוע, להרוג ולהתעלל בצורה אכזרית ביותר ביהודים רק בשל היותם יהודים. מבחינה זו דומה שאין ספק שהמפלצת הנאצית שבה והגיחה.

חשוב להדגיש שגם אם ישנם הבדלים אידיאולוגים משמעותיים בין הנאצים לבין המרצחים המוסלמים בני זמננו, הרי העוצמה של שנאת ישראל והנכונות לבצע פשעים אכזריים מאין כמותם, תוך איבוד צלם אנוש, משותפת גם משותפת לשתי הקבוצות

אולם בניגוד לשואה, בה היו היהודים חסרי אונים במשך שנים ארוכות אל מול העוצמה הנאצית, הרי כאן תוך שעות ספורות התארגנה מדינת ישראל מחדש כשהיא מפליאה מכותיה בנאצים החדשים ומכה בהם עד חרמה, תוך הבהרה שלעם ישראל אין שום כוונה לתת ליכולות הנאציות לשוב ולהתחדש.

שאלות לדיון בכיתה:

• מה לקח זה של ההשוואה בין אירועי השואה ל-7.10 מחייב אותנו כבני נוער?
• כיצד לדעתכם עשויה ההשוואה בין אנשי החמאס לנאצים להשפיע על דרכי המלחמה בחמאס, ועל היחס למרצחים הנתפסים בידי כוחות צה״ל? מומלץ לסכם חלק זה בסרטון הבא:

כאמור, בניגוד לשואה, בה היו היהודים חסרי אונים במשך שנים ארוכות אל מול העוצמה הנאצית, הרי כאן תוך שעות ספורות התארגנה מדינת ישראל מחדש כשהיא מפליאה מכותיה בנאצים החדשים ומכה בהם עד חרמה, תוך הבהרה שלעם ישראל אין שום כוונה לתת ליכולות הנאציות לשוב ולהתחדש.

לפני שמונים שנה לחמו יהודים בכוחותיהם הדלים במפלצת הנאצית. חיילי צה"ל הגיבורים נוקמים את נקמתם. ראו בסרטון המצורף שהפיק צה"ל – לעולם לא עוד!

"אלא שבכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותנו"

ישנה נקודת השוואה נוספת בין ארועי השואה לארועי 7.10

"אלא שבכל דור ודור, עומדים עלינו לכלותנו" (מתוך הגדה של פסח)

בכל דור ודור ובחודש האחרון אנו חשים זאת ביתר שאת, דואגים להזכיר לנו שיש מי שעומד עלינו "לכלותנו". ישנה כמיהה להאמין שהנה זה עבר מן העולם, שבעידן מתקדם ונאור כבר אין סתם שנאה ליהודים רק בשל היותם יהודים. לצערנו טבח שמחת תורה והאנטישמיות הגואה בעולם מוכיחים ששנאת ישראל לא עבר מן העולם.

גם בימים שקדמו לשואה יהודים גרמנים רצו להאמין שאם הם נאמנים לגרמניה, ואזרחים טובים, הם לא ייפגעו. הם התקשו להאמין שרק בשל יהדותם הם יישלחו למוות. עם התקדמות המלחמה, החלו הנאצים בהרג שיטתי של אלפי יהודים. כשהגיעו השמועות על כך ליהודים ברחבי אירופה, רובם העדיפו להאמין שלא תיתכן זוועה אנושית כזו, להרוג אנשים רק בשל היותם יהודים.

טעות זו הייתה של יהודים רבים באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, לא האמינו כי דבריו.

בימים אלו מערכת החינוך הפלשתינאית מחנכת את תלמידיה לשנאת ישראל, צפו בסרט המצורף.

שאלות לדיון בכיתה:

• לאור לקחי השואה, ולאור לקחי ה7.10, כיצד על ישראל להתייחס למציאות זו לדעתכם?

העם היהודי למוד סבל ורדיפות, וחשוב כי כחלק מלקחי השואה, להיות ערים לסכנה האורבת לפתחנו. ולא להתעלם מאמירות מפורשות וברורות של מנהיגים בני דורנו, השואה מלמדת אותנו, כמו גם ארועי ה7.10, כי הרשע בעולם קיים וחובה על עם החפץ חיים להיות נכון תמיד כדי להגן על עצמו ולהלחם עד חרמה במבקשים לפגוע בו.

• האם למדנו את הלקח?

עם המבט לעתיד

האתגרים העומדים בפני העולם היהודי ומדינת ישראל לא החלו אתמול וכנראה גם לא יסתיימו מחר. עיינו במילות השיר, ניתן להשיב ולצפות בשיר "להיות יהודי" של יהורם טהר לב.

להיות יהודי

מילים: יורם טהרלב

להתחיל מארם נהריים

לעבור בכבשן האש

ולצאת למסע הנצח

עם מים ולחם יבש.

לעקוד את הבן, את הילד,

כמו לגדוע תקווה אחרונה

ולשלוח אליו מאכלת

שנה אחרי שנה.

ולשמוע מגבוה

את הקול ההולך:

לך לך, לך!

לך לך, לך!

אתה האחר,

אתה היחידי

לך לך

"לך לך" פירושו להיות יהודי.

לרדת מפה למצרים

ולצאת ממצרים לפה

בלי לדעת אם בירושלים

יבוא המסע אל סופו.

להיות גם נגיד וגם מלך

ושר בחצרות ספרד

אך תמיד להרגיש מאכלת

מונחת עלי צווארך.

תמיד לחכות שיגיע

הקול שיקרא גם לך

לדעת כי בית אביך

לעד לא יהיה ביתך.

ולנוע מארץ לארץ

אך לשאת כחותם ושבועה

את זכר אותה הארץ

אשר עמודיה שבעה.

משימת כתיבה:

• מהי משמעותו של השיר לגביכם בהקשר לשאלת היחס לזכרון השואה ולקשר בין ארועי השואה לארועי שמחת תורה?

• האם המסר של השיר הוא אופטימי או פסימי?
• איזה שורות הייתם מוסיפים לשיר לרגל ארועי החודשים האחרונים?

על לימודי השואה וטראומה

לאחרונה עלתה יוזמה לא ללמד את לימודי השואה בשל העובדה שזה עלול ליצור טראומות לתלמידים שחוו השנה את ארועי ה7.10. מורים וחוקרים רבים התנגדו להחלטה זו.

• קראו את המאמר הבא והסבירו במה אתם מסכימים עם הדובר ועל מה לא.

״עם ישראל חי״

במהלך מלחמת חרבות ברזל הקפידו חיילים רבים לסיים את דבריהם במילים "עם ישראל חי"

משימת כתיבה:

• מדוע לדעתכם, במלחמה זו יותר מתמיד השתמשו רבים באמרה זו? כיצד היא קשורה לקשר בין עשרה בטבת לארועי שמחת תורה?

הפוסט י' בטבת – שואה ומשמעותה בישראל שאחרי ה7.10 הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

לכיתות: ג’–ה’ (למערך המותאם לתלמידי תיכון לחצו כאן)
משך: 45–60 דקות

מטרות השיעור

• להכיר את סיפור חג החנוכה והרקע ההיסטורי למרד החשמונאים.
• להבין את ערכי הגבורה והגאווה הלאומית של המכבים.
• לזהות את נס פך השמן כסמל לתקווה ולניצחון הרוח.
• לקשר בין גבורת המכבים לגיבורי ימינו — לוחמי “חרבות ברזל”.
• לעורר שיח ערכי בעקבות דברי הבעל שם טוב: “מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.”

חנוכה-”מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך“

שלב א – פתיחה (5 דקות)

• כתבו על הלוח "חנוכה"
• שאלו את הכיתה, אילו מילים עולות להן בהקשרו של החג? ורשום סביב.

שלב ב – היכרות עם סיפור חנוכה ההיסטורי (15 דקות)

• חלק לתלמידים את דף הקריאה- ובקש להשיב על השאלות במחברת. (ראה בנספח)
• מי שסיים מוקדם מוזמן צבוע את האיור המצורף.

לפני יותר מ־2,000 שנה שלטו בארץ ישראל היוונים, בהנהגת אנטיוכוס מלך יוון. הם כבשו את ממלכת יהודה ורצו לשנות את אורח חייהם של היהודים. היוונים דרשו מהעם לאמץ את מנהגיהם ואת דרכי החיים שלהם, ואסרו על היהודים לשמור על דרכיהם וזהותם הייחודית. הם הפכו את בית המקדש שבירושלים למקום פולחן לאלים יווניים וניסו לטשטש את התרבות היהודית ואת הקשר של העם למורשתו.

באותם ימים קמה משפחת חשמונאי – משפחת כהנים מהעיר מודיעין – בראשות מתתיהו ובנו יהודה המכבי. הם אספו סביבם לוחמים אמיצים שנקראו “המכבים” ויצאו למרד נגד שלטון יוון. אף שהיו מעטים מול רבים, האמונה בצדקת דרכם והנחישות שלהם העניקו להם כוח גדול. לאחר שניצחו, נכנסו לירושלים, טיהרו את בית המקדש מהפסלים ומהסמלים היווניים, והדליקו מחדש את המנורה משמן טהור שנמצא בכד קטן – פך שמן שהספיק לשמונה ימים. לזכר הניצחון והנס הזה אנו חוגגים את חג החנוכה – חג של אור, גבורה וגאווה לאומית.

השיבו על השאלות בתשובות מלאות במחברת:

1. מי שלט בארץ ישראל בזמן סיפור החנוכה?
2. מה ניסו היוונים לשנות אצל היהודים?
3. מי הנהיג את המרד ומה שמם של הלוחמים?
4. מה עשו המכבים אחרי שניצחו?
5. למה חוגגים את חג החנוכה עד היום?

שלב ג – דיון על נס פך השמן (10 דקות)

להקראה בכיתה:

לאחר הניצחון, המכבים רצו להחזיר את האור לבית המקדש. הם מצאו פך שמן קטן שהספיק ליום אחד בלבד, אך הוא דלק שמונה ימים. מאז אנו מדליקים נרות חנוכה כדי להזכיר שגם אור קטן יכול לשנות את העולם.

הבעל שם טוב אמר: “מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.”
זו אמירה שמלמדת אותנו שגם מעשה אחד של טוב, אמונה או אומץ – יכול לגרש חושך גדול.

שאלות לדיון כיתתי:

• מדוע לדעתכם חנוכה הוא חג של אור ולא רק חג של מלחמה?
• מה מסמל האור שאנו מדליקים בנרות?
• למה מניחים את החנוכייה על אדן החלון ולא רק בתוך הבית?
• מה המשמעות של דברי הבעל שם טוב?
• איך אנחנו יכולים להיות “המכבים של ימינו”?

לסיכום: חג החנוכה הוא סיפור על אור מול חושך – גם במובן הפיזי, וגם ברעיוני.

שלב ה – פעילות חווייתית “גיבורי האור של ימינו” (20 דקות)

(מומלץ לכיתות הבוגרות)

אפשרות א – “גיבורי חרבות ברזל”

1. פתחו בשאלה: מי הם ה"מכבים" של ימינו?
   → תלמידים יזכירו חיילים, לוחמים, מתנדבים, רופאים, מורים, משפחות מלווים.

כמו המכבים, גם היום יש גיבורים שהאירו לנו באומץ ובגבורה את הדרך – לוחמי "חרבות ברזל"

ניתן להציג סרטון (2 דק') של הדלקת נר חנוכה בכיכר עזה בעיצומה של מלחמה:

2. חלקו לתלמידים ציטוטים קצרים מתוך אתר "בחייהם ציוו".
   כל קבוצה בוחרת חלל אחד, קוראת את דבריו, ומעצבת “זיכרון של אור"

• שם הגיבור
• ציטוט שלו
• משפט שהתלמידים כותבים:
  “האור ש____ הותיר – ואותו אנחנו ממשיכים.”

• תלו את העבודות על לוח קיר הכיתה תחת הכותרת:
  “מעט מן האור – דוחה הרבה מן החושך.”

אפשרות ב – "הנר שלי והאור של כולם"

כל תלמיד מקבל ציור של נר וכותב/מצייר:
“איך אני יכול להמשיך את אור הגבורה של המכבים ושל גיבורי ימינו?”

חומרים נדרשים

• דפי עבודה לתלמידים-מצורף כנספח להדפסה.
• דפי פעילות/נרות לציור.
• טושים, צבעים, דבק.
• גישה לאתר "בחייהם ציוו" או הדפסות ממנו.
• נר סמלי או חנוכייה קטנה להמחשה.
  

סיפור חג החנוכה

לפני יותר מ־2,000 שנה שלטו בארץ ישראל היוונים, בהנהגת אנטיוכוס מלך יוון. הם כבשו את ממלכת יהודה ורצו לשנות את אורח חייהם של היהודים. היוונים דרשו מהעם לאמץ את מנהגיהם ואת דרכי החיים שלהם, ואסרו על היהודים לשמור על דרכיהם וזהותם הייחודית. הם הפכו את בית המקדש שבירושלים למקום פולחן לאלים יווניים וניסו לטשטש את התרבות היהודית ואת הקשר של העם למורשתו.

באותם ימים קמה משפחת חשמונאי – משפחת כהנים מהעיר מודיעין – בראשות מתתיהו ובנו יהודה המכבי. הם אספו סביבם לוחמים אמיצים שנקראו “המכבים” ויצאו למרד נגד שלטון יוון. אף שהיו מעטים מול רבים, האמונה בצדקת דרכם והנחישות שלהם העניקו להם כוח גדול. לאחר שניצחו, נכנסו לירושלים, טיהרו את בית המקדש מהפסלים ומהסמלים היווניים, והדליקו מחדש את המנורה משמן טהור שנמצא בכד קטן – פך שמן שהספיק לשמונה ימים. לזכר הניצחון והנס הזה אנו חוגגים את חג החנוכה – חג של אור, גבורה וגאווה לאומית.

השיבו על השאלות בתשובות מלאות במחברת:

1. מי שלט בארץ ישראל בזמן סיפור החנוכה?
2. מה ניסו היוונים לשנות אצל היהודים?
3. מי הנהיג את המרד ומה שמם של הלוחמים?
4. מה עשו המכבים אחרי שניצחו?
5. למה חוגגים את חג החנוכה עד היום?

הפוסט מערך שיעור לחנוכה – “מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך” (כיתות ג'-ה') הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

הפוסט בימים ההם בזמן הזה – מערך שיעור לחנוכה הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

(למערך שיעור מותאם לתלמידי על יסודי לחצו כאן)

מטרות השיעור

1. להכיר את דמותו של יצחק רבין כמנהיג גיבור ואוהב הארץ.
2. להבין מה משמעותם של ערכים כמו אחווה, שיח מכבד ואחריות מילולית.

יום הזיכרון ליצחק רבין – אחריות, אהבת הארץ ושיח מכבד

פתיחה (10 דקות)

הרקע לציון היום- ניתן להסבר והצגה ותיווך של המורה. לפי הבנת הכיתה.

יצחק רבין, יליד ירושלים, חניך בית הספר החקלאי כדורי, חייל ומפקד בפלמ"ח ובצה"ל, רמטכ"ל בזמן הניצחון במלחמת ששת הימים, שגריר ישראל בארצות הברית, ראש הממשלה בזמן מבצע אנטבה, חותם הסכם השלום עם ירדן והסכם הביניים עם הפלסטינאים. דבר שעורר מחלוקת בין אנשים בתוך מדינת ישראל, שכללו הפגנות, שלטים וקריאות קשות מאוד כנגד ראש הממשלה.

במהלך אחת ההפגנות, נרצח רבין בידי מתנקש יהודי על רקע אידאולוגי ופוליטי.

היכרות עם דמותו של רבין

חומר עזר: סרטון "נאום הר הצופים" של רבין, דקה ראשונה

הסרטון כולל התייחסות לגבורת הלוחמים וקטעים בעלי אופי קרבי. מומלץ לצפות מראש ולשקול את התאמתו לגיל ולרגישות התלמידים.

הנחיה למורה:
הציגו לתלמידים את המשפטים הבאים מתוך הנאום:

“המלחמה היא ענין קשה ואכזרי… אך דווקא במלחמה הזו באו לידי ביטוי גילויים מופלאים של אומץ לב, אחווה ורעות.”
“הצבא שלנו איננו רק כוח, אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו.”

שאלות פתיחה:

• מה פירוש “אחווה ורעות”?
• מה עלול לקרות בזמן מלחמה? ומה אומר רבין על אופיו המיוחד של צבא הגנה לישראל וחייליו?
• באילו מצבים בבית הספר, אפשר לאמץ את הדברים עליהם מדבר רבין?

פעילות מרכזית (25 דקות)

חלק א – דיון מונחה

 “החיילים נלחמו לא רק בזכות הברזל, אלא בזכות האמונה בצדקת דרכם ובאהבה העמוקה למולדת.”

העתיקו את הציטוט מתוך נאומו של יצחק רבין  למחברת והשיבו על השאלות:

• למה מתכוון רבין כשהוא אומר לא בסכות הברזל? היכן יש ברזל לחיילים?
• לפי הדברים הללו של יצחק רבין כשהיה רמטכ"ל במלחמת ששת הימים, מה נתן לחיילים כח מיוחד? מה הפך נתן להם "כח על"?
• איך אפשר להראות אהבה למדינה גם בלי להיות חייל?
  (לעזור לחברים,לתלות דגל, או מגן דוד, להגיד דברים טובים על המדינה להתנדב, לדבר בכבוד…)

חלק ב – אחריות על מילים (15 דקות)

במידה ויש תנ"ך בכיתה- לבקש מהתלמידים לפתוח בספר תהילים פרק ל"ד פסוק י"ד

“נצור לשונך מרע” (תהילים ל"ד, י"ד)

הסבר למורה: נצור זו מילה נרדפת ללשמור. וכמו נצירה של נשק, הלשון יכולה להיות כלי הורס, פוגע ומסוכן כמו כלי נשק, אם לא משתמשים בה באופן הנכון.
שוחחו בכיתה על הקשר בין "רצח רבין" לבין החשיבות של שמירה על שיח מכבד, במיוחד כשקיימת אי הסכמה.

פעילות:
כל תלמיד יקבל פתק ויכתוב:

• מילה אחת שמחזקת ומאחדת
• מילה אחת שעלינו להיזהר לא לומר לאחרים

אספו את הפתקים, ערבבו והקריאו כמה – ודונו איך מילים משפיעות על אנשים.

סיכום (10 דקות)

שאלו את הכיתה:

• מדוע נקבע יום מיוחד לזכר רצח יצחק רבין? (לזכור וללמוד כמה מסוכנת הסתה, וכיצד עלינו להתנהג כדי שלא יקרה דבר כזה שוב במדינת ישראל)
• האם גם היום אנחנו שומעים אמירות לא מכובדות שיכולות להחשב הסתה ברחוב או בחדשות?
• איך נוכל לשמור על שיח מכבד בבית הספר?

הפוסט מערך שיעור: יום רצח רבין – אחריות, אהבת הארץ ושיח מכבד (כיתות ג'-ו') הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

(למערך שיעור מותאם לתלמידי יסודי לחצו כאן)

פתיחה: נאום רבין תואר לשם כבוד

כפתיחה לשיעור, נציג בפני התלמידים סרטון קצר ובו הקלטה של ראש הממשלה עת קיבל (כרמטכ״ל) את התואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית – נאום שנראה כאילו נכתב על השנתיים האחרונות בהם לחמה במדינת ישראל מול אוייבים רבים המבקשים להשמידה.

ייחודיותו ומוסריותו של צה״ל

כאמור, הקטעים בסרטון הם מתוך ״נאום הר הצופים״.

• למעוניינים, ניתן להעמיק עם התלמידים את הקריאה בנאום, שרבים מחלקיו רלוונטיים ואקטואליים גם בימינו. (קישור לטקסט המלא של הנאום):

״ביראת כבוד עומד אני לפניכם…במקום הקדום מלא ההוד הנשקף אל בירת הנצח שלנו, וצופה אל פני במותיהן של קדמוניות עמנו.

[…] יכולה השאלה להישאל, מה ראתה האוניברסיטה להעניק ד״ר של כבוד לפילוסופיה דווקא לחייל, כאות הוקרה על פעולותיו במלחמה.

מה לאנשי צבא ולעולמה של האקדמיה – המסמלת את חיי התרבות?

מה לאלו העוסקים לפי מקצועם באלימות ולערכי הרוח?

אלא שרואה אני בכבוד זה, שהינכם חולקים באמצעותי לחברי אנשי הצבא, הכרה עמוקה, שלכם, בייחודו של צה״ל, שאינו אלא ביטוי לייחודו של עם ישראל כולו.

[…] היום, באה האוניברסיטה ומעניקה לנו תואר של כבוד כאות הכרה ביתרונו הרוחני והמוסרי של צה״ל דווקא בלחימה עצמה, שהרי הגענו למעמד זה כתוצאה מן המערכה הכבדה, שאף כי נכפתה עלינו, יצאנו ממנה בנצחון, שהפך כבר היום לפלא.

המלחמה היא ענין קשה ואכזרי מעיקרו, מלווה בהרבה דם ודמעות אך דווקא במלחמה הזו שעברה עלינו, באו לידי ביטוי גילויים מופלאים ונדירים של אומץ לב וגבורה, שצידם של גילויים אנושיים של אחווה ורעות ואפילו של שאר רוח.

מי שלא ראה אנשי צוותו של טנק הממשיכים בתנופת ההסתערות כאשר מפקדם הרוג ורכבם פגוע קשה, חבלנים שסיכנו חייהם למלט חברם הפצוע בשדה מוקשים, מי שלא ראה את הדאגה והמאמץ שגילה חיל האויר כולו, כדי לחלץ טייס שצנח בשטח אויב – אינו יודע מסירות של חבר לחבר.

[…] זאת ועוד – בכל הגזרות בלטו בעדיפותם המפקדים של צה״ל בכל הדרגים, על פני מפקדי האויב. התושייה, התבונה, הנכונות, כושר האילתור, הדאגה לחייל, ובעיקר, ההליכה קדימה לפני פיקודיהם: כל אלה אינם טכניקה או עניינים של חומר. אין להם הסבר סביר, אלא במונחים של הכרה עמוקה במוסריותה של מלחמתם.

גילויים אלה ראשיתם ברוח וסופם ברוח.

התעלותם של לוחמינו לא בזכות הברזל באה אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה, של הכרה בצידקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה שהוטל עליהם – להבטיח קיום האומה במולדתה, לקיים – ואפילו יהיה זה במחיר חייהם – זכותו של עם ישראל לחיות חייו במדינתו – חופשי עצמאי בשלום ובשלווה.

צבא זה שעמדה לי הזכות לעמוד בראשו בעת המלחמה הזו, מהעם בא ואל העם חוזר – עם המתעלה בשעת דוחק ואשר יכול לכל אויב בזכות רמתו המוסרית, הרוחנית והנפשית בעת מבחן.״

שאלות לדיון בכיתה:

• לאור דבריו רבין בנאום, מהו יתרונו הרוחני והמוסרי של צה״ל? במה הוא מתבטא?
• בנאום מדבר רבין על כך שהאמונה וההכרה במוסריותו של צה״ל ובצדקת דרכנו במלחמה שנכפתה עלינו, הן הבסיס לנצחונות ולאותם גילויים של אומץ לב וגבורה. בימינו יש כאלו – מבחוץ ומבפנים – שמנסים לערער על מוסריותם ועל צדקת דרכם של מדינת ישראל וצה״ל במלחמת חרבות ברזל. מה הייתם עונים לאותם מערערים?

ירידה מהארץ

בשנת 1976 נערך עם ראש הממשלה דאז יצחק רבין ריאיון עיתונאי. בסוף הריאיון נשאל רבין על תופעת הירידה מן הארץ שהיתה אז, ורבין אמר על היורדים כי הם ״נפולת של נמושות״.

• רגע של עברית: עיינו בהסבר של ״אתר השפה העברית״ (מקור) לביטוי ייחודי זה, שנכנס כמטבע לשון לשפה העברית:

לאור הסבר זה – כתבו במילים שלכם מה היה יחסו של יצחק רבין לאותם אנשים היורדים מן הארץ?

• המילים החריפות בהן נקט רבין כנגד היורדים עוררו סערה, ורבין נדרש להתנצלות. בריאיון שנערך עמו לעיתון של יורדים מהארץ, אמר רבין: ״כאשר טבעתי את הביטוי בזמנו, הייתי סבור שמדינת ישראל חייבת לתחום קו ברור ונחרץ שיפריד בין ישראלים שעוזבים את המדינה בשעת התמודדות עם בעיות ביטחון, כלכלה וחברה קשות ביותר, ובין אלה הנשארים למרות הקשיים ונושאים בנטל המדינה. האווירה היום שונה. ישראלים החיים בחו"ל, בעיקר בארה"ב, עוזרים למדינה״.
  • האם וכיצד לדעתכם ישראלים שחיים בחו״ל עוזרים למדינה?
  • האם לדעתכם אותם ישראלים שנמצאים שם עושים זאת למען עזרה למדינה, או מסיבות אחרות? מה הן?
  • האם לדעתכם גם בימינו ״מדינת ישראל חייבת לתחום קו ברור ונחרץ שיפריד בין ישראלים שעוזבים את המדינה בשעת התמודדות עם בעיות ביטחון, כלכלה וחברה קשות ביותר, ובין אלה הנשארים למרות הקשיים ונושאים בנטל המדינה״? – כיצד?
  • הכינו כרזה המעודדת ישראלים להשאר בארץ/לחזור אליה מהגולה, ברוח דבריו של רבין (ניתן להיעזר בכלי בינה מלאכותית).

• הצעה נוספת: קראו את טורו של יועז הנדל: ״״נפולת של נמושות״: ירידה איננה אופציה״.
  • ערכו בכיתה דיבייט בנושא ירידה מן הארץ בזמננו.

נצור לשונך מרע – על חופש הביטוי והסתה

כידוע, ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בידי יגאל עמיר. בתקופה שקדמה לרצח היו מחאות נגד רבין ומדיניותו, שקידמה הסכמי שלום מול הפלסטינים, הסכמים אלו היו נתונים במחלוקת עמוקה וקשה בציבוריות הישראלית, ואשר קודמו במרץ למרות שגם באותה התקופה בוצעו פיגועי טרור רצחניים (למשל: הפיגוע בקו 5; הפיגוע בצומת בית ליד; והפיגוע בקו 20 ברמת גן).

בחלק מהמחאות היו קריאות ״רבין בוגד״ ושלטים ברוח זו. מאז ועד ימינו נטען כי ההפגנות נגד רבין ומהלכיו, בהן היו גם כרזות המציגות את רבין כ״בוגד״ היו למעשה הסתה, וכי הן שזרעו את הזרעים לרצח המזעזע. מנגד היו שטענו כי ההפגנות ותכנם היו חלק מחופש הביטוי במסגרת דיון נוקב על מדיניות הממשלה וכי אין להם קשר למעשה הרצח שכל הצדדים הסתייגו ממנו והיו מזועזעים ממנו.

• צפו בהסבר קצר על חופש הביטוי וחשיבותו בדמוקרטיה בסרטון המצורף
• ערכו דיון בכיתה: היכן לדעתכם צריך לעבור הגבול בין חופש הביטוי ובין הסתה?

שלושה עשורים אחרי רצח רבין עולה שוב בחברה הישראלית שאלת הגבול בין חופש הביטוי להסתה.

• לפניכם מגוון פרסומים ברשת מהתקופה האחרונה – האם לדעתכם הם חוסים תחת הגנת ״חופש הביטוי״, או שיש בהם משום הסתה?
  • ריסוס גרפיטי ״ביבי בוגד״: בתל אביב וגם בבאר שבע.
• לפניכם מבחר ״ציוצים״ ברשת x (טוויטר לשעבר) האם יש לדעתכם הבדל בין הציוצים השונים? אם כן – מהו?

https://twitter.com/odaskal/status/1852945768136511759

https://twitter.com/odaskal/status/1786765462962851912

חוות הדעת של היועמ"שית ושל היועץ המשפטי של משרד האוצר חדות וברורות: חוק המעונות הוא "חוק ההשתמטות 2", מי שתומך בחוק הזה, תומך בהשתמטות מצה"ל בזמן מלחמה.

מי שתומך בחוק הזה בוגד באנשי המילואים ובלוחמי צה"ל.

— יאיר לפיד – Yair Lapid (@yairlapid) November 3, 2024

רגע,
שאני אבין,
אנא הבהרנא לי:
זה כבר מותר להגיד
"ביבי בוגד", או, שצריך
לחכות עם זה כמה ימים?

— בועז לא בֹּעַז (@BoazQuant) November 2, 2024

׳אחים לנשק׳ שעודדו וקראו לאי התייצבות (מכבסת המילה סרבנות) שהצהירו כי קיימת פגיעה בכשירות חיל האוויר וכי יש טייסים שלא יתייצבו ביום פקודה, והכל לאוזני אוייבינו. אחים לנשק שעל ידיהם בין השאר מרוח דם נרצחנו ממשיכים לשסות ולפלג על יסוד שקרים! הפעם המציאו שקר הזוי שאין לחיילי מילואים…

— טלי גוטליב (@TallyGotliv) October 5, 2024

תקשיבו ותקשיבו טוב שמאל קפלניסטי מופקר:
התגובה הפראית והחולנית שלכם לפיטורין סופר לגיטימיים של שר מממשלה שאתם בכלל לא תומכים בה, מוכיחה מעבר לכל ספק (אם היה למישהו כזה) שאתם כנופיה עבריינית ופאשיסטית שמסכנת את קיומנו כאן כעם יהודי בארצו.
מי אתם ומה אתם?
שום תואר אקדמאי או רזומה…

— מני אסייג menny assyag (@mennyassyag) November 6, 2024

• חישבו או ערכו דיון בכיתה: האם גם אנחנו לעתים חוטאים בבריונות ברשת או בהסתה? מדוע לדעתכם זה קל לנו יותר מאשר פנים אל פנים? האם אנו יכולים לקבוע לעצמנו כללים, שירסנו אותנו בהתנהלותנו ברשת?
• בחברה הישראלית ישנן מספר יוזמות הקוראות למתן את השיח הציבורי. ביניהן המיזם לניטור השיח (קישור) שהוקם ביוזמת הורים שכולים מהמלחמה הנוכחית. מה דעתכם על מיזם זה? האם אתם מכירים מיזמים דומים?

הפוסט שלושים שנה לרצח יצחק רבין הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.

כדי לציין את חשיבותו של ערך זה, להכיר ולהוקיר את העולים בעבר ובהווה מייחדת מערכת החינוך את ראשית חודש חשוון שבכל שנה לעיסוק בנושא במסגרת שבוע העליות.

יום העלייה

השבוע מצוין סמוך ליום העלייה שנקבע בחוק ליום ז בחשוון.

קראו את הצעת חוק יום העלייה וענו על השאלות:

• מה התאריך המקורי בו ביקשו לציין את יום העלייה ומדוע?
• מדוע בסופו של דבר נקבע יום זה לתאריך ז' בחשוון?
• למעוניינים בהעמקה: יום ז' בחשון הוא היום בו מתחילים לומר בתפילת העמידה "ותן טל ומטר לברכה". תאריך זה נקבע בשל העובדה שבימי בית שני עד לתאריך זה שבו אחרוני עולי הרגל שעלו מחו"ל לירושלים לבתיהם, ומעתה אין חשש שהגשם יפריע להם בדרכם.
  • איזה קשר קיים לדעתכם בין עובדה זו לבין קביעת תאריך זה כיום העלייה?
• נסו לברר מאילו מפלגות היו חברי הכנסת שחתמו על החוק? מה אתה למד מכך?

להלן נדון בכמה היבטים של העלייה לארץ הניתנים להוראה בכיתות השונות.

במידה ויש בכיתה עולים בני דור ראשון או שני כדאי מאוד לבקש מהם לספר את סיפורם ותחושותיהם בנושא העלייה ואף להיעזר בהם בהכנות לקראת השיעור.

בין הגירה לעלייה

מיליוני אנשים מהגרים מכל שנה מארצות שונות לארצות אחרות ותופעת ההגירה היא אחת התופעות החברתיות החשובות הנפוצות בעולם בן זמננו.

• אתרו ברשת ידיעות הקשורות למהגרים ולהגירה והסבירו מה לדעתכם מאפיין את תופעת ההגירה?
• בניגוד למהגרים, יהודים המגיעים לארץ ישראל נקראים עולים, ועלייה באנגלית איננה סוג של immigrate אלא נכתבת בצורה ייחודית To make Aliya (או – to repatriate) – מה לדעתכם הסיבה להבדל בין שתי מילים אלו (עלייה והגירה)? מה לדעתכם הסיבה להבדל בין שתי מילים אלו? העזרו בסרטון המצורף. האם אתם מסכימים עם הנאמר בו?

בקרב פרסומים ומאמרים היוצאים בידי גורמים ערבים או גורמים יהודים אנטי ציונים או פוסט ציונים מקפידים הכותבים לתאר את היהודים העולים ארצה בשם מהגרים.

• מדוע לדעתכם הם בוחרים להשתמש במושג הגירה ולא עלייה בתיאור מעבר של יהודים לחיות בארץ? מה תענו להם?

שיר העלייה

לפניכם כמה שירים העוסקים בנושא העלייה לארץ במשך הדורות (ניתן לבחור בכיתה בחלק מהשירים או לחלק אותם בין קבוצות תלמידים) בכל אחד מהשירים מתבקשים התלמידים לאתר את העלייה או תקופות העלייה אליה מתייחס השיר, לנסח מהם התחושות לגבי העלייה העולות ממנו ולהסביר לעצמם ולכיתה האם לדעתם העולים בימינו מזדהים עם תחושות אלו.

• שיר המעלות – פרק תהילים המיוחס לעולים מבבל לארץ בימי בית שני. רבים משתמשים בו גם לתיאור העליות שהתרחשו בעת הקמתה של מדינת ישראל

• שאו ציונה נס ודגל – שיר מימי העלייה הראשונה בסוף המאה ה-19

• אח יה ראב – שיר המתייחס לימי העלייה ההמונית שאחרי הקמת המדינה

• המסע לארץ ישראל – שיר המתייחס לעלייה מאתיופיה בשנות ה-80 של מאה ה-20

• טוב שבאתם – שיר מראשית המאה ה-21

אם הייתם היום מחברים שיר המבטא את תחושותיהם של העולים בני זמננו אילו מסרים הייתם משלבים בו ואילו לא? מדוע?

עלייה – אתגר והזדמנות

העליות השונות לארץ מהוות אתגר קשה עבור אלו השותפים בהם הבוחרים לעזוב מולדת, תרבות, שפה, קשרים חברתיים משפחה ולעיתים מקצוע ומעמד כלכלי ולעבור לארץ לא נודעת. העלייה היא אתגר גם לחברה הקולטת (בין אם במסגרת כיתתית, קהילתית או לאומית) הנדרשת לסייע בקליטת העולים ומתמודדת תכופות בשל כך עם אתגרים חברתיים, תרבותיים או כלכליים.

צפו בסרטון הקלאסי מלפני יובל שנים של חבורת לול על העלייה (ניתן לבצע תיווך בעת הצורך). הסרטון מתייחס לגלי העלייה מראשית הציונות ועד שנות השבעים של המאה הקודמת (המאה העשרים).

• איזו תופעה חברתית מתאר הסרטון? האם לדעתכם היא קיימת גם היום? נסחו שלוש שאלות אותם הייתם רוצים לשאול בעקבות הסרטון.

עיינו במאמר זה ודונו מה דעתכם על הנאמר בו בכיתה.

לאור הסרטון ולאור דיונים אפשריים בכיתה על עלייה בת זמננו ואתגריה ניתן לכוון את התלמידים להכין מכתב/פוסט/מם הפונה ליהודים בתפוצות ומבקש מהם לעלות לארץ למרות האתגרים (ואולי דווקא בגללם).

• לחלופין ניתן להכין מכתב דומה למשפחה העולה לארץ ומברך ומעודד אותה על החלטתה.

ניתן לסיים את הפעילות בפעולה אקטיבית דוגמת הבעת הוקרה למשפחות עולים / עולים חיילים בודדים או אף לעולים הנמצאים בבית הספר.

• להפעלות שונות בנושא שבוע העליות מטעם משרד החינוך

הפוסט מעולה לעולה – שבוע העליות במערכת החינוך הופיע לראשונה ב-חמ"ל מורים.